וַיִּשְׁמַ֧ע יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־ק֥וֹל הָעָ֖ם בְּרֵעֹ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה ק֥וֹל מִלְחָמָ֖ה בַּֽמַּחֲנֶה׃
עקידת יצחק
*האחד וכו'. תוכן דעתו כי כל פעולה אנושית אשר תצלח הוא בעבור אחת מחמש סיבות, הא' בעבור היות פועלו איש מוצלח בטבעו ומזלו, עד כל אשר יעשה יצליח, כמו שנראה הרבה אנשים פתאים ובוערים בעם עושים משחר וקנין ומצליחים בהם יותר מכל זולתם, אף כי המה חכמים מחוכמים מהם, והב' בעבור שיהיה הפועל ההוא שוה הטבע והמזג, בקי ומורגל בעשיית הפעול' ההיא, ד"מ חרש חכם יעשה כלי יותר מתוקן, ממה שייעשהו תלמידו אשר לא הורגל עוד לעשוהו כמוהו, הג' בעבור היות הפועל ההוא מלומד בכללי החכמה אשר עליהם נוסדה עשיית המלאכה ההיא, ד"מ הבונה אשר למד חכמת הבנין יבנה בית יותר נאה ומתוקן מאשר יבנהו האיש אשר לא ידע דבר ממלאכת היופי והסידור, ולמד רק ע"י ההרגל מנעוריו לבנות בית בחומר ובלבנים, והד' כאשר יעשה איש לפעמים מעשהו לא בכח אנוש, כי אם בעזר אלקי כמו שהיה הענין בבצלאל במלאכת המשכן שנאמר בו "ואמלא אותו רוח אלקים", וחמישית בהיות הפועל ההוא מאותם השלמים העושים מעשיהם ע"י נס ומפלאות תמים דעים, וכל אלה החמשה נזכרו במדרש בביאור מאה"כ (שמות כ״ד:ו׳) "ויקח משה חצי הדם" כי על השאלה איך ידע משה שהוא חצי הדם בצמצום ? השיב הא' "שנחלק מעצמו" ר"ל הכתוב העיד שעפ"י טוב הזמנית נחלק הדם לחצי כאשר היה רצון משה. והב' אמר "בקי היה משה וחלקו" ר"ל עפ"י טוב השערתו חלקו והג' אמר כי חכמתו עמדה לו בזה, וזש"א "מלאך בדמות משה" וכו' כי מי שהוא שלם השכל הוא באמת כמלאך אלקים בדמות אדם, והד' אמר כי מעשה נסים היה בו, ע"י ששנה מראהו להיות חציו אדום וחציו שחור, וחמישי אמר, כי בעבור היותו נביא ושלם בדרכי ה' נודע לו זאת עפ"י השפעה נבואית כמו שאמר "בת קול" וכו', וכל אלה החמשה נזכרו גם במדרש שהחל בו הרב ז"ל כמו שהולך ומבאר, (עיין בפנים הספר), בעז"ה השלמתי ביאורי זה על ס' שמות פה ק"ק טרעביטש יום ב' ר"ח אב תר"ח לפ"ק
חיים יוסף במו"ה שבתי פאללאק ז"ל האחד אומרו התחילו טוענין ואינו עומד. השני אומרם וכמה חכמים היו שם וכו' ולא היו יכולין להקימו. השלישי עד שהביאוהו אל משה שרתה עליו שכינה והקימו. הרביעי מה שאמרו ואל תאמרו משה הקימו שהמשכן נעשו בו נסים. החמישי אומרם ועמד מעצמו כי הדבר העומד מעצמו הוא זולת הניסי כמו שיבא. וזה שלא ימלט פועל מהפעולות משיעשה על אחד מחמשה פנים. האחד שיהיה האדם טוב המזל עד שהזדמנות הטוב יהיה מצוי אצלו ויעשו מעשיו על ידו על צד היותר טוב והנאות משיכוין בהם וזה הענין אין ספק שנמצא אצל הרבה מהאנשים המצליחים במעשיהם אלא שכאשר יהיה כן אצל השרידים השלמים ניחם אותו אליו יתעלה כמו שאמר (בראשית כ״ז:כ׳) כי הקרה ה' אלהיך לפני. ועבד אברהם אמר (שם ל"ד) אנכי בדרך נחני ה' וכן ביוסף (שם ל"ט) וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. השני היא סבה יותר חזקה מזו והוא שכבר יהיה האדם מצד שווי טבעו ומיצוע מזגו וכ"ש אם יצורף ההרגל בקי בהשערות הענינים אשר במלאכות ובאומדן הדעת כגון הסוחרים והאומנין הבקיאים לשער ולצמצם מאומד כל דבר שבמדה ושבמשקל ולא יחטיא וכבר אמרו ז"ל (רבות קהלת ט') שתפס משה על יהושע בכיוצא בזה כשא"ל (שמות ל״ב:י״ז) קול מלחמה במחנה ואמר לו מי שעתיד לימנות פרנס על הציבור אינו בקי בקולות אין קול וגו' ואין קול וגו' קול ענות אנכי שומע. ואמרו (שבת קי"ד.) אי זהו חכם שמחזירין לו אבדה בטביעת עינא כל שמקדק בחלוקו להפכו. השלישי והיא למעלה מהקודמות והוא מה שיגיע האדם אליה על ידי חכמה מהחכמות כמו שיודע התשבורי לשער השיעורים מצד שרשי מלאכתו עם הכלים המזומנים להם או זולתם ועל דרך שאמרו (עירובין מ"ג:) שפופרת היה לו לר"ג שבו היה מודד הרים וגבעות וגו'. הרביעי והיא היותר מעולה מהקודמות באשר יעשו הענין בהשגחת השם יתעלה כמו שנאמר (שמות ל״א:ג׳) ואמלא אותו רוח אלהים וגו' ולחשוב מחשבות לעשות וגו'. והחמישי והיא הגדולה מכלן והיא מעלת הנביאים השלמים העושים כל מעשיהם ע"י הפלא הגמור די לא איתי אינש דייכיל להחויא תוכן המעשים ההם וסודם. והנה חמשה אלו זכרום חז"ל בויקרא רבה אצל משה אדונינו עליו השלום אמרו (פ"ו) ויקח משה את חצי הדם וגו' (שמות כ״ד:ח׳). וכי מנא ידע שהוא חצי הדם רב יהודה בר אלעי אמר הדם נחלק מעצמו דבי ר"ש תנא בקי היה משה וחלקו. בר קפרא אמר מלאך ירד מן השמים כדמות משה וחלקו. רבי נתן אומר הדם הזה מעשה נסים נעשה בו חציו אדום וחציו שחור. רבי יצחק אומר בת קול יצאה ואמרה לו עד כאן חצי הדם. ראה כי ייחסו אלה החכמים זה הפועל אל משה כל אחד מאלו החמש' שזכרנו כי הנה הראשון ייחסו אל טוב הזדמנותו ואמר כי נחלק מעצמו כי הוא לא צדה והאלהים אנה לידו. והשני ייחסו לשווי מזגו וטוב השערתו שאין ספק שהיה משה בקי מזה הצד מכל האדם אשר על פני האדמה. והשלישי ייחסו אל חכמתו שכבר ימצא כח באדם בשרשי החכמה לעמוד על הנשחט ולשער את דמו עד שיכיר כשיגיע אל חציו והוא אומרו מלאך בדמות משה כי מי שהוא שלם השכל הוא באמת מלאך בדמות אדם כמו שנאמר (בראשית ח'.) נעשה אדם בצלמנו. הרביעי אמר שנעשה בו מעשה נסים והוא שברא השם יתעלה אז חדשה להפוך חצי דמו לשחור כדי שיוכלו להכיר כל רואה בו. אמנם החמישי הוסיף מעלתו כמו שאמר שהיה הפועל ההוא מיוחד אליו מצד מה שהוא נביא והיא בת קול שיצאת ואמר לו לבדו עד כאן חצי הדם. הנה ששמוהו שלם בכל אלו הענינים. ואחר שהונח זה ראה איך הוזכרו הנה (ש"ר פ' נ"ב) חמשתן בין השלילות והחיובים כי במה שאמרו התחילו טוענין ואינו עומד ירצו שלא היה כח בהשער' ובקיאות אנושי למעש' ההוא שהרי לא היה אפשר שלא נמצא ברבבות אלפי ישראל מי שימצא בו זה כח והבקיאות. ובמה שאמרו כמה חכמים היו שם ולא יכלו וכו' הורו שאף אין כח בחכמ' מצד מה שהיא חכמה אנושית למעלה ההוא וכן הוא באמת כי לא נזדעזעו ולא חלו סדרי העולם ומערכותיו מפני בקיאות האדם במעשיו ואף לא ברוב חכמתו השמעת מימיך שנשתנה דבר מכל מעשה בראשית בשביל חכם מחכמי עכ"ום וגדול שבפילוסופיהם. אמנם כשהביאוהו אצל משה ושרתה עליו שכינה הקימו והוא הכח האלהי המשתף אלדים ואנשים בפעולות האלו כמו שאמרנו. עוד אמרו ולא תאמר משה הקימו בענין אלדי מבלי שנוי סדר הטבע ומנהגו אלא שהמשכן נעשו בו נסים כי לפי כובד הקרשים וקומתן ואורך הבריחים וכובדן וענין היריעות וזולתן לא היה אפשר להקימו על כנו כי אם ע"י נסים מפורסמים ולא עוד אלא שכבר שמש בו ההזדמנות הטוב במה שיפול בו כי לזה אמרו ועמד מעצמו כמו שדקדקו מהכתוב האומר הוקם המשכן הוקם מאליו וכל זה ללמוד וללמד מה שהיתה כוונתנו אליו מענין ההנהגה העליונה כי הנה העולם כלו נתן ביד באי עולם אבל אינם יכולים להקימו ולהמשיך סדרו ולואי שלא יחריבוהו כמו שהיו כלל העם אומרים לו רבינו הרי קרשים והרי בריחים הרי יריעות והרי קרסים שהרי היו בידם החמרים וסבות עמידתן ואינו עומד על ידם. אמנם השלם יעמיד ארץ על מכוניה בל תמוט אם בשפע המושפע על טבע המציאות והוסיף תת כחו כענין הנביאים המוסיפים טובה וברכה על הנמצאות כענין כד הקמח וצפחת השמן (מלכים א י״ז:י״ד) וזולתם ואם בשנות טבעי הדברים והפוכן כענין הצפת הברזל (מ"ב ו') וכדומה או בהקריב הענינים הרחוקים והזמינם יחד שכל אלו הם דרכים ואופנים תשתמש בהם זאת ההנהגה העליונ' ואין לזולת' חלק בהם. האמנ' כל זה יהיה כשיתבונן מעשי ידי האדם עליו כמו שאמרנו על ומעשה ידינו כוננהו. שכבר כתבנו במעש' המשכן כי ללמד על זה באה כל מלאכת המשכן בנדבה כמו שהאלהים עשה את העולם והמציאו בנדבה וחפץ גמור זולתי כסף האדנים שהאמה התחתונ' תחוב' בהם ההיא באה חובה במחצית השקל כי האמה ההיא היא המדרג' התחתונ' שבעשר אמות אשר באורך הקרש וזאת תורת האדם שהוא השכל האחרון שבעשר' שכליים. והחובה מוטלת עליו להשלים את עצמו ובהשלמותו עצמו יעמיד העולם. ולזה באה הקפדה גדולה בפרשת זו לתת מספר מפקד הכסף הזה בדקדוק גדול אמר וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל וגו'. בקע לגלגלת מחצית השקל וגו'. ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו'. ואת האלף ושבע המאות וגו'. ונחשת התנופ' שבעים ככר וגו'. ויעש בה את אדני פתח אהל מועד וגו' את אדני החצר וגו'. יורה מאד שמלאכת האדנים האלו יותן לחשבון שאם בא חשבון בשביל החשד שזכרו חז"ל (ש"ר פ' נ"א) יותר היה לו לחשוב מספר הזהב ואם תאמר אין דנין אפשר משאי אפשר כי מה שבא בנדבה אינן יכולין לעמוד על חשבונו הנה נחשת התנופ' יוכיח שכבר בא בנדבה ונתן חשבונו: אמנם מה שאמרנו הוא הטוב והישר באלו הענינים המעולים כי יסוד כל העולם וקיומו הוא לדקדק אדם על חשבונותיו ולצמצם עם נפשו כי בזה הוא מקיים את העולם שנברא בכל אלו המאמרות וראה נפלאות מתמונת העולם אשר בזאת ההנהגה השלמה במה שאמר ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן כי הוא היום אשר נטל עשר עטרות (שבת פ"ז:) כנגד עשר' מאמרות שבהם נברא העולם אשר עשתה אותו התורה (שמות י״ב:ב׳) ראש השנה לאותה הנהגה כמו שביארנו אותו יפה בפרשת החדש שער ל"ח. ועוד תשוב ותרא' כי אחר שהקים משה את המשכן וסדר הג' המחיצות ונתן הכלים המיוחדים בכל אחת מהן כמו שספר הכתוב נאמר ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' וגו'. ולא יכול משה וגו'. ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם ואם לא יעלה הענן לא יסעו עד יום העלותו כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם. וזה כי כמו שהיה האל ית' הוא נפש העולם בכללו כי הוא המחיה אותו ומניעו כי על כן נקרא (דניאל י"ב) חי העולם כמו שכתב הרב המורה ונזכור בשער ס"ח כן היה הוא יתברך בכבודו אשר שכן על המשכן הוא המחיה אותו והמניעו כי לא יסע כי אם בנסוע עמוד הענן ההוא ובנוחה ינוח ולא יסע עד יום העלותו. האמנם כי היה שם שתוף שלמי האומה הנותנים כח בגבורה של מעלה כמו שכתוב בפרשת המסעות (במדבר ט׳:כ״ב) בפרשת בהאריך הענן על המשכן לשכון עליו יחנו בני ישראל ולא יסעו וגו' על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה. וזהו טבע זאת ההנהגה בלי ספק כמו שכתבנו במקומות אחרים. וזה שיעור מה שתשיג ידי באלו הענינים החמורים אשר חשקה נפשי בהם וכתבתים לזרז המזורז להכיר עצמו והשיג שלמותו אשר הוא הטוב אשר יכספוהו הכל וברוך אשר עזרנו עד הנה:
חיים יוסף במו"ה שבתי פאללאק ז"ל האחד אומרו התחילו טוענין ואינו עומד. השני אומרם וכמה חכמים היו שם וכו' ולא היו יכולין להקימו. השלישי עד שהביאוהו אל משה שרתה עליו שכינה והקימו. הרביעי מה שאמרו ואל תאמרו משה הקימו שהמשכן נעשו בו נסים. החמישי אומרם ועמד מעצמו כי הדבר העומד מעצמו הוא זולת הניסי כמו שיבא. וזה שלא ימלט פועל מהפעולות משיעשה על אחד מחמשה פנים. האחד שיהיה האדם טוב המזל עד שהזדמנות הטוב יהיה מצוי אצלו ויעשו מעשיו על ידו על צד היותר טוב והנאות משיכוין בהם וזה הענין אין ספק שנמצא אצל הרבה מהאנשים המצליחים במעשיהם אלא שכאשר יהיה כן אצל השרידים השלמים ניחם אותו אליו יתעלה כמו שאמר (בראשית כ״ז:כ׳) כי הקרה ה' אלהיך לפני. ועבד אברהם אמר (שם ל"ד) אנכי בדרך נחני ה' וכן ביוסף (שם ל"ט) וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. השני היא סבה יותר חזקה מזו והוא שכבר יהיה האדם מצד שווי טבעו ומיצוע מזגו וכ"ש אם יצורף ההרגל בקי בהשערות הענינים אשר במלאכות ובאומדן הדעת כגון הסוחרים והאומנין הבקיאים לשער ולצמצם מאומד כל דבר שבמדה ושבמשקל ולא יחטיא וכבר אמרו ז"ל (רבות קהלת ט') שתפס משה על יהושע בכיוצא בזה כשא"ל (שמות ל״ב:י״ז) קול מלחמה במחנה ואמר לו מי שעתיד לימנות פרנס על הציבור אינו בקי בקולות אין קול וגו' ואין קול וגו' קול ענות אנכי שומע. ואמרו (שבת קי"ד.) אי זהו חכם שמחזירין לו אבדה בטביעת עינא כל שמקדק בחלוקו להפכו. השלישי והיא למעלה מהקודמות והוא מה שיגיע האדם אליה על ידי חכמה מהחכמות כמו שיודע התשבורי לשער השיעורים מצד שרשי מלאכתו עם הכלים המזומנים להם או זולתם ועל דרך שאמרו (עירובין מ"ג:) שפופרת היה לו לר"ג שבו היה מודד הרים וגבעות וגו'. הרביעי והיא היותר מעולה מהקודמות באשר יעשו הענין בהשגחת השם יתעלה כמו שנאמר (שמות ל״א:ג׳) ואמלא אותו רוח אלהים וגו' ולחשוב מחשבות לעשות וגו'. והחמישי והיא הגדולה מכלן והיא מעלת הנביאים השלמים העושים כל מעשיהם ע"י הפלא הגמור די לא איתי אינש דייכיל להחויא תוכן המעשים ההם וסודם. והנה חמשה אלו זכרום חז"ל בויקרא רבה אצל משה אדונינו עליו השלום אמרו (פ"ו) ויקח משה את חצי הדם וגו' (שמות כ״ד:ח׳). וכי מנא ידע שהוא חצי הדם רב יהודה בר אלעי אמר הדם נחלק מעצמו דבי ר"ש תנא בקי היה משה וחלקו. בר קפרא אמר מלאך ירד מן השמים כדמות משה וחלקו. רבי נתן אומר הדם הזה מעשה נסים נעשה בו חציו אדום וחציו שחור. רבי יצחק אומר בת קול יצאה ואמרה לו עד כאן חצי הדם. ראה כי ייחסו אלה החכמים זה הפועל אל משה כל אחד מאלו החמש' שזכרנו כי הנה הראשון ייחסו אל טוב הזדמנותו ואמר כי נחלק מעצמו כי הוא לא צדה והאלהים אנה לידו. והשני ייחסו לשווי מזגו וטוב השערתו שאין ספק שהיה משה בקי מזה הצד מכל האדם אשר על פני האדמה. והשלישי ייחסו אל חכמתו שכבר ימצא כח באדם בשרשי החכמה לעמוד על הנשחט ולשער את דמו עד שיכיר כשיגיע אל חציו והוא אומרו מלאך בדמות משה כי מי שהוא שלם השכל הוא באמת מלאך בדמות אדם כמו שנאמר (בראשית ח'.) נעשה אדם בצלמנו. הרביעי אמר שנעשה בו מעשה נסים והוא שברא השם יתעלה אז חדשה להפוך חצי דמו לשחור כדי שיוכלו להכיר כל רואה בו. אמנם החמישי הוסיף מעלתו כמו שאמר שהיה הפועל ההוא מיוחד אליו מצד מה שהוא נביא והיא בת קול שיצאת ואמר לו לבדו עד כאן חצי הדם. הנה ששמוהו שלם בכל אלו הענינים. ואחר שהונח זה ראה איך הוזכרו הנה (ש"ר פ' נ"ב) חמשתן בין השלילות והחיובים כי במה שאמרו התחילו טוענין ואינו עומד ירצו שלא היה כח בהשער' ובקיאות אנושי למעש' ההוא שהרי לא היה אפשר שלא נמצא ברבבות אלפי ישראל מי שימצא בו זה כח והבקיאות. ובמה שאמרו כמה חכמים היו שם ולא יכלו וכו' הורו שאף אין כח בחכמ' מצד מה שהיא חכמה אנושית למעלה ההוא וכן הוא באמת כי לא נזדעזעו ולא חלו סדרי העולם ומערכותיו מפני בקיאות האדם במעשיו ואף לא ברוב חכמתו השמעת מימיך שנשתנה דבר מכל מעשה בראשית בשביל חכם מחכמי עכ"ום וגדול שבפילוסופיהם. אמנם כשהביאוהו אצל משה ושרתה עליו שכינה הקימו והוא הכח האלהי המשתף אלדים ואנשים בפעולות האלו כמו שאמרנו. עוד אמרו ולא תאמר משה הקימו בענין אלדי מבלי שנוי סדר הטבע ומנהגו אלא שהמשכן נעשו בו נסים כי לפי כובד הקרשים וקומתן ואורך הבריחים וכובדן וענין היריעות וזולתן לא היה אפשר להקימו על כנו כי אם ע"י נסים מפורסמים ולא עוד אלא שכבר שמש בו ההזדמנות הטוב במה שיפול בו כי לזה אמרו ועמד מעצמו כמו שדקדקו מהכתוב האומר הוקם המשכן הוקם מאליו וכל זה ללמוד וללמד מה שהיתה כוונתנו אליו מענין ההנהגה העליונה כי הנה העולם כלו נתן ביד באי עולם אבל אינם יכולים להקימו ולהמשיך סדרו ולואי שלא יחריבוהו כמו שהיו כלל העם אומרים לו רבינו הרי קרשים והרי בריחים הרי יריעות והרי קרסים שהרי היו בידם החמרים וסבות עמידתן ואינו עומד על ידם. אמנם השלם יעמיד ארץ על מכוניה בל תמוט אם בשפע המושפע על טבע המציאות והוסיף תת כחו כענין הנביאים המוסיפים טובה וברכה על הנמצאות כענין כד הקמח וצפחת השמן (מלכים א י״ז:י״ד) וזולתם ואם בשנות טבעי הדברים והפוכן כענין הצפת הברזל (מ"ב ו') וכדומה או בהקריב הענינים הרחוקים והזמינם יחד שכל אלו הם דרכים ואופנים תשתמש בהם זאת ההנהגה העליונ' ואין לזולת' חלק בהם. האמנ' כל זה יהיה כשיתבונן מעשי ידי האדם עליו כמו שאמרנו על ומעשה ידינו כוננהו. שכבר כתבנו במעש' המשכן כי ללמד על זה באה כל מלאכת המשכן בנדבה כמו שהאלהים עשה את העולם והמציאו בנדבה וחפץ גמור זולתי כסף האדנים שהאמה התחתונ' תחוב' בהם ההיא באה חובה במחצית השקל כי האמה ההיא היא המדרג' התחתונ' שבעשר אמות אשר באורך הקרש וזאת תורת האדם שהוא השכל האחרון שבעשר' שכליים. והחובה מוטלת עליו להשלים את עצמו ובהשלמותו עצמו יעמיד העולם. ולזה באה הקפדה גדולה בפרשת זו לתת מספר מפקד הכסף הזה בדקדוק גדול אמר וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל וגו'. בקע לגלגלת מחצית השקל וגו'. ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו'. ואת האלף ושבע המאות וגו'. ונחשת התנופ' שבעים ככר וגו'. ויעש בה את אדני פתח אהל מועד וגו' את אדני החצר וגו'. יורה מאד שמלאכת האדנים האלו יותן לחשבון שאם בא חשבון בשביל החשד שזכרו חז"ל (ש"ר פ' נ"א) יותר היה לו לחשוב מספר הזהב ואם תאמר אין דנין אפשר משאי אפשר כי מה שבא בנדבה אינן יכולין לעמוד על חשבונו הנה נחשת התנופ' יוכיח שכבר בא בנדבה ונתן חשבונו: אמנם מה שאמרנו הוא הטוב והישר באלו הענינים המעולים כי יסוד כל העולם וקיומו הוא לדקדק אדם על חשבונותיו ולצמצם עם נפשו כי בזה הוא מקיים את העולם שנברא בכל אלו המאמרות וראה נפלאות מתמונת העולם אשר בזאת ההנהגה השלמה במה שאמר ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן כי הוא היום אשר נטל עשר עטרות (שבת פ"ז:) כנגד עשר' מאמרות שבהם נברא העולם אשר עשתה אותו התורה (שמות י״ב:ב׳) ראש השנה לאותה הנהגה כמו שביארנו אותו יפה בפרשת החדש שער ל"ח. ועוד תשוב ותרא' כי אחר שהקים משה את המשכן וסדר הג' המחיצות ונתן הכלים המיוחדים בכל אחת מהן כמו שספר הכתוב נאמר ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' וגו'. ולא יכול משה וגו'. ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם ואם לא יעלה הענן לא יסעו עד יום העלותו כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם. וזה כי כמו שהיה האל ית' הוא נפש העולם בכללו כי הוא המחיה אותו ומניעו כי על כן נקרא (דניאל י"ב) חי העולם כמו שכתב הרב המורה ונזכור בשער ס"ח כן היה הוא יתברך בכבודו אשר שכן על המשכן הוא המחיה אותו והמניעו כי לא יסע כי אם בנסוע עמוד הענן ההוא ובנוחה ינוח ולא יסע עד יום העלותו. האמנם כי היה שם שתוף שלמי האומה הנותנים כח בגבורה של מעלה כמו שכתוב בפרשת המסעות (במדבר ט׳:כ״ב) בפרשת בהאריך הענן על המשכן לשכון עליו יחנו בני ישראל ולא יסעו וגו' על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה. וזהו טבע זאת ההנהגה בלי ספק כמו שכתבנו במקומות אחרים. וזה שיעור מה שתשיג ידי באלו הענינים החמורים אשר חשקה נפשי בהם וכתבתים לזרז המזורז להכיר עצמו והשיג שלמותו אשר הוא הטוב אשר יכספוהו הכל וברוך אשר עזרנו עד הנה:
עקידת יצחק
*ואני, עיין ביאורי לשער ל"א: (ו) ואני אומר שהכתוב הזה יספר שבחם ויתאר השגתם שם והוא מה שכוון ממנו יתעלה באותו מעמד ומה שזכרו בדבור הראשון באומרו אנכי ה' אלהיך. והוא שרצה להודיעם כי הוא יתברך נקרא אלהי ישראל כמו שנקרא (בראשית כ״ד:ג׳) אלהי השמים ואלהי הארץ לומר שכבר תהיה הנהגת העולם על ידם ובבחינת פעולותיהם כמו שהוא מנהיג אותו על ידי השמים ושמי השמים עד שיהיו אצלו יחידי סגולותיהם ומספרם לשבטיהם ודגליהם מרכבת המשנה וכמ"ש (ב"ר פ' מ"ז) האבות הן הן המרכב. לעשות בה נוראות לשדד כחות המרכבה הראשונה כמו שביאר באומרו אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. ולזה יוסב המאמר שאומר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר יאמר כי השלמים ההם אשר בחר ה' בהם שיעלו לאותה מדרגה ראו והשיגו בסוד המציאות ותוכן ההנהגה כי הוא יתעלה אשר חדש העולם ברצונו עד שכבר ינהיגו על פי ההשגחה לפי מה שיתחייב מפעולות האנשים עד שראו את אלהי ישראל והכירו כי ישראל הם תחת רגליו והוא רוכב עליהם להנהיג העולם כענין המרכבה הראשונה. שהגלגל הראשון שבה הוא כלבנת הספיר והוא הגלגל החלק שאין בו שום כוכב והוא אשר נאמר עליו (יחזקאל שם) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא וכעצם שאר השמים וזה יהיה לטוהר הנמצא בחסידיהם ובשלמים שבהם ובכללם יותר מכל האומות. והנה היות זאת האומה מראשיתה בנויה ומיוסדת על דמות העולם ותבניתו ותקון זה הסדר בהיותו בשלימותו וחזרתו כשיסיר לסבה מהסבות להכינו אל שפע השגחתו הנה הוא כתוב בדרוש מיוחד שער ל"א וממנו יושלם זה הענין המעולה כמו שעם זה יושלם הדרוש ההוא בלי ספק והנה לפי שנתיחדה ההשגה הזאת לשלמים המיוחדים שהזכיר אמר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו (ז) לומר שאל שאר זקני העם הנאצלים ונפרשים מאלו הנזכרים כאן עם היות שהיו רבים ונכבדים ואצילים אצל העם לא שלח נבואתו שישיגו במראה הנבואה זה הענין הפרטי אשר עליו נאמר ויראו את אלדי ישראל אבל ויחזו את האלהים סתם והיא השגה כוללת באמתת מציאותו יתעלה וגם לא במראה אלא במחזה ויש הבדל בהשגות. (ז) ומה שאמר ויאכלו וישתו חוזר אל ענין הסעודה של מצוה אשר זכר ראשונה ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים. ואלו הענינים עולים יפה בזה הפירוש בעיני. ואחרי כן אמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך וגו'. ומיד ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר האלדים נרא' שקבע יהושע שבתו בהר והיה יושב ומשמר יום בואו וכן נמצא ברדתו אומרו וישמע יהושע את קול העם ברעה (שמות ל"ב) לקיים מה שנאמר (משלי כ״ז:י״ח) נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדניו יכובד (במדבר רבות פ' י"ב). ואל הזקנים אמר שישבו במקומו לשפוט את העם כל ימי אשר ישכן שם בענן ואהרן וחור יהיו עליהם לשפוט כל הדבר הקשה ויעל משה אל ההר ויכס הענן את ההר וישכן כבוד י"י על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן. אמרו רז"ל (יומא ג':) שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששת ימים. כבר כתבנו ביום המעמד הענן שעל ההר והחרדות אשר בו ירמזו אל הקושי שבהשגות מצד מעלת המושג. והנה לא נזכרו במשה ענינים מטרידים מצד עצמו כמו שנזכר בהם ויחרד כל העם אשר במחנה. אמנם נאמר ויכס הענן את ההר (ח) והוא מה שפירשו הכתיב באומרו וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים יאמר כי מצד שכבוד ה' שוכן שם היה מהראוי שיהי' שם הענן עד שיתקרבו לו הענינים האלהיים. אמנם אחר שקרא ה' אל משה מתוך הענן ביום השביעי מיד ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל כי מזיוו ואורו הכל יראו אור בלי ספק: ויבא משה מתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה. יגיד כי משעה שבא בענן ועלה להר וחשבון הארבעים יום וארבעים לילה שעמד שם: