שמות לב:ט מחשבת ישראל: הצדק הסוציאלי והצדק המשפטי והמוסרי שלנו, גבורות השם ומורה נבוכים

ודמו, דם אברהם העברי, נוזל בקרבנו עד סוף כל הדורות, להיות "עם קשה עורף" (שמות לב, ט), להתעקש ברצונו הפרטי נגד הרצון הכללי של האנושיות כולה. אך ביחד עם זה - כי "אין טוב בלי רע" - נחלש על ידי כך הרצון הכללי של האומה, אומתנו גופה, כי הרצון הפרטי של כל יחיד ויחיד, בן בנו של מי שנאמר עליו "כי אחד קראתיו", עולה על הרצון הכללי הנ"ל.

ובפרק הבא על יבמתו (יבמות סא.), אמר רבי שמעון בן יוחאי, קברי הגוים* אין מטמאים, שנאמר (יחזקאל לד, לא) "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם", אתם קרוים "אדם", ואין האומות קרוים "אדם", עד כאן*. וביאור ענין זה, שעם שכל בני אדם משותפים בצורה זאת, מכל מקום יש חלוק. כי כמו שהאדם נבדל משאר בעלי חיים, במה שהאדם הוא שכלי ושאר בעלי חיים הם בלתי שכלי, כך יש בין האומות גם כן הבדל, שיש אומה נוטה אל החומר יותר, ויעיד עליהם מעשיהם, שנמשכים אחר הזנות ודברים מתועבים, זה יורה על החומריות שבהם. ואצל ישראל, אף המדה הפחותה שבהם יורה על השכל. שהמדה הפחותה שהם קשי עורף (שמות לב, ט), אינם חוזרים מדרכיהם (רש"י שם), וזה יורה על העמידה והקושי, וזהו מענין השכל שאין לו השתנות. והמדה הנבחרת שיש לאומות מורה על החמרים, כמו שאמרו ז"ל (מכילתא שמות יב, א) הגוים קלים לשוב בתשובה. ומדת ישראל הפך, שהם עם קשי עורף. ולכך אמרו ז"ל (מכילתא שם) שלא היה רוצה יונה בן אמתי להתנבאות על נינוה, שהיה יודע שהאומות יחזרו בתשובה. וזהו גם כן יורה על חמרית, שנקל להשתנות, כמו כל חומר שנקל לקבל שנוי. הרי כל ענין ישראל מורה שהם נבדלים מן החומר, וכל ענין האומות מורה שכלם* חומרי. ומכל שכן המדות הטובות והחשובות שהם באומה הנבחרת; הרחקת הזנות והתעוב, ושאר מדות הפחותות, המורה על שהם נבדלים מן החומר.

והנה מצאתי כל ׳ראיה׳ מיוחסת לאלוה בכל ה׳תורה׳ פרשה ׳וחזא׳, זולת אלו אעשר אספר לך. ״כי ראה יי בעניי״ – ׳ארי גלי קדם יי עולבני׳; ״כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך״ – ׳ארי גלי קדמי׳ (עם היות המדבר מלאך לא יחס לו ההשגה המורה על ישוב הענין להיות עול); ״וירא אלהים את בני ישראל״ – ׳וגלי קדם יי שיעבודא דבני ישראל׳; ״ראה ראיתי את עני עמי״ – ׳מגלא גלי קדמי ית שיעבודא דעמי׳; ״וגם ראיתי את הלחץ״ – ׳ואף גלי קדמי דחקא׳; ״וכי ראה את ענים״ – ׳וארי גלי קדמוהי שיעבודהון׳; ״ראיתי את העם הזה״ – ׳גלי קדמי עמא הדין׳ שענינו: ראיתי מרים כמו ״וירא אלהים את בני ישראל״ אשר ענינו: ראה את ענים ועמלם; ״וירא יי וינאץ״ – ׳וגלי קדם יי׳; ״כי יראה כי אזלת יד״ – ׳ארי גלי קדמוהי׳ – וזה גם כן ענין עול להם והתגברות שונא. וזה כולו היה נמשך ונראה בו ״והביט אל עמל לא תוכל״. ולזה כל ׳שעבוד׳ וכל מרי יתרגמהו, ׳גלי קדמוהי׳ או ׳גלי קדמי׳.