שמות לב:ח מחשבת ישראל: עקידת יצחק, פור הוא הגורל; דרשות לפורים ותפארת ישראל

האחד מזמן עשייתו (א) ועליו אמר ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה נתן יי' אלי את שני לוחות האבנים לוחות הברית כי היה המרד ההוא ביום האחרון של הארבעים בסוף טרחו וגמר מלאכתו ושכבר היו הלוחות שלימות ומסורות בידו והיה החטא הנופל בענינם אז קשה מאד וכמו שדרשו קצת על זה (שבת פ"ח:) עד שהמלך במשבו נרדי נתן ריחו. (שה"ש א') הב' בא הוראתה מצד מה שגיזם הקדוש ברוך הוא עליו מאד באומרו אלי קום רד מזה כי שחת עמך וגו'. סרו מהר מן הדרך וגו'. עשו להם עגל מסכה (שמות ל"ב) אמנם הג' הוא מצד העונש המופלג שהיה גוזר עליהם כי גודל העונש יעיד על עוצם החטא כמו שאמר גדול עוני מנשוא הן גרשת אותי וגו' (בראשית ד') כמו שנתבאר שם ולזה אמר ויאמר יי' אלי לאמר ראיתי את העם הזה וגו'. הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים ואעשה אותך וגו'. כלומר לא היה לו מונע שכבר היה מוצא פתח לשבועת האבות בשיתקיים הדבר בי. הד' מצד החרדה והצער הנפלא שנגעו בלבו עליו כי על זה אמר ואפן וארד מן ההר וההר בוער באש ושני לוחות הברית על שתי ידי וארא והנה חטאתם ליי' אלהיכם עשיתם לכם וגו'. וסרתם מן הדרך וגו'. כלומר שכאשר שמעתי מפי הגבורה כן ראיתי ושלא נאמר לי לגזום והפלגה כמו שכתבנו שם בשעת מעשה. ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם יורה כי לעוצם ההפעלות למרא' עיניו הרע תפש בהן והשליכן בחזק' לשבר אותם לעיניהם לא שנפלו מידיו לחולשת כח: הה' הוא מצד צורך ההשתדלות הנמרץ שהוצרך להשקיט חרון אף ה' היוצא לכלות אותם כרגע ולזה אמר ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי על כל חטאתיכם אשר חטאתם לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו כי יגורתי מפני האף והחמה אשר קצף ה' עליכם להשמיד אתכם יורה הפלגת אריצותו וגודל צרכו כי אף על פי שכבר השקיט קודם רדתו קצת הכעס כמו שאמר וינחם ה' ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שמות ל"ב) עם כל זה על ההשארות הנמצאה נזדרז כל זה השיעור:

וזהו כשחטאו ישראל בעגל נאמר: "כי פרוע הוא כי פרעה אהרון" (שמות לב, כה), ות"א – בטלינון אהרון. "עשו להם עגל מסכה" (שם, ח), היינו התחפשו. והתיקון היה בכרובים כידוע, שנאמר בהם שהיו פורשים בכנפיהם על הארון, בחינת כנפיים, בחינת ייסורין של אהבה כמבואר לעיל.

אחר שהתבאר לך המדרגה העליונה שהגיעו ישראל אליה, הנה לפנינו שאלה עצומה מאד איך תיכף ומיד סרו מהר מן הדרך ועשו להם עגל מסכה, ודבר זה שאלה גדולה מאד כי באין ספק שעם המעלה הגדולה אין ראוי דבר זה שימצא. וכאשר חפשנו בדברי חכמים בע"א (ד' ע"ב) אמר רבי יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים והיינו דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי לא היה דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי חלל בקרבי ולא היו ישראל ראוים לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים אלא למה עשו לומר לך אם חטאו רבים אומרים להם כלך אצל רבים שעשו תשובה ואם חטא היחיד אומרים לו כלך אצל יחיד שעשה תשובה וצריכא דאי אשמועינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל צבור דמפרסמא חטאייהו אימא לא ואי אשמועינן צבור משום דנפישי רחמייהו אבל יחיד אימא לא צריכא, והיינו דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה ע"כ. ורש"י פירש כי גזרת מלך היה לשלוט בהם יצר הרע כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה ע"כ. ותימה איך יהיה גזרת מלך שיחטאו ויבא עליהם כל המעשים הגדולים המבוארים, אבל אין דעתו ז"ל שיהיה גזרת מלך על ישראל אשר יצאו ממצרים שיהיו חוטאים ויעשו תשובה וכן על דוד בעצמו שיהיה חוטא, דבר זה אינו כלל שיהיה השם יתברך גוזר על אדם פרטי שיחטא, אבל דעת רש"י ז"ל כי גזר השם יתברך שיחטאו בני אדם ויעשו תשובה ולא על אדם פרטי זה, לפיכך אם חטא אדם זה נחשב לחטא גמור כמו שאר החוטאים. ומכל מקום עדיין קשה כי יגזור השם יתברך לחטא על מי שאינו ראוי שיחטא מצד עצמו ודבר זה רחוק מן הדעת, ועוד אם יגזור לחטא כדי להראות לאדם שאלו החוטאים עשו תשובה למה היתה הגזרה על הצדיקים שיחטאו ויעשו תשובה יגזור על מי שחטא כבר שיעשה תשובה, ועוד אם בא להראות לאדם שיעשה תשובה הלא נמצא דבר זה בתורה מבואר במקומות הרבה מאד שהזהיר על התשובה ולמה צריך להראות לך אצל רבים שעשו תשובה או לך אצל יחיד שעשה תשובה. והנה נשיב על השאלה הראשונה כי לא גזר השם יתברך שיהיה נמצא בעולם שיחטא האדם ואח"כ יעשה תשובה, רק היתה הגזרה מן השם יתברך על התשובה שתהיה נמצאת לא על החטא כלל, ואף על גב שאי אפשר שלא יהיה תשובה בלא חטא מכל מקום עיקר הגזרה מן השם יתברך לא היה על החטא רק על התשובה אל השם יתברך, ודבר זה שהוא התשובה היא מדרגה עליונה לעולם ולפיכך לא יקשה כלל מה שגזר השם יתברך שיהיה נמצא חוטאים בעולם שאין זה כך רק שגזר שתהיה נמצאת התשובה בעולם. ועוד יש לפרש כי מה שאמר לא עשו ישראל את העגל אלא כדי ליתן פתחון פה וכו' לא שהשם יתברך גזר על החטא, רק ר"ל כי השם יתברך רגלי חסידיו ישמור ושומר אותם מן החטא ומפני כי תהיה נראה התשובה בעולם לא היה שומר אותם מן החטא כמו שהיו ראוים לזה עד שבאו לידי חטא. ואין הפירוש כדי להראות לאדם שאלו היו חוטאים ועשו תשובה שגם הוא יעשה תשובה, שבודאי לדבר זה לא היה צריך להראות כי מבואר הוא בכתוב, אבל הפירוש בזה כי התשובה שיעשה האדם מן החטא ויקבל אותו השם יתברך בתשובה הוא דבר גדול מאד המדרגה העליונה שיש לעולם כי אחר שחטא האדם ישוב אל התחלתו כאשר היה בראשונה. ובשביל כך אמרו בפרק מקום שנהגו (פסחים נ"ד ע"א) ובמסכת נדרים (ל"ט ע"ב) שהתשובה נבראת קודם שנברא העולם וכמו שבארנו בחבור גבורת ה' ושם מבואר שהיא על כל העולם. ולפיכך התשובה בריאה חדשה בעולם וכאשר לא היה התשובה נמצאת בעולם רחוק היה התשובה מן האדם אף כי הכתוב מזהיר על התשובה הלא דבר רחוק היא התשובה שהיא בריאה חדשה בעולם לצאת לפעל, אבל כאשר נמצא שהראשונים פתחו שער התשובה עד שנמצא מעלה הזאת בעולם ועל ידם קנה העולם המעלה העליונה היא מדרגת התשובה שוב אין נחשב בריאה חדשה שכבר נמצא התשובה בעולם, כי הם פתחו פתח התשובה בעולם במה שהיו ישראל אשר יצאו ממצרים והם היו התחלת ישראל בכלל ולפיכך היו הם עיקר בעולם, ולכך כאשר הם עשו תשובה פתחו פתח תשובה לכל העולם ולא היו נחשבים כמו שאר אדם שהוא אדם פרטי ועל ידו לא היה נמצא התשובה בכל העולם, ואף דוד המלך הרי הוא עיקר בעולם אשר ממנו מלכות בית דוד, וכאשר עשה התשובה פתח פתח התשובה לכל העולם ומפני כך על ידם נמצא מדרגת התשובה בעולם והם פתחו פתח התשובה והוציאו מדרגה זאת לפעל אשר לא היה נמצא מקודם המדרגה העליונה כל כך בפעל. ולא היה ראוי לזה רק דור שיצאו ממצרים ודוד המלך ולא שאר בני אדם, כי כבר אמרנו כי מדרגת התשובה מדרגה עליונה מאד שהיא על העולם ולא נמצא זה על ידי קטני ארץ שאינם נחשבים בעולם, ויותר מזה כי אלו הם מוכנים לפתוח פתח התשובה בעצמם ודבר זה ידוע למבינים איך אלו היו מוכנים לתשובה לפי מעלתם ולפיכך הם פתחו פתח התשובה שעל ידם יש דביקות לעולם בתשובה. והשאלה שהיה ראוי לבא הגזרה על מי שחטא כבר שיעשה תשובה, דבר זה אינו שאם כן היה התשובה בעולם תולה בחטא שיחטא האדם ואם לא חטא לא היה התשובה אם כן התשובה באה לעולם במקרה כי החטא הוא מקרה, ולפיכך התשובה באה לעולם ע"י מי שהוא מוכן לתשובה וישראל שיצאו ממצרים בפרט הם מוכנים לתשובת הרבים ודוד בפרט מוכן לתשובת היחיד כאשר תבין דברי חכמה איך אלו מוכנים לזה. וזה שאמר נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על ואמרו שהקים עולה של תשובה, ביאור זה כי זכה למדרגה העליונה הזאת של תשובה שעל ידו יאמר שהתשובה היא נמצאת בעולם, כי אין התשובה כמו שאר המדות כמו הצדק שאין לומר שאברהם הוא שהקים הצדק בעולם אף על גב שהיה צדיק הראשון כי הצדק אין זה בריאה חדשה כלל בעולם ואין זה שהקים דבר, אבל התשובה הוא דבר חדוש בעולם שהוא מדרגה למעלה מן העולם שמפני זה אמרו שהתשובה נבראת קודם שנברא העולם כמו שבארנו בחבור גבורת ה', ומדרגה זאת יצאת לפעל על ידי דור המדבר ודוד המלך כי ישראל דבקים בתשובת הרבים ודוד בתשובת היחיד ונחשב זה שהקים מדרגת התשובה בעולם, כי לפני זה אף שהיה אפשר לאדם לעשות תשובה לא היה זה רגיל אבל על ידי אלו היתה התשובה מצויה ורגילה. ואמרו כי לא היו ישראל ראוים לאותו החטא ולא היה דוד ראוי לאותו חטא, שאם היו ראוים לחטא לא היו ראוים שתצא לפעל התשובה בעולם על ידם כי החטא דבר מקרי והתשובה מסודרת מששת ימי בראשית, ואיך אפשר שתבא התשובה על ידי מי שראוי אל חטא שהוא דבר אינו מסודר מן השם יתברך ובודאי אין לומר שהשם יתברך גזר על אלו שיחטאו כדי לקנות מדרגת התשובה דאם כן למה ענש אותם אחר שגזר עליהם שיחטאו אבל בודאי הפירוש שגזר שתמצא התשובה בעולם ולא גזר על פרטים אלו שיחטאו כי בודאי אפשר שיהיה על ידי אחר מוכן לזה. ומפני גודל מעלת ישראל של דור המדבר לא היה [ראוי] החטא בהם, רק מפני שאחר שקבלו ישראל התורה והגיעו למדרגה העליונה הזאת היה היצר הרע והשטן מגרה בהם לחטא על דרך שאמרו ז"ל (סוכה נ"ב ע"א) כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, והדבר הזה הוא מפני שהגיעו למדרגה העליונה שלא הגיעו שאר הנבראים ולכך היצר הרע הוא השטן מבקש להפילם ממדרגתם, כי יותר דבק ההעדר כאשר יש מדרגה העליונה לאדם במה שאין ראוי לכל אדם מדרגה זאת ממה שהוא דבק ההעדר במדרגה הפחותה השפלה שהיא נמצאת לכל (ולא שייך ההעדר במי שהגיע למדרגה עליונה,) וכמו שאמרו שם ג"כ ובישראל יותר מהכל ודבר זה בארנו בחבור נצח ישראל ע"ש ותמצא מבואר ואין כאן מקומו. ולפיכך כאשר הגיעו ישראל למעלה העליונה בסוף מ' יום כאשר נתן השם יתברך הלוחות למשה כאילו זכו ישראל בהם ואז היה המדרגה העליונה לישראל שאין על זה עוד, ואז היה שולט בהם השטן הוא היצר הרע ולכך באו אל החטא ומכל מקום אין לומר כי זהו סבת החטא לישראל דכיון דכתיב מי יתן והיה לבבם זה כל הימים היה ראוי שיהיו דבקים בו יתברך ולמה נתן אותם ביד השטן, רק מצד התשובה שרצה השם יתברך שתהיה בעולם וכן דוד היה זה מעשה שטן וכדאיתא בפרק חלק (סנהדרין ק"ז ע"א) והיה זה, קודם שקבלו הלוחות ולא אחר שקבלו לגמרי הלוחות שאז לא היה שולט בהם השטן כי התורה בעצמה מבטלת ליצר הרע: