תהילים ח:ה מחשבת ישראל: עקידת יצחק, דרוש, חובות הלבבות ודרוש חדושי הלבנה

במדרש ויחכם מכל האדם (מלכים א ד) מאדם הראשון ומה היתה חכמתו אתה מוצא שבשעה שבקש הקב"ה לבראת את האדם נמלך עם מלאכי השרת ואמר להם נעשה אדם בצלמנו בדמותינו אמרו לפניו רבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח) אמר להם אדם שאני רוצה לבראת יש בו חכמה מרובה יותר משלכם מה עשה כנס כל בהמה חיה ועוף אמר להם מה שמותם של אלו ולא ידעו כיון שברא הקב"ה את האדם א"ל מה שמותם של אלו אמר לזה נאה לקרוא שור ולזה נאה לקרוא סוס ולזה גמל ולזה חמור ולזה נשר שנאמר ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולכל עוף השמים כו'. א"ל ואתה מה שמך אמר אדם שנבראתי מן האדמה. א"ל הקב"ה ואני מה שמי א"ל אדני א"ל למה. א"ל מפני שאתה אדון כל הבריות. זש"ה אני יי' הוא שמי (ישעי' מ"ב) הוא שמי שקראני אדם הראשון והוא שמי שהתנתי ביני ובין בריותי (במדבר רבה פ' י"ט):

הנה חכמינו הפילוסופים נמשכו אחריהם וקבלו דעתם כמו שתראה לרב המורה פ' י"א חלק ב' ופ' י"ג ופ' י"ד ח"ג. גם הרלב"ג ז"ל בספריו. ומצאו להם סמך מהכתובים מה אנוש כי תזכרנו (תהילים ח׳:ה׳) אדם להבל דמה (שם קמ"ד) אף כי אנוש רמה (איוב כ״ה:ו׳) וכיוצא באלו הכתובים. והשתדלו בקיום זה הדעת וגערו במי שיבין הכתובים האומרים והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ. גם והיו לאותות ולמועדים ושנים. וכיוצא בהם כמשמעם. עד שהמליץ הידוע בבחינת העולם פ' י"ב כשזכר פלאי מעשי אלו הגרמים ותועלותיהם בהנהגת זה המציאות בכל הדברים הצריכים אליו לפי טבעו ומנהגו נזהר מזה מאד. ואמר לא שלכך נוצרו לעבוד יצורים אובדים שהמה נכבדים מהם וגבוהים עליהם. חלילה ליוצרם להכניע היקר לזולל והעומד לאובד. ולא יחשב פועל חכם להכין כלים משקלם עשרת אלפים ככר כסף לעשות מחט ברזל אחד. אבל יצרם בתכונה ותבונה לא ידעה בלתו. אשר דרך סבובם ולכתם לעשות מלאכתם הוחן להם וכו' יוקח להם מיטב השפע ראשונה וכל המלאכה נמבזה ונמס השליכו ארצה ותבל ובניה תחיה בנותר: הנה שהליץ עליהם בהורות על מדרגתם. אם מצד מהותם שהמה נכבדים מהם. ואם מצד מצב מקומם וגבוהים עליהם: ואם מצד חכמת הפועל חלילה ליוצרם וכו'. גם הליץ מצד שאלו קיימים באיש וזה בלתי קיים. והם אלו הטענות שזכרום הראשונים בספריהם אשר לקטם אחת לאחת. והנה באמת מלבד שהדעת הזה הוא מפיל חומת התורה ומפריז על דבריה. ובסברא זו יתבזה צלם האדם ותתמעט דמותו. אני הנה ראיתי שאינה יכולה להתקיים בעצמה מפני כמה דברים. אחת כי לפי דעתם זה יחוייב שיהיה האדם פחות המדרגה מהב"ח והב"ח פחות מהצמח והצמח מהמחצב והמחצב מהיסוד הפשוט והיסוד הפשוט פחות מהחומר הראשון. ויהיה אחרון אחרון פחות במעלה מאשר לפניו אחר שהם היו ראשונים אליו בסדר הטבעי הפך מה שנראה מהחוש וממ"ש כל הנברא אחר חבירו שליט בחבירו (ב"ר פ' י"ט) וממ"ש הכתוב נעשה אדם בצלמנו וגו' רק אם יאמרו שמעלת הסדר להיות ראשון ראשון יקר וחשוב נמשכה עד גלגל הלבנה לבד ומשם ואילך נתחלפה השיטה להיות אחרון אחרון חביב וזה דבר שאין לו שחר. והב' כי הנה לפי סברתם זאת חיוב להם לבקש כוונה ותכלית לפעולות אלו הנמצאים היקרים ולתנועותיהם התמידות זולת אלו הנראים אלינו. ונלאו בכל צדדי החפוש עד שקצתם אמרו שהתנועה הזאת היא מצד חשק זה הגרם שיהיו כל חלקיו בכל מיני המצב שהוא שגעון נפלא כמו שלעג עליהם בזה החכם בשאלות י"ד וט"ו מספר ההפלה. ומהם שחסמו פיהם ואמרו מה שאמר המליץ אבל יצרם בתכונה ותבונה לא ידעה בלתו וכו'. ובאמת נמצאים גדולים אשר כאלו חוייב שיודע לחכמים עיקר תכלית פעולותיהם. וקשה עוד מזה כי עדין לא נתברר להם שהם חיים משכילים כ"א מצד תמידות תנועותיהם וכבר כתבנו בשער הב' שהעענה ההיא אינה מחייבת הדרוש כלל והרי נשארו בו במבוכה רבה לא יצאו ממנה לעולם:

וזהו אמרם בפרק רבי עקיבא* (שבת פח:), אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו. אמר להם, לקבל תורה בא. אמרו לפניו, חמדה גנוזה שגנוזה לך מששת ימי בראשית תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, (תהלים ח, ה) "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו", (שם פסוק ב) "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים". אמר לו הקב"ה למשה, חזור להם תשובה. אמר לפניו רבונו של עולם, מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו, אחוז בכסא כבודי וחזור* להם תשובה, שנאמר (איוב כו, ט) "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו", ואמר רבי תנחום, מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו, רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה, (שמות כ, ב) "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אמר להם, למצרים ירדתם, לפרעה נשתעבדתם, תורה למה תהא לכם. שוב מה כתיב בה, (שם פסוק ג) "לא יהיה לך אלהים אחרים", בין ערלים* אתם שרוים שעובדין עבודה זרה. שוב מה כתיב בה, (שם פסוק ח) "זכור את יום השבת לקדשו", כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכים שבות. שוב מה כתיב בה, (שם פסוק ז) "לא תשא", משא ומתן יש ביניכם. שוב מה כתיב בה, (שם פסוק יב) "כבד את אביך ואת אמך", אב ואם יש לכם. שוב מה כתיב בה, (שם יג) "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב", קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם. מיד הודו לו להקב"ה, שנאמר (תהלים ח, י) "ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו'", ואילו "תנה הודך על השמים" לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר, שנאמר (תהלים סח, יט) "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם", בשכר שקראוך (תהלים ח, ה) "אדם" לקחת מתנות. ואף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר (במדבר יז, יב) "ויתן את הקטורת ויכפר על העם", ואומר (שם פסוק יג) "ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו'*", אי לאו דאמר ליה מנא הוה ידע, עד כאן.