שמות לג:ד מחשבת ישראל: גן נעול

ושלשתן ענין עכבה ואיחור. וברחמי השם מצאתי הענין המבדיל ביניהם. כי שלשה מיני עכבה יש. האחד המתעכב ברצון, כי טוב לו במקום שהוא שם. ועל זה הניחו כתבי הקדש שרש "אֵחַר" בכל מקום. השני המתעכב בעבור סבה, ולולי הסבה לא היה מתעכב עוד. ועל זה הניחו שרש "מהמה" בכל מקום. השלישי שמתעכב בעל כרחו שקרהו דבר רע, נשבר נשבה או מת. וכל דבר שהוא חרפה למתעכב ולא יוכל לשוב עוד, ועל זה הניחו שרש "בוש". ודבר זה רמז הכתוב בתחלת הפרשה שנאמר (שמות לב, א) "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר. ויקהל העם על אהרן ויאמרו קום עשה וגו' כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". ומליצת "וירא העם" כשתפרשהו על ראות הענין היא זרה, כי לא יפול מראה העין על ההעדר. וכך היה לו לומר "ויהי כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם" וגו'. אבל חלילה שהיה משה בושש לרדת מן ההר. כי הוא אֵחַר עד עתה לשבת שם ברצונו ובשמחת לבו. והעם החושבים און הם היו שדנו בלבם כי בושש משה. כלומר שקרהו אסון וחרפה. ומלת "וירא" על מראה מחשבת הלב. כמו (קהלת א, יז) "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת". (שם ב, יב) "לראות חכמה והוללות וסכלות". וכמו (בראשית ג, ו) "ותרא האשה" הנאמר אצל עון האב הראשון וכמבואר למעלה. וגלה הכתוב עוונם מה הביאם לחטוא חטאה גדולה. כי נשענו על שכלם, ודנו שמשה בושש לרדת מן ההר, ושלא ישוב עוד. ועל כן אמרו "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו", כלומר קרהו רע. אבל אין אנו יודעים מה המקרה אשר קרהו. וכבר למדונו קדמונינו ז"ל (בבא בתרא טז, א) "הוא יצר הרע הוא שטן הוא מלאך המות". ודבריהם אמת. כי כן אמרו (שבת פט, א) "מלמד שהראה להם השטן דמות מטת משה שהוא מת". ברוך שבחר בחכמים ובמשנתם! כי ודאי יצר לב הזונה אחר שכלו, הראה להם כי בושש משה ומת בהר. וכמו שדומה עוונם לעון האב הראשון, כן קרה מקרה אחד לשניהם. שכאשר עשו זאת העגל בפועל, אז נאבד מהם לב טהור והתגברו עליהם הציורים הרעים כבתחלה. וזה רמז הכתוב (שמות לב, ו) "וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק". ואמרו קדמונינו ז"ל (בראשית רבה נג, טו) "אין מצחק בכל מקום אלא עבודה זרה גלוי עריות ושפיכת דמים". להורות שהתגברו עליהם הכחות המציירות רע בטבע. כמו האב הראשון, שאחרי אכלו מן העץ נפקחו עיניו לראות טוב ורע כמבואר למעלה. והנה בעבור החטא הזה נפלו פעם שנית ממעלתם והתנצלו עֶדְיָם מהר חורב (שמות לג, ד), וְזַכּוּת נפשם חלף הלך לו כי סר מעליהם האור הנאצל ממרומים. והכתוב רמז זה אצל "קָרַן עור פני משה" שנאמר (שמות לד, ל) "וייראו מגשת אליו". והנה יָראו מקרני ההוד, וקודם זה ראו מראה כבוד ה' כאש אוכלת, ולא יראו ולא זעו. כי סור הכבוד מעליהם גרם זה, וגם על זה העירו קדמונינו ז"ל (במדבר רבה יא, ג). וקרה להם בענין זה ג"כ המקרה שקרה לאדם הראשון שהיה בהבראו שמח ונעלז, לא פחד ולא ירא. ואחר שחטא נאמר (בראשית ג, ח) "וישמעו את קול יי' אלהים וגו' ויתחבא האדם ואשתו". הסתכל איך האמת מתאים מכל צד. ודע שאע"פי שאבדו האבדה הגדולה הזאת. מכל מקום נשארו רשומים צחים ונכבדים בטבע הסגולה מאותו המעמד הנבחר. אחר שכבר פסק זמן מעט הזוהמא הראשונה, על דרך שבארנו למעלה. וכמו שרמזו רבותינו ז"ל (שבת קמו, א) "ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן" כו'. כלומר כבר פסק מהם הזוהמא, והם מוכנים לקבל שפע האור הנאצל והלב הטהור. וזה בלכתן כפי דרכי החכמה, ומושלים על הציורים הרעים כפי כחם. ואז נקל להם להעתיק נפשם ממדרגה למדרגה, עד בואם אל המעלה העליונה. ואין הכח הזה בגויי הארץ שאינן מִכַּת מקבלי התורה. כי נעתר השם לתפלת משה ע"ה שהתפלל (שמות לג, טז) "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה". כמבואר למעלה מן ההבדל שבין עזר האלהי הנמצא למקבלי התורה וזרע אמת, ובין העזר הנמצא לחכמי הגוים בכל מלכותם. הנה בארנו בקצרה ענינים נפלאים על דרך הפשט, דברי אמת לא ידחם רק העקש והכסיל. ולחכמי לב הדברים שמחים. תן להם ויחכמו עוד:¹מליצה ע"פ משלי ט, ט