שמות לד:י מחשבת ישראל: עקידת יצחק, האמונות והדעות ונתיבות עולם

^*כוונתו בקוצר, כי כל דבר יתאמת אל המשכיל יותר בהתבוננו בו בבחינה מכופלת. ר"ל אם יבחין הדבר בעצמו ובהפכו ד"מ אמתת המשפט שכל משולש יש לו שלש צלעות יתאמת לנו יותר אם נבחין אותו מצד עצמותו שגדר משולש הוא מרחק מוגבל משלשה קוים שהם ג' צלעותיו, וגם מצד הפכו, כאשר יודע לנו שמשולש בעל פחות או יותר מג' צלעות הוא דבר נמנע, על כן אמתה לנו התורה הקדושה אמונת החדוש ג"כ משני צדדים אלה, כי ספרה לנו תחלה סדר הבריאה הנכון והמתוקן כראוי המורה לנו מצד אחד אמיתת אמונת החדוש, ואח"כ ספרה לנו ג"כ חרבן העולם והפסד כל חקי הטבע במי המבול, שהוא כעין ההפך מהבריאה, להורות לנו ג"כ מצד אחר לא לבד אמונת החדוש ברצון הי"ת (כי לפי אמונת הקדמות שהוית העולם נמשכת תמיד מהוית הי"ת לא היה אפשרות לאבדן העולם ע"י המבול בבחינת צורתו הקדומה,) כ"א גם שהטבע כלו ביד הבורא תמיד, ולפי מעשינו הטובים והרעים ישנה וירחלוף חקיה לפעמים, ובזה יותן יד ומקום לאמונת האותות והמופתים והנסים המסופרים במקראי קודש ובדחז"ל, ופה מצא הרב מקום לחלוק על קצת מחכמי ישראל ובתוכם הרלב"ג אשר השתדלו לבאר הנשים המסופרים האלה בדרך טבעי, והניעם לזה מה שחשבו שאם ילוקחו הדברים לפי פשוטם יהיו הנסים שנעשו ע"י שאר הנביאים כהעמדת השמש והירח ע"י יהושע, ועצירת טל ומטר והחיות בן הצרפית והשונמית על ידי אליהו ואלישע, והחזרת צל המעלות ע"י ישעי' יותר גדולים ונפלאים מהנעשים ע"י משה אדון הנביאים כלם, ודחה מאמרם זה בשתי תשובות, האחת, באמרו כי לו הביא הצורך וההכרח את משרע"ה לעשות נסים כאלה ועוד יותר נפלאים מהם מה נקל הי' לו לעשותם, ולא לחסרון ופחיתת מעלה נחשבת לנביא שלם זה, מניעת עשותי נס, שלא הי' בזמנו הצורך אליו, והשנית כי נוכל לאמר שהנס הנעשה ע"י שינוי הברואים התחתונים ותכונתם בעת אשר ישארו כחות העצמים העליונים המניעים הכל על פי חקי הטבע על מתכונתם, יותר גדול ויותר נפלא מהנם הנעשה ע"י שינוי הגרמים השמימים, וכחות העליונים בעצמן, כנודע לכל מבין, שהסרת המסובב בהשאר סבתו עוד, יותר נפלאת מהסרת הסבה בעצמה, כמו שנקל יותר למנוע סבוב המים המניעים את הרחים, מעצירת הרחים בעצמן, בעת יסבבו המים עוד את גלגל הרחים, וע"כ היתה סגירת פי האריות לבל יזיקו לדניאל, נס יותר גדול מאלו המיתם הי"ת. מלבד זה גדול גם בזה כח מרע"ה משאר הנביאים, שהמופתים שנעשו על ידיהם נעשו רק אחרי הפצרת תפילותיהם משא"כ משרע"ה, אשר בקלות ובמהירות עשה כל מופתיו, ונדמה בזה לשר נכבד משנה למלך אשר שרביטו בידו לעשות כל אשר יחפוץ, וע"כ נקראת רק מדרגת נבואתו, ידיעת ה' פנים אל פנים.- עם היות שידיעת ההפכים אצל החוקרים במופתיהם אחת היא עם כל זה כבר יישלם חוזק המופת כשיבחן בשני הפכיו. המשל כי כשנדע שהיובש מקבץ החלקים יודע איפה שהלחות יפרידם כי חוייב שימשכו מאיכיות הפכיות פעולות הפכיות. ואם אמר הכתוב מזרה ישראל יקבצנו (ירמיה ל"א) זה יהיה על דרך נס ופלא כמו שיעידו עליו דבריו באומרו שמעו דבר ה' גוים והשמיעו באיים ממרחק (שם) ואמר מזרה ישראל כו'. שנראה שמיעד דבר זר ונפלא והוא שמסבה אחת בעינה ימשכו שתי פעולות הפכיית מה שלא יעשה כן על המנהג הטבעי בשום פנים. או שיאמר כן על דרך הסבה הרחוקה כמו שהוא הענין בהויה וההפסד שעם שהם הפכים שניהם נמשכים מטבע ההויה הכוללת. והוא מה שביארו באומרו ושמרו כרועה עדרו. כי הרועה פעם מזרה הצאן ופעם יקבצם ושני הענינים יהיו מסדר הרעיה וטבעה. כן האלהים פעם יזרה ליסרם ולהוכיחם ופעם יקבצם והכל מכח ההשגחה בהן להיטיבן. אמנם מסבה אחת קרובה לא יתכן זה. ולזה כשנדע פועל ההפך האחד כבר חשבנו שידענו פועל הפכו. אמנם כשיבחן הדבר משני צדדיו כבר יסולק כל ספק שישוער בלמוד זה. אם מצד ההנחה עצמה שמא היתה אצלו דמוי לבד או אם שמא היה כן במקרה לא בעצם וכדומה. צא ולמד מה עשה גדעון בן יואש כשרצה שיתאמת אצלו המופת בהחלט בקש נסיון הגזה משני הפכיה. כי בתחלה גזר עיונו שהמנהג הטבעי לארץ לפי קרירותה שיתקיים בה הלחות זמן יותר ארוך מהגזה אשר לחומה הטבעי תיבשהו. לזה שאל בהפך זה ואמר אם טל יהיה עלהגזה לבדה ועל כל הארץ חורב כו' (שופטים ו׳:ל״ז). אמנם כאשר היה לפי דברו עלה בלבו ספק כי שמא היה כן לפי המנהג הטבעי במה שנמשך החורב אל יובש הארץ אשר בטבעה. ושרפיון הגזה וספגיותה העמידו בה הלחות ואמר אנסה נא רק הפעם בגזה יהי נא חורב אל הגזה לבדה ועל כל הארץ יהיה טל (שם). ובזה נתאמת לו ענינו ולא נשאר לו שום פקפוק במופתו. וכזה וכזה קרה לחזקיהו המלך כשבא אליו ישעיה הנביא במלאכות ה' ואמר לו זה לך האות מאת ה' כי יעשה ה' את הדבר אשר דבר הלך הצל עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות ויאמר חזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות לא כי ישוב הצל אחורנית עשר מעלות (מלכים ב כ׳:י׳). והכוונה לו בזה כי לא רצה שיהיו לו חייו תלויים מנגד במופת מסופק ומפוקפק. ולזה שאל מופת חותך שלאי פול עליו שום גמגום. אמנם איך היה זה הנה באמת לא דברו בו המפרשים דברים של טעם כמו שאזכור דעות המפורסמים מהם להבא. ואולם מה שיראה לי בו דרך ישרה ונכונה ביישוב הכתובים והתרת הספקות הנופלות עליהם בהודאת אמתת האות והמופת המפורסם מדבריהם. הוא כי צוהר היה לחזקיהו בארמונו מעשה מלאכת חרש וחושב במלאכת החכמה התכוניות. בו יבא השמש ויקיף דרך המעלות המכוונות ומסומנות לשם לכוין בהם שעות היום. ומהידוע כי נצוץ השמש אשר יכנס בדרך חלון או ארובה שיגבילהו הצל פנים ואחור. והנה כל עוד שמתנועע ניצוץ השמש ההוא כלפי פנים. הצל אשר לפניו מתהלך לאטו הלוך ונסוע על פי דרכו כאלו הוא בורח מפניו. וכן ועל הדרך הזה הצל אשר לאחריו רץ לרגלו וידביקהו כאלו הוא רודף אחריו. ולזה כשאמר לו הנביא הצל הלך עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות. הנה חזקיה אמר לו שחזרת הצל אפשר שתאמר על שני פנים. אם על הצל המתנועע לפני השמש מבלי שישוב עמו אותו הצל אחורנית לשמש. או שישוב ג"כ עמו הצל ההולך ובא אחורי השמש. והנה חזרת הצל אשר לפני השמש לבד היא אפשרית מבלי שיחזור גוף השמש אחורנית בתנועת גלגלו כלל. כי נקל מאד הוא שיתכסו פני השמים במקום ההוא החלקי בעב קטנה אשר ינטו צלליה אל המקום ההוא ויראה כאלו שב הצל. ובאמת אינו כן כי השמש הולך לדרכו. אמנם כאשר יחזור גם כן הצל האחורנית לשמש עשר מעלות. א"א בשום פנים כי אם בחזרת השמש עצמו בתנועת גלגלו ממש שאין סבה מהסבות החיצונות שתוכל להזריח השמש על הצל כמו שיכול להמצא צל על השמש. ולזה אמר חזקיהו מה שאמרת שישוב הצל אחורנית לא יהיה מהמין הראשון אשר אמרנו כי נקל מאד להמצא במקום ההוא צל מעט כמו שראינו בכל יום קצת צל על פני האדמה לעומת איזו עב קטנה והנה זרחה השמש על פני כל הארץ. וכאשר יקרה כן לא יהיה שם חזרה על דרך האמת כי אם צד נטייה שינטו צללי הענן לשם. אמנם האות האמתי הוא שישוב ממש הצל אחורנית ושיהיה כן כדברך בלי הטעאה. שזה לא יתכן רק בחזרת השמש ממש אחורנית כמו שאמרתי. ואין למפקפק שיאמר שכבר אפשר שקדם להתיצב על המקום ההוא עב הענן תחתיה עמד אותו הצל האחורני. ועתה כשנעלה הענן ונסע נגלה שם ניצוץ השמש הנסתר מבלי השבת תנועתו. כי זה א"א מבלי שיורגש הרגש חזק בשיעור רוחב הניצוץ הנכנס באותו חלון שחוייב שיהיה שוה לאותו חלון או יותר כ"ש שיתקצרו ממנו עשר מעלות. ולזה היתה שאלתו מופת מוחלט. ואחר שהוסכמו באופן המופת מיד ויקרא ישעיהו הנביא אל ה' וישב את הצל במעלות אשר ירדה במעלות אחז אחורנית עשר מעלות (שם). והתבונן בזה כי לא אמר במעלות אשר בא או אשר הלך שאז היה משמעו אל מעלות השמש אשר לפניו אשר הוא הולך ובא אליהם שישובו. והוא האות המסופק כאשר אמרנו. אמנם אמר במעלות אשר ירדה כי המעלות אשר המה דרך ירידתו הן הנה אשר נשארו לאחוריו כשמתנועע והולך והוא המופת המוחלט באמת. וראה איך נתבאר זה ביאור שלם בספר ישעיהו אמר הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחורנית ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה (ישעיהו ל״ח:ח׳) כי שם בספרו ביאר את אשר יהיה עם לבבו כאשר אמר הלך הצל כו'. והוא כי ישוב הצל במעלות אשר ירדה והם הם הנשארות לאחוריו אשר א"א זה בלא חזרת השמש בתנועתו ממש כמו שאמרנו. וכי לשתוף הלשון הזה הקפיד עליו חזקיהו עד שהוצרך לבאר לו כי הענין הוא שישוב השמש ממש. ושיעור הכתוב הנני משיב את הצל במעלות אשר ירדה במעלות אחז. אשר א"א זה אלא בחזרת השמש עצמו וכן היה כי שב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה. ואפשר כי בתחלה כאשר אמר ישעיהו וזה לך האות מאת ה' כי יעשה ה' את הדבר אשר דבר הלך הצל כו'. לא היה דעתו לעשות לו זה המופת על זה השיעור מהפלא. אלא שישוב הצל לכסות עשר מעלות מן המעלות אשר לפני השמש שכבר ברח מהמה כמו שאמרנו. וכבר יהיה אות ודבר מתמיה מב' פנים אם במה שיתהוה לפי שעה כנגד אותו מקום הענן אשר יכסנו מבלי סבות טבעיות. ואם מפני שיהיה הצל ההוא משוער עשר מעלות לא פחות ולא יותר. וחזקיהו אמר אליו נקל לצל כו'. שכבר אפשר שיזדמן כך בדרך המנהג הטבעי ולא יהא מופת מוחלט אלא בשישוב ממש השמש כמו שאמרנו. ולזה אמר ויקרא ישעיהו הנביא אל ה' כו' דמשמע שנתחדש לו אז הצורך שאליו הוזקק להשיב שולחו דבר. ומ"מ באומרו הנני משיב את צל כו' לא כוון אלא על ההסכמ' האחרונ' כי לא נזכרו שם דברי חזקיהו כלל. זה הנרא' לי טוב ויפה לפי פשטי הכתובי' ויסודו' התור' והאמונ' ומתקבל על הדעת במעט ציור ועיון. למדנו מתוכה שהמבקש אמתת איזו גזרה או מופת צריך שיסתלק מכל מיני הספק והפקפוק שאפשר שישוער לשם. עד שיתאמת אצלו שההנחות אשר יקחם במופתיו הם אמתיות ועצמיות. ולזה שצריך החקירה מכל צדדי הנושא אשר יחקר בו. והוא מה שרצינו אליו ללמוד וללמד כי על הבחינה הזאת באמת היה תועלת הספור הזה מענין המבול רב ועצום מאד. וזה שאם כבר נתבאר מספור מעשה בראשית שבפרשה ראשונה שאמתת חדוש העולם ומציאותו על האופן שהוא עליו מסדור העשרה מאמרות. יורה על אמתת מציאות ממציאו בחכמה ותבונה עצומה אשר הוא יסוד הראשון שעליו נבנה שלמות האדם והצלחתו. אשר משם יתבאר על הדרך הטבעי כי העושו יגיש חרבו כאשר יעלה על רצונו לבטלו ולהחריבו ולהחזירו אל האפס אשר היה בראשונה. כי ידיעת ההפכים היא אחת בעצמה. עכ"ז לא סר מלבאר בספור הזה ענין המבול אשר כלל מהאפיסה וההעדר לשלישו של עולם בכללו מה שכלל ושנשתנו בו סדרי מערכות השמים כמו שנראה מפשט הכתוב באומרו עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחרף כו' (בראשית ח') מכלל ששבתו כל הסדרים ההם ובפרט תנועת השמש בכל הזמן ההוא כי לבטולה בטלו ימים ולילות וכל תקופות השנה. אמנם נשארה התנועה היומית לבדה אשר על ידה יחשבו ימי גבורת הגשם ועמידתו וירידתו עד סוף שנה שלמה. ובמסכת (ר"ה י"א:) רבי אליעזר אומר אותו יום י"ז במרחשון היה שמזל כימה עולה ביום ומעינות מתמעטות ולפי ששנו מעשיהם שנה הקב"ה עליהם סדרי בראשית ונטל שני ככבים מכימה והביא מבול לעולם. ר' יהושע אומר אותו היום י"ז באייר היה שמזל כימה שוקע ביום ומעיינות מתגברים ומתוך ששנו מעשיהם כו': הנה שלדעת שניהם נשתנו להם סדרי מערכת השמים ובטל מצבם להביא את המבול. והנה שנמשכו מהספור לפי זה שני תועלות גדולות והם הסרת שני מיני הספק שזכרנו ראשונה. האחד כדי שתתאמת אצל באי עולם פנות החדוש אם יפול להם שום ספק עליה לבלתי היותו מפורסם לעיני רבים יבאו ויעידו לבניהם אחריהם לפי שלא יסבול כן טבע החדוש כמו שביארנו בסוף שער הג'. ועכשיו כשהיה הענין הנפלא הזה לעיני נח ובניו ואשתו ונשי בניו אשר כלם כא': או עולם בנוי חרב ובנוי. כבר יקיימו אמת חדושו למפרע בלי שום ספק כי אי אפשר שיביא עליו זה ההפסד הכולל רק מי שהמציאו מן האפס. ויורישו אמונה זו כלם לבניהם אחריהם ויהיה להם זה מהדברים המפורסמים שאין שום אדם יכול להכחישם והשני להשלמת המופת משני קצותיו כי ספור מעשה בראשית יאמתהו מצד מה שתכלול הבריאה מהמציאות והקיום אשר לכלל הנמצאות וטבעיהן כמו שבארנו בשער הראשון והשני וזה הספור יאמתהו מצד ההעדר והאפיסה אשר ישיגם וכבר נתבאר החדוש מצד האפיסה כמו שתתבאר האפיסה מצד החדוש מלבד מה שנתברר כל אחד בפני עצמו. והוא המופת השלם אשר לא יפול עליו שום ספק וכל זה מה שיחזיק האמות בלב האומה המקבלת עול מלכותו ובלב כל איש מאישיה. כי נקל לה' לשנות סדרי מערכות מעלה ומטה ולחדש אותות ומופתים בשמים ובארץ כענין שמש בגבעון דום וצל חזקיהו וזולתם מהנסים אשר באו בתורה האלהית כי בזה יטו ויכריחו לבם להכנע לעבודתו לתקות גמולו ועוצם מוראו. אמנם אם יצוייר בלבם קיום המנהג הטבעי למערכות השמים והארץ כמו שהיו חושבים הפילוסופים הקדמונים כבר תפול התרשלות גדולה בעבודה האלהית ויבחנו עבודת מלאכת השמים וכל צבאם גם עבודת האדמה כמלך אשר במלכותו נולד רש. ונמסרה הנהגת המלכות ביד השרים והסגנים ואין בידו לעשות קטנה או גדולה בלא רצונם. כי עם הארץ הולכים לרגלם ועובדים עבודתם ויותר הוא לבדו נקלה ואין עבד לו. והנה בחיי נפלאו קצת מחכמי ישראל האחרונים בזה מכל חכמי העמים אשר על פני האדמה. שהמה משתדלים בכל עוז להעמיד ולקיים שם ושארית לדברים אשר הניחום לנסים ונפלאות אשר אמרו שנעשו להם לקיום דתם ואמונתם והמה מבטלים וסותרים כל יסודות החכמה וממאנים בכל מופתי פילוסיפותם בכל מה שיעמדו כנגדם או כנגד שום דבר מפנות דתיהם. כמו שידוע זה מחכמי האומות והישמעאלים אשר אנחנו בקרבם. וחכמינו אלה בכרתם ברית עם הפילוסופיא היונית משתדלים בכל עוז לבטל נסים ונפלאות אשר העידה התור' האלהית עליהם עדות ה' נאמנה. עם פרסומם מקצה השמים ועד קצה השמים עם היות קיום אמתתה בלתי תלוי בהם. לא כן עשו חכמי הקדש בעלי התלמוד והמדרש שהם מעוררים אותנו בכל מקום על נסים ומעשים נפלאים שלא ספרה אותם התור' בפירוש כמנהגם בכל מקום שאומרים מעשה נסים נעשו שם. דרשו מעל ספריהם וקראו כי רבו מספור. והני פילוסופי עמנו הם משתדלים בכל עוז לעות עלינו את הכתובים להחזיר תהו ובהו המופתים היותר מפורסמים אשר נתפארו בהם הנביאים ע"ה. כאשר עשה לנו הרלב"ג והנמשכים אחר דעותיו. באומרם השבת הצל אשר זכר והשמש בגבעון דום (יהושע י׳:י״ב). וכדומה אשר אמרו בהם דברים שאסור לשומען. אבל אי אתה שומע להאמינם אבל אתה שומע להבין ולהורות ביטולן ולשמוח במפלתן. וזה כי הוא כתב על מאמר חזקיה נקל לצל כו' (מלכים ב כ׳:י׳) זה לשונו. הנה זה הפסוק קשה מאד בפירושו וזה כי הוא ידוע כי נטיית הצל תהיה מנטיית השמש ולפי תנועת השמש מעט מעט יטה הצל מעט מעט וזה מבואר מעצמו. ובהיות הענין כן מה זה שאמר חזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות איך חשב חזקיהו נקל מה שהוא אות מופלא מאד לא ראינו כמוהו בביאור אפילו למשה אשר לא קם כמוהו לכל האותות והמופתים אשר עשה כי המופתים ההם היו לשנות סדר אלו הדברים השפלים והוא יותר נפלא לאין שיעור מה שישתנה בו סדר הגרמים העליונים. ובהיות הענין כן הנה המאמר הזה מחזקיהו בתכלית הסכלות. ואיך ראוי שנחשוב זה עליו עם שלמותו הנרא' בדבריו כל זה לשונו. והנה הספק הזה באמת יספיק לבטל פירוש המפרש כונתו של חזקיהו על האופן ההוא כמו שפירש הרד"ק ז"ל זה לשונו. פיר'. הלך השמש ענינו ילך כי ישעיהו אמר שימהר השמש תנועתו עשר מעלות בפתע פתאום והוא אמר כי נקל לו לעשות זה אלא שישוב השמש או הצל עשר מעלות אחורנית ע"כ. ולבאר כונה אחרת בו. אבל איננו כדאי לבטל את המופת מעקרו כמו שביטל בביאורו שאמר שהמופת הזה לא היה מצד תנועת השמש בעצמו כי אם מצד העננים אשר מנהגם כשיתנועעו תחת השמש להביא ניצוץ השמש אל זולת מקומו. והנה ישעיהו אמר שיחדש לפי שעה אידים מתנועעים לצד ההוא אשר יביאו שמה ניצוץ השמש במהירות נפלא. ולפי שראה חזקיהו מתנועת הרוח אז וקצת האידים שהיו תחת השמש שנקל להם בתנועתם המהירה להשיב הצל עשר מעלות לאותו צד שהית' תנועתם בקש ממנו שיהי' הענין בהפך זה כדי שיוכר לו מופת השם ע"כ. והנה מלבד שהפירושים האלו לא יכילם לשון הכתובים ולא יסבלם הדעת. הנה זה שכתב הרלב"ג יכחישנו הכתוב בפירוש באומרו ותשב השמש עשר. כי הכתוב יזכור בפירוש השבת גוף השמש והוא תלה האות והמופת בדברי רוח אשר אין לסמוך עליו בשום פנים. כי מבואר הוא שנקל הוא שיתנועעו העננים אל כל צד אשר יהי' שמה הרוח ללכת. ומי הוא שליט ברוח לכלוא אותו עד אשר יתברר לו בלא שום ספק שלא יניע שום איד או ענן מהעננים ההמה אל הצד ההוא. באמת לא ידעתי איזה הרוח עבר לפתות אותו לומר כדבר הזה אשר אין לו שחר. ומפני כי המופת הזה על האופן שהניחו בלתי מורגש אלא לעצמו הוצרך לכתוב על מה שנתבאר פרסומו בספר דברי הימים שנאמר וכן במליצי שרי בבל המשלחים עליו לדרוש המופת אשר היה בארץ (ד"ה ב' ל"ב) שהיה זה על חיל סנחריב שמתו כלם בזולת ידי אדם שאם יאמר על מופת השמש לא היה בארץ לבד אך בכל העולם. והנה הוא עושה (בזה) סניגרון לדבריו כי אדרבא אין לשון שיהא בוקע ועולה משמעו בכל העולם זולת זה וכמוהו בפר' רבו מספור. את המבול מים על הארץ. הנני ממטיר על הארץ. יבשה הארץ. ומלאו את הארץ. וזולתם בכל כתבי הקדש אין מספר. והדריש' הזאת הכתוב פירשה בספר מלכים (ב' כ') שנאמר בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו כי שמע כי חלה חזקיהו וזהו אשר נאמר בדברי הימים שהלך לדרוש את המופת כי בא לו האות והמופת. ותמה עליו ואמרו לו שנעשה על חליו של חזקיהו ושלא לדרוש ולתור אמתת הדבר ממקומו: וגם מה שהניח מהולכת העננים את ניצוץ השמש אל זולת מקומו שהוא דבר נראה לחוש. באמת לא נודע מי יחוש בזה חוץ ממנו. וסוף דבר שאין בכל דבריו אלה קורת רוח. ויותר מגונה מזה מה שכתב בשמש בגבעון. והנה הוא בקש שם תואנה במ"ש שמש בגבעון דום וירח וכו' (יהושע י׳:י״ב) כי אמר שזה יעיד שלא היה הדבר כפשוטו שא"כ לא היה לבד בגבעון ובעמק אילון כי אם בכל העולם. אלא שאמר כן על ענין הנקמה הגדולה שהיה לשם במעט מהזמן והוא באותה חצי שעה שנראה השמש כעומד בעברו על אופק חצי השמים. כי זהו מה שרצה באומרו וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו. ואמר שהוא מה שפירשו הכתוב באומרו ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים (שם) כי היה זה למה שדרכו של שמש להיותו העומד בחצי השמים ובלתי אץ להתנועע כאשר הוא בתמימות היום שהוא עת עמדו בסוף עלייתו. כמו שכתב כל זה בפירוש נביאים ובספר מלחמות. והנה באמת תלה המופת הנפלא הזה ג"כ בדמיון ורעיון רוח. אמנם הדמיון במה שנתדמה אליו שתנועת השמש לשם בחצי השמים תקרא בכתוב עמידה עם היותו אז בכוחו אץ בתנועתו כבכל שעות היום. ואולם הרעיון במה שחשב מאמר וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו כאלו אמר ויקום גוי אויביו עם דום השמש ועמוד הירח. והו דברים שאין מוצאם מפשט הכתוב כמו שיבא. אמנם התואנה אשר בקש באמת הוא סניגרון שני כראשון וזה שאין לכתוב לשון אחר לפי הכוונה בלי ספק. וזה שכוונת יהושע היתה שתעמוד השמש בחצי השמים שם בגבעון מקום המלחמה לפי שהוא המצב והמקום מהאופק שבו יכירו הכל בנס ההוא יותר משיהיה בזולתו מהעליה או הירידה. וגם כדי שיהא לב הלוחמים סמוך ובטוח ולא ירפו ידיהם בראותם כי פנה השמש לערוב. כמו שאמר הכתוב ויעמד השמש בחצי השמים. ולזה חוייב להיות מאמרו שמש בגבעון דום כו' לומר שיעמד באותו מקום שהוא מיוחד לאפקו של גבעון ממש. ואין זה רק בשיהיה בנקדת נכח ראשו שאם יהיה השמש בזולתו מהמקומות לא תהיה עמידתו ממש בגבעון. כי אם באותו מקום שהשמש אז נכח ראשו. והוא הטעם עצמו בירח בעמק אילון. כי לא רצה שישתבשו מהלכי המאורות רק שישמרו יחסם זה עם זה ולפי שראה שהרגע שיהיה השמש בחצי השמים בגבעון היא עצמה שבו תעמוד הירח בחצי השמים של עמק אילון לזה צוה על שניהם. ויתכן שלא על הירח לבד אמר כי אם על כל צבא השמים הנמנים בממשלתה שנאמר את הירח וכוכבים לממשלת בלילה כו' (תהילים קל״ו:ט׳). ואיך שיהיה מזה הכתוב אמר שהיה כדברו ולא אץ לבוא השמש אל מערבו כיום תמים וכל זה דבר מבואר לא יכחישנו שום בעל שכל משולל מהרצון הנוטה: ולפי דבריו כבר השתדל הכתוב בספור זה להסתיר זה הנס ושלא ירגישהו רק מי שיעמוד על הדמיון ההוא אשר עמד הוא עליו ולומר כי מדי עברו כחצי השעה בחצי השמים נשלמה הנקמה. ואין דרך הכתוב להסתיר הנס במקום אשר בא לפרסמו. או שנאמר שכוון הכתוב לשבש המון העם בשיבינו ממנו מה שלא היה והוא יותר מגונה ואלו ואלו כלם דברי הבאי: ואולם מה שטען ממאמר ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו לשמוע ה' בקול איש (יהושע שם) ואמר שבא הכתוב להודיע כי לא היה הנס זולת מה ששמע ה' בקול יהושע על ענין הנצחון, ח"ו. אבל הכוונה היא נפלאה מאד והוא להודיע כי מהנסים אשר נעשו ע"י התפלה והתחנה לא נמצא כמוהו לפניו ולאחריו להוציא הנסים והנפלאות אשר לא נעשו ע"י התפלה רק במלאכות השם או מרצונו כענין המבול שעמדנו עליו. או כמעשה משה במצרים ועל הים ובסיני. וכענין אות צל המעלות ששלח ביד ישעיהו וכדומה. כאשר יתבאר עוד בפ' בלק שער פ"ב ב"ה אצל ומנו בלעם. והנה א"כ לא נשאר לו שום סמך לא מהשכל ולא מהכתובים. והנה הרב המורה ז"ל (ח"ב פל"ה) למה ששם אחד מהבדלי מופתי משה רבינו ממופתי שאר הנביאים הפרסום הנפלא שהיה בהם כמו שנתברר לו ממאמר הכתוב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה כו' לכל האותות כו' (דברים ל"ד) וחתם אשר עשה משה לעיני כל ישראל. הוצרך להתחכם בכאן ולדקדק במה שאמר ביהושע ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום כו' ולא אמר לעיני כל ישראל. והוזקק לומר שעמידת השמש לשם לא היה רק קצת שעות והוא שנתארך היום ההוא בגבעון עד שהיה כיום הגדול שבימי הקיץ שם. והוא פי' כיום תמים כלומר כיום היותר שלם לשם. ודבר כזה כבר ירגישוהו קצת ולא כלם מה שא"א שלא ירגישוהו אם היה הנס עומד כיום תמים ממש כמ"ש כל זה פרק ל"ה חלק ב'. והנה באמת לא מיעט בזה הנס ההוא ולא סופק לו בו כלל ולא הכריח הכתובים להוציאם מפשוטם כמו שעשה הרלב"ג. אמנם מפרשי דבריו חפאו עליו דברים אשר לא כן כמו שנראה בביאוריהם המפורסמים. והתלונה הגדולה על הנרבוני שכתב עליו ז"ל קשרו בשני קשרים אצלם שם. והנה באמת לפי כוונתו אין שם קשר רק של תפילין. כי שני הגבולים ההם הם מגבילות כוונתו לשם. כמו שיראה מדבריו ומהם אין לגרוע. אמנם הוא קשר קשר אמיץ ברבו בזה ובכל כיוצא בו. שהשתדל להטות דבריו הנקיים אל צד החשד ומיעוט האמונה. והנה בכל דבריו אשר דבר שם שם אור לחשך לא יאמרו כי אם שהם דברי עצמו. והרב המורה ותורתו נקיים בזה. ואולם הסבה הפנימית אשר הניעה החכמים האלו לשבש הכתובים ולבטל האותות והמופתים היא אשר נתמעטה דמות האדם בעיניהם ובפניהם צלמו יתבזה. באומרם כי איך יתכן שיכנעו הנמצאים העליונים השמימיים וכ"ש הנבדלים המניעים אותם לצרכי זה הנמצא השפל והפחות שתחלתו זמה וסופו רמה. וחלילה ליוצרם מהכניע היקר לזולל כו'. כמו שכתבתי דבריהם וביטולם בשער הה' עיניך שים עליו. כי שם נתבאר שא"א להתקיים סברא זו בידם ולא עליה הסכימו הכתובים. וגם שאין דעת חכמי התלמוד והחקירה נוחה מהם. אמנם מה שהתחכמו אליו להעמיד דעתם זה הוא אשר יאמרוהו למזמה. ויקנאו למשה במחנה הנביאים לאמר מי לנו גדול ממנו אשר ישלח ידו במרומיו לחדש אותות ומופתים בשמים ממעל ובצבאותיהם. כי הנה הוא ע"ה עם היותו רבן של נביאים כלן לא סופר עליו ששנה טבע הנמצאות כי אם בארץ מתחת. רצוני ביסודות השפלים ובמורכבים מהם. ואיך יאמן שתלמידו ותלמידי תלמידו יעלו שמים במעלת השגתם. זה יאמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. וזה יקרא הלך הצל עשר מעלות אם ישוב עשר מעלות וכדומה לזה מיעקב אבינו ונקדימון בן גוריון (תענית כ'.) וזולתם. והתורה אמרה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו יי' פנים אל פנים לכל האותות כו'. ואיך יקובל שהנביאים אשר אחריו הגדילו לעשות ממנו פלאי פלאות. זהו שרש סברא זו והיתד אשר זה הדעת תלוי עליה. ואני בעניי לא ירדתי לעומק כוונתם גם היא נפלאת בעיני. והיתד הזאת ג"כ ראיתיה תקועה במקומות לא נאמנו. כי מהנראה מבואר שלא תגדל מעלת איש על זולתו בשיביאהו צרכו או צורך העם ההולכים לרגלו לשנות סדרי הטבע לספק צרכם ההכרחי או להצילם מרעתם. רק בשיוכל עשוהו כאשר יהיה דבר מאלו בא אליו. הלא שנינו במסכת שבת (נ"ג:) ת"ר מעשה באחד שמתה אשתו והניחה לו בן להניק ולא היה לו שכר מיניקה ניתן ונעשה לו נס ונפתחו דדיו כשתי דדי אשה והניק את בנה ואמר רב יוסף עלה בא וראה כמה גדול אדם זה שנשתנו עליו סדרי בראשית א"ל אביי אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו עליו סדרי בראשית: ועתה ראה כי למה שלרוע מזלו לא היה לו שום תקון על המנהג הטבעי בצד מהצדדים כי אם בשישתנו עליו סדרי בראשית אמר עליו אביי שהוא גרוע מאד. וכ"ש שלא תגדל מעלת האיש להצטרכו לזה. אמנם כבר יהיה לו מעלה וכבוד כי אחר שהורע כחו כשלא יושלם תקונו כי אם בשנוי גדול כזה. שיפה כחו בשלא ימנע ממנו בהצטרכו אליו. ואל בחינה זו אמר רב יוסף שהיה גדול המעלה, וזה וזה נתקיים. והנה באמת על הענין הזה היתה מדרגת הנביאים והחסידים אלו עם אלו דרך כלל. הלא תראה כי שובחו ר"ש בן יוחאי ורבי יהושע בן לוי וקצת קדושים אשר בארץ מפני שלא נראתה הקשת בימיהם (כתובות ע"ז:) כי לא הוצרך העולם לכך ולא נשתבחו בשנעשו עמהם מעשה נסים. כי מהידוע שבבא הצורך ליד איש מהם יעשה וגם יוכל מה שלא הוצרך אליו גדול הימנו. תדע שהרי יעקב אבינו ויגל את האבן הגדולה אשר נאספו שמה כל העדרים לגללו (בראשית כ״ט:ג׳) ולא ספר הכתוב כי משה אדון כל הנביאים יעשה כדבר הזה. אבל נאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן כו' (שמות י״ז:י״ב). וגם יהודה גבר באחיו ולו נתנה הגבורה והמלכות על כל שאר אחיו ולא נמצא שנתגבר הוא על עיר שכם כמו שעשו שמעון ולוי אשר לדעתם בא לידם חיוב זה. ועוד תוסיף להביט כי יהוא מלך ישראל אשר נאמר עליו רק חטאי ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל לא סר יהוא מאחריהם עגלי הזהב אשר בבית אל ואשר בדן (מלכים ב י׳:כ״ט) כבר מלא בית הבעל פה לפה מכומרי ע"א והרגן מה שלא עשה כן אדוננו ראש המלכים משיח אלהי יעקב. אמנם נהרגו על ידו ולסבתו כל כהני השם אשר בנוב. והקש על זה מכל הדברים אשר לא בא צרכם ליד הנביאים והמלכים או האנשים גדולי המעלה ובא ליד קטנים מהם. והמפליגים בכבודו של משה רבינו ע"ה במופתי השמים מה יעשו לו בארץ כי אליהו ז"ל עצר את השמים אשר לא יהיה טל ומטר כי אם לפי דברו והחיה את בן הצרפית (שם א' י"ז) ואלישע תלמידו החיה אחד בחייו ואחד במותו ונתן אל השונמית העקרה בן לזקוניה (שם ב' י"ג). ולא סופר ממשה ע"ה שעשה את כל הגדולות והנוראות האלה. ולא עוד אלא שאלישע אמר תן להם ויאכלו (שם ד'). ונאמר ויאכלו ויותירו כדבר ה'. ועוד אמר למחר סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל בשער שומרון (שם ז'). ומשה לא די שלא עשה כזה אלא שאמר שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו כו' (במדבר י״א:כ״א). ואף לפי דעת הרב רבי לוי בן גרשון כבר השיגה ידו של יהושע עוז ותעצומות להנקם גוי מאויביו בשעה קלה ממשה רבו אשר הוצרך במלחמ' קטנה של עמלק להתיצב ראש הגבעה ומטה האלהים בידו ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד בא השמש (שמות י״ז:י״ב) ואחר כל הטורח והצער הזה והיה כאשר יניח ידו וגבר עמלק (שם). ולפי דעתם תהיה גם כן מדרגת יעקב אבינו בנבואה גדולה ממדרגתו של משה ע"ה. כי ביעקב נאמר וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו (הושע י״ב:ה׳). והוא אשר העידה התורה האלהית עליו באומרו שלחני כי עלה השחר (בראשית ל״ב:כ״ז). והכי קרא שמו ישראל כי שרה את אלהים. ולא סופר בכתוב שמשה נתאמץ להאבק במלאכי עליון ויכול להם. אמנם נאמר ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' כו' (שמות ד׳:כ״ד). והרי כל אלו הדברים וזולתם ממינם אשר לא נכתבו הנה כדי שלא להאריך. הנה לדעתם יפה כחם מכחו של משה אשר לא עשה דבר מאלו. ועוד אשוב אתפלא בי מדבריהם כי לא ידעתי כוונתם בענין מעמד הר סיני הגדול והנורא יום אשר עמדנו לפני ה' אלהינו ביום הקהל. שכבר יחייב השכל שהענין ההוא היה למעלה מכל מה שנתחדש לפניו ולאחריו מהאותות והמופתים בשמים ובארץ בערך בלתי משוער. וכמו שאמר כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים כו'. השמע עם קול אלהים כו'. אתה הראית כו'. מן השמים השמיעך את קולו כו' (דברים ד׳:ל״ו). ובמקום אחר כי מי כל בשר אשר שמע כו' (שם ה'). הנה שהפליג באלה הדברים וזכר אותם לפי שאין ספק כי מה שירד ה' עליהם ברכב אלהים רבותים עם בריאת הקולות וחדוש הדברות האלהיים והמאמרות הרוחניים אשר דבר ה' בם לעיני כל העם באמצעות משה אדון הנביאים שנאמר הנה אנכי בא אליך כו' (שמות י״ט:ט׳) אנכי עומד בין ה' וביניכם (דברים ה׳:ה׳). הנה היה ענין נפלא ומעולה על שנוי סדרי מערכות השמים כמה מעלות טובות. ואם כן כל שאר הנסים היו טפלים אל השגת משה אדון כלם בלי ספק. וקשה עוד מזה כי לפי זה הדעת כבר נתחייב להסיח הדעת ממאמר הנביא ונתתי מופתים בשמים ובארץ וכו' (יואל ג׳:ג׳). ומשיפקוד על צבא המרום במרום בשום זמן מהזמנים. כי אם על ידי משה רבינו ע"ה לא נשתנו מערכות השמים. וגם אי אפשר לשום נביא שיבא אחריו לחדש דבר שלא חדשו רבו. כבר נמנעו מצאת אל המציאות על ידי שום נביא בעולם. והנה אין מבוא לניסים שיעשו אלא על נביא המשמיעם באזני העם והמאמין בהם דבריו כפי אשר ראינו בעינים. אמנם האמת הברור בענין הזה כי הנביאים אשר מעולם כלם שמשו בכל האותות והמופתים הצריכות לפי שעתם. ואם התלמידים חדשו ענינים נפלאים ומפורסמים מרבותיהם כפי צרכם לא המעיטו בזה מעלתם. כי מעלת הנביא תגדל בשיעשה זה כאשר יבוא הצורך לא בשיצטרך אליו כאשר אמרנו. אדרבה גדולה ורוממות כי מעשיהם אלה מוכיחים עליהם שאם באו לידי צורך יגדילו לעשות מהם כפי ערך מעלתם עליהם. ולא עוד אלא שהמעשים הנוראים ההם יחשבו להם כיון שהם תלמידיהם ונאצלים מאצילות. כמו שנראה בבירור שהפלא הגדול שנעשה ליהושע בשמש בגבעון הנה הקב"ה בעצמו ייחסו למשה רבו באומרו בתשובת מה שבקש מלפניו ונפלינו אני ועמך מכל העם כו' הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ כו' (שמות ל"ד). כי אין ספק ששם בישרו על הנפלאות הגדולות אשר נעשו ליהושע ולכל ישראל בכניסתן לארץ ובכבישתה במעברות הירדן (יהושע ג') והפלת חומת יריחו (שם ו') והשליך אבנים גדולות מן השמים במלחמת גבעון ועמידת השמש והירח. אשר נאמר עליהם ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום כו' וידם השמש והירח עמד כו' (שם י'). והנה לא מצינו בכל התורה זכר לפרסום נסים ונפלאות אשר תצדק עליהם הפלגת אלו היעודים זולתי אלה. וגם כי משה לא נכנס לארץ. אבל יורה באמת כי מה שעשה יהושע שם בשליחותו של משה רבו עשה. וכל אשר נעשה לו בהם הוא היה עושה וכמו שאמר הכתוב בסוף כל מלחמותיו כאשר צוה ה' את משה עבדו כו צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה (שם י"א) נראה ששלוחו של משה היה יהושע ובשרביטו היה עושה כל המלחמות ההנה להשלים עם ישראל מה שנמנע ממנו לחטא מי מריבה. והוא עצמו מה שהעיד הכתוב על אמתתו במה שאמר משה בעצמו ואתחנן אל ה' כו' ה' אלהים אתה החלות כו' את גדלך ואת ידך החזקה כו' אעברה נא ואראה כו' (דברים ג׳:כ״ד) כי זהו מה שאמר לו נגד כל עמך אעשה נפלאות כו' (שמות ל"ד) כמו שאמרנו. ומזה הטעם היה שואל ממנו לעבור את הירדן כי שם מקום הנפלאות ההם, ואמר ויתעבר ה' בי כו', ויאמר ה' אלי רב לך עלה ראש הפסגה כו' וצו את יהושע וחזקהו כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם כו' (דברים שם). ביאר לו כי אותם פלאות אשר ייעד בידו לעשות את העם ההוא הם אשר תיעשינה על ידי יהושע תלמידו ולא יכזב דבריו. כי בזה יתקיים מה שאמר אשר אני עושה עמך (שמות שם) והוא מה שאמר שם הלא היא כתובה על ספר הישר (יהושע י׳:י״ג) אלא כי לפי שעדין לא נגזר עליו שלא יעבר את הירדן הוא ית' אשר הכל גלוי וצפוי לפניו דבר אותו בלשון משותף. לפי שכל מה שיעשה על ידי יהושע תלמידו הרי היא כאלו יעשה עמו וכ"ש שכל מה שעשה יהושע בפרנסות העם היה זיו רבו עליו שנאמר ונתת מהודך עליו (במדבר כ"ו) ונאמר ויתמוך משה את ידו עליו (שם) וחז"ל אמרו עליהם שכל המניח תלמיד הגון אינו מת דכתיב כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון (דברים ל״א:כ״ט) והלא כל ימי יהושע לא השחיתו דכתיב ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע (שופטים ב׳:ז׳) מכאן שתלמידו של אדם חשוב עליו כגופו וכל זמן שיהושע חי. נראה לו למשה כאלו הוא חי. וענין החשיבות הוא זה שכל מה שיעשה על ידו יחשב כאלו עשאו רבו והוא גדולה וכבוד לו. ואין צריך לומר שלא המעיט מעלתו. והנה אם כן אין טענתם זו טענה לעיולי פילא בקופא דמחטא בפירוש הכתובים המעידים בתורה על האותות והמופתים המפורסמים שנשתבחה בהם אומתנו החכמה לעיני העמים. במה שנעשו על ידי איזה נביא מהנביאים אשר נקראו שמם עליהם. כי אם הותר לבאר קצת פשוטיה ולהראות פני שתופיה בכל הדברים אשר הוצרכו לומר עליהם חכמינו ז"ל דברה תורה כלשון בני אדם. הנה לא הותר לעקור שרשיה ולהרוס שתותיה עד היסוד בה. וגם מה שהניחו שהנסים הנעשים ע"י הגרמים השמימיים הם גדולי הערך מהנעשים בנמצאות השפלות. אין לנו ערבות על אמתתו שכבר יש פני הראות אל ההפך. והוא מה שהמשדד טבע הנמצאות השפלות בעוד כח המניעים אותם מגרמי השמים עומד עליהם בתקפו וגבורתו. הנה הוא כחו גדול מאשר ישדדם בהסיר כח המניעים ההם. משל למעכב בכח הזרוע תנועת גלגל הריחים בעוד אמת המים עוברת בו שהוא כח עצים ונפלא ממה שיעכבה על ידי הסרת המים והטותם אל מקום אחר. והוא דוגמת מה שאמר לו דניאל לדריוש אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני (דניאל ו׳:כ״ג) שענין זה הוא גבורה נפלאה מהמית האריות כמו שיבא ענינו אצל פסח מצרים שער ל"ח ב"ה. וברוך היודע מה בלבם בכל זה כמו שארמוז שער ט"ו ב"ה: ואולם אשר טענוהו ממאמר ולא קם נביא עוד בישראל כו' לכל האותות כו' (דברים ל"ד) שידמה שיעיד הכתוב שלא ישוה אליו עוד נביא לחדש אותות ומופתים וכ"ש לא יוסיף. הנה באמת הוא בידם סניגרון שלישי כי בידוע שאין כוונת הכתוב לכך כלל. אבל הכוונה האמתית שלא קם נביא כמוהו אשר תבא אליו ההתאמתות הגמור' באותה מדרגה מהנבואה המכונה בלשון פנים אל פנים בקדימת ההודעה לכל עיני האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים שהם המיוחסים והמיוחדים אליו מצד עוצם מדרגתם אשר בהיותם על זה האופן לא נפל בהם שום ספק או שום השערה אחרת זולתי אמתת הענין אשר ייעדהו. כמו שיקרה לשאר הנביאים בעקרי מופתיהם המיוחדים אליהם שבכלם באו ע"י התפלה והצעקה. וכבר סופק להם מתחלה אם תיעשינה כמשפט כל מתפלל וספורי מעשיהם והפצר תפלותיהם יוכיחו עליהם. לא כן עבדו משה כי הוא היה יוצא ובא ושרביטו של מלך בידו לעשות כל אשר יצווה מבלי שום ספק ושום השערה אחרת לא בתחלה ולא באמצע ולא בסוף. אמנם היות ענינו של מרע"ה וענין כל הנביאים על האופנים שאמרנו והראיה שעל הפירוש האמתי הזה סמכו חכמינו ז"ל מאמרם הנפלא בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ומנו בלעם (במ"ר פרשה י"ד) הכל יבא בשלימותו כמשפטו ומעשהו בפרשת בלעם שער פ"ב ב"ה. ושם יאורו עיניך לראות שיעור מה שספרו בגנותו של בלעם הגנאי והדופי המתיחס אליו דרוש אותו משם ולבך מה יגל מאד. ומה אאריך עוד מדברים האלו כי כלם נכוחים למבינים אותם ולישרים בלבותם:

ואולם ההנהגה אשר מהמין השני אמנם היא משמשת על שני פנים ראשונים. האחד אשר תהיה בעצם וראשונה עם בעלי הבחירה התוריים בכלל כמו שאמרנו ראשונ'. והשני אשר תשמש אצל האומות כלן וזאת אשר אצל האומות תתחלק אל שני דרכים. אם שתהיה שמושה על המעט ובעתים רחוקים כענין המבול וסדום וננוה וכיוצא כי הבט אל עמל לא יוכל ועל הדרך אשר כתבנו בשער נ"ד. או שתהיה שמושה אצלם במקרה. ובשנייה כשתשתמש אצל ישראל בעצם וראשונ'. כענין פרעה (בראשית י"ב) ואבימלך עם אברהם (שם כ') ויצחק (שם כ"ו) וכענין המצריים עם ישראל וכל מלכי כנען וכל כיוצא בזה בכל המעשים ההם היו הפעולות מגיעות אליהם אמנם ההשקפ' היתה בעצם ורחשונ' להשלים הענינים השלמים ההם ולתקנם וכמו שאמר המשורר (תהלים ל"ג) משמים הביט י"י ראה את כל בני האדם ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם אין המלך נושע ברב חיל גבור לא ינצל ברב כח שקר הסוס לתשוע' וברוב חילו לא ימלט הנה עין י"י אל יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב יורה בבירור כי בכל ההשגחות ההנה אשר ראה והביט גם השגיח על כללות האומות לא היתה הכוונה בענינם בעצם וראשור אבל עין השקפתו היתה אל יריאיו לעשות חפצם ולמלאת צרכם. וכבר דברנו בזה בשער הנזכר. והנה כאשר היה הענין על זה האופן אז תתבלבל עצת גוים ונואלו מחשבות עמים כי לא מצאו ידיהם ורגליהם בעיוניהם אשר בכדורים השמימים. וכל חכמתם תתבלע בכל מה שיגיע אליהם מאותם הענינים כמו שאמר הכתוב כה אמר י"י גואלך ויוצריך מבטן אנכי י"י עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי מפר אותות בדים וקוסמים יהולל משיב חכמים אחור ודעתם יסכל מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלם תושב ולערי יהודה תבננה וחרבותי' אקומם האומר לצולה חרבי ונהרותיך אוביש האומר לכורש רועי וכל חפצי ישלים ולאמר לירושלים תבנה והיכל תוסד (ישעיה מ"ד) יאמר כי בעשותו נוראות לקיים דבר עבדיו הנביאים במה שייעדו לבוא כנגד ההנהגה הטבעית כי אז יפר אותות בדים ויהולל הקוסמים היודעים בכדורים השמימיים כי אותם לא יתקיימו בידם וגם ישיב חכמים אחור ויסכל דעתם ממראה עיניהם אשר יראו ענינים הפכיים אל מה שיחייבהו הטבע כגון האומר לצולה חרבי או האומר לכורש רועי כי עם שהוא היה מהאומות המרדפות אותם ככפיר בעדרי צאן הקים אותו לרועה מהנה ומועיל לעמו ומשלים עמו חפצו ורצונו לאמר לירושלם תבנה וההיכל תוסד: ולפי שההנהג' הזאת ההשגחיית נתיחסה לזאת המלאכה האלהית מהמשכן ובאה ההוראה בה כאשר אמרנו ויהיו למשתדלים בה וענינה עשר ידות בה כיד השם הטובה עליהם לכך אמרו במדרש (ויקרא רבות פ"א) אמר רבי יצחק עד שלא הוקם המשכן היתה נבואה מצויה באומות העולם וכשהוקם המשכן נסתלקה מהם דכתיב (שיר השירים ג׳:ד׳) אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי אמרו לו והרי בלעם ההוא לטובתן של ישראל נתנבא (במדבר כ"ג) מי מנה וכו' לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל י"י אלהיו עמו ותרועת מלך בו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל וגו'. (שם כ"ה) מה טובו אלהיך יעקב משכנותיך ישראל וירד מיעקב וגו'. והנה המאמר הזה הוא קשה בתחלת ענינו משני פניה. האחד שלא מצינו לאומות עכו"ם נביאים לא קודם המשכן ולא אחריו כי מה שנאמר (בראשית כ׳:ג׳) ויבא אלהים אל אבימלך או אל לבן (שם כ"ה) וכדומה כבר ביאר הרב המורה בפרק מ"ג מהחלק הב' שלא היה ענינם מדרגה ממדרגת הנבואה כמו שכתבנו בשע' י"ט ובלעם ג"כ קוסם היה לא נביא ובמקומו יתבאר בעזרת האל שלא היה כדאי שיקרא נביא כ"ש זולתו מהעכו"ם. והשני שאם הונח שהיו להם נביאים לא היה מהיושר האלהי לבטלם מפני הקמת המשכן כי חן וכבוד יתן ה' ולא ימנע טוב מהמזומני' לו. וכן במה שאז"ל (ברכות ז'.) על ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה שבקש משה שלא תשרה שכינתו על אומות עכ"ום ושהקב"ה הודה לו שנאמר (שמות ל"ג) גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה וגו'. הנה באמת התלמיד לא שאל כהוגן והרב לא השיב כהלכה לשמוע בקול איש על הדבר הזה וכדומה לו. אמנם הכוונה להם ז"ל הוא מה שאמרנו כי לפי שהיה העולם קודם מתן תורה וטרם שהוקם המשכן נוהג בכל עניניו לפי הענין הטבעי בקיום הנתון לו בשעת הבריאה ולא הורגל להשתנות בסדריו מצד מעשה בני האדם רק לעתים רחוקים כענין המבול וסדום וכיוצא הנה לפי זה לא הכירו מנהיג בעולם זולתי זה הטבע ולא ידעו אלהים בלתו ואליו היו מיחסים הענינים ההם הקורים על המעט ואמרו שמתהפכים היסודות זה אל זה עד שימצאו הענינים ההם על דרך הזרות. ולזה היתה הנבואה נמצאת בימים ההם באומות העולם כי החכמים שבהם המפליגים לדעת במשפטי הככבים יוכלו לעונן ולנחש בהגדת העתידות ברוב דברים שיקרו להם מחמת מצבי הככבים ומערכותם וכמו שאמר מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך. ולטעם הזה יקראו אותם חז"ל (ויקרא רבות פ"א) נביאים כי כל המיעד דבר ובא שולח עליו זה השם כמו שכתב הרב המורה פרק נ"ב ח"ב. והנה בלעם היה קוסם בשעות וזה קראוהו (סנהדרין ק"ו.) נביא. אמנם אחר שנתנה התורה והוקם המשכן שהוא היה בית ועד לשכינה וסבת דבקותה באומה הנבחרת ואשר היה לתבנית העולם המונהג לפי זאת ההשגחה המיוחדת הנה מאז וע"י כן הורגל הטבע השני המעולה ונשתנו על פיו סדרי השמים ונתבלבלו מערכותיהם כי הוחלו לעשות נסים ונפלאות למעלה מהטבע. ומנהו והלאה הוברי שמים החוזים בככבים נסרחה חכמתם ונתבלבלה דעתם ונכזבה תוחלתם וידעו כי החפץ האלהי הוא המנהיג העליון בטבע מחודש אשר לא ידעו מהו. הוא מה שאמר הכתוב (ישעיהו מ״ו:י׳) מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו וגו' כאשר ביארנוהו יפה בשער ל"ה עיין עליו. וזהו עצמו שאמר בלעם (במדבר כ"ג) כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל וגו'. ירצה שא"א לדעת ולהפר דבר מדברי האומה הזאת ומהענינים המתחדשים להם ע"י שום נחש וקסם הנהוגים לחכמי המזלות כי בכל עת ועת יתחדשו להם חדושים נפלאים לא שערום חכמיהם בשום פנים. וזה עצמו היה סלוק הנבואה שבקש משה מאת האל יתעלה לא זולת כי העכו"ם הם מעצמם מרוחקים מהנבואה האמיתית. אבל היתה כוונתו שתשרה שכינה תמיד אצל ישראל ותדבק השגחתו בהם כשיעור שיתבטל תמיד בהנהגתם המנהג הטבעי ולא יהיה להם שום כח להגיד עתידות טבעיות כמנהגם. והוא מה שכיון באומרו (שמות ל"ג) ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה ירצה שיהיה ענינם בכל מעשיהם ע"י פלא ונס בכל מה שינגד להם הענין הטבעי. והוא מה שהודה לו בסוף באומרו (שם ל"ד) הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך. והנה הדבר מבואר מאד הלא תראה כי אמר מלך ארם מי משלנו אל מלך ישראל ויאמר לו אחד מעבדיו לא אדוני המלך כי אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך (מלכים ב ו׳:י״ב) ירצה שלא היתה ענין הנבואה אצלם על זה השיעור הנפלא עד שנסו בו כמה פעמים כמו שהיה עניינם אצל המופתים הנסיים עד שהחרטומים הודו ואמרו (שמות ח׳:ט״ו) אצבע אלהים היא. וכמ"ש יתרו (שם י"ח) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים. ורחב הזונה רחבה פיה בזה סוף דבריה (יהושע ב׳:י״א) כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ונעמן אמר (מלכים ב ה׳:ט״ו) הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל וגו'. כי כלם נבוכו ונתבלבלו בענינים האלה האלהיים בתפלתם עד שבחנו אלהים וימלטו מהעדרם ומבלבול סכלותם:

ואתחנן אל יי' בעת ההיא לאמר אדני אתה החילות להראות את עבדך את גדלך וגו'. (א) יאמר שכיון שראה שלא עמדה להם זכות שתעשנה כל המלחמות הארץ על ידו כאלה היום והוא דבר שעתידין לקבל עליו נזק והפסד גדול כנזכר לא מנע עצמו מהפיל חחנוניו לפניו יתעלה בעבורם בעת ההיא ולומר אדני אלהים אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה וגו'. (ב) וזה באלו המלחמות שעשינו שהיו ענינים נפלאים בלי ספק לפי גדולת המלכים ההם וחזקם העצום וכמו שהעיד המשורר על זה באומרו למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען (תהילים קל״ו:י״ט-כ׳). יראה שהיו שקולים כנגד כלם. ובאומרו אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה וגומר. יראה שכיון למה שעמקו מחשבותיו להקשות את רוחו של סיחון ולאמץ את לבבו כאשר כתבנו , (ג) ולזה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן. וטעם השאלה לראותה ולכבשה כענין לכו ראו את הארץ את יריחו (יהושע ב׳:א׳) כמו שראה את הארץ הזאת אשר לקח כי ירא מאד פן תהיה מיתתו להם לפוקה ולמכשול לענין כבישותה ונאמר ההר הטוב הזה והלבנון כלומר אשר נתפארת במאמר הנבואה עליו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת י"י וגו'. (שמות ט״ו:י״ז) ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר יי' אלי וגו'. פירש להם כי חטאם גרם שלא נשמע תחנתו כי הם לא זכו לשתכבש הארץ לפניו כנזכר ולפי זה נתחייב שיסבול הוא למענם קצת הקצף והעברה במה שלא נתן לו רשות לעבור כי מתוך שלא זכו הם שהוא יעשה מלחמתם נמנעה ממנו ההעברה לשם. ולהפיס דעתי ולהשלים עמי אמר רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה ראש הפסגה וגו' ירצה אתה אמרת אעברה ואראה וגו' כאלו בקשת לצאת מגזרת וכל מנאצי לא יראוה כן משפטיך את' חרצת אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ענין שיתפשט ממך לזולתך רצוני שתהיה הראי' לענין הכבישה (ד) אמנם במה שיאות לך עלה ראש הפסגה ושא עיניך וראה וגו'. והענין שלא מנע ממנו אלא הכניסה הגשמית אשר היא צורך העם אבל שכבר הגיע אליו מראייתו זאת השלמת האחרון שהיה בחוקו להשיג בהכנסו לשם וכמו שפירשו ז"ל (ספרי פ' הברכה) על ויראהו יי' את כל הארץ (דברים ל״ד:א׳) אמנם על ענין הכבישה עמד בגזירתו הראשונה ואמר וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבור לפני העם מזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה והטעם חזקהו ואמצהו וזרז אותו מזה אשר אתה ירא מפניו שכבר עלה במחשבה שהוא יעבור והוא ינחיל ואין זולתו ואם לא יעלה בידו כהוגן מה אעשה וחטאם גרם ואין לשנות. ויש בכל זה כי מאמר שנאמר לו בנקרת הצור נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה יי' כי נורא וגו' (שמות ל״ד:י׳) שזה יראה שירמוז אל מעשה הגדול משמש בגבעון דום וירח בעמק אילון (יהושע י׳:י״ב) ומהורדת אבני אלגביש על כל המלכים ההם הרי הוא מתקיים בשיעשה עם יהושע תלמידו ומשרתו כי בהעשות על ידו יראו העם כלו כי הוא ית' עושה עמו. וכבר כתבנו זה על ענין הנסים שער י"ג. והנה לפי שכבר היה להם זה הספור למורך לבב ושבר רוח לאמר הלא אתה הוא רוענו אביר הרועים ומי כמוך בחכמים ובנביאים עבד יי' נאמן ביתו והן לא שמע אליך יום אשר עמדת לפניו להתפלל בעדנו על זאת ואיך נעמוד אנחנו ומי יעמוד בעדנו בכל קראנו בעתות צרותנו. והנה מעתה נתיאש מהרחמים. (ה) לזה המציע להם בכאן עון פעור ומה שנעשה בו ללמוד מתוכו למוד נפלא לחזק את רוחם ולהאמיץ את לבבם ביי' אלהיהם ולהראות להם כי לא כאשר יראו בתחלת הענין אבל שזכות הרבים עדיף וצדקתם עומדת לעד במקום שלא תעמוד זכות היחיד ואפילו היותר שלם שאפשר כי זה יתחייב בטבע הרבים מצד מה שהם רבים בהכרח ולזה הניח הענין ההוא ראשונ' לפניהם ונשב בגיא מול בית פעור. והנה אחר שהזכירו הפליג בתוקף ראיתו (ה) אמר ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר יי' אלהיכם נותן לכם לא תוסיפו וגו'. ירצה הנה ישראל חזק ואמץ בשמירת חקי ומשפטי התורה האלהית הזאת אשר אנכי מלמד אתכם לעשות כי באמת בהם תחיו ובאחם וירשתם את הארץ אשר יי' נותן לכם אך שלא תוסיפו ולא תגרעו מהם וגומר כי ודאי הם חקים ומצות טובים ושלמים בנ' מיני השלמות אשר נתבאר בהם מעשה בראשית בכלל כמו שכתבנו הענין יפה במקומות אחרים ועל הכתובים האלו בתחלת השער הראשון. ואם תאמרו מה ענין זה לכוונתנו (ה) הנה עיניכם הרואות את אשר עשה יי' בבעל פעור אשר זכרתי כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו יי' אלהיך מקרבך ושם נאמר ויצמד ישראל לבעל פעור (במדבר כ״ה:ג׳) שנרא' שכלכם חטאתם הנה אם כן כלכם נתחייבתם בהשמד כמו שנאמר ויחר אף יי' בישראל (שם) ועם כל זה ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום ראו עתה סגולת העם במה שהם רבים שחטאו כלם ונשמדו כלם ונשארו כלם והוא פליאה כבר כתבנו ענינו במקומו שער פ"ג אמנם אם חטא יחיד אפי' היותר שלם שאפשר הוא אחד בעונו ימות ואיננו עוד (ו) והוא מה שסיים בסוף באומרו ויי' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן ולבלתי בא אל הארץ הטובה אשר יי' אלהיך נותן לך נחלה ראה זה זר ונפלא שאף ע"פ שהיה הכעס בשבילכם כי הנה אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן ואתם עוברים וירשתם את הארץ הטובה הזאת אלא שהמציע בין תחלת דבריו וסופן פרשת ראה למדתי אתכם היום לסיים שבח התורה אשר התחיל באומרו ועתה ישראל שמע אל החקים וגומר לומר כי בה עשו את החיל הזה ולא בזולתה ^*והתקשרות אלה וכו' תוכן דעתו לבאר התקשרות הענינים השונים הבאים בפרשתנו שנראה מהם בהשקפה ראשונה שאין יחס הצטרפות וקשור ביניהם כלל ע"כ יאמר כי אחרי שספר להם מרע"ה שהי"ת לא רצה לשמוע תחנתו, לתת לו הרשיום לבוא אל הארץ, היה ירא פן ימס גם לבבם וייראו לנפשם, פן יחר גם בהם אף ה', ולא יביאם אל הארץ ע"כ אמר להם כי יחזקו ויאמצו את רוחם ולא ייראו ולא יחתו מזאת כי זכות רבים שלהם תעמוד להם תמיד. כמו שעמדה להם בעון פעור שהשמיד הי"ת רק את כל איש אשר הלך אחריו, ועל הדבקים בו חשה עינו לחמול עליהם. ולא האבידם בעון אחיהם המורדים והפושעים בו, אפס זאת ישימו תמיד אל לבם כי רק דבקותם בה' ושמרם את מצותיו מסבבים להם אהבת הי"ת הזאת להשאירם תמיד על פני הארץ כעס גדול ונבחר מאוד אשר הוא סגולה מכל העמים, וע"כ חובה גדולה מאוד היא עליהם לשמור תמיד דברי החקים והמשפטים אשר צום ולבלתי סור מדרכי הי"ת, כי רק עי"ז ישמרו גם נפשותם ויתמיד קיום האומה בכללה עד סוף כל הדורות, מה שא"כ אם יעזבו דרכיו, וחקיו לא ישמרו עוד, כי נדמו בזה לאיש הנאהב לחותנו רק בעבור היותו בעל בתו. שבאשר תמות אשתו זאת יפרד גם קשר האהבה הזה אשר ביניהם, כן גם רק כל עת ישמרו ישראל את התורה המקשרת אותם עם הי"ת תשאר להם אהבתו למנה, אפס כאשר יחדלו משמור מצותיו ינתקו מותרי אהבתו להם ומוסדות אחותו ית' תמוטינה ושאחז"ל הרי בתי מסורה לכם" וכו". והתקשרות אלה העניינים והסתבכותם הוא מה שיעלים הכוונה הנכונה זאת מעיני המעיינים ואחר שבארנו עד סוף הדבר והמשכו נחזור לכוונת באומרו ראה למדתי אתכם חקים ירצה ממה שראיתם שאף על פי שחטאתם בבעל פעור הנה היום כלכם חיים ודבקים ביי' אלהיכם תראו ותכירו כמה אתם צריכין ליזהר באלו החקים והמשפטים אשר למדתי אתכם כאשר צוני יי' אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה ושמרתם אותם כהוגן כמו שזכרנו פירושו בשער פ"ו כי על האופן ההוא היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כיי' אלהינו בכל קראנו אליו. והנה בטחון גדול למה שיראתם שלא ישמע אליכם כאשר לא שמע ממני בהתחנני אליו כי ודאי היה הגוי הגדול הזה מפורסם בין שאר העמים בהיותו קרוב לאלהינו ואין זולתו וכמו שאמר לבני ישראל עם קרובו (תהילים קמ״ח:י״ד) וזה יהיה מטעם כי מי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת וגו'. כי המצא ביניכם מציאות אלו החקים ומשפטים צדיקים ימציא ביניכם ובין אלהיכם ענין אהבה וקורבא וכמו שאמרו חז"ל (ש"ר פ' ל"ג) הרי בתי מסורה בידכם והנה יהי' הקירוב קיים כל זמן שהכלה קיימת אמנם אם תמות הכלה הרי הוא קירוב שנתרחק (ה) והוא מה שסמך רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעת' לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני יי' אלהיך בחורב באמור יי' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי וגו'. וידבר יי' אליכם וגו'. ויגד לכם את בריתו וגו'. ואותי צוה יי' בעת ההיא וגו'. ונשמרתם מאד וגו'. יאמר שכל המצות אשר צוה אותם לעשות בארץ אשר הם עוברים שם כנזכר כלם הם בחברת המעמד הנורא ההוא אשר ראו בעיניהם כי שם שמעו עשרת הדברים ושם ובעת ההיא צוה אותי ללמד אתכם חקים ומשפטים לעשותכם אותם בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה והכלל כי הקורבא המיוחדת אליהם היא תלוי' בענין הזה לבד. ולזה ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר יי' אליכם בחורב מתוך האש כדי שתהרהרו אחריה לשם אלהות ועבודה כמו שעשיתם בעון פעור שזכרנו והוא אומרו פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה תבנית כל בהמה וגומר. ^*ואחשוב וכו' הנה ידוע שהוברי השמים החוזים בכוכבים אמרו כי קצת כוכבים המחוברים יחד יש להם צורה ידועה הדומה לבע"ח או לשאר הדברים וכלים ידועים עלי ארץ, ועל פיה קראו להם שמות מיוחדים כמו שקראו לקצת מי"ב המזלות בשם "עלה שור אריה וגדי" בעבור דמיונם לבהמות וחיות אלה. ולקצתם בשם "סרטן ועקרב" בעבור דמיונם לשרצים זוחלי עפר אלה ולקצתם בשם "מאזנים קשת דלי" בעבור שתדמה צורתם לכלים אלה, ולקצתם בשם "בתולה או תאומים," ולאחד בשם "דגים" בעבור שכל אחד ואחד מהם ידמה בתבניתו לאחד מאלה, וכן נתנו שמות שאר בע"ח לשאר הכוכבים, כמו שקראו לצורה אחת בשם "הכלב הקטן" ולאחרת בשם "הכלב הגדול" ושתי צורות כוכבים אחרות קראו בשם "הדוב הקטן והגדול" וכוכב אחד קראו בשם "נשר" וכוכב אחד בשם "תנין" ולחיבור שבעה כוכבים יחד [יען כי מדי החלו להראות בימי האביב למעלה מהאופק החלו היונים לרדת הים באניות, וכאשר נשתרו מעיניהם בימי החורף חדלו מעשות זאת. (ואפשר כי עליהם רומז הרב ז"ל באמרו שצורת קצת הככבים דומה לספינה) ומושבם הוא סמוך למזל שור וטלה הקרובים לאמצע הרקיע, ונקראים בלה"ק גם בשם "כימה" (איוב ט' ול"ח) ועיין מזה ברכות דף נ"ח ע"ב. ור"ה דף י"א ע"ב וברש"י שם] הנקרא בלשון הכ' (איוב ל״ח:ל״ב) לדעת קצת המפרשים בשם עיש על בניה קראו בשם "תרנגולת" בעבור דמיונם לתרנגולת הדוגרת בניה בצלה, וכוכב אחד קראו בשם בלה"ק כסיל ואמרו שיש לו כעין אזור ושלשה חרבות, וכוכב אחד קראו בשם "אוריגיא" . בעבור דמיונו למנהיג עגלה. כמו שקראו לכוכב אחר "באאטעס" ר"ל מנהיג השורים, וכדומה עוד משאר צורות שהזכיר הרב ז"ל גם את כוכבי לכת ציירו הקדמונים בצורות ידועות השונות זו מזו. והעמים הקדמונים אשר לא ידעו את ה' וחשבו כי העולם מונהג רק על ידי השפעת הכוכבים האלה, עשו להם צורות בהמה חיה ועוף ודגים, או שאר דברים הדומים לכוכבים אלה, ועבדו אותם והשתחוו להם, וזאת היתה מקור כל עבודת הגילולים בימי קדם, כמו שעבדו במצרים לשור אחד ידוע להם אשר יקראו בשם ולשאר בהמות וחייתו ארץ, גם לדברים דוממים וכל זה נקרא בל"א בשם וע"כ למען השריש האמונה האמיתית בקרב כל ישראל. כי רק הי"ת מנהיג את העולם כלו, ומידו לבד יושפעו הטוב והרע לבני אדם, אם גם לא יסכימם עמם צורות הכוכבים השונים האלה, ולמען הרחיקם מעבודת הגילולים ומכל התועבות אשר ראו במצרים. הזהירם פה הכ' לבלתי עשות כאלה באמרו "פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל וכו' תבנית זכר או נקבה, תבנית כל בהמה" וכו'. ואחשוב שרמז להם הנה אל כל מיני הצורות והתמונות אשר הניחום הוברי שמים בככבים ובמזלות וכסילהם אמרו שיש שם תמונת מאזנים או קשת או צורת עיר או נהר או ספינה וכיוצא ואמר תבנית זכר או נקבה כמו שאומרים על המזלות שהם מחציתם זכר וחציים נקבה וכן כל כוכבי לכת מקצתם זכרים ומקצתם נקבות וכן אומרים שיש שם צורת אשה שיש לה בעל ושאין לה בעל וצורות איש מצויין וגבור לוחם וכדומה. תבנית כל בהמה אשר בארץ כמו צורות טלה שור אריה וגדי וזולתם וכן יאמר הכלב הגדול הכלב הקטון. תבנית כל עוף כנף כמו הנשרים הידועים אצלם קראום הנשר הנופל הנשר המעופף וגם צורת תרנגולת וזולת זה. ואמר אשר תעוף בשמים כמו שאמר כנשר יעוף בשמים (משלי כ״ג:ה׳) מנשרי שמים (איכה ד׳:י״ט). תבנית כל רומש באדמה כמו סרטן ועקרב והתנינים הידועים לבעלי הצורות. תבנית כל דגה אשר במים כמו מזל דגים ולייתן נחש בריח. והוא שפירש אחרי כן ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הככבים ואת כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק יי' אלהיך אותם לכל העמים אשר תחת כל השמים ואתכם לקח יי' וגומר. ירצה שלא תטעה בצלמי התבניות האלו מצד מה שמניחי' אותם ההוברים במלאכתן וגם שתשא עיניך השמימה ותראה הסכמת המציאות בקצת מה שאומרים לך מאותם הצורות ותמונתם השמר לך משתחשוב שיש בהם שום ממשות של אלהות ונדחת והשתחוית להם חלילה לך כי הם אינם רק כלים ומשרתים אשר חלק יי' אלהיך להנהגת כל העמים אשר עניינם להיות תחת כל השמים ומערכותיהם ואין להם שום ממשלה מעל השמים. אמנם אתכם לקח יי' לעצמו והוא יתעל' הנבדל מכל אלו התמונות תכלית ההבדל והריחוק הוא אשר לקח אתכם להנהגתו העליונה אשר כל ענינה על פי התורה והחקים והמשפטים האלה אשר על ידם יהי' אלהים קרובים אליכם בכל קראכם אליו בין שיסכימו הצורות ההנה או שלא יסכימו. וכמו שאמר רצון יראיו יעשה וגומר (תלים קמ"ה) והנה למדתי אתכם כמה אתם צריכים להשמר במצות התורה האלהית ועל הכל מחטא עבודת אלילים כדי שתעמוד לכם זאת הקורבה ומזה תלמדו כמה חטאתם בעון פעור שזכרנו ראשונ' מקל וחומר מהצורות השמימיות כי ודאי נתחייבתם כליה ולא כן עשה כי אתם הרבים כמו שאמרנו וה' התאנף בי על דבריכם וישב וגומר כמו שביארנוהו כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר וגומר ואתם עוברים וירשתם וגומר (ו) ומלת מת משמש לשנים ^*כלומר ואתם מתים וכו' ר"ל גם אתם נתחייבתם מיתה וכליה בעון פעור, בכל זאת בעבור כי אתם הרבים חסה עין הי"ת עליכם וזש"א הרב ז"ל "כי זה הוא מסגולת הרבים", ר"ל שזכותם הקדום להם תגן יותר עליהם (מאשר תגן זכות היחיד עליו) לבלתי כלותם ולבלתי השמידם מעל הארץ. כלומר ואתם מתים ועוברים כי זה היא מסגלת הרבים כאשר הונח. מ"מ השמרו לכם פן תשכחו את ברית יי' אלהיכם ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך יי' אלהיך כי יי' אלהיך אש אוכלה הוא. ירצה מה שחטאתם בבעל פעור לא היה מתוך ששכחתם את ברית אלהיכם אלא שבאתם אליו בתחלה לסבת זנות בנות מואב והיחה עבודתכם מאהבתן אמנם אם תשכחו את ברית אלהיכם ותעזבו אותו ותלכו אחרי אלהים אחרים לא יעמוד לכם זכותכם על האופן שעמד בעון פעור כי יי' אלהיך אל קנא ולא יחמול ביום נקם וחמתו אש אוכלה הוא ותוקד עד שאול תחתית רמז להם מה שהיה בסוף. והנה עכ"פ נתבאר תכלית הביאור שהענין השני הזה כלו מואתחנן ועד הנה הוא מאשר היה ענינו מבקשת התפלה והתחנה כאשר לא הספיק הזכות ובמה שהישיר אותם משה והחזיק את לבם להודיעם במה יתרצו אל אלהיהם להיות אלהים קרובים אליהם בכל קראם אליו אשר על הענין ההוא ימצא זכות הרבים תמיד יתירה על זכות היחיד בענין השארותם. (ז) ומזה נעתק אל ענין הג' והוא בקשת הדברים הצריכים על דרך לא טוב ומה שנמשך אליו מתחלה ועד סוף ואמר כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל וגומר העידותי בכם היום וגומר. יאמר כאשר תעתקו מזה הענין השני אשר אמרנו רצוני משתהיו קרובים אל יי' אלהיכם לבקש ממנו ע"י התפלה והתחנה הדברים הצריכים לכם ותחזרו לבקש אותם בדרכים רעים ומקולקלים ומגונים ככל הגוים אשר גרש הש"י מפניכם ככל אשר עשה אחאב ואיזבל אשתו אשר הרעו לעשות בדבר אשר זדו על נבות אשר הבאנו אותו למשל הודעתי אתכם נאמנה כי מרה תהי' באחרונה. וכן תשיבו גם אתם תשלומי כפל וארבעה וחמשה בלי ספק עד שלא ישאר לכם רק רחמי הש"י ורוב חסדיו אשר הם לבדם הם תוחלת הלב והנפש האנושיים כל אחד לפי טבעו כמו שאמרנו ראשונה וסוף סוף יתקיים מה שאמר חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו. ולזה סמך אל הענינים הראשונים ואמר גם כי תולידו בנים ובני בנים ונושנתם בארץ ההיא עד שיבאו דורות אחרונים שלא ידעו את ה' והשחתם לעשות פסל תמונת כל מיני העבודות הזרות והמקולקלות שהוא הדבר היותר מכעיס את השם יתעלה אשר חוייב לבא העדות על זה כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ כמו שהיה בבית ראשון ואם תשובו בבית שני לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון והפיץ ה' אתכם בין העמים הפתאים אשר ינהג ה' אתכם שמה ושם תעבדו קצתכם אשר יצאו מהכלל אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן כמו שהוא המנהג בקצתם ואמר אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון על גלוי הגנאי ופרסומו או שיהי' המאמר מוסב אל האדם הנזכר באומרו מעשה ידי אדם יאמר שהעושים אותם לא יגיע להם מהם שום תועלת והנאה שיש בו טעם ריח או שכבר היו עושיהם כהם מחוסרי החושים וההשכל כענין כמוהם יהיו עושיהם וגומר (תהילים קט״ו:ח׳) וכאשר פירשנו בתחלת שער נ"ה הנה אין ספק כי מרוב הצרות ועוצ' התלאות בנפול שמיכם על ארצכם ואפם עצור ועזוב מכל צד ומכל עבר ואחרי ככלות הכל ובקשת משם את יי' אלהיך ומצאת כי ודאי אז תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך ופירש ענין הוראות הזה ואמר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד יי' אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום יי' אלהיך וגומר (ח) ירצה שהכוונה האלהית בהצר לך עד שתמצאן אותך כל הדברים הרעים האלה באחרית הימים אינם להנקם ממך רק כדי שתשוב אליו מתוך הדחק ושמעת בקולו ונתן הטעם כי אל רחום יי' אלהיך וגומר וזה כי כאשר ייסר אותך לא יכוין להרע עמך רק לרחה עליך שתשוב אליו וכמ"ש כי כאשר ייסר איש את בנו יי' אלהיך מיסרך (דברים ח׳:ה׳). ובמדרש משל לבן מלך שהיה מבקש לפרוש בים וא"ל אביו א"א לפרוש עליו שהוא בסכנה מי שפורש עכשיו והיה הבן דוחק וכיון שדחק הרבה א"ל אביו אני יודע שאם תפרוש סופך ליאבד וסוף הספינה לישבר וכל אשר יהיו לך בה אובדין אלא הריני אומר לך מעכשיו שאם עברת על דברי ופירשת ואירעוך כל הדברים שאמרתי לך ונמלטת אתה לבך אל תתבייש לחזור אצלי לומר שמא אינו מקבלני אלא חזור ואני מקבלך כך אמר הב"ה לישראל העידותי בכם היום את השמים וגו'. הרי אמרתי לכם מעכשיו בצר לך ומצאוך וגומר ושבת עד יי' אלהיך וגו' והרי הוא מאמר נחמד מאד. (ט) כי שאל נא לימים ראשוני' וגומר וכי ירך לבבך ותשתומם במחשבתך כאשר תהיינה כל התלאות האלה באחרית הזעם לאמר עד אשר עד הנה לא עזרנו יי' ונטשנו מעל פניו זה כמה מאות מהשנים ואין קול ואין מקיץ לרחם על פליטתנו להשיב שבותנו כפעם בפעם הן בהחזיר עטרת הצלחתנו הרוחנית ליושנה כבראשונה הן לאסף חרפתנו בהשיב תפארת כל טובותינו הזמניות לאיתנה כבתחלה איכה ואיככה יאמין באחרית הימים אחר היאוש יעור כישן מתרדמתו לעשות את כל הגדולות והנוראות ההמה המחוייבת אל המאמר הזה ודאי לו חפץ יי' להחיותנו כוליה האי לא שתיק. ונוסף על זה את אשר יחרף צר כל היום על פנינו לאמר ואם אין יי' אתנו ודבר אמת מאתו אין בפינו למה מצאתנו כל זאת ההפלגה מהטובות וההצלחות הזמניות המתמידות לנו זה ^*שבעתים ממאות שנה וכו' ר"ל כי מלבד אשר ירך וימס לבנו בקרבנו על אשר הסתיר הי"ת פניו ממנו זמן רב, לבלתי השיב עוד שבותנו כמקדם, ולתת לנו ההצלחה האמיתית והאושר הרוחני אשר היו לנו בשבתנו עוד על אדמתנו בארץ הקדושה הם מעמדנו השפל בבחינת אושר המדיני והזמני מכאיב מאוד לבנו ויוכל על נקלה להניא לבב הצעירים בבני ישראל, לסור חלילה מאחרי ה' ואמונתו האמיתית ולהסתפח בנחלת זרים אשר הם יושבים תמיד בהשקט ובבטחה ולהדיח אותם בזה מאמונתם כאשר הורה הנסיון, כי העם אשר שכן אז בימי הרב ז"ל בארץ באמצע המאה הט"ו למספרם, שלו ושאנן מבלי מחסור כל דבר מאשרם הזמני והמדיני, הונו אז את ישראל לאמר כי אחרי שכבר יותר מי"ד מאות שנה שהוא שני שבועים שנה, הם מצליחים ומאושרים תמיד תחת כי היהודים האומללים הם תמיד במצור ובמצוק מכל אויביהם מסביב, הלא זאת להם לאות כי האמת אתם ובני ישראל שוכנים בערפל ושקועים חלילה במצולת הטעות בבחינת אמונתם, ועל כל זה יאמר הרב ז"ל כי הראיה והמופת מהעדר הצלחתנו הרוחנית והזמנית במשך זמן רב כזה, בנוים רק על אדני שוא ותוהו כי נראה כי גם מיום ברוא אלהים אדם על הארץ עברו יותר מאלפים שנה אשר בהם כסה עוד חושך הבערות והסכלות והעדר האמונה האמיתית את פני כל יושבי הארץ. והיה חסר מהם האושר הרוחני והאמיתי עד אשר נגלה הי"ת אח"כ על הר סיני לתת את תורתו לבני ישראל, ולהורותם האמונה האמיתית אשר רק מהם ועל ידיהם תתפשט מעט מעט על פני כל הארץ עד אשר תמלא באחרית הימים את ה' כמים לים מכסים וכל העמים כלם יעבדו אותו שכם אחד. גם העדר האושר הזמני. לא יעיד אל חסרון האמונה האמיתית מבעליו, אחרי כי נראה כי גם הצדק והמוסר. והאושר הזמני והמדיני לא ילכו תמיד צמודים אחוזים ודבוקים יחד עלי ארץ ויהי להפך כי יש צדיק ורע לו ויש רשע שלו ושלאנן ומתערה כאזרח רענן. כמו שנראה ג"כ כי כמה מצדיקי עולם ונביאי אמת וצדק מאדם עד סוף הדורות חיו תמיד בלחץ ועוני. הערו למות נפשם והוכו והומתו על לא חמס בכפם רק בעבור החזיקם בתומתם ובאמונתם האמיתית ובכל זאת לא פדה אותם ה' מיד צר באופן נסיי, כי אם שכרם ופעולתם צפונים אתו שם בארצות החיים הנצחיים היעלה על דעת כל משכיל לחשוב בעבור זה חלילה, כי רק בשוא נתעה לבם ולתוהו וריק כלו חייהם ביגון ואנחה ? גם משלות גויי הארצות אשר לא יכירו ולא ידעו את אלהים אמת כי אם יעבדו לשמש ולירח וכל צבא השמים או לשאר הבלי נכר, אין ראיה ומופת כי האמת אתם אם בכל זאת לא יפקוד ה' על עונם להענישם על זה כראוי, כי כמו שלא יקנא בעל אשה. ולא יחר אפו בראותו אשה זונה שלטה המנאפת. אשר תחת אשה תקח את זרים ורק כאשר תשטה אשתו תחתיו. תעבור עליו רוח קנאה לקנאות אותה, כן יעניש הי"ת ג"כ רק את ישראל אם יעזבו בריתו וילכו ויעבדו אלהים אחרים יען כי ארש אותם לו בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים. והודיעם על הר סיני עיקרי האמונה האמיתית (כמו שאה"כ "אתה הראית לדעת" וכו' ואחז"ל ע"ז "מלמד שקרע להם השמים העליונים" וכו' שהכונה רק שהסיר מהם המסכות ההילאניות, ר"ל שהסיר מהם סכלותם ובערותם הטבעית האחוזה והדביקה בהם בעבור היותם קרוצים מחומר הארציי. עד שראו מראות אלהים והשיגו העיונים הרוחנים. ואם בכל זאת יעזבו חקיו ותורותיו לא ינצורו, יחר אפו בם, לפקוד בעבור זה גם את עונם עליהם, אבל על שאר עמי הארצות אשר לא עליהם נגלה כבודו, לא ישפוך חמתו אם גם בעבור סכלותם והעדר ידיעתם האמת ילכו אחרי ההבל ויהבלו. כמא"כ (עמוס ג׳:ב׳) "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע"כ אפקיד עליכם את כל עונותיכם" ורק באחרית הימים ישפוך רוחו על כל בשר, ויהפוך אל העמים כלם שפה אחת ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו בלב שלם, ועל כל האמור עד הנה ר"ל להכחיש כל מופתי כזב אשר יביאו זולתינו לסתור בהם עיקרי אמונתנו האמיתית יורו גם הכתובים בפרשתנו "כי שאל נא לימים הראשונים וכו' עד וידעת היום והשבות אל לבבך" וכו' כמו שהולך ומבאר הרב ז"ל (עיין בפנים הספר.) שבעתים ממאות השנים ועד היום הזה ועיניכם הרואות ולבכם גם הוא ידע כי אל נקמות יי' ונקה לא ינקה לכל אשר יודה שום אלהות לזולתו כי ה' קנא שמו אש אכלה הוא למהר להצמיח פורענותו ככתוב ושנוי ומשולש בתורתו. והנה חלוף המצב אשר בינותינו יבא ויעיד כי אתם פושעים וחטאים באמונתו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו והנה על התר הספק א' אשר מצד שני מיני ההצלחות הנה על העקר שהוא ההצלח' הנפשיית אשר עליה אמר הנביא על כן אוחיל לו (איכה ג') כאשר אמרנו אמר כי שאל נא לימים ראשונים וגו' השמע עם קול אלהים וגו' ירצה אל תתיאש מן הרחמים מפני אריכות הזמן הרב ההוא לומר כי מה שלא היה בתוך הזמן הארוך ההוא לא יהיה אחרי כן כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו מלפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ואפילו תשאל לכל בני העולם מקצה הארץ ועד קצה הארץ הנהיה כדבר הגדול ההוא שהעולם כלו לא נברא אלא בשבילו או הנשמע כמוהו הדבר ההוא ואמרי השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כדי שיחיה בו חיי עולם כאשר שמעת אתה ביום המעמד הנורא ההוא וכמו שנאמר להלן היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי וכאשר נתבאר בשער מ"ד. והנה מה שלא היה כן מבריאות עולם עד היום ההוא שעברו יותר מאלפים מן השנים לא היה ראיה לשלא יבא הדבר ולא יהיה שכבר ראיתם אותו בעיניכם וכן עיניכם תחזינה בטוב העליון הרוחני אשר אעשה לכם באחרית הימים ואם יתמהמה חכו לו. והנה על המין השני מהטובות והם ההצלחות הזמניות גם כן אמר או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו' (ט) ירצה או אם ראיתם או שמעתם שקודם שיוציא יי' אתכם ממצרים היה מנוסה ומורגל לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות וגו' כאשר עשה לכם יי' אלהיכם במצרים לעיניך ודאי לא נראה ולא נשמע. אמנם כאשר עלה במחשבתו לעשות תשועה ופורקן כהיום ההוא עשה כרצונו והצליח וכן יעשה יי' עמכם ביום ההוא כי כחו עתה ככחו אז ואין אורך הזמן טענה של כלום והנה טענה זאת גדולה להשיב חרפנו דבר ובפרט אל המתקוממים עלינו על זה כי ישאל נא מפיהם דבר לפי הנחתם כמה עברו מאלפי השנים מיום אשר ירדו שאול נפשות אדם שת אנוש קינן מהללאל וירד מתושלח נח שם ועבר אברהם יצחק ויעקב וכל כתות הצדיקים אשר בדורותיהם וכל הנביאים אשר באו אחריהם על לא חמם בכפיהם עד אשר בא משיחם לפדות אותם משם מיד השטן שהיה רודה בהם ואיך יטענו על עם יי' המחכה בשעבוד הגוף או קצת הממון לבד בעודו על פני האדמה כאחד מהם: