תהילים לב:ב מחשבת ישראל: גן נעול וחובות הלבבות

"אשרי אדם לא יחשוב יי' לו עון ואין ברוחו רמיה" (תהלים לב, ב). פירוש מלת "עון" יתבאר במקומו והוא נופל על הֵעָוּת הלב והוא השכל והבינה הנטועים בנפש והוא ההופך ישר למעקשים; ומי שאינו עושה כן אשריו. ועליו אמר "אשרי אדם לא יחשוב יי' לו עון", כלומר שאיננו נעוה לב, ואין לעומתו מחשבה עליונה להענישו בעבור עונו. וכבר רמזנו (חדר ג' חלון ט') על מלת "עון" בבית זה קחנו משם. ועל כן בסוף הפסוק "ואין ברוחו רמיה". ומלת "רמיה" נופל על תחבולת השכל בארח רע, וזה פירוש "לא יחשוב יי' לו עון" לפי שלא עולה על רוח לבו רמיה. ובעבור שהוא ישר לב השם נוהג עמו בחסד. ויהיה אור ושמחה בנוהו, כדרך "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (תהלים צז, יא). וכמו כן חתם מזמור זה "שמחו ביי' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב" (לב, יא). ולכן אשריו כי נכון לבו ואינו מפחד מעונש. ויש אחֵר שעלה על רוחו רמיה וכבר חטא והעוה, והנה צריך לפחד ולדאוג מן הפורענות, כי לעומת עונו ה' יחשב לו מחשבת עונש על עונו. אך יוכל לתקן את אשר עות בתשובה, ואז לא תחול עליו מחשבת הגזרה, כי השם ב"ה "נושא עון ופשע וחטאה" ככתוב בתורה (שמות לד, ז). ועל זה אמר "חַטָּאתִי אודיעך וַעֲוֹנִי לא כסיתי, אמרתי אודה עֲלֵי פשעי ליי', ואתה נשאת עון חטאתי סלה" (לב, ה). הודיעו שאיננו מִכַּת המאושרים,³אינו מכת השמחים במצבם, אלא הוא דואג על עונותיו אבל כבר חטא והעוה והוא דואג מן הפורענות. ועל כן הסכים לשוב בתשובה ולהתוַדות לפני ה', ואז ישא עון חטאתו. ולפי שמחשבת עונש העון תשתנה בהשתנות המקבל, כי כשישוב מעונו יסלח לו ה', על כן נזכר בלשון "מחשבה". ואולם טוב מזה ואשריו אם ה' לא יחשוב לו עון כלל, והוא איש ישר לבב, והבן.

וְאִם הִיא קוֹדֶמֶת בְּמַעֲלָה מִפְּנֵי שֶׁכָּל שָׁב כְּבָר הָיָה צַדִּיק קֹדֶם שֶׁיֶּחֱטָא וְאֵין כָּל צַדִּיק שָׁב וְאָמַר עֲלֵיהֶם (שם) אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה׳ לוֹ עָוֹן וְגוֹ׳, וְזָכַר הַכַּת הַזֹּאת בָּאַחֲרוֹנָה מִפְּנֵי מִעוּט מְצִיאָתָהּ בְּכָל דּוֹר כמ״ש (שם קל) אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד וְאָמַר (קהלת ז) כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ וְגוֹ׳ וְנֶאֱמַר (מלכים א ח׳:מ״ו) כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא,