וְנָֽתַתָּ֙ אֶת־הַכִּיֹּ֔ר בֵּֽין־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֑חַ וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖ם מָֽיִם׃
מורה נבוכים
דע כי ׳שם יי׳, רוצים בו פעמים השם לבד, כאמרו: ״לא תשא את שם יי אלהיך לשוא״, ״ונוקב שם יי״ – וזה הרבה משיסופר. ופעמים רוצים בו עצמו ית׳ ואמיתתו, כמו: ״ואמרו לי: מה שמו?״. ופעמים רוצים בו דברו ית׳, עד שיהיה אמרנו: ׳שם יי׳ – כאילו אמרנו: ׳דבר יי׳ או ׳מאמר יי׳ – כמו שאמר: ״כי שמי בקרבו״ – ענינו: ׳דברי בקרבו׳ או ׳מאמרי בקרבו׳ – הענין שהוא כלי לרצוני וחפצי. והנה אבאר הדברים בשתוף ׳מלאך׳.