תהילים טז:ז מחשבת ישראל: גן נעול

אֲבָרֵ֗ךְ אֶת־יְ֭הוָה אֲשֶׁ֣ר יְעָצָ֑נִי אַף־לֵ֝יל֗וֹת יִסְּר֥וּנִי כִלְיוֹתָֽי׃

גן נעול

"אברך את יי' אשר יעצני, אף לילות יסרוני כליותי" (תהלים טז, ז). פירוש. המשורר החסיד הזכיר בשירו כי עצת הרשעים רחקה ממנו, וְחָפֵץ בחכמה לעשות כעצת הקדושים בשירי ה' כמו שאמר "לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. ירבו עצבותם וגו' ובל אשא את שמותם על שפתי" (טז, ג-ד). והוא שמח בחכמה ואוהב דרכיה, כי היה חכם-לב. ולכן דָרַךְ אל ה' הטוב אשר יעץ מועצות טובות לבני אדם, ונתן להם התורה הקדושה ללכת בדרכיה. וכבר אמרנו כי יצר הלב מְנַגֵד לדרכי החכמה. והחכם שבחכמים, לפעמים ענן היצר יאפיל אור נגה החכמה שבלבו לפי שעה, וכמו שאמר "כי אדם אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ). "רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו" (שם ז, כד) ורמזנו עליו למעלה (חלון ב). ואז צריך ליסר כחות נפשו ביראת ה' ומורא אפו וזעמו. וכן אמר "בדרך חכמה הוריתיך, הדרכתיך במעגלי יושר" (משלי ד, יא). "הַחֲזֵק במוסר אל תרף, נִצְרֶהָ כי היא חייך" (ד, יג), "וארח צדיקים כאור נגה" (ד, יח) ובארנוהו בבית השני (חדר ט חלון ה). ויתבאר יפה בספר "מעין גנים" בעז"ה. ועת עלות היצר מתואר בספרי הקדש בתאר [לילה] ואז צריך למוסר. כי אין אור וחכמת הלב מאיר בעת ההיא. ועל זה אמר "אף לילות יסרוני כליותי" (תהלים טז, ז). והכליות משכן העצה כמו שאמרו קדמונינו ז"ל (ברכות סא ע"א). ורומז כי בהסכמה החלטית הסכים1אדם צדיק להשתמר מעון ולעשות המצוה. ברוב העתים יעבוד את השם בשמחה ובטוב לב וילך באור החכמה. ואם לעתים רחוקים יהיה לילה ואפלת היצר, יְעֲנֶה את [הלב] ביראה ובמוסר השכל. ולכן סמך ואמר "שויתי יי' לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח), וזהו מוסר יראת ה' גדלו [ויראת] עוזו ואפו. וע"י כן ילך תמיד בדרך הישר והטוב שאמר "כי מימיני בל אמוט" (שם), כלומר כל מגמתי לבל אמוט מימיני שהוא דרך החכמה שאחזתי בה, כדרך "אחזת ביד ימיני" (תהלים עג, כג) שמבואר למעלה. וזה אות כי היה חכם-לב, והיה לבו מצייר תמיד דרכי החכמה, זולתי לעתים רחוקים. ולפי שנעמו לו דרכי התורה והמצוה, והשיג ברוח קדשו הסגולה העליונה הגנוזה באוצרותיו, ברך את ה' על טובו ועל חסדו שנתן עצות טובות כאלו לבני אדם. וכדרך שתקנו קדמונינו ז"ל (ברכות יא ע"ב) לברך על דברי התורה "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו".2ברכה אחרונה אחרי קריאת התורה בצבור ואמרו (ברכות מח ע"ב) "על חיי שעה מברכין, על חיי עולם לא כל שכן?" ומי שמשיג הסגולה הזאת באמת הוא איש אוהב החכמה בטבע והעובד את השם בשמחה. אבל מי שאינו משיג אור התורה וסגולתה, אעפ"י שלומד אותה ומקיים מצותיה, הנו מוכן כל עת להיות נלכד ברשת יצרו הממתיק לעיני לבו דרכי העולם ותענוגותיו.
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

"גם עדותיך שעשועי אנשי עצתי" (שם). פירוש. אני משתעשע ומתענג בעדותיך, כי יקרו בעיני מאד, ואני בוטח עליהן בכל לבי לעשות ככל אשר יורוני. וכבר יסדנו (חדר א חלון כא) כי תואר "יועץ" נופל על בעל העצה שאחרים שואלין ממנו הסכמות כדת מה יעשו. ודומה לזה גם חֻקי השם ב"ה שהם נותנים עצות והסכמות לבני אדם מה יעשו, כדרך "אברך את יי' אשר יעצני" (תהלים טז, ז) ובארנוהו למעלה (בחלון ב). ולכן אמר שהם אנשי עצתו, כי לפי עצתם יעשה מעשיו. והנה אמרנו (חלון יח) שאין היועץ מעתיק עצתו לנפש חברו, אבל השואל ישען על חכמת היועץ ויעשה כעצתו, בין יסכים גם הוא כהסכמתו בין לא יסכים. וכדרך זה צריך האדם להִשָׁעֵן על מצות השם ולעשות כאשר יעצוהו בין יבין טעם העצה ויסכים גם הוא כן בנפשו, בין לא יבין טעם העצה ולא יסכים בטבעו כן. וזהו שאמר המשורר ע"ה כי דברי השם ב"ה הם לו שעשועים ובוטח עליהן כי הם אנשי עצתו ונשען בהם בכל לבו לעשות ככל מה שיְצַוֵהוּ, והבן.
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

הכלל הי"ד. כל עצה תלקח מן היועץ הראוי לתת עצה באותו הדבר. וצריך שיתחברו שתי הסגולות בנפש היועץ. האחת שיהיה בטבע בעל כח-העצה שיסכים בהחלט, וזה נשען על המבואר (חלון ח) למעלה שכח-העצה איננו נטוע בכל הנפשות. והסגולה השניה שתהיינה נטיות נפשו מתוכנת וטובות כראוי לאותו הדבר שהוא נשאל עליו. וזה נשען על המבואר למעלה שהעצה היא בהכרח הנפש.1מפני נטיה נפשית גם בארנו שיש יועץ רע. גם בארנו שבעל כח-העצה יכול להיות חלוש השכל ותבונה. ועל כן כל דברי המנהגים כלולים בחכמת התורה הנאמנה. ומי שיסופק עליו דבר ממנה, אין טוב [ממה] שיקח עצה מבעל כח-העצה ומבעל השכל והבינה. אם [יועץ אחר] איננו בעל החכמה נוהג בדרכיה. כי היועץ הזה ייעצהו כפי דרכו שכלו ובינתו ותהיה העצה נבערה ורעה, והעושה על פיו יכשל. כי לא יוכל האדם להסכים על מנהג מן המנהגים שהן בחכמה מִשִׂכְלוֹ ומבינתו, כמבואר למעלה. אבל תלקח העצה בענינים הללו מן החכם בעל השתי תורות,2תורה שבכתב ותורה שבעל פה כי הוא קבל האמת, ויודע להמשיל דבר לדבר ולהוציא לאור משפט המעשה, [יורה] כהלכה והיא העצה היעוצה. וכן בעניני הלמודיות ומלאכת מעשה כשיסופק על אדם משפט המעשה, ואיננו דבר המבורר במופת, [יקח] העצה מבעל העצה היודע בטיב החכמה או המלאכה ההיא, כי בטבעו יסכים על נכון. אבל לא יועילנו החכם במופתים3בהוכחות הגיוניות אם אינו [מומחה] במלאכה הזאת. וכן הצריך עצה בעניני המלחמות והתחבולות יקחנה מבעל העצה [ממי] שהוא בעל נסיונות רבים ואיש השכל והבינה שיוכל להסכים בהסכמה נכונה, ולא יֵעָזֵר מבעל מלאכת-מעשה או חכמה לימודית או חכם במנהגים, אם איננו מלומד במלחמה ולא נסה ללכת באלה4מליצה ע"פ שמואל א יז, לט ולא יבין לעשות התחבולות. וכן לענין העצות הרעות, הרשע המבקש עצה לעשות כחפץ רשעתו, צריך שיקחנה מבעל עצה איש בליעל המלומד להרע, ולבו יסכים הסכמה מתוכנת ומלא חפץ הרשעה. וכל כיוצא בזה יתחלפו היועצים כפי התחלפות הענינים שֶׁיִוָעַצוּ בני אדם עליהם. ועל כן תמצא תאר זה בכתבי הקדש על אופנים שונים כפי הענינים השונים שהוא נכתב עליהם. והבן.
שאל רבBookmarkShareCopy