שמות לב:לה מחשבת ישראל: עקידת יצחק

אמנם בענין זריזות הבנים הנותרים אשר פירשו לחיים להמשך אחר אביהם קדוש יי'. הוא מה שנראה מאותה תובחה אשר נתוכח עמה משה עבד יי' בקצפו עליהם לאמר מדוע לא אכלתם החטאת וגו' הן לא הובא וגומר. כי היה אביהם עליו השלום הליץ בעדם וטען טענה חזקה אשר הודה אליה משה כמו שאמר וישמע משה וייטב בעיניו שיראה מהם שעמדו על משמרתם ודקדקו על שמועתה והקפידו עלתלמודם ונתקיימה תורתם בידם הפך מה שאמרו באחיהם שלא היו בהם בנים כנזכר. ואולם מה שראוי שיעויין בעניינם הוא כי כל המדרשים (זבחים ק"א:) גם המפרשים ז"ל (פסחים כ"ג: תוס' ד"ה דכתיב) הסכימו שעל שעיר ראש חדש הנקרב בו ביום נאמרו הדברים ההם שהוא קדשי דורות ואנינות נוהגת בהם כי הנה לפי זה היתה תשובת אהרן כבדה וקשה מאד בלתי מובנת כי אם במלוי דברים הרבה זרים וחצונים ממאמרו כמו שאמרו בתורת כהנים (שמיני סי' ח' פ"ב) וקצר אותו רש"י ז"ל בפירושיו הן היום הקריבו את חטאתם. מהו אומר אלא אמר לו משה שמא זרקתם דמה אוננין שהאונן שעבד חלל אמר לו אהרן וכי הם הקריבו שהם הדיוטות אני הקרבתי שאני כהן גדול ומקריב אונן ותקראנה אותי כאלה אפילו לא היו המתים בני אלא שאר קרובים שאני חייב להיות אונן עליהם כגון כל האמור בפרשת כהנים שהכהן מטמא להם ואכלתי חטאת היום ואם אכלתי חטאת היום אבל אנינות לילה מותר שאין אונן אלא יום קבורה בלבד הייטב בעיני יי' אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות וישמע משה וייטב בעיניו הודה ולא בוש לומר לא שמעתי. הנה שהוצרכו להכנים שאלות ותשובות אינם במשמעות הכתוב רק בכח רחוק ועוד הוא דבר קשה שיכוין הכתוב באומרו ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה ובאומרו מדוע לא אכלתם את החטאת את שעיר ראש חדש אשר לא נזכר בכל הפרשה הזאת כמו שלא זכר את שעיר נחשון כי ה"א הידיעה לא תרמוז כי אם אל הדבר הנודע והמוזכר בענין. וקשה עוד מכל זה כי הוא נראה מבואר מספור הפרשה שעשיית הקרבנות ושרפת החטאת הכל נעשה קודם שתרד האש וקודם שנשרפו נדב ואביהוא ולא נמצא שאחר מיתתן עשו דבר מהם ואם כן לא היה שם אנינות כלל בשעת שרפת החטאת. והנה הרמב"ן ז"ל תמה על זה ותירוץ ז"ל שמא לא היה משה רואה את מעשיהם וחשש שמא מצאו דם השעיר הזה שלא נזרק עדין וזרקוהו ואהרן אמר לו הלא הזריקה שלי היא וכשנזרקה מידי נזרקה ולא נפסלה באנינות ומשא ומתן של הלכה היא. אבל לא נעשה בהם דבר באנינות כלל ע"כ. ועוד באומרו וישמע וייטב בעיניו כי איך יתכן שייטב בעיניו דבר החדוש הזה אשר נסתפק בו או חשב הפכו עד שישאל עליו מפי הגבורה. אמנם הטוב והישר לפי פשט הכתובים שעל חטאת העם המוזכר בפרשה שנקרב לפי שעה הכתוב מדבר וזה כי לפי שהיה היום ההוא הראשון לקרבנות צבור על ידי אהרן קדוש י"י והיה מעשה העגל לפניהם רצוני לפני אהרן ולפני העם אחד המרבה ואחד הממעיט כי על כן נתוספו הקרבנות האלו המיוחדים הנזכרים בכאן לפי דעת כל החכמים (מכלתא דמילואים שמיני סי' ג') אשר לא נזכרו בפרשת ואתה תצוה שהיתה קודם מעשה העגל ולזה נאמר ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים והקרב לפני י"י ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה ושור ואיל וגומר. ראה דקדוק המצוה הזאת הנה כי אהרן אם עשה עגל לא כיוון לעבודת אלילים ולזה נצטווה שיביא עגל כמות שהוא לא שעיר שהוא קרבן מיוחד לעבודת אלילים (במדבר ט״ו:כ״ד). אמנם הם שבחרו בעגל לעבודת אלילים נצטוו שיביאו שעיר עזים לחטאת וגם שיביאו עגל וכבש לעולה כי לשניהם נתכוונו. אמנם נצטוו שיביאו ג"כ שור ואיל לשלמים כי הוא הראוי לשום שלום ביניהם לבין אביהם שבשמים (תו"כ פ' ויקרא פ' י"ז סימן א') כי היום הוא נראה אליהם בכבודו בהורדת האש בחנכת המזבח כמו שנתבאר בענין. והנה אהרן נצטוה שיעשה את חטאתו ואת עולתו ראשונה ואח"כ ועשה חטאת העם ועולתם דכתיב קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כאשר צוה י"י וכן עשה שנאמר ויקרב אהרן אל המזבח וישחט את עגל החטאת אשר לו וגומר. והקטיר אמוריו המזבחה ואת בשר החטאת ואת העור שרף באש מחוץ למחנה ועשה כן מן הדין ואע"פי שלא הובא את דמה אל הקדש פנימה לפי שהיה חטאת עצמו ולא נתן לו לאכלה רק חטאת זולתו זולתו החצונות וכמו שאמר (ויקרא ו׳:ט״ז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל באש תשרף. וכמו שכתב הרב המורה פרק מ"ו חלק שלישי וכל שכן שיהיה דין זה נוהג בחטאת. ואח"כ עשה את עולתו שנאמר וישחט את העולה וגומר. ואחר כך בא לעשות את קרבן העם שנאמר ויקח את שעיר החטאת אשר לעם וישחטהו ויחטאהו כראשון יאמר כי אף ע"פי שכיוצא בו נתן לו לאכלה כמו שנאמר בתורת החטאת (שם) הכהן המחטא אותו יאכלנה במקום וגומר. הנה הוא ראה בטוב דעתו כי אחר שהיה לו שתוף בחטא ההוא אשר נקרב ההוא עליו שאין ראוי לו לאכול ממנו ולזה שחטו וחטאו כראשון שהקריב אמוריו ושרף עורו ובשרו מחון למחנה כדי שלא יהיה חוטא נשכר. ואחר הקריב המנחה והשלמים ואחשוב כי כל אלו הקרבנות נעשו והוקטרו על המזבח קודם שירדה האש שכן נאמר בכלן הקטיר המזבחה ויקטר על העולה המזבחה ויקטר החלבים המזבחה ומה שנאמר ותצא אש מלפני י"י ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים יהיה זה על עולת התמיד ושאר הקרבנות הנקרבים בו ביום והכתוב יורה על זה שאומר ויקטר על המזבח מלבד עולת הבקר. או שתהי' כוונת כל ההקטרות הנזכרות בפרשה שהכינום לכך והוא רחוק. ואיך שיהי' מזה הנה אחר שירדה האש ונשרפו הבנים ובא משה לומר אליהם קחו את המנחה הנותרת מאישי יי' ואכלוה מצות אצל המזבח וגומר ואכלתם אותה במקום קדוש וגומר שוק התרומה וחזה התנופה וגו' וללמד שלא נאסרו להם מפני אנינותם הנה אז דרוש דרש את שעיר החטאת אשר לעם לדעת מה נעשה בו ולדעתי כי דעתו היה לצוות לשרפו לסבה שנזכרה אמנם הקפיד מאד על מה שנמצא כי הוא שורף מבלי צואתו כי לא חשב שהם מעצמם יפלו על הדבר ההוא אבל חשדם שעשו זה שמא לא היו מתנות כהונה חשובות בעיניהם להתאכסן עליהם בשלחן גבוה על דרך שאמר הנביא (מלאכי א׳:ז׳) באמרכם שלחן י"י נבזה הוא וכאומרו (שמואל א ב׳:כ״ט) למה תבעטו בזבחי וגו'. והיותר קרוב שלא עמדו על שמועתם כשלמד אותם (ויקרא שם) וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לא תאכל באש תשרף וחשבו שכל החטאות לשריפה עומדות. ולזה קצף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לזרוק מרה בהם כי כגון זה ראוי לחשדם עליו ואמר להם מרוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש כי קדש קדשים היא וגו'. תפס עליהם מאשר לא אכלוה ומאשר הוציאוה ממקום הקדש ולא תוכלו לטעון ממאמר וכל חטאת אשר יובא וגומר לא תאכל באש תשרף הוא טעות כי הן לא הובא מדמה אל הקדש פנימה ואם הבאתם אותה הרי חוא טעות שני ואם כן היה לכם לאכלה בקדש כאשר צויתי שם. הכהן המחטא אותה יאכלנה ולא היה לכם לשנות. וכל זה דקדק עליהם לפי שלא שיער כי מעצמם נפלו על אמתת הענין המחודש ההוא אשר לא דבר להם עדיין בו דבר כמו שאמרנו. אמנם אהרן בחכמתו טען על הבנים ואמר הן היום הקריבו את חטאתם וגו' ותקראנה אותי כאלה ירצה הנה היום הזה הקריבו העם את חטאתם ואת עולתם לפני יי' על שעשה העגל וכבר קרו אותי כאלה הענינים עצמם או כאלה האנשים. רצוני להקריב חטאת ועולה על חטא זה כמותם ואם היה לי במקרה כמו שאמר הכתוב (שמות ל״ב:ל״ה) אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן שהכונה שהם עשו בעצם העגל אשר עשה אהרן במקרה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני יי' שאהי' חוטא נשכר. וישמע משה וייטב בעיניו כי הסכימה דעתו אל דעת עליון ושדן דין אמת בעצמו ושיצאו מהחשד שחשדם כנזכר. ומה נכבד טעם אומרו את חטאתם ואת עולתם לפני י"י כי לא יאמר ליי' או לפני יי' כי אם על הנשרף כלומר אשה ליי' לא על הנאכל ממנו דבר. וכבד כתב זה הרב המור' בפרק הנזכר זהו פירוש נכון וישר בעיני בסיפור הזה אין בו שום ספק רק מה שנטו הראשונים אל הענינים הרחוקים אשר כתבנו. ואנחנו נאמר אם קבלה הם נקבלם אמנם הכתובים יתישבו על פשוטן וכוונתם על נכונה מבלי הפיל טעות בשום אחד מהם כ"ש במשה רבן של נביאים שהוא מגונה לומר עליו שהקפדתו הטעתו או שטעותו הביאו לידי קפידה. כמו שאמרו בתורת כהנים (שמיני פ"ב סימן י"ב) א"ר יהודה חנניה בן יהוד' היה דורש כל ימיו קשה היא הקפידה שגרמה למשה לטעות. לאחר מיתתו אני משיב על דבריו מי גרם לו שיקפיד אלא שטעה. והנה הדברים האלה הם נאים לדורשם על זולתו מהאנשים. ועכ"פ עם זה נתבאר מה שמצא להם ביום ההוא מהרע והטוב בעניניהם כפי מה שנתחלפו האנשים ההם בטבעם ובמעשיהם כי התחלפות המקבלים יגרום חלוף מיני השפע אמנם כשיסכימו האנשים על הטוב אז לא נקבל מאת האלהים רק טוב ובהגדת פסחים (נ'.) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אטו עד האידנא לא אחד הוא. אמר רבי יוסי בשם רבי חנינא בשם רבי יוחנן לא כעולם הזה העולם הבא העה"ז על בשורות רעות אומר ברוץ דיין האמת ועל שמועות טובות ברוך הטוב והמטיב לע"הב כלו עוב יאומר הטוב והמטיב. ושמו אחד אטו עד האידנא לאו שמו אחד אמר רבי יהודה אמר שמואל בע"הז נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת הע"הב נכתב ביו"ד ה"א ונקרא ביו"ד ה"א והכוונה היא מבוארת כי ^*בעוד שיתחלפו וכו' ר"ל כוונת ר' יוסי בר"ח היא, כי עתה בעוד לא שלם עם ישראל במדותיו ותכונות נפשו, ויש מהם מטיבים ויש מהם מריעים דרכם ופעולותיהם, יתחלפו גם מקריהם הבאים עליהם לפי גמול מעשיהם הטובים או הרעים וע"כ יצטרכו רק קצתם לברך הטוב והמטיב על הבשורות הטובות וקצתם יוכרחו לברך דיין האמת על הרעות, אפס לעה"ב ר"ל לעתיד באחרית הימים בעת ישיב ה' שבות עמו יהיו כלם מטיבים דרכיהם ובעבור זה יהיו גם כל מקריהם רק טובים אשר יתנו תודתם עליהם בברכת הטוב והמיטיב, וזש"א ר' יוסי וכו' בבחינת הבדל שלימות המדות ויושר המעשים בין אנשי דורנו לדור הנולד כי יבוא באחרית הימים, אמר ר"י אמר שמואל בבחינת שלמות ההשגה כי עתה תקצר יד חכמינו המעיינים האלהיים להשיג מהותו וע"כ נקרא שם הויה המורה על מהות הי"ת רק בשם אדנות להורות שרק על פי פעלו שהוא אדון כל נשיגנו עתה. אבל השגת מהותו נעלמת ומכוסה היא עתה ממנו אבל לעתיד תראה החכמה ודעת אלהים בארץ עד שישיגוהו גם השגה מהותית. בעוד שיתחלפו האנשים בפעולותיהן בין טוב לרע חוייב שיהי' כמו כן מתחלף כל הבא עליהם מפאת מעלה. אמנם בהתיחד מעשיהם לטוב יהי' האל יתברך הטוב והמטיב לגמרי. וכן הוא הענין בהשגות העיוניות באלהיות כי בעוד שיהיו המעיינים מקצרים בהם יהיה שם מהותו יתעלה נעלם ונקרא בשמות התארים אמנם כשתמלא הארץ דעה את ה' וכלם ידעו אותו מקטנם ועד גדולם הנה אז יסכימו כלם להשכיל ולקרוא בשם יהוה ולעבדו שכם אחד. כי אז כלם יקפידו על זמנם המשובע בידם כאשר אמרנו ראשונה ויקיים מאמר הנביא (ישעיהו ל׳:כ״ו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא:

ובמדרש (ש"ר פ' מ"ב) היכן א"ל אלא בשעה שא"ל לך רד א"ל שנים או שלשה פעמים ירדתי מן השמים לארץ כביכול לראות בקללות הבריות שנאמר (בראשית י״א:ה׳). וירד י"י לראות את העיר. (שם י"ח) ארדה נא ואראה. ואף אתה לך רד דיו לעבד להיות כרבו. וזה רמז מספיק לאוזן שומעת לעשות משפט אלהיו כאשר הוא יתברך עשה משפטו בירידות ההנה ושם עוד דעות אחרות. ויאמר משה מלאו ידכם היום וגו'. אמר לכלל העם שיתנו לב לשוב ולמלאות ידם לי"י ולא יחס בעיניהם על הריגת החוטאים כי המה יביטו יראו באחיהם בני לוי כי איש איש מהשבט ההוא שלח ידו בבנו ובאחיו על קדוש י"י ויש להם לדון ק"ו בעצמם למלא ידם במשפט הזה ועוד שתהיה תשובתכם ומלוי ידיכם סבה לשתסור מעליכם חמת י"י והבאתם עליכם ברכה ולא קללה: ויהי ממחרת וגו'. אחר שהרג שלשה אלפים כל הברכים אשר כרעו לבעל וכל הפה אשר נשק לו אמר אל כל העם גם אתם חטאתם לי"י חטאה גדולה במה שנתתם לבבכם לשאל ולנסות את י"י וגם כי לא מחיתם בידם כאשר ראיתם סוף טעותם ולכך אני צריך לעלות אל י"י אולי אכפרה בעד חטאתכם. וישב משה אל י"י ויאמר אנא חטא וגו' (יד) הנה עם שכונת משה לפרט את החטא מהג' צדדים שזכרנו בתחלת התפלה מ"מ כבר המציא להם מתוך וידוי טעם של מחילה כמ"ש ויעשו להם אלהי זהב כלומר דבר שאין בו ממש כמו שפירשנו ראשונה. והנה הוא בחכמתו הפליג מצד והקטין מצד. משל לאומר תבא על פלוני שנשא לבו אותו להכות כלבו של מלך. ובמדרש (ש"ר פ' מ"ז) וכן משה קטרג על ישראל אנא חטא העם הזה חטאה גדולה כשראו מלאכי חבלה שמשה מקטרג אמרו לא יהיה לנו עסק לקטרג. כל זמן שזה מקטרג יפלו על ידו ולא יעמדו אבותם עלינו למה קטרגתם את בנינו. כשראה משה שנסתלקו מלאכי חבלה התחיל ואמר ועתה אם תשא חטאתם אמר לפניו כל התורה שנתת לי לאמר אל בני ישראל אם ישראל כלין מה אני עושה בתורתך לכך מחני נא מספרך אשר כתבת. הנה מבואר שכיוונו ז"ל לומר שמחכמת משה היה לקטרג תחלה כדי להגדיל הסניגוריא אלא שהם באים בב' כתובים ואנכי בא בכתוב אחד כי חצי הכתוב הראשון הוא הקטרוג וחציו השני הוא הסניגוריא. ועתה אם תשא חטאתם וגו' אמר עם היות שחטאו חטאה גדולה עכשו שהעברנו החטאת וביערנו הע"א ונעשה משפט בעובדיה וכל העם שמעו וקבלו מוסר אם תשא חטאתם מוטב. ואם אין מחני מספר תורתך אשר כתבת בה שע"י משה בן עמרם הוצאת אותם ממצרים וקרעת להם הים ונתת להם התורה כי לא לכבוד יהיה לי כי אם לחרפה עצומה אחר שהכל היה לריק. וממשמעות דבריו שכבר יגיעו לדברי תורה מזה חלול ה' לעיני העמים מק"ו. וכמו שאמר ראשונה למה יאמרו מצרים לאמר וגו'. כלומר שיסלק גם הוא ית' שמו מתורתו: ויאמר ה' אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי לא אמר מספרי אשר כתבתי אלא מספרי סתם והוא ספר החיים הנזכר בכל מקום ואמר על מה שנזכר בסמוך ויגוף י"י את העם על אשר עשו את העגל והם אשר חטאו לו ולא נודעה חטאתם אל ב"ד באופן שימיתום עליה. (טו) אמנם על החטא הכללי אני נושא אותם ליום אחר ורמזו לו באומרו ועתה לך נחה את העם אשר דברתי אליך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי וגו'. כי גלוי וצפוי לפניו את אשר ירגיזוהו בדרך בענין המרגלים וביום פקדו העון ההוא יפקד עליהם גם את זה כי שם ספו תמו כל העם היוצא ממצרים הזכרים. ואחשוב כי בכלל אומרו מי אשר חטא לי אמחנו מספרי הוא מה שהתאנף על אהרן להשמידו כמוזכר במשנה תורה כלומר אם היה לי למחות איש מספרי אשר כתבתי הייתי רוצה שיהיה אותו אשר חטא לי כי אע"פ שכוונתו טובה היה לו להתרחק מן הכיעור וכ"ש שהיה לו להעלות על לבו כי מה שהיה הוא שיהיה ובמקום שיש חלול השם מאד מאד צריך ליזהר ולזה אמר אשר חטא לי ולא אמר חטא סתם. ואין ספק שאז התפלל על אהרן התפלה שזכר שם באומרו (דברים ט׳:כ׳) ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא. (יג) ולפי שמה שעשה אהרן העגל לא עשאו אלא להכרח העם המתאוים לאלהים אחרים כנזכר לזה אמר ויגוף י"י את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן לומר שהם עשו בעצם את העגל אשר עשה אהרן במקרה. ועם כל זה האשים עצמו עליו בפרשת שמיני באומרו (ויקרא י׳:י״ט) ותקראנה אותי כאלה כמו שיתבאר שם יפה ב"ה. ומ"מ לזה נתן לו למחילה ולהם לעונשים: וידבר י"י אל משה לך עלה מזה. לפי שאחת הטענות החזקות שהליץ משה עליהם היתה משבועתו אל האבות לתת לזרעם את הארץ לזה אמר לו בשעת הכעס ובדבור קשה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב וגו' כי רצוני לפרוק עול שבועה מעלי שלא תעכב עוד על ידי לכלותם כרגע אם יחטאו לפני ואף גם זאת אעשה על ידי מלאך ולא אעלה בקרבם פן אכלם בדרך לקושי ערפם ויהיה לי לפוקה ולמכשול בדבר השבועה שזכרת: וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו וגו' (ט"ז) כי ראו שהכוונה בהעלותם אל הארץ מהר היתה להניחם כצאן טבחה כשתעלה חמתו עליהם ויהיה לשון וישמע העם כמו כי שומע יוסף (בראשית מ״ב:כ״ג) כי הבינו הכוונה מתוך הדברים וכמוהו (שם כ"ג) וישמע אברהם אל עפרון וגו' ולזה נתאבלו: ולא שתו איש עדיו עליו. (יז) הנה אם יאמר ולא שת עדיו עליו או ולא שתו עדים עליהם היה ממשמעו שהורידו כל העם את עדים מעליהם ולא ישאר מקום לומר אחר זה ועתה הורד עדיך מעליך. עכשיו שנאמר ולא שתו איש עדיו עליו תהיה הכונה שכל אחד מהם לא שת עדיו עליו אבל קצתם שתו וקצתם לא וכן (שופטים כ״א:כ״ב) כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה כי לא לקחו במלחמת יבש גלעד לכל איש מאנשי בנימן אשתו רק לקצתם והוא פי' נכון בכתוב וכן פי' הרד"ק ז"ל וכן מה שאמר הכתוב (שמות י׳:כ״ג) לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו וגו'. לצדדין קאמר איש מהם שהיה יושב או שוכב או עומד בין אחיו וקרוביו לא ראה אותם ואיש מהם שהיה יושב לא קם מתחתיו. והדבר מבואר: והנה עם זה ראוי לדעת במה נחלק לב העם כי קצתם שתו איש עדיו עליו וקצתם לא שתו. (י"ז) ומהראוי שנתעורר עליו תחלה שזה העדי אינו תכשיט הדיוט של כסף או זהב אלא ודאי קדש הוא. כדאיתא במדרש (ש"ר פ' מ"ה) מהו הורד עדיך מעליך רשב"י אומר כלי זיין שנתן להם הב"ה ושם המפורש חקוק עליו. ואני אומר שהכוונה במאמר הזה על לבישת תפילין שהיו עליהם לכבוד ולתפארת כמו שאמר (יחזקאל כ״ד:י״ז) פארך חבוש עליך כי עדי ופאר שמות נרדפים הם ומקודם מתן תורה נצטוו עליהם שנאמר בפרשת קדש לי וגו' (שמות מ"ג) והיו לאות על ידך וגו'. והעדי הזה הוא ודאי כלי זיין בידם דכתיב (דברים כ״ח:י׳) וראו כל עמי הארץ וגו' ותנא דבי ר' ישמעאל אלו תפילין שבראש (ברכות ו'.) והנה קצת העם שלא שתו עדים זה עליהם דנו עצמם כאבלים המתאבלים על עצמם שנאמר ויתאבלו ולא שתו וגו'. שנחשב להם היום ההוא כיום מר למה שראו כי כפשע בינם ובין המות. וקצתם שתו עדים עליהם דנו עצמן כמנודים ונזופים לשמים כמו שזכרו במדרש (ש"ר שם) ולא חשו אל הפסדם בערך מה שנאמר כי לא אעלה בקרבך כי עם קשי עורף אתה וראו כי המנודין חייבין בתפילין. נמצא אלו חששו לגופם ואלו לנפשם. ולזה נאמר ויאמר י"י אל משה אמור אל בני ישראל אתם עם קשי עורף. (יז) הנה שצוה שיאמר בלשון אמירה המורה על הפיוס אל החשובים מבני ישראל החוששים לנפשם אתם עם קשי עורף והוא החשש הגדול שחששתם עליו ועוד רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך שהוא החשש השני שחששו אליו אחיכם ובדין עשיתם מה שעשיתם שהרע הגדול דוחה את הקטן ועתה כבר נחה דעתי ולא ראיתי להשליך אתכם מעל פני. ולזה אל תוסיפו צער על אחיכם והשתחוו להם להוריד עדיכם כמותם לחוש אל העונש הגופיי שישיג אתכם לבד בעוד שאדע' מה אעשה לך והוא הפשרת הדין בכל מקום. ולזה נאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים שקבלוהו בחורב שהוא כנגד נעשה ונשמע. תפלה של יד ותפל' של ראש ולפי דעתי שאלו הם הכתרים שאמרו ז"ל שנטלו בסיני ושנטלו מידם במעשה העגל (שבת פח.) כי הדברים קרובים עם שכאשר יוקח הענין על תיקון תכשיטיהן יפורש על זה הדרך קצתם הבינו הדבר הרע ונתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו ושאר העם שלא הבינו לא שמו לבם והקב"ה צוה שלא ישיתו עדים גם הם עליהם לעוררם אל ההכנע' והתשובה וכן עשו: (יח) ומשה לקח את האהל כשראה שהם כנזופים לשמים אמר מעתה צריך אני לצאת לקראת האלהים הרחק מן המחנה כדי שתשרה עליו רוח נבואה כמ"ש והיה כל מבקש י"י יצא אל אהל מועד וגו' כי איננו שוכן בתוך המחנה: והיה כצאת משה האהלה וגו'. אמר הכתוב כי נמשך מזה בירור אמיתת נבואתו וגדולתו של משה באותו שיעור שנאמר בראשונ' (שמות י״ט:ט׳) בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם. ולזה אמר כי בצאת משה האהלה היה עובר בתוך המחנה והיה כל העם נצב איש פתח אהלו ומסתכלין אחריו עד בואו האהלה והיו רואים בעיניהם כי בעת בואו לשם היה יורד עמוד הענן ועומד פתח האהל וכל העם רואים ומכירים את כבוד י"י ומשתחוים איש ממקומו והיו רואים ומכירים בלי שום ספק שהיתה שכינה מדברת עמו פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה לדבר עמהם את אשר יצוה ולא היה צריך התמדה גדולה כי לא נעשה אלא למופת בעלמא ודי שיהיה פעמים שלשה ומה שראוי שיובן בענין דבור י"י אל משה פנים אל פנים הוא מה שכתבתי אצל מאמר חז"ל סוכה (ה'.) מעולם לא ירדה שכינה למטה מי' ולא עלו משה ואליהו למרום עיין עליו בשער מ"ד חלק ראשון: ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש וגו'. (יח) כי בבא משה אל המחנה הוא יושב ומשמר את משמרת בית י"י בדרך קלוס וכבוד כמ"ש (שמואל א ג׳:א׳) והנער שמואל משרת את פני י"י לפני עלי ואפשר שירמוז ג"כ אל מ"ש המורה בתחלת ספר המדע (ה' יסה"ת פ"ז ה' ו') מאחת ממדרגות נבואתו של משה והוא כי מיד שדבר ה' אתו פנים אל פנים מיד שב אל המחנה שלא נתבטלו כחותיו הגשמיות שיקרה לשאר הנביאים ויאמר כי יהושע לא הגיע לאותה מעלה כי בשעה ששורה עליו נבואה אין לו כח לזוז מתוך האהל לשוב אל עניני המחנה. ואולי שגם אל זה כוונו חז"ל באומרם פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה (ב"ב ע"ה.). כי גוף החמה מדרכו להיות מאיר וזורח תמיד משני צדדיו וכן היה משה מאיר מהצד האחד אפי' בשעה שהיה מאיר וזורח מן הצד השני. אמנם פני הלבנה מדרכה להיות תמיד מאירה מהצד האחד וחשוכ' מהצד השני אשר כנגדו וכן היה יהושע כשהי' כח שכלו מאיר בהשגת הנבוא' היה הכח החמרי משתומם ונבהל ובלתי משמש בו כלל ולזה לא ימיש מתוך האהל להשיג בהרגשיו דבר. וזקנים שבדור אמרו אוי לה לאותה בושה וכו' (ב"ב שם) שאם ליהושע כן להם לא כל שכן: