תהילים טו:ג מחשבת ישראל: חובות הלבבות

וְכֵן כְּשֶׁיְּלַמְּדוּ לְשׁוֹנָם לְדַבֵּר טוֹב יָשׁוּב לָהֶם טֶבַע קָבוּעַ כמ״ש (תהלים טו) לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ וְאָמַר בְּהֵפֶךְ זֶה (שם נב) הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ וְגוֹ׳ אָהַבְתָּ כָל דִּבְרֵי בָלַע וְאָמַר (שם קכ) מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה.

וְרָאוּי שֶׁתֵּדַע כִּי כָל חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת וּמוּסְרֵי הַנְּפָשׁוֹת נִכְנָסִים תַּחַת אֵלֶּה הָעֲשָׂרָה שָׁרָשִׁים אֲשֶׁר חִבַּרְתִּי בַּסֵּפֶר הַזֶּה צִוּוּיֵיהֶם וְלָאוֵיהֶם כְּהַכְנָסַת הַרְבֵּה מִן הַמִּצְוֹת תַּחַת (ויקרא י״ט:י״ח) וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ וְתַחַת דִּבְרֵי הַכָּתוּב (תהלים טו) לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה וְתַחַת מָה שֶׁנֶּאֱמַר (שם לד) סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב.