כִּ֣י הִ֤וא כסותה [כְסוּתוֹ֙] לְבַדָּ֔הּ הִ֥וא שִׂמְלָת֖וֹ לְעֹר֑וֹ בַּמֶּ֣ה יִשְׁכָּ֔ב וְהָיָה֙ כִּֽי־יִצְעַ֣ק אֵלַ֔י וְשָׁמַעְתִּ֖י כִּֽי־חַנּ֥וּן אָֽנִי׃ (ס)
גן נעול
ואלו הן המצווֹת הנוהגות בזמן הזה בכל מקום. אבל אינן מחויבות. כי אפשר שיעמוד אדם כל ימיו, ולא תקראנה לו ענינים לקיים אחת מהן. וענין המצוה שאם יקרה לאדם כך וכך, יעשה כך וכך. וכולם מצות שהדעת נוטה אליהן, ואין בהם צער ומעמס, ולא חסרון הרבה שתוכל מידת הכילות להתגבר על הנפש בעבור קיומם. ואלו הן. כל מי שיצטרך לקיים דבר באמת בבית דין או כיוצא בזה, צונו (דברים י, כא) *"ובשמו תשבע". והיא מצוה מדעית. כי המקיים בכל דבר זולתו, מיחס לאותו הדבר הקיום האמתי, וזה כפירה גדולה, כי אין עוד מלבדו. אם קבלנו על נפשנו נדר או שבועה וכיוצא, צונו (דברים כג, כד) *"מוצא שפתיך תשמור". *אם אסרנו על נפשנו דבר בנדר או בשבועה, ואנו חפצים בבטולו, צונו משפטי הפרת נדרים כדת וכהלכה. *אם אנו יודעין עדות לזולתנו לְאַמֵת ענינו נגד בעל ריבו, צונו להעיד בבית דין. *אם גזלנו ועשקנו וגנבנו וכיוצא, כשנעשה תשובה לפני ה', צונו להשיב את הגזלה או את העשק, כשיהיה בביתנו וכיוצא. פועל יום, צונו (דברים כד, טו) *"ביומו תתן שכרו". ואמר הטעם "כי וגו' ואליו הוא נושא את נפשו". *כשיהיו לנו קרקעות ויעבדו השכירים בהן, צונו שנעזוב אותם לאכול כדי שבעם מן הקמה ומן הפירות. וזה דבר מועט. *כשנראה בהמת חברנו יְגֵעָה במשאה, צונו לעזור אותה לפרוק מעליה המשא. *וכן כשנראה חברנו יגע להקים המשא על בהמתו, צונו לעזרו ולהקם עמו. *כשנמצא אבדת אחינו, צונו להשיבה אל בעלה. *כשיקרה לפנינו קן צפור בדרך, צונו לשלח את האם כשלקחנו את הבנים. *כשיקרה שימות האח וזרע אין לו, צונו ליבם אשתו. והמצוה הזאת לפעמים תכבד על נפש מן הנפשות, והיא נפש בעלת השנאה הגדולה, ויקרה שאשת המת שנואה אליו במאוד. או מטעמים אחרים שאינו חפץ לקחתה. ולכן צונו מצות החליצה ומשפטיה. *וכן כשיקרה לאחד ממנו שישנא את אשתו, ואינו חפץ שתשב עוד בביתו, צונו מצות הגרושין ומשפטיה. *כשתוליד אשה מנשותינו בן בכור, צונו לפדותו בחמשת שקלים ולתתם לכהן, מטעם המבואר בתורה. והוא דבר מועט. ואם הפודה עני ביותר, יוכל הכהן להחזירם לו במתנה. ועוד כי העני יקבל הצדקה, וממנה יתן כמבואר למעלה. *מצות "את הנכרי תגוש", *מצות "לנכרי תשיך", *כשילוה לאביון על המשכון והוא כלי מן הכלים שהוא צריך לו, כגון כלי מלאכתו ומעשהו, צונו להשיב העבוט ביום ולמשכנו בלילה. ואם הוא מן הכלים הצריכים ללילה, כמו הכסת והמכסה, שישיבהו בלילה וימשכנו ביום, והוא מדרכי החנינה הנטועה בנפש, שכמעט היא קרובה לשקול הדעת. כמו שאמר (שמות כב, כו) "היא שמלתו לעורו, במה ישכב?". ולפי שהוא דבר מועט, והמונע מעשותו דומה לעושה נגד השקול המדעי, נצטוו עליו הכלל כולו. ואמר שהאיש אשר לא יעשה כן יענש. שכן נאמר (שם) "ושמעתי כי חנון אני". הזכיר תאר חנון, בעבור שהמצוה הזאת פרט מדרכי החנינה. *ואם יקרה שאנס איש בתולה לא אורשה, צונו שתהיה לו לאשה כל ימיו. *וכשיקרה איש מוציא שם רע בשקר על אשתו, צונו שילקה ותהיה לו לאשה. *וכשיקרה שיפתה איש בתולה לא אורשה, צונו שישלם חמשים כסף לאביה. *וכשנראה איש רודף אחר חברו, צונו להציל הנרדף מידו של רודף. ויש בזה פרטים רבים, ועוד נדבר עליו:
גן נעול
ועתה חקור ותמצא כי גם הענוים, אם היתה מדת הגבהות חסרה בנפשם בהחלט, לא ישיגו השלמות הגמורה. כי בהיות האדם צדיק וחסיד וכל חפצו להשכיל באמתת השם. ולדעת דרכיו ללכת בהן ולמצוא חכמה ודעת קדושים, הנה ישמח לבו ויגל כבודו, בראותו שהבדילו ה' לטובה מהמון הרשעים הבוזים דבר ה' והסָרים מדרכיו. והטובה הזאת תיקר בעיניו מכל חפצי בני אדם, ומסגולות המדינות והמלכים, ולבו יגבה בדרכי ה', ויתנשא על כל הסגולות והקנינים שהן אפשרים להיות תחת השמש. ומלבד שאין הגבהות הזה רעה, אבל היא הטובה הגדולה והשלֵמות האחרון שאין למעלה ממנה. כי ע"י כן גם אם יהיה עני ואביון, ובעיניו יראה רשעים עתקו וגם גברו חיל ומצליחים ברשעתם, ואם יהיה חלש וכושל. ובעיניו יראה פריצים שליטים וגבורים דשנים ורעננים, ואם יהיה נעדר התחבולות והערמות הרעות והמרמות והנכליות, ונעדר ידיעות מלאכות המעשיות והלמודיות, ובעיניו יראה כופרים אנשי התחבולות והמרמות, כת החכמים-בעיניהם, בעלי כל מלאכת מעשה חרשים ואומנים וכיוצא. הנה לא יפתה לבבו להיות סר ממנהגיו הטובים, ולעשות כמעשה האנשים הפושעים בוזי החכמה, כדי שישיג גם הוא עושר וכבוד וקנינים מדומים. כי בעיניו, כל כבודם הצלחתם וקנינם, הבל הבלים נגד קניני נפשו ולכתו בדרך ה'. ולבו גבה על דרכיהם מעשיהם ומחשבותיהם. והוא ענף מכח הגבהות הנטוע בנפש, שמגביה עצמו על ערך הפושעים. והמשתמש בכח הגבהות לענין זה, אשרהו וטוב גורלו כי הולך בדרכי ה'. שגם הוא ב"ה יגבה בקודש במשפט ובצדקה, ומשפיל אנשי הזדון והרשעה, והם נבזים בעיניו ומתועבים. שכן נאמר (ישעיה ה, טז) "ויגבה יי' צבאות במשפט". כביכול בבואו לשפוט עולמו בצדק ובמישרים, ורואה מעשה הזדים והרשעים, יבוזו בעיניו ומאבידם מן הארץ. ועל כן יחס לעצמו הדרכים היקרים, שהוא מנהיג בהן עולמו, כמו שנאמר (שמות כב, כו) "ושמעתי כי חנון אני". כלומר לא אשא פנים לעשיר המלוה, אבל שמוע אשמע צעקת העני, ואעניש את העשיר ולא תיקר נפשו בעיני, כי חנון אני. ולכן אמר הנביא (ירמיה ט, כב-כג) "אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי [כי אני יי' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום יי'"]. למדנו כי יאות לאדם להתהלל בלבבו ולשמוח בעבור שמצא חכמה ושכל טוב והולך בדרכי ה'. ויכבד [דרך זו] בעיניו מן [אותם] החכמים בעיניהם, ומן הגבוהים ומן העשירים. הגבהות הטובה הזאת תביא את האדם שיחזק דת השם בארץ. ושישתדל להשפיל תפארת רום עיני הרשעים, וע"י כן יתקדש שם שמים על ידו. כי בראותו המון רשעים שליטים פריצים, לא יהיה שפל בעיניו כנגדם, אבל יגבה לבו עליהן. בעבור שהם נחשבים בעיניו כמו חיות טורפות וכשרץ השורץ.1עיין מורה נבוכים, ח"ב פרק ל"ו ואז גאה יגאה וישתרר עליהם להשפילם ולזרותם וְלְשׂוּמָם למרמס.2מליצה ע"פ ישעיה י, ו וזה עצמו ענף מכח הגבהות המביא לידי גאה וגאון.
שמונה פרקים
אולם אמת שאין לפקפק בה היא, שמעשי האדם כולם מסורים לו: אם ירצה – יעשה, ואם ירצה – לא יעשה. ואין מכריח ולא כופה אותו בזה, לפיכך הוא מצווה ועומד. ואמר: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב [...] ובחרת בחיים" (דברים ל', ט"ו–י"ט), ונתן לנו הבחירה בזה. והטיל העונש על מי שימרה, והגמול על מי שיצית: אם שמוע תשמעו (שמות יט, ה), ואם לא תשמעו (ויקרא כו, יד). וחייב הלימוד וההתלמדות: וְלִמַּדתם אותם את בניכם (דברים יא, יט), וּלְמַדתם אותם ושמרתם לעשותם (שם ה, א), וכל מה שבא בלימוד והחינוך במצוות. וחייב גם כן ההכנות כולן, כמו שכתוב בתורת אמת: כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך (דברים כב, ח), פן ימות במלחמה (שם כ, ה), במה ישכב (שמות כב, כו), לא יחבול רחיים ורכב (דברים כד, ו); והרבה מאוד בתורה ובספרי הנביאים לעניין זה, רצוני לומר: ההכנות.