שִׁוִּ֬יתִי יְהוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל־אֶמּֽוֹט׃
גן נעול
"בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני" (תהלים עג, כד). פירוש. המשורר האלוהי היה חכם גדול ונוהג בדרכי החכמה, כמו שאמר בתלונתו "אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי" (עג, יג). גם אמר "ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני" (עג, כג). כי ענין המזמור על תלונת "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו", והודיע שאין דעתו משגת סוד משפטי השם ב"ה ודרכי הנהגתו את בריותיו. שכן אמר "ואחשבה לדעת זאת, עמל הוא בעיני" (עג, טז). והודיע עוד שבכל זאת לא סר ימין ושמאל ממצווֹת ה' ותורותיו, כי הוא תמיד עם השם לעשות כאשר צוהו. ומרוב הֶרְגֵלוֹ בדרך החכמה והיותו כובש את יצרו המצייר רע, הגיעתהו העזר האלוהי, הרוח הטובה המשלים חפץ לבבו הטוב, וכמו שבארנו הענין היקר הזה בבית הראשון (חדר ה חלון ד). וזהו שאמר "אחזת ביד ימיני", וימין הוא דרך החכמה, כדרך "כי מימיני בל אמוט" (תהלים טז, ח), "לב חכם לימינו" (קהלת י, ב), וגם זה בארנוהו. והנה בארנו שם כי דרכי החכמה [מתנגדים] לטבע יצר הלב, והמעשה קשה, כי צריך שיהיה הציור הטוב חזק מאד בלב שיוכל לעשות כדרכו ולא יתקפנו הציור הרע ההפוך ממנו. ואעפ"י שהלב משכיל ומאמין כי טוב לעשות בחכמה, הנה בְּהִמָשֵׁל הציור הרע קשה המעשה, וכמו ששנינו "ולא המדרש עיקר אלא המעשה" (אבות, א). ואמר שלמה "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ). ואמר הטעם "רחוק מה שהיה, ועמוק עמוק מי ימצאנו" (קהלת ז, כד), ובארנוהו שם יפה. ועל כן בקשו כל החסידים והקדושים שֶׁיַנְחֵם השם ב"ה בדרך חכמה וישמרם מהלכד ע"י היצר, כדרך "יי' נחני בצדקתך" (תהלים ה, ט), "רוחך טובה תנחני בארץ מישור" (תהלים קמג, י) וכיוצא בהם. וכל זה בדרכי החכמה שיש בכולם שתי דרכים במציאות, והשם ב"ה הסכים בעצתו העליונה בדרך החכמה. ועל זה אמר "בעצתך תנחני", כלומר אנא ה' לפי שהייתי תמיד עמך ולא סרתי מיראתך, ולא חשבתי תועה על משפטיך. נגד אחיזתך בכח הימין אשר בי שלא יטו רגלי מן הדרך הישר, כן תנחני מעתה ועד עולם בדרך שיעצת עליו בתורתך. ומלבד שלא אכשל ממראה עיני בראותי "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". גם לא אכשל מיצר הרע הנלחם בי להדיחני מדרך החכמה שיעצת עליו.
גן נעול
"אברך את יי' אשר יעצני, אף לילות יסרוני כליותי" (תהלים טז, ז). פירוש. המשורר החסיד הזכיר בשירו כי עצת הרשעים רחקה ממנו, וְחָפֵץ בחכמה לעשות כעצת הקדושים בשירי ה' כמו שאמר "לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. ירבו עצבותם וגו' ובל אשא את שמותם על שפתי" (טז, ג-ד). והוא שמח בחכמה ואוהב דרכיה, כי היה חכם-לב. ולכן דָרַךְ אל ה' הטוב אשר יעץ מועצות טובות לבני אדם, ונתן להם התורה הקדושה ללכת בדרכיה. וכבר אמרנו כי יצר הלב מְנַגֵד לדרכי החכמה. והחכם שבחכמים, לפעמים ענן היצר יאפיל אור נגה החכמה שבלבו לפי שעה, וכמו שאמר "כי אדם אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ). "רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו" (שם ז, כד) ורמזנו עליו למעלה (חלון ב). ואז צריך ליסר כחות נפשו ביראת ה' ומורא אפו וזעמו. וכן אמר "בדרך חכמה הוריתיך, הדרכתיך במעגלי יושר" (משלי ד, יא). "הַחֲזֵק במוסר אל תרף, נִצְרֶהָ כי היא חייך" (ד, יג), "וארח צדיקים כאור נגה" (ד, יח) ובארנוהו בבית השני (חדר ט חלון ה). ויתבאר יפה בספר "מעין גנים" בעז"ה. ועת עלות היצר מתואר בספרי הקדש בתאר [לילה] ואז צריך למוסר. כי אין אור וחכמת הלב מאיר בעת ההיא. ועל זה אמר "אף לילות יסרוני כליותי" (תהלים טז, ז). והכליות משכן העצה כמו שאמרו קדמונינו ז"ל (ברכות סא ע"א). ורומז כי בהסכמה החלטית הסכים1אדם צדיק להשתמר מעון ולעשות המצוה. ברוב העתים יעבוד את השם בשמחה ובטוב לב וילך באור החכמה. ואם לעתים רחוקים יהיה לילה ואפלת היצר, יְעֲנֶה את [הלב] ביראה ובמוסר השכל. ולכן סמך ואמר "שויתי יי' לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח), וזהו מוסר יראת ה' גדלו [ויראת] עוזו ואפו. וע"י כן ילך תמיד בדרך הישר והטוב שאמר "כי מימיני בל אמוט" (שם), כלומר כל מגמתי לבל אמוט מימיני שהוא דרך החכמה שאחזתי בה, כדרך "אחזת ביד ימיני" (תהלים עג, כג) שמבואר למעלה. וזה אות כי היה חכם-לב, והיה לבו מצייר תמיד דרכי החכמה, זולתי לעתים רחוקים. ולפי שנעמו לו דרכי התורה והמצוה, והשיג ברוח קדשו הסגולה העליונה הגנוזה באוצרותיו, ברך את ה' על טובו ועל חסדו שנתן עצות טובות כאלו לבני אדם. וכדרך שתקנו קדמונינו ז"ל (ברכות יא ע"ב) לברך על דברי התורה "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו".2ברכה אחרונה אחרי קריאת התורה בצבור ואמרו (ברכות מח ע"ב) "על חיי שעה מברכין, על חיי עולם לא כל שכן?" ומי שמשיג הסגולה הזאת באמת הוא איש אוהב החכמה בטבע והעובד את השם בשמחה. אבל מי שאינו משיג אור התורה וסגולתה, אעפ"י שלומד אותה ומקיים מצותיה, הנו מוכן כל עת להיות נלכד ברשת יצרו הממתיק לעיני לבו דרכי העולם ותענוגותיו.
גן נעול
מדברי הכלל שהנחנו תשכיל שכל לשון חכמה שנכתב בספרי הקדש תמיד הכונה על ענינים שיש בהן שתי דרכים במציאות, והן המנהגים התלוים בבחירת האדם שיש בכל דבר מהן שתי דרכים. וזה הפך מדברי ר' יצחק אברבנאל ז"ל שהבאנו בחדר הא'. וכבר בארנו בבית השני כל כתבי הקדש שנזכר בהם לשון חכמה בפירושים מספיקים, והוכחנו שכולם הולכים על דרך הכלל שיסדנו. והענין נפלא מאד. ועוד אודיעך שעל פי דברי הכלל הזה תבין משָׁלים ומליצות עמוקות שהשתמשו בהן המדברים ברוח הקדש. ועל דרך כלל תדע שבעבור היות בכל ענין של חכמה שתי דרכים, המשילו אותן לימין ולשמאל. כי יש לכל האדם ב' ידים להיות כלי מעשה. והאדם יוכל להשתמש באיזו מהן שירצה. אלא שהימנית נכבדת, ואליה נמשל דרך החכמה הטובה. ודרך הסכלות שכנגדה [נמשל] אל השמאלית. ועל זה אמר דוד ע"ה (תהלים טז, ח) "שויתי יי' וגו' כי מימיני בל אמוט". ויתבאר בספר "מעין גנים". וקהלת אמר (קהלת י, ב') "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו", ויתבאר בבית השני. ולא תמצא המליצה הזאת על הבינה והדעת בעבור שאין בעניניהן שתי דרכים כמבואר למעלה. וכן הניחו כתבי הקדש על החכמה לשונות "צדק וצדקה". ועל הנליזה ממנה לשונות "חטא וחטאה". והניחו על הבינה לשונות "ישר ומישרים". ועל הנליזה ממנה לשונות "עון ומעוות". והטעם לפי שיש בכל דבר חכמה ב' דרכים. והחכמה העליונה חקקה חקים צדיקים את הדרך אשר ילך בו האדם וכמו שצונו (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו". והנה יסודותיה צדיקים. ובלכת האדם בדרך שחקקה החכמה הולך בדרך הצדק. ואם הולך בדרך שכנגדה הרי הוא סר מן הדרך. ועל זה נופל לשון "חטא" כמו (שופטים כ, טז) "קולע וגו' אל השערה ולא יחטיא". פירוש לא יחטיא מדרך הנכון מנקודת קלעו אל נקודת השערה. וכן כל לשון "חטא". מה שאין כן בבינה ודעת שאין בענין מעניניהן רק דרך אחד, ואין דרך שני במציאות. והנלוז מן הדרך איננו הולך על דרך כלל, אלא הוא מקלקל הדרך האמתי עצמו. כי האומר שהשמים מרובעים קלקל המציאות עצמו במה שהוא נטבע עליו. ואין כן הסָר מדרך החכמה שמניח הענין כפי מה שהוא אלא שבוחר בדרך אחר. על דרך משל, החכמה תצוה "אכול מצה בפסח ואל תאכל חמץ". הנה הנלוז יאמר "אין רצוני באכילת המצה ואני אוכל חמץ". החכמה תצוה "התנהג בענוה נגד פלוני". ויאמר הנלוז "אני אתגאה", וכיוצא בזה. תמיד יניח דרך החכמה כמו שהוא, אלא שֶׁיַטֶה מעליו וילך בדרך ההפוך ממנו. לכן אין לשון "חטא" נופל אלא על דרכי החכמה ולא על עניני בינה ודעת. ונהפוך הוא בלשון "ישר" ו"עון" שנופלים לבד על עניני הבינה והדעת. כי המבין האמת אות [היא] שהלך במישרים על דרך הבינה ועל כן מצא נקודת האמת. ומי שאינו מבין האמת לא הישיר לכת אלא קלקל ועוות הדרך הנכונה, וְהָפַך הנכון. וכדרך המשל שכתבנו מן החושב שהשמים מרובעים. ולכן יתכן להניח על זה לשון עון ועוות. ועתה תבין למה השָׁב בתשובה יזכיר בודוייו החטא והעון, בעבור שחטא בדרכי החכמה, ועיות דרך הבינה. ועל זה באה המליצה (איוב לג, כז) "ויאמר חטאתי וישר העויתי". והדברים נעימים למבין, ועוד נדבר בזה. וכן כל לשון "שקר" הניחו על דרך הסכלות הנמצא במציאות, והוא המנגד לדרך החכמה שהיא אמת. וכל לשון "שוא" הניחו על הקלקול בדרך הבינה. כי השוא הוא על ענין דמיוני שאיננו מצוי במציאות. ודע שההולך בחכמה באחריתו יקבל רוח בינה ממרומים. כדרך (איוב לב, ח) "ונשמת שדי תבינם". ופקודי ה' הם דרכי החכמה, ועל זה באה המליצה (תהלים קיט, קד) "מפקודיך אתבונן על כן שנאתי כל ארח שקר". ומלת אתבונן בהתפעל יש בה הוראות עמוקות. וכתבנום בספר "מעין גנים" בדברינו על לשונות בינה ושכל. "ואתבונן" האמור בפסוק זה הוראתו אזכה לקבל רוח בינה ממרומים. וכל זה בזכות שלמדתי ושמרתי פקודיך שהן דרך אמת, דרכי החכמה. ולכן שנאתי כל ארח שקר שהוא דרך הסכלות. כי ההולכים בו יבערו ויכסלו. ועל כן נאמר "מפקודיך אתבונן". ואם היה הכוונה על ההתבוננות והחקירה להבין הפקודים היה ראוי לומר "בפקודיך אתבונן". כמו (דניאל ט, ב) "בינותי בספרים", (משלי ו, ו) "אבינה בבנים". והענין עמוק ונשען על הכללים שהקדמנו לשרש "בין" ולשרש "שכל". ופה אינני רק רומז רמיזות קצרות. ונאמר עוד (תהלים קיט, כט) "דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני". וחקי התורה הן החכמה הגמורה כמו שיתבאר למטה במופתים ברורים. ובמקומותיהן יתפרשו בעז"ה כל הכתובים שנזכרו בהם אחת מן המליצות והלשונות שזכרנו, אז יתברר לכל כי יסודנו יסוד אמת, ושעליו תסובינה ותעמודנה המליצות והמשלים כולם. ובמקום הזה לא נזכיר רק אחת מהנה, ויתבאר בחלון הסמוך.