תהילים כט:ט מחשבת ישראל: חובות הלבבות, גן נעול, באר הגולה וגבורות השם

וְאֵין סָפֵק שֶׁמַּעֲלַת הַנְּבִיאִים לְמַעְלָה מִמַּעֲלָתָם וְתִמְצָא הַנְּבִיאִים כִּי הָיָה כֹּחָם נָמֵס וְכוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים בִּפְגִיעַת הַמַּלְאָכִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּדָנִיֵּאל וִיהוֹשֻׁעַ וְהַרְבֵּה כְּמוֹהֶם וְתִמְצָא בְּסִפְרֵי הַנְּבִיאִים כִּי הַמַּלְאָכִים כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁאָמַר (נחמיה ט׳:ו׳) וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים וְאָמַר (איוב ד) הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וְגוֹ׳ (תהלים כט) וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד וְאָמַר (ישעיהו ו׳:ג׳) וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ וְגוֹ׳.

ושמע עוד דבר חכמה גדולה הנסתר במליצות הללו. הנה הסולם לעלות עליו אל הר ה' צריך שיעלה האדם עליו במעלות. תחלה יטרח לאסוף למודי חכמה מפי סופרים ומפי ספרים. ולעשות מקום פנוי בלבו לשמור דבריהם בכח השומר, שלא ישכח תורתם וחכמתם. אח"כ יתאמץ להרגיל נפשו ולהדריכה במעגלי צדק וחכמה, והוא המעשה. והוא קשה על האדם יותר בעבור יצר הלב שמצייר בכל מעשה ענין רע, ומדמה הסכנות המסתבבות ממעשה החכמה. שאם לא יאסוף ויכנוס ולא יעשוק ולא יְכַּחֵשׁ וכיוצא, יִוָרֵשׁ וְיֵעָנִי. ואם יכבוש תאותיו, יֶחֱלֶה. ואם יעזוב חברת הכסילים והלצים, יִשָׂנֵא בעיניהם. וכל כיוצא בזה. ולכן צריך להתאמץ מאד ביראת ה'. ולא יסור מחֻקוֹתיו ויבטח בשם ה' שישגיח עליו לשומרו מכל רע. ועל זה אמר הנביא (ירמיה יז, ז) "ברוך הגבר אשר יבטח ביי' והיה יי' מבטחו". אח"כ יעלה למדרגה יותר עליונה הוא שתהיה דרך החכמה בלבו כמו טבע שני, ויסורו כל כחותיו אל משמעתה וכדרך שבארנו למעלה. ואז יהיה מושל צדיק על כל מחשבותיו ונטיותיו וציוריו, והוא החכם באמת. ואחר כל זה כשעשה את שלו ינחל כבוד ורוח אלהים, כי יִלָוֶה אליו העזר האלוהי ממרומים. כדרך (משלי ג, לה) "כבוד חכמים ינחלו". וכדברי הכלל הכ"ז. ואז ישמח בחכמה ותהיה "דעת אלהים" בו. ויהיה ממספר שרי קודש ושרי אלהים אשר עמדו בסוד ה', שנאמר עליהם (תהלים כט, ט) "ובהיכלו כולו אומר כבוד". וכבר בארנו כל הענינים האלה בחדרי הבית הזה. ונגד כל זה העריך תחלה ענין הנמלה שהיא זריזה לאסוף הלחם ולשמרה בחורה, כמבואר למעלה. אחר כן העריך ענין השפן, שהוא חוסה בסלע חזק. ואינו בוטח על שום דבר, זולתי בהיות בסלע ביתו, וכמבואר למעלה. אח"כ העריך ענין הארבה שהוא יוצא באגודה אחת, וכולם פונים אל המקום אשר יפנה הראש. ואם [ש]אין להם מלך ומושל עליהם, וכמבואר למעלה. אח"כ העריך ענין השממית שהיא אחרי עשותה לה בית ארוג בידיה תעמוד בהיכלי מלך, וכמבואר למעלה. הָבֵן בן אדם! הָבֵן וּרְאֵה תכונת המשָׁלים הטובים הללו שהם מקבילים עם ארבע האזהרות שהזהיר המלך שלמה בפרשה מַהֲלָל החכמה, ובארנוהו למעלה (בחדר העשירי):

בפרק כשם במסכת סוטה (לא.) "בצרתם לו צר" (ר' ישעיה סג, ט), פירוש, הקב"ה מיצר בצרתן של ישראל, כך מוכח שם. וקראו תגר בזה, שאיך יאמר על השם יתברך שהוא מיצר בצרתן. ולפי הדברים אשר נתבארו לך למעלה, אין תימה, כי לא היה הכונה רק שכך הוא נמצא אל העולם. שאיך יתכן דבר זה, שיהיה השם יתברך מתיחס אל כל הנמצאים בשוה, עד שיהיה מתיחס לעליונים, שבהיכל שלהם כולו כבוד (עפ"י תהלים כט, ט), ולתחתונים אשר בתי חומר שוכנים, יהיה נמצא כבוד השם יתברך אליהם בשוה. אבל הפרש יש, ולכל אחד הוא יתברך נמצא כפי מדריגתו. וכך בעצמו נמצא ההפרש בתחתונים. כי כאשר ישראל בשלימות, נמצא השם יתברך אל העולם בשלימות כבודו. והפך זה גם כן, כאשר ישראל הם בצרה, אמר שהוא מיצר, רוצה לומר שהוא נמצא אל העולם שלא בשלימות כבודו, רק נמצא אליהם בהתעצבות. ומכל עניין מתחייב דבר מיוחד; שכאשר נמצא אליהם שלא בשלימות כבודו, מתחייב דבר זה שירחם עליהם. וכאשר נמצא אל הנמצאים בשלימות מדריגתו, נמצא ממנו הטוב והשלימות. כלל הדבר, שכל הדברים האלו נאמרו מצד המקבל. ואל תאמר גם כן, כי אם הדברים נאמרו מצד המקבל, אם כן אין נראה הדבר הזה מעלה למקבלים. שודאי הוא מעלה עליונה נפלאה כי הוא יתברך נמצא בעולמו כפי עניין ישראל וכפי מה שהם - עליו. כי ישראל הם עיקר המציאות, לכך נמצא אל העולם כפי מה שהם. והם כל העולם, ונמצא השם יתברך בעולמו כפי מה שהם, כמו שהתבאר זה פעמים הרבה מאוד.