וַיִּ֜פֶן וַיֵּ֤רֶד מֹשֶׁה֙ מִן־הָהָ֔ר וּשְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָעֵדֻ֖ת בְּיָד֑וֹ לֻחֹ֗ת כְּתֻבִים֙ מִשְּׁנֵ֣י עֶבְרֵיהֶ֔ם מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה הֵ֥ם כְּתֻבִֽים׃
עקידת יצחק
ובמדרש פרשת צו (ויקרא רבות פ' ח') רבי נחמיה אומר חביב קרבן נשיאים לפני הב"ה כשירה שאמרוה על הים. בשירה כתיב (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו ובכאן כתיב (במדבר ז') זה קרבן וגו'. רבי נחמיה אמר כשני לוחות הברית דכתיב (שמות ל״ב:ט״ו) מזה ומזה הם כתובים. ורבנן אמרי כשנים עשר שבטים זה בגמטריא י"ב. ובהשקפת זו יובן מה שאז"ל (במדבר רבו' פ' ט"ו) למה נסמכה פרשת מנורה לחנכת המזבח לפי שראה אהרן וכו'. כי יחס נפלא יש בין שני הענינים כמו שביארתי יפה במעשה המנורה שער מ"ט: ועתה אחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת אני אומר שזה הוא טעם כל הקרבנות שבאו על ידי האבות הקדושים והמלכים החסידים שהקריבו מהם לרוב כי כרובם כן יתחזק זכות מחשבתם וימשך זה התכלית הנפלא ביותר. וזהו טעם כל הקרבנות אשר באו בתורה בזולת כפרת עון אשר חטא כאלה מזבחי שלמים נדרים ונדבות ועולות ראיה וכיוצא כי כלם הם לכוונת שיכוין המקריב להקריב את עצמו לפני ה' והראות ממעשיהם אלו כי כל אלו הבעלי חיים שהם במדרגת הנושא אל הכח הדברי המיוחד באדם ראוי להקריבם אל האלהים ולהתיישר לפניו בכל מיני עבודות עד שישאר השכל זך ונקי והנפש שלמה מכל סיג וחלא' קרוב' אליו יתברך בכל מחשבותי' ופעולותי'. ועל זה אחז"ל (תוס' מנחות ק"י. ד"ה מיכאל) שמיכאל שר הפנים מקריב נשמותיהן של צדיקים לפני הק"בה במזבח של מעלה וכבר יורה על זה ענין קרבנות המלואי' אשר נצטוו אהרן ובניו לחנכם ולהכניסם לעבודת הקדש באמרו (ויקרא ט') קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעול' תמימים והקרב לפני ה' ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת וגו' ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה' וגו' כי היום ה' נראה אליכם והכוונ' כי במה שיכולל היחיד או הצבור משתי הכוונות שזכרנו אם למרק עונותינו על ידי החרטה והתשוב' השלמה הבאה על ידי קצת הקרבנות כמו שהקדמנו וכמו שיבא ביאורו במקומו ובמה שיקריב עצמו כאשר הוא טהור זך ונקי לפניו בכל כחותיו כאשר יביאו את המנח' בכלי טהור. כי הם שני ענינים אשר מציאותם הכרחי להעמדת החיים רצוני ההשתדלות בדחיית המזיק על כל דבר פשע אשר יולד בנפש החוטא להרס' ולהשחית' ובהתקרב אל המועיל בקרבתה אל האלהים ולדבקה בו כי הנה עם זה יוסרו המסכים המבדילים ויוקרבו הרחוקים ויתדבקו העליונים עם התחתונים ויראה עליהם כבוד ה' בשפע הנבוא' ומראות עליונות המושגות לקרובים אליו ואפשר הוא שקצת יקריבו את קרבנם ולא ישיגו השגה זאת לפי חולשות כוונותיהם באלו העניינים או שישתתפו מחשבה אחרת המועלת בקדשים ובלא דעת נפש לא טוב וכמו שאמר החכם (קהלת ד') וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח. הלא תראה שאמר מנוח למלאך (שופטים י"ג) נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים וזה כי הוא שתף בו שני עניינים יחד באומרו נעצרה נא אותך כאשר יזמין איש את רעהו לסעודה. והשני ונעשה לפניך גדי עזים כענין קרבן אלהות ושתי הכוונות בלתי הגונות בו ולזה השיבו (שם) אם תעצרני כאשר יובן מהמאמר הראשון לא אוכל בלחמיך כי לא מנהג אדם לי ואם תעשה עולה כמו שיובן מהמאמר השני לה' תעלנה ולא לזולתו כמו שאמר (שמות כ"ב) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו. הוא ולא מלאך הוא ולא שרף חלילה. ראה כי בשירת האזינו כשהזכיר דברי האויבים ואמר אי אלהימו צור חסיו בו אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם היתה התשוב' ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי מחצתי ואני ארפא וגו'. לומר כי הקרבנות היו מכוונין לשמו הגדול לא לזולתו מהשמות:
תורת העולה
אמרו במדרש רבתי פרשת צו (ח ג) רבי יודא ורב נחמן, רבי יודא אמר חביב קרבן של נשיאים לפני הקדוש ברוך הוא כשירה שאמרו ישראל על הים, שנאמר בה (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו. וכאן אמר (ויקרא ז) זה קרבן נחשון. רב נחמן אמר חביבין קרבנן של נשיאים לפני הקדוש ברוך הוא כשני לוחות הברית, להלן נאמר (שמות לב טו) מזה ומזה הם כתובים. וכאן כתוב זה קרבן נחשון. ואי אפשר להעלות מדריגות זה הקרבן, לולי על פי מה שנבאר, שאז היה מדריגות קרבנן גדול מאד כמו שהשיגו עניין חדוש העולם, והקריבו עליו כל אחד קרבנו בדרך שנתבאר, ולזה נאמר (במדבר ז א) ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וגו'. ודרשו ז"ל בפסיקתא (רבתי ה ג) להקים המשכן אין כתיב אלא להקים את המשכן, מה הוקם עמו, עולם הוקם עמו כו'.
גן נעול
וּמִצַחוּת המליצות הקדושות הכתובות בספרי הקדש תמצא שהמשילו את יצר הלב לאבן. והלב המצייר טוב לבשר. שכן אמר (יחזקאל לו, כו) "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר". ו[הרי] כל לבבות בני אדם הם בשר ולא אבן? אבל הדמוי נפלא מאד, ישכילהו זך הרעיון. והוא שכמו שהאבן קשה בטבעו, ואינו נוח לחקוק בו צורות ופִתוחים, כמו צור החלמיש ואבן הספיר, כן לוחות הלב קשים ואינן נוחין לחקוק עליהן הצורות הטהורות, והן ציורי החכמה והמדע, כי טבעו אינו סובל החקיקה הזאת, כי מִטִבְעוֹ לצייר הציורים הרעים. וכמו שהבשר רך בטבעו, ונוח לחקוק בו חקיקות, כן נדמה אליו הלב הטוב שקבל פתוחי חותם החכמה. ומחשבות השם ונפלאותיו להטיב ל[עם] סגולתו. ולהורות על זה צוה לאדון הנביאים משה ע"ה בעת המעמד הנבחר (דברים ה, כח) "ואתה פה עמוד עמדי ואתנה לך את לחות האבן". ונתן לו שני לחות אבנים ועליהן היו כתובים עשרת הדברים. ונאמר (שמות לב, טו) "והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות". והענין נפלא מאד. כי שתי לוחות אבן כדמות שתי לוחות הלב. כדרך (משלי ג, ג) "כתבם על לוח לבך". והיו הלוחות עצמן מעשה אלהים, להורות שעל צד הפלא הפך לבב עמו וברא בהם לב טהור מוכן לקבל פתוחי קדש החכמה. כדרך (תהלים נא, יב) "לב טהור ברא לי אלהים". והיה עליהן מכתב אלהים, להורות כי שפך רוח קדשו על לבב עמו, רוח שכל ובינה, ואור נאצל ממרומים. וכמו שבארנו שנכתרו ארבעים יום בכתר זה. ואדונינו משה ידע כל זה ולכן ברדתו מהר סיני, וראה מה שעשו העגל והמחולות. והבין שנהפך לבבם, ואבדו הסגולה העליונה הזאת, דן בלבו שאינן ראויין עתה לקבל שני הלוחות שהקבילו עם הלב הטוב והעזר האלהי שעליו ושבר אותם תחת ההר, להורות שנאבד מהם החפץ היקר הזה. וקדמונינו ז"ל הסתירו ענין זה במליצתם. ואמרו (שבת פז, א) שדן קל וחומר מפסח שהוא אחד מתרי"ג מצות. אמרה תורה "וכל ערל לא יאכל בו", תורה כולה וישראל נזורו אחור, על אחת כמה וכמה! ואמרו ז"ל (שם) עוד שהסכימה דעתו לדעת המקום ב"ה. "'אשר שברת', יישר כחך ששברת". והדברים עתיקים. ואמרו עוד שהיו הלוחות מאבן סנפרינון. כלומר מאבן קשה מאד וכדרך שבארנו. וכבר בארנו שאע"פי שאבדו האבדה הגדולה הזאת, נשארו רשומים צחים ונכבדים בטבע הסגולה מאותו המעמד הנבחר, גם שבו בתשובה. והעובדים בפרהסיא נהרגו, והעובדים בסתר נגפו במגפה. ומשה ע"ה בקש רחמים עליהם ונעתר השם לתפלתו ורחם עליהם כדרכי טובו. דוגמא למה שקרה לאדם הראשון כמבואר (בחלון ז'). ואז צוה למשה שיפסול שני לוחות אבנים כראשונים (שמות לד, א) והבטיחו שיכתב הוא ב"ה עליהם כמכתב הראשון. ומשה עשה כן והשם ב"ה כתב עליהם כמכתב אלהים, להורותם שעוד יאיר פניו אל עמו ואל חסידיו, ויאציל עליהם אור ממרומים. וכן היה. שבכל דור ודור היו נביאים וקדושים וחכמי לב בישראל. וגם זה כמו שקרה לאב הראשון. שאחרי שובו מחטאו היה חכם לב והתהלך את האלהים, כמבואר למעלה. ואולם יש הבדל בין הלוחות השניות לראשונות. כי השניות פסלם משה, והמכתב לבדו באצבע אלהים. והראשונות היו הלוחות עצמן מעשה אלהים, להורות שנעדר מהם סגולת לב טהור. "לב מתנה" (קהלת ז, ז). ושצריכין לוחות הלב תחלה לקבל מעשה ידי אדם לפי שבטבעו יצייר רע. וצריך האדם לדכאו ולציירו בדרכי החכמה. ואם עשה כפי כחו אז תחל רוח ה' לפעמו,1מליצה ע"פ שופטים יג, כה העזר האלהי, ויהיה עליו מכתב אלהים. ואילו זכו לראשונות היו נשארים לעד בלב טהור שהוא עצמו מתת אלהים, כמו הלוחות הראשונות שהיו עצמן מעשה אלהים ולא היה הציור הרע שולט בהם כלל.