שמות כז:יח מחשבת ישראל: צורת בית המקדש

וּכְמוֹ שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב אֹרֶךְ הֶחָצֵר שֶׁלִּפְנֵי הַלְּשָׁכוֹת מֵאָה אַמָּה, הוּא בְּעֵרֶךְ הַלְּשָׁכוֹת שֶׁאֵינָם רַק מֵאָה, אֲבָל הֶחָצֵר בְּעַצְמוֹ עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר לַמִּזְרָח, כְּמוֹ כֵן לַמַּעֲרָב גַּם כֵּן הֶחָצֵר עוֹד יוֹתֵר, כִּדְאַשְׁכְּחַן בְּמַתְנִיתִין דְּמִדּוֹת פֶּרֶק בַּתְרָא (מ"א), וְי"א^גרבינו לומד שכשם שבבית שני היו י”א אמות אחורי בית הכפרת, כן הוא בבנין העתיד. ועיין לקמן בסימן ע”ד שהאריך רבינו לבאר איך יכנס רווח זה לתוך חשבון אורך חומת החצר החיצונה והלשכות. אַמָּה אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפֹּרֶת. וְכֵן בַּמִּשְׁכָּן שֶׁל מֹשֶׁה עֶשְׂרִים אַמָּה מִן הַקְּלָעִים שֶׁבַּמַּעֲרָב לַיְּרִיעוֹת שֶׁל אֲחוֹרֵי הַמִּשְׁכָּן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י בְּסוֹף סֵדֶר תְּרוּמָה (שמות כז, יח). וְכֵן מִן הָרָאוּי כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ הַשּׁוֹמְרִים לְסַבֵּב אֶת הַהֵיכָל בִּפְנִים בֶּחָצֵר, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ נַמִּי בְּרֵישׁ תָּמִיד (פ"א מ"ג)^דוז”ל ברטנורא שם: והיו הולכים באכסדראות העשויות לצד רוח צפונית. אלו מהלכים בה בחציה של צד מזרח ואלו מהלכים בה בחציה של צד מערב, עד שפוגעים זה בזה במקום שעושים מנחת חביתין של כהן גדול. שהיה מביא בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, והיא היתה סמוך לשער ניקנור. ושם היו אומרים זה לזה שלום, הכל שלום, כלומר מצאנו כל הכלים בשלום ולא נפקד מהם כלי. שֶׁעָשׂוּ כֵן בְּכָל בֹּקֶר וּבֹקֶר לְבַקֵּר אֶת הַכֵּלִים.