תהילים טז:ה מחשבת ישראל: עקידת יצחק, גן נעול, חובות הלבבות והאמונות והדעות

יְֽהוָ֗ה מְנָת־חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י אַ֝תָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּוֹרָלִֽי׃

עקידת יצחק

ובמדרש (ב"ר פרשה פ"ח) "בחלומי והנה גפן לפני. גפן זה ישראל שנאמר (תהילים פ׳:ט׳) גפן ממצרים תסיע. ובגפן שלשה שריגים אלו משה ואהרן ומרים. והיא כפורחת שהפריח גדולתן של ישראל. עלתה נצה. שעלתה גאולתם של ישראל. הבשילו אשכלותיה ענבים. גפן שהפריחה מיד הנצה. ענבים שהניצה מיד בשלו. וכוס פרעה בידי. מכאן קבעו חכמים אנבע כוסות רב הונא אמר כנגד ארבע גאולות ר' יהושע בן לוי אמר כנגד ד' כוסות של תרעלה שהקב"ה משקה את העולם וכו'. וכנגדן משקה את ישראל ארבע כוסות של ישועה שנאמר (שם ט"ז) ה' מנת חלקי וכוסי. ונאמר (שם כ"ג) כוסי רויה (שם קי"ז). כוס ישועות אשא. ישועה אין כתיב כאן אלא ישועות אחד לימות המשיח ואחד לעתיד לבא. א"ל בשרתני בשורה טובה אף אני אבשרך בשורה טובה." אמנם השני רמז לו כל הרע המגיע לו בהיותו בשעבוד מלכיות ובפרט ירמוז אל מלכות אדום הוא עם תליתאי ושהעם הזה יהיה בידו. והעוף אוכל אותם וכו'. נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים וכו' (שם ע"ט). ואם על כלו ממונם (שם י"ד) אוכלי עמי אכלו לחם. ולזה פתר להם בחכמה עצומה לזה השיב על כנו לקיים הנרמז בחלומו מטוב האומה הזאת ושוב שופטיה כבראשונה ויועציה כבתחילה וארמון על משפטו כימי עולם. ולזה תלה ג"כ פתרונו מראשיתו וראשו יוכיח על סופו. וזה כלל מה שרצינו אליו בביאור איך יוכללו באלו הספורים האלהיים עניינים כוללים נפלאים וכוללים מכוללים עד שיוכללו בהם כל העניינים העוברים והעתידים עד סוף כל המעשים המיועדים בתורה ובנביאים אשר עיני הש"י משוטטות בהם ומחשבותיו העמיקות עוברות ומפולשות מראשן ועד סופן והוא עומד עליהם יושב ומצפה להראות טוב אחריתן ותועלתן אמנם הכל צפוי ממנו ית' והרשות נתונה לכל איש ואיש משפחה ומשפחה שבט או אומה הנמצא אצל המעשים האלו הכללים מבלי שיהיה לו שום הכרח ואונס לשום פועל חלקי מכל אשר יעשה להם ועבדו כמו שביארנו בתחלה:
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

[משלי כג, יט] "שמע אתה בני וַחֲכָם וְאַשֵּׁר בדרך לבך". פירוש "וחכם", היה נוהג בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. ומלת "שמע" כמו (שם יט, כ) "שמע עצה", כלומר אתה בני האזין לאמרי פי! שמע עצה מפי החכמים, וחכם. כלומר גם הֶיֵה נוהג כעצתם וכמצותם, והן עצת החכמה. והנה הזהיר על הקבלה שיקבל חֻקֵי החכמה, גם הזהיר על המעשה שילך בדרכי החכמה ויכבוש יצר התאוה והסּכלות. ואחר שקבל האדם חֻקֵי החכמה, גם הרגיל עצמו להיות נוהג בחכמה, אז יוכל להשתמש בכח השכל והבינה הנטועים בו להשכיל באמתת השם ב"ה ולהבין ביראת ה', ולהשכיל ולהבין במליצות התורה והחכמה. לפי שעתה סרו הַמְשַׁגִים השכל והבינה בדרך, והן הכחות הנפשיות המוליכים אלו הכחות היקרות עקלקלות, וכדברי הכלל הי"ח; כי הִרְגִיל כחותיו שינהגו בחכמה, ולכן ישכיל ויבין במישרים. וכבר בארנו בבית הראשון (חדר ה' חלון א') שמלת "לב" הונח על כחות השכל והבינה, וכן מלת "ישר" נופל על הבינה כשתבין באמת. ועל זה אמר "וְאַשֵּׁר בדרך לבך", כלומר אחר ששמעת וחכמת, תאשר לבך בדרך הטוב, להבין בשכלך ובבינתך צדק משפט ומישרים שהן מכונות החכמה. וקודם לזה אמר (כג, יז-יח) "אל יקנא לבך בחטאים, כי אם ביראת יי' כל היום. כי אם יש אחרית ותקותך לא תכרת". כלומר טהר לבבך ושים מוסר לכחות נפשך, כי אם תניחם לפעול כפי טבעיהן, יציירו הכל לרעה, ואז תחפוץ לעשות כל הנבלות, לכן הסר ממך המעקשים הללו. ואם תראה בעיניך חטאים אנשי התאוה המעוררים החפץ הנטוע בך, אל תקנא בהם לעשות כמעשיהם, אלא הֶיֵה ביראת ה' כל היום, כדרך (תהלים טז, ה) "שויתי יי' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט". ו"ימין" הוא דרך החכמה וכדברי הכלל השני, כי (משלי טו, לג) "יראת יי' מוסר חכמה", ועל ידה יכבוש האדם יצר תאותו, כמבואר בבית הראשון (חדר ו' חלון ז'). כי זה עיקר הכל להיות סור מרע לבלתי עשות כמעשה החטאים בנפשותם, וכדרך (משלי יד, כז) "יראת יי' מקור חיים לסור ממוקשי מות", ובארנוהו למעלה (חדר ד' חלון ב').
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

בחלון הראשון כבר כתבנו שיש בנפש האדם כחות ידועות שאין כדמותם וכתבניתם כלל בנפש בעל חי אחר. והן כח החכמה, כח השכל, כח הבינה, וכח המדע. ועתה אודיעך כי ארבעה אלה הם מרפא לנפש האדם. הם משביעים אותה שובע גדול, הם מספיקים לה די מחסורה. לפי שפעולת הכחות האלו הם בענינים שהן ממעל לשמש. כי בכח החכמה יאסוף האדם חקי החכמה העליונה אל נפשו. ובכח השכל ישכיל להטעים לעצמו ולזולתו דרכי החכמה הנשגבים מבינת אדם וישכיל בענינים האלהיים. ובכח הבינה יבין מליצות החכמה ומאמריה והמשָׁלים והחידות והדברים העמוקים בחכמה ובסוד השם. ובכח הדעת ימצא דעת אלהים וכיוצא. וכמו שבארנו בעז"ה כל אלו הדברים במקומם. ולכן כאשר תשיג הנפש על ידן הענינים הנפלאים והרמים שהן ממין הנפש העליונה ומסוגה, תשבע מן הטובה הגדולה הזאת שובע שמחות. ועל זה נופל לשון שביעה על הנפש, וכדוגמת לשון הנבואה שאמר (עמוס ח, יא) "הנה ימים באים וגו' לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי יי'". והמשורר האלהי אמר (תהלים טז, יא) "תודיעני ארח חיים שובע שמחות את פניך". בקש על מתת החכמה והבינה שהן ארחות חיים, כדרך (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר" ויתבאר בספר זה. ועל ידיהן תשבע נפשו ותשמח באור פני ה' הנאצל על הנפשות החכמות. ועל זה חתם "נעימות בימינך נצח". כי דרכי החכמה נעימים. כמו (משלי ג, יז) "דרכיה דרכי נועם" וגו' והתבאר בספר זה. ומלת "ימינך" על החכמה העליונה. כמו שרמזנו (חדר ב' חלון ה') למעלה. וכן אמר (תהלים טז, ה) "כי מימיני בל אמוט". ואמר עוד (שם סג, ו) "כמו חלב ודשן תשבע נפשי". ולפניו אמר "לראות עוזך וכבודך". וכאשר באר הנביא שכר המשביע נפש-נענה בטובו, ובדבריו אמר (ישעיה נח, יא) "ונחך יי' תמיד והשביע בצחצחות נפשך". כי השם ב"ה משלם מדה כנגד מדה, ולכן זה שהשביע נפש-נענה, והפיק לרעב נפשו והשקיטו מצרתו וממחסורו, אין די אם יבורך בקניניו לבד, כי אלו לא ישביעו הנפש העליונה כמבואר למעלה. אלא יבורך בצחצחות ואז תשבע נפשו. ודע כי בהכפל שרש משרשי הלשון הזה, יורה על הרבוי וההפלגה. כמו "אדום" שם האדמימות, ו"אדמדם" כפול יורה על רבוי וחוזק האדמימות. יכן ירוק וירקרק. וכן מלת צח על הבהירות כמו "דודי צח ואדום" (שה"ש ה, י). ו"צחצחות" על הפלגת הבהירות שאליו נמשל האור העליון הנאצל על נשמת האדם, ועליו אמר "והשביע בצחצחות נפשך". כי כאשר יחול על הנפש תשבע שובע גדול ותשמח לעד. ועל אלו הדבקים בקנינים הארציים נאמר (חבקוק ב, ה) "אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע". ומקרא זה נכתב על נבוכדנצר הרשע, ורמזנו על ענינו (חלון ה') למעלה. וכל זה מטעם המבואר שעל ידי החכמה תתפשט הנפש בענינים שאין להם גבול. ויוצא מזה שהשמחה הגמורה מנוחת הלב והשקט חפץ האדם, ינוחו במאורות הכחות הללו. לכן המעתיק נפשו מן הדברים התחתונים, ונדבק בחכמה ובכשרון מעשים, שמחתו תמידית וינוח בהשקט הדעת. ומטעם זה הפליגו הנביאים בטובת החכמים והצדיקים כמו (משלי ג, יג) "אשרי אדם מצא חכמה". "והולך בחכמה הוא ימלט" (משלי כח, כו). ורבות כאלה המורים על אושר החכמים בעוה"ז ובעוה"ב ובאו כולם מבוארים בספר זה. כי בעיני איש כזה יבוזו כל הדברים השפלים ויעתיק נפשו מהן, וירעה בעדן אלהים ובגן שעשועיה. ובמעט אשר השיגה ידו לקחת מן הדברים התחתונים ימצא שמחה. כמו שאמר נעים זמירות ישראל (תהלים לז, טז) "טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים". כי במעט שאסף ישמח יותר ממה שישמח התועה בכל סגולת המדינות והמלכים. כי זה התועה לא ישקוט בעבור שאין כח חמדתו שבע לעולם, וכן בשאר המדות, ואין מחלה גדולה מזאת. ועל זה רמז קהלת באומרו (קהלת ב, כו) "כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה, ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס" וגו'. פירוש לאדם טוב הנוהג בחכמה נתן השם ב"ה אור חכמה ודעת ושמחה. כי בהיותו חפץ לישר דרכיו בחכמה, ישמח בכל עניניו וכמו שכתבנו. ולהיפך באדם חוטא מדרך החכמה ונוהג בסכלות, נתן השם ב"ה ענין לאסוף ולכנוס. כי הכח הזה נטוע בנפש האצולה מן השם ב"ה, ועל כן לא ישמח לעולם וכמו שבארנו. ונודע מזה שבהיות החכמה גברת ממלכת בנפש, יהיה האדם מאושר בשני העולמות, ובנטותו ממנה לא יצליח לא בזה ולא בבא. ובעבור שלא נבראו שאר בעלי החיים בעבור החכמה, לכן נתן לכל כח מכחותם גבול בטבע, ובהשיגם זה הגבול ישישו וישקוטו. ולולי הגבול הטבעי שהוטבע בם, לא היתה תרופה לצרת נפשם בעבור המנע מהם כח החכמה והחכמה:
שאל רבBookmarkShareCopy

יסוד מורא וסוד תורה

זמין למנויי פרימיום בלבד