שמות ל:ט מחשבת ישראל: עקידת יצחק וגן נעול

והנה אחר שהשלים מלאכת הכלים אשר במחיצה הפנימית היא קדש קדשים נעתק אל מלאכת הכלים אשר כמחיצה השנית הנקראת ההיכל אשר צוה ליתן שם השלחן והמנורה ומזבח הקטרת אשר כל זה יהיה דוגמת הנמצאים המסודרים בעולם האמצעי עולם הגלגלים. ואולם טרם אדבר הכוונה בזה אומר שיש להפלא מאד למה לא סדר בכאן מלאכת מזבח הקטרת כיון שזהו מקומו אלא שאחר גמר מלאכת המשכן כלו ומלאכת החצר גם מלאכת הבגדים וגם אחר פרשת התמידין נאמר (שמות ל׳:א׳) ועשית מזבח מקטר קטרת וגו' ונתת אותו לפני הפרכת אשר על ארון העדות וגו' והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה וגומר. ואחר שמעמדה הוא סמוך למנורה ועבודתה סמוכה להדלקתה למה לא זכר מלאכתו עמה ועם השלחן. ועוד למה הזהיר על המזבח ההיא ביחוד (שם) לא תעלו עליו קטרת זרה וגו' ולא אמר כן על מזבח העולה שלא יקרבו עליו קרבן זר ומגואל וכן על השלחן והמנורה ראוי ומחוייב שלא יעלו עליהם רק מה שיצוה ממנו יתעלה וזולת זה שהיא דבר זר ומתועב. אמנם כשנתבונן בענין נרא' ממנו נפלאות מתורתו יתעלה. וזה כי כמו שאמרנו כמו שהיו הכרובים אשר במחיצה הפנימית דוגמת העולם הרוחני בהחלט הנה ג"כ היו הכלים אשר צוה לעשות אותם במחיצה השנית ציור ורושם לעולם הגלגלים כמות שהם. והנה היה השלחן מצד שלא נעשה בבית קבול ולא שום חלוק אחר רק לוח אחד שטוחה ועומדת. דמיון אל הגלגל החלק הראשון לכל הגלגלים אשר אין בו שום מלאכה רק עומד וסובב בשטחיותו לבד אשר עליו אמר הנביא (יחזקאל א׳:כ״ב"ו) ודמות על ראשי החיות כעין הקרח הנורא כמו שכתבנו אצל כמעשה לבנת הספיר בשער הקודם אמנם צוה שיתנו עליו לחם פנים לפניו תמיד נראה לשתי פאותיו להורות שעל ידו שם האלהי' פרנסת העולם בכלל על המנהג הטבעי וע"י המזלות אשר בגלגל הככבים הקיימים אשר תחתיו אך אמנה לדעת מה שאראהו בזה מהכוונה הנפלאה צריך שתשכיל מה שנמצא בזה אל חכמי התכונה אשר היא מוכרח ידיעתו בכאן. וזה כי אל חגורת הצורות אשר בגלגל המזלות יש שתי בחינות. האחת מצד היות החגורה ההיא חקוקה בגלגל ההוא החלק שזכרנו אשר קראום המזלות הקבועים אשר אליהם יכוונו חכמיהם בכל חשבונותיהם הזמניים אשר יזכירום בהקבלות ובדבוקים ובכל שעורי התנועות המדוייקות ובמדות החדשים והשנים ותקופות הימים. לפי שהם אשר קראום המזלות הקבועים האמתיים. והבחינה השנית היא בהשקפת החגור' אשר בגלגל המזלות עצמן אשר היא למטה מן הגלגל החלק והמזלות ההם הם מתמוגגים הנה והנה על פי תנועת הכבדה פעם לפנים ופעם לאחור ולזה לא יכוונו בהם חשבונותם רק בעלי המשפטים התכוניים ואנשי הצורות והעבודות הנכריות אשר יצטרכו לכוין אל דקדוק המזל עצמו באשר הוא שם כמו שנודע כל זה מהמלאכה ההיא. והחכם בעל ספר יסוד עולם זכר קצת ענינם. והנה עם זה תראה גדולות ובצורות כי הנה הוא ית' שם בכאן ראשונ' השלחן הטהור רמז הגלגל החלק הזה עם המזלות הקבועות בו אשר הם צורך העולם ופרנסתו לפי שינויי הזמנים וחלופי התקופות אשר במציאותם והמשכם בזה אחר זה יושלם סדר ההויות על האופן אשר יאות בו לפי המנהג הטבעי וכמו שאמר (בראשית ח׳:כ״ב) עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו. הנה ששם עניני שנויי הזמניים מדובקים לזאת התנועה אשר לגלגל החלק היומי הזה אשר היא תעש' היום והלילה ולא זולת' מהתנועות והיא מה שירמזהו יפה בהיות לחם הפנים המושם עליו (ויקרא כ״ד:ו׳) שתים מערכות שש המערכת כי המזלות כן הם דרכם לעולם להיות תמיד נחלקים לשתי מחלקות הששה מהם למעלה מן הארץ והששה למטה והם משרתים תמיד ששה ללילה וששה ליום ועל זה הענין יתפרנס העולם תמיד. אמנם אמר ועשית קערותיו וכפותיו וגו' לזרז אל מה שצריך לחבר ההשתדלות האנושי בכל המלאכות האלו וכמו שאמר החכם (משלי ו׳:ו׳) לך אל נמלה עצל וגומר. וחז"ל אמרו (שוח"ט תהלים כ"ג) בכל משלח ידך אשר תעשה (דברים י״ד:כ״ט) יכול אפי' יושב ובטל וכו'. ואמר ביום השבת יערכנו לרמוז כי הוא המעשה אשר נאמר עליו (בראשית א') כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלדים לעשות. כי אחר שהשלים בנלאכת החדוש המוחלט ושבת ממנה הנהיג המעש' הזה לתועלת העולם והשלמת מעשיו כמו שכתבנו בפרשת ויכולו שער ד': אמנם להיות הבחינה השנית מהמזלות אשר בגלגלם המיוחדת בלתי נדרשת ומבוקשת רק למלאכת הטלסמאות ולענין העבודות הזרות והנכריות מהקיטורין והנסוכים והזבחים כאלו הם האלוהות אשר מאתם יבקשו צרכיהם אשר עליהם אמרו המכעיסים (ירמיהו מ״ד:י״ח) ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל לזה לא זכר בכאן דבר שירמוז אל הבחינה הזאת כלל. אבל כלל ענין המזלות במעש' השלחן כמו שאמרנו. אמנם אחר כל המלאכות כלם ואחר סדר הקרבנות הנעשות תמיד על מזבח העולה לרצון לפני ה' כמו שאמר (שמות כ׳:כ״א) מזבח אדמה תעשה לי ועשית עליו וגו'. נאמר ועשית מזבח מקטר קטרת וגו' ונתת אותו לפני הפרכת אשר על ארון העדות וגומר והקטיר עליו וגו' לא תעלו עליו וגו' יאמר שיעשו זה הכלי לרמוז אל מעשי עניני המזלות ויניחוהו במחיצתו המיוחדת עם שאר הענינים השמימיים אשר שם. אמנם שתהי' הכוונה בו אזהרה שלא יכוונו מלאכתו רק לשמים ולזה כלפי מה שאמרו המכעיסים לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים אמר (שמות ל׳:ט׳-י׳) לא תעלו עליו קטרת זרה ונסך לא תסכו עליו. וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קדש קדשים הוא לה'. ירצה שלא תעשה בו מלאכת מזבח כמו שהיה הענין (יהושע כ״ב:כ״ו) במזבח בני גד ובני ראובן שהי' לא לעולה ולא לזבח. רק פעם אחת בשנה אשר יזה אהרן עליה מדם חטאת הכפורים אשר בזה יהי' סימן לו שהוא קדש קדשים לה'. וכן אחר אותה בשעת מעש' אחר המנור' לומר שלא תהי' ההקטרת רק לצורך הטבת הנרות כמו שבא הצווי בהטיבו את הנרות יקטירנה כלומר שלא תהי' הכונה כשיהי' להם שום צד בו יהיו ראויין ליעבד כמנהג עכו"ם המקטרים ומזבחים אל המזלות וכסיליהם רק במה שהם כלי שרת ביד בוראם לפרנס עולמו על ידן כענין שאמרנו אצל שאר כוכבי לכת. וזה יראה בעיני ענין נכבד מאד: והנה אחר שנרמזו שני הגלגלים הראשונים על זה האופן רמז שבעת הגלגלים אשר לשבעה כוכבי לכת במעשה המנורה ואמר. ועשית מנורת זהב טהור וגומר וביאר ענינם באומרו וששה קנים יוצאים מצדיה שלשה קני מנורה מצדה האחת ושלשה קני מנורה מצדה השנית והוא סדורם על סדר שצ"מ חנכ"ל. כי הנה השמש שם אהל בהם באמצעיותם ושבתאי צדק מאדים מצדו האחד ונוגה ככב לבנה מצדה השנית. ואמנם שכלה מקשה כגוף אחד נאחזים קניה מהקנה האמצעי מפה ומפה כי הנהגת העולם בכללו מיוחסת אל השמש כמו שאמר החכם האדם יולידהו האדם והשמש גם שלמה בחכמתו בספר קהלת (א') הורגל לומר תחת השמש כאלו אמר תחת השמים לפי שהוא עקרי ההנהגה אלא שנתנו לו הששה המשרתים מימינו ומשמאלו להשלים בהם ענינו בענינים מיוחדים חלקיים מיוחסים לכל אחד מהם כמו שנודע מטבעיהם לפי מה שכתבו החכמים מהם והרי עם זה נשלם מספר הגלגלים אשר בעולם הגרמים השמימיים. אמנם מה שהיו קני המנורה על התמונה ההיא וההמצא בהם שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח וכפתור תחת שני הקנים ממנה ובמנורה ארבעה גביעים וגו' ויתר הציורים אי אפשר שלא תהיה שם כוונה אחרת מצורפת לראשונה אשר יהיו הענינים ההם מורים עליה אמנם מה שאראהו בזה אבאר אותו בשער בפני עצמו אחרי זה השער שלא יסופק שזאת המלאכה האלהית כלהו איתנהו בה. ואולם לפי שכבר יורה שמוש הכלים האלה על מציאות החמריות בהיות שם ענינים ממשיגי הגופים כמאכל והאור והריח לזה בא האות והמופת במעשיה' כפי מה שיאות בכל אחד מהם לפי ענינו להוציא מלב האנשים שימצא למעלה שום גוף ולא משיג ממשיגיו. אמנם לפי שהריח אשר במזבח הקטרת עם שהוא מוחש בחוש הגופיי הנה כבר יהיה ענינו הנאה נפשיית וכמעט רוחנית כי על כן ישתמשו בה הרבה בדרך הכבוד כמו שהוא מורגל במקום גדולים ובבתי התפלות והכנסיות לפי זה לא חשש שיעשה בו דבר למופת ולאות שלא נהנה ממנו כמו שלא הקפידה תורה ביחס לו הריח בכל מעשה הקרבנו' שנא' בהם (במדבר כ״ח:ו׳) ריח ניחוחי תשמרו וגו' ובכל מקום (שמות כ״ט:י״ח) לריח ניחוח אשה לה' כי הוא ענין גדולה וכבוד ומי הוא מלך הכבוד זולתו. אמנם האור אשר במנורה עם שכבר ישתמשו בו על דרך הכבוד כמו שנאמר (ישעיהו כ״ד:ט״ו) באורים כבדו ה' מ"מ עקר צרכו הוא הכרחי להאיר כל חשך טמון לפני הגופים העלולים הנסתרים מאור השמש וזולתו מהדברי' המאירים. לזה הקפיד וצוה שיהיו נרותיה מאירים אל עבר פניה כמו שאמרו ז"ל (שבת כ"ז:) ללמד דלא לאורה הוא צריך כמו שיבא בשע' הסמוך ב"ה. והנה הלחם אשר על השלחן אשר אין צרכו רק להסעיד הגופים ההוים והנתכים יבא בו ההראות המופלא במה שאינו חסר ממנו כלום מה שיורה שלא הונח לשם לפרנס ממנו שום גוף ניזון שא"כ חוייב שיחסר ממנו החלק הנאכל. אבל שהונח לשם להורות כי משם יצא אוכל לעולם תמיד שלא יפסק כמו שאמרנו. וזה הענין מתפרסם מאד שם בהחלק לכל המשמרו' מדי שבת בשבתו את לחם הפנים המוסרי' מלפני ה' (סוכה נ"ו.) וזה היה הטעם שבזמן החסידי' היה מתברך לפניהם (יומא ל"ט.) כי לפי זכות הדור כן יתפשט השפע משם. והנה בענין הזה לא היה הלחם עד לעצמו לבד כי גם לשנים הראשונים אשר ישוער קובל הנאה מהם מבלתי שיורגש בחסרונם:

"הוי בנים סוררים נאם יי', לעשות עצה ולא מני" (ישעיה ל, א). פירוש. אוי על בנים הסוררים באביהם, כי ישראל נקראו בנים למקום ב"ה שנאמר "בנים אתם ליי' אלהיכם" (דברים יד, א). ונאמר "כי אתה אבינו" (ישעיה סג, טז), שהוא ב"ה גִדְלָם כאב את בנו, כשהם צריכין לעצה יועץ אותם, כי נתן להם האורים ותומים, ובמשפט האורים יגיד להם הכהן עצת ה', כמבואר למעלה. מלבד התורה והמצווֹת שהן כולם מועצות ישרות. ואם היו בנים שומעים לקול אלהים לא היו עושים מאומה רק בעצת ה'. וכשהם מבקשים לדעת העתידות הוא ב"ה מודיעם, כי הקים מבניהם לנביאים ושפך עליהם רוחו כמו שנאמר בתורה "נביא אקים להם מקרב אחיהם" (דברים יח, יח). ואם היו בנים טובים היו מבקשים דעת העתידיות מן הנביא איש הרוח. והם [חוטאים] בשתיהן, כי הם עושים מעשיהם בעצת נפשם, ואינם שואלים עצה מן השם ב"ה. ועל זה אמר "לעשות עצה ולא מני", כלומר שעושים בהסכמת לבם, ואינם שואלים ממני עצה. וכן הם דורשים פסל ותרפים ומסכה לבקש מהם היצליחו אם לא, ואינן דורשים מן הנביאים המדברים ברוח אלהים, ועל זה אמר "ולנסוך מסכה ולא רוחי" (ישעיה ל, א), כלומר הם נוסכים כסף וזהב לעשות מסכה פסל ותרפים לבקש מהם דרכם וקורותיהם ומה העתיד לבא עליהם, ואינם מבקשים רוחי אשר נתתי על עבדי הנביאים. ופרשת פסל מיכה (שופטים יח, ה) עֵד גדול על דברי הפירוש הזה. ראה וחקור ותמצא האמת. ומלת "ולנסוך" הוא על ההתכה שמתיכים הצורפים בנסך לעשות מסכה. וכן כל התכה ששופכים דבר נגר קרוי "נסך" במקרא, כמו "ונסך לא תסכו עליו" (שמות ל, ט), והוא על היין הנסך מן הכלי על המזבח, וכן המחצבים נתכים מן הכור אל הדפוס. והנה שתים [רעות] עושים, שמסכימים בלבם ואינם שואלים פי ה' מה יעשו, גם דורשים אל התרפים לדעת היצליחו דרכיהם. ולכן אמר "למען ספות חטאת על חטאת" (ישעיה ל, א). והיתה העצה בדרכי המלחמה, כי נועצו לעשות ברית עם מלך מצרים שיעזרום וכן עשו. וזה מפורש בענין כי אמר "ההולכים לרדת מצרים, ופי לא שאלו. לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים" (ל, ב). וזהו העצה שהזכיר ולא שאלו את פי ה'. והיתה עצתם רעה ולא השיגו על ידה מבוקשם. ואעפ"י שנזכר "עצה" סתם, אין צורך להודיע שהיתה נבערה ונסתרה, כי הזכיר בפירוש שלא תועיל להם עצתו אמר "והיה לכם מעוז פרעה לבֹשת, והחסות בצל מצרים לכלמה" (ל, ג). ואמר עוד "כל הובאיש על עם לא יועילו למו, לא לעזר ולא להועיל כי לבושת וגם לחרפה" (ל, ה). ואולי קרא תגר על היורדים מצרים בעת ההיא מפני מלך אשור שבא אל ארץ יהודה, ועזבו רבים ארצם ומולדתם והלכו לגור בארץ מצרים. כי הסכימו לעוז במעוז פרעה ולשבת שם בטח, ולחסות בצל מצרים החזקה בעיניהם שתעמוד נגד מלך אשור. וזה מרי גדול לפי התורה שנאמר "לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" (שמות יד, יג), וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (ירושלמי סוכה פ"ה ה"ד) "בשלשה מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב לארץ מצרים". וזאת היא עצת ה'. והם הסכימו עצה נגד עצתו ית' לשוב למצרים. ועל זה אמר "לעשות עצה ולא מני". וקראם "בנים סוררים" בעבור שעוברים על מה שכתוב בתורה, וכן שואלים במסכה ועוברים על מה שכתוב בתורה. והודיעם שיהיה להם מעוז מצרים לחרפה ולבושת, כי מלך אשור נלחם במצרים והשיגתם החרב אשר היו יראים ממנו. וזה ענין חדש לא פירשו כן מפרשי המקרא ז"ל. ויש לי להאריך, אבל אין כונתי [כאן] רק לפרש המליצות. רק ארמוז לך על מה שנזכר עוד בפרשה הסמוכה המדברת מענין זה "כי עם מְרִי הוא, בנים כֶּחָשִׁים, בנים לא אָבוּ שְׁמוֹעַ תורת יי'" (ישעיה ל, ט). והמליצה הזאת מתוכנת נגד עצתם שנועצו לשבת במצרים לעבור על מצות התורה שאסרה לשכון שם. וזהו "אשר אמרו לרואים לא תראו, ולחוזים לא תחזו לנו נכוחות" (ל, י). והמליצה הזאת מתוכנת נגד "ולנסוך מסכה ולא רוחי" (ל, א). ואמר עוד "וְטִמֵּאֵתֶם את צִפּוּי פסילי כספך, ואת אפודת מסכת זהבך" (ל, כב), והמליצה הזאת תּוֹרֶה על "ולנסוך מסכה" האמור בראש הענין, והבן.