לָכֵ֤ן ׀ שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י אַף־בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח׃
עקידת יצחק
והנה באמת אני תמה מאד מהרב איך חשב כזאת על עם ה' ולא ישא איש אלהים נפש מנפשות חסידיו ועבדיו כי מות ימותון וכמים הנגרים וגו' (שמואל ב י״ד:י״ד) ח"ו. כי הנה באמת כל מה שיאמרו מזה הענין בבחינת הגופים הארציים מודים אנחנו להם ולא נכחד מהם דבר כי מי לא ידע בכל אלה. ובבחינה ההיא באו הכתובים כלם המורים על פחיתותם ושפלותם ומיעוט ערכם אצל הנמצאים הקיימים. אבל אנחנו לא נאמר כי אם בבחינת הצורה הנכבדת העליונה אשר עליה נאמר שנברא האדם בצלם ודמות אלהים כי בבחינתה בטלו כל טענותיהם מצד שהצורה הנכבדת הזאת פשוטה רוחנית ומדרגתה מדרגת השכלים הנבדלים או קרובה להם. וחלילה לומר הנקלה לנכבד כי נפש איש נפש יקרה היא. וגם לח הנכבד לנקלה כי כן נאמר לכן שמח לבי ויגל כבודי (תהילים ט״ז:ט׳) בקהלם אל תחד כבודי (בראשית מ״ט:ו׳) וגם לא העומד לאובד כי כן נאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (שמואל א כ״ה:כ״ט) ומושבה מושב אלהים מרום מראשון שנאמר והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת י״ב:ז׳) ואינה גם כן מחט ברזל אחד אבל הם אין חקר כלי יקר אין זהב נחשב לנגדם למאומה שכן כתיב ולי מה יקרו רעך אל וגו'. אספרם מחול ירבון וגו' (תהילים קל״ט:י״ח.) ומהפלא שארסטי קברניטי"ן [פירוש רב החובל] כשדבר על הענין הזה בפ"ה מהמאמר הששי מספר המדות בהבדילו בין התבונה המעיינת בעיונים האנושיים ובין המעלה המעיינת בחכמות הכוללות הנה הוא לא שם שם מדרגת האדם שפלה מהנמצאות הנכבדות ההן אלא בבחינת הענינים האינושיים. אמנם שם זכר אנשים אלהיים אשר מאסו בענינים האלה ובחרו להם העיון לחושבם היותם אלהיים ומעולים כאלהים יודעי טוב. עוד בפרק י"א מהמאמר העשירי כתב על מדרגת האדם ושלמותו דברים נאותים מאד זה לשונו: הנה אלה החיים אמנם הם יותר טובים מהחיים אשר הם כפי אשר הוא אדם כי זה לא יהיה כפי אשר הוא אדם כי אם כפי דבר אלהים אשר הוא בו כי אמנם כמה זה נבדל מהמורכב בזה תבדל פעולתו מהפועל אשר הוא כפי המעלה האחרת כי כפי ערך השכל האלהי אל האדם כן הדברים אשר בפי החיים האלהים אל החיים האנושים וכו' עד אומרו אם הוא קטון בשיעור הנה בכח וביקר יותר מאד יתעלה אמנם יראה כי כאשר הוא זה ר"ל השכל כי הוא היותר מייחד והיותר טוב וכו' כל אלו דבריו ועוד האריך ומזה המשיך המליץ הנזכר מה שכתב בתחלת מליצתו (בחינות עולם פרק א') זה חלק אדם מאל וחלק אלוה מעולמו וכו'. לא ידעתי איך יסכימו דבריהם. גם בפרק י"ג מהמאמר ההוא כתב ז"ל. אמנם הפועל כפי השכל ואל זה מזמותיו הנה הוא מוכן נבחר ויראה שהוא אהוב מאד לאל ית' כי אמנם קצת מחשבות האלהיים הוא על דברת בני האדם כמו שהוא נראה באמת היה ראוי שישמחו הם בדבר הנבחר בם ואשר הוא דומה לאל והנה זהו השכל ע"כ. והאריך עוד בענין ההשגחה:
עקידת יצחק
טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה. אמר כי כמו שבתחלה זרזה עצמה מפני צורך ביתה. כן עתה אחר שטעמה תועלת יגיעתה הנה אז הרבתה ההתעמלות עד שלא יכבה בלילה נרה. וזה הענין מיוחד מאד לאשה ראשונה. שכיון שטעמה בקצה המטה אשר בידה כי טוב סחרה ואתננה. חוייב כי גם שיחשך השמש ביום המות לא יכבה נרה בלילה ההוא. וכמו שאמר המשורר לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח (תהלים ט"ז). ואפשר כי לכן כתיב ליל לומר שלא יהיה לה חשכו של לילה:
האמונות והדעות
אבל תשובת השאלה, אם גמולם וענשם שוים בענין? אומר, כמו שלא יכלה גמול אלף זכות, כן לא יכלה גמול זכות אחת, וכמו שאלף חובה לא יכלה ענשה, כן חובה אחת לא יכלה ענשה, אלא שהגמול והענש אעפ"י שהם לנצח למעשה אחד ולאלף מעשה, ענין כל אחד יהיה כפי מעשהו. ומי שעושה זכות אחת או עשר או מאה או אלף, יהיה ענינו בגמול כפי מה שעשה, אלא שהוא לנצח, כאשר אנו רואים בעולם הזה אנשים, תכלית טובתם המנוחה בלבד, ואנשים שהם עם המנוחה אוכלים ושותים, ואנשים אחרים, שהם עם כל זה לובשים הבגדים החמודות, ואחרים עם כל זה יש להם מעלות גדולות, כן בעולם הבא אנשים, נאמר בהצלחתם אף בשרי ישכון לבטח (תהלים י"ו ט'), ואחרים, בצל כנפיך יחסיון (שם ל"ו ח'), ואחרים, ירויון מדשן ביתך (שם ט'). ואחרים, והלבש אותך מחלצות (זכרי' ג' ד'). ואחרים, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה (שם ז'), רמז בו אל המלאכים אשר נאמר (ישעי' ו' ב') שרפים עומדים ממעל לו. וכן מי שעובר עבירה אחת או עשרה או מאה או אלף, יהיה ענינו בענש כפי מה שעשה, אלא שהוא מותמד לנצח, כאשר אנחנו רואים בעולם הזה אנשים שענשם שיושמו במשמר, ואחרים שגוררים עם זה בחבלים, ואחרים עם כל זה קשורים וכפותים, ואחרים עם כל זה אסורים בזיקים וכבלים, ואחרים עם כל זה מכים אותם במה שמכאיבם; כן בעולם הבא, אנשים שנאמר ביסוריהם, ואספו אספרה אסיר על בור וסגרו על מסגר (ישעיה כ "ד כ"ב), ואחרים, עונותיו ילכדונו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך (משלי ה' כ"ד) ואחרים, ואם אסורים בזיקים (איוב ל"ו ח'), ואחרים, וסער מתגורר על ראש רשעים יחול (ירמיהו ל׳:כ״ג כ"ג):