כִּֽי־יָשָׁ֥ר דְּבַר־יְהוָ֑ה וְכָל־מַ֝עֲשֵׂ֗הוּ בֶּאֱמוּנָֽה׃
עקידת יצחק
ובמדרש (במ"ר פ' י"ד) ה' חפץ למען צדקו וגומר. (ישעיהו מ״ב:כ״א) אמר הקב"ה למשה לא בשביל שאני צריך לאורה אני מצוה אותך על הנרות דכתיב ידע מה בחשוכא ונהורה עמיה שריה (דניאל ב׳:כ״ב) וכתיב (תהילים קל״ט:י״ב) גם חשך לא יחשיך ממך וגומר תדע אדם בונה בית עושה החלונות צרות מבחוץ ורחבות מבפנים כדי שתכנס האורה אבל שלמה בנה בית המקדש ועשה החלונות שקופים מבחוץ אטומים מבפנים כדי שיצא אורה מבית המקדש ולחוץ. וא"כ למה אני מצוה לכם כדי לזכותכם. ולא עוד אלא שאם אתם מאירים לפני הנרות אני מאיר לכם אורה גדול' לעולם הבא שנאמר (ישעיהו ס׳:א׳) קומי אורי כי בא אורך וכבוד י"י עליך זרח. ראה כמה נמלצו מאמריהם להתישר לכל מה שאמרנו כי הוא יתברך לאו לאור' הוא צריך להשיג דבר ממושגיו כדרך בני אדם כמו שנתבאר זה יפה בתחלת שער כ"ט עיין משם. אמנם הית' הכוונה לצוות להם עליה כדי שיהי' להם להערה ולזכות לכל זמן ומקום כי המצוה ההיא עצם הזכות ויאמרו שאם הם מאירים את הנרות יאיר להם אורה גדולה לעוה"ב כי הוא ענין הלהב העולה למכון שבתו כמו שאמרנו. והכתוב שהביא ראי' גדולה קומי אורי כי בא אורך כי כשיקדים האדם להאיר נרו מיד יוכל לקום לאור באור ה' הזורח עליו תמיד. וכבר היה מתלמידיו של אהרן בהדלקת הנרות כמוהו. וע"ז הענין עצמו (רבות שם) משל לפקח וסומא שהיו הולכים בדרך וכשבאו אל תוך הבית אמר הפקח לסומא הדלק את הנר והדלק לפני אמר ליה הסומא וכו'. אמר ליה כדי שלא תהי' מחזיק עלי טובה שהייתי מלון בדרך כח הפקח זה הב"ה שנאמר (זכריה ד׳:י׳-י״א) עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ והסומא אלו ישראל שנאמר (ישעיהו נ״ט:י׳) נגששה כעורים וגו'. והיה הקב"ה מאיר להם ומנהיגם דכתיב (שמות י״ג:כ״א) וה' הולך לפניהם יומם וגו'. כיון שאמר למשה (שם כ"ז) ויקחו אליך שמן זית זך וגו'. אמר ליה אתה נרי ה' ואתה אומר שנאיר לפניך אמר להם לא שאני צריך לכם אלא להעלות אתכם בפי כל האומות שיהיו אומרים שאתם מאירים למי שמאיר לכל העולם. והוא מבואר מאד שענין המעלה הזאת להם היא להיישיר אותם בדרך ישרה בה יזכו מחמת השתדלותם להוסיף כח בגבורה של מעלה לגדל ולחזק הצלחת נפשם לא היה כן לכל גוי. וזהו הענין הכוסף שאמרו שם במדרש (ש"ר פ' ל"ו) בארבעה דברים נכסף הקב"ה למעשה ידיו שנאמר (איוב י״ד:ט״ו) תקרא ואנכי אענה למעשה ידיך תכסוף שהוא סובל את העולם שנאמר (ישעיהו מ״ו:ד׳) אני עשיתי ואני אסבול וצוה (במדבר ד') שיסבלו הקהתים את ארון הברית אדון כל הארץ ובהעברת הירדן נאמר (יהושע ג׳:י״ג) והי' כנוח כפות רגלי הכהנים אמר רבי ברכיה הארון סובל את סובליו הרי שנים אחת בכהנים ואחת בלויים. והקב"ה משמר את עולמו דכתיב (תהילים קכ״א:ד׳) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל וצוה שישמרוהו דכתיב (במדבר א׳:נ׳) וסביב למשכן יחנו. והקב"ה מאיר לעולם דכתיב (יחזקאל מ״ג:ב׳) והארץ האירה מכבודו ואמר (שמות כ״ז:כ׳) ויקחו אליך שמן זית זך וגו' *והכונה וכו', עיין ביאורי דף ק"ט ולשער ל"א ול"ד, כי ב' אופני הנהגה יש אשר בהם ינהג ה' עולמו, הנהגה טבעית והנהגה נסיית או השגחיית, וברצות האדם שיונהג מהי"ת באופן טוב ע"י ההנהג' הטבעית, ואף כי עפ"י השגחה פרטית, צריך הוא להטיב מעשהו ולהוסיף בזה כח בגבורה של מעלה (עיין ביאורי לשער מ"ח) ולהורות ע"ז צוה הי"ת שישאו הקהתים את הארון בנסעם במדבר למען לא יקרם אסון טבעי בלכתם בארץ ציה ושממה, וכאשר עברו תוך מי הירדן בדרך נסיי צוה שהכהנים שהם היותר שלמים בעם הראוים שישתנו בעבורם חקי הטבע, ישאו את הארון ולהורות כי טוב ההנהגה הטבעית יסובב רק בלכת האדם תמיד בדרכי הצדק והמישרים וישמור רגלו מלכד, בשומו תמיד את ה' לנגד עיניו, צוה שיחנו סביב למשכן ושמרו את משמרתו, למען לא יזיחו דעתם ממשכן כבוד ה' ולמען סבב טוב ההנהגה הנסיית צוה לכהנים להעלות נר תמיד להאיר עיניהם באור העיון האלקי לקנות השלמות הנפשיית האמיתית אשר בעבור' יזכו לההשגח' הפרטית, וההנהגה הנסיית, וע"ז רומז מאחז"ל "בארבע דברים נכסף הקב"ה" וכו'. - והכוונה נפלאה מאד להורות כמה צריך האדם לפקוח עיניו על עצמו תמיד להתנהג בטוב לו כי הכל תלוי עליו והורו זה באופן יפה מאד בארבעה דברים אלו שהשנים הראשונים מהם מורים על שתי הנהגת העולם בכלל הטבעית וההשגחית שנזכרו ונתבארו כבר בשערים ט"ו ול"א ול"ז וזולתם. והשנים השניים על ההערה הראויה על האדם בכל אחת מהנה. והנה סימן הטבעית שמו בתנועה העם ממסע למסע כדרך כל הארץ כי אז צוה שישאו הקהתים את ארון ברית י"י אדון כל הארץ וסובלה לומר שאף המנהג הנוהג במנהגו צריך שישאוהו האנשים על שכמם. וסימן ההשגחיית שמו בעברות הירדן שהיה מהלך ודאי יוצא מההקש הטבעי. אמנם צוה אז שישאוהו הכהנים המקודשים הנגשים אל ה' כי הנה מגיעי זאת ההנהגה ראוי באמת שיהיו יותר שלמים כמו שנתבאר בשער ל"א. אמנם ההערה הראויה על כל אחת משתיהן הנה סימן הראשונה שמה במשמרת המשכן המוטלת ג"כ על הלויים להורות כי הנה באמת ההנהגה הטבעית צריכה לשמור המנהג אותה פן יורש כחו בה כי היא תלויה בברית ואמת המונהגים כמו שאמר (תהילים ל״ג:ד׳) וכל מעשיו באמונה וכאשר יפרו המונהגים את בריתם יורש כח השכל ויעודו וכשל עוזר ונפל עזור כמו שנתבאר זה בענין המבול שער י"ג ובכמה מקומות שנרמזו שם וזולתם. ואולם על ההשגחיית צוה לסימן שיאירו לפניו בהעלות הנרות שמצותה בכהונה כמו העברת הירדן כלומר שהשלמים שבעם יעלו לפניו נרות להאיר אל עבר פניהם באופן שיזכו בהם לשישתנה בזכותם סדר מערכות העולם והמליצ' נכונה מאד כי הם מאירים לפני אורו של עולם בהראות לפניו הגונים וכשרים לכך מה שלא יראם בזולת זה ועל דרך האמת המה יהיו רואים את כבודם ואת תועלתם וכמו שאמר שם עוד (תנחומא פ' תצוה) אמר להם הקב"ה לא שאני צריך לאורה אלא ויקחו אליך האורה צריך אליך שתהא רואה היאך אתה יוצא והיאך אתה נכנס במקדש וע"י כן אתה רואה להיכן אתה נכנס והיכן אתה נמצא לעתיד שנאמר (ישעיהו ס׳:כ׳) והיה ה' לך לאור עולם. והמאמר הזה הוא ביאור כולל לכלל מה שאמרו מזה המין ועל כל פנים נתבאר ענין הכוסף האלהי למעשה ידיו בשני דברים הללו שהם ארבעה והוא ענין נכון מאד ומסכים מכל צד למה שהיינו עליו ומאמר רבי ברכיה הארון סובל את סובליו כבר דברנו בתחלת ואלה שמות שער ל"ד והכלל כי כל זה מורה הוראה אמיתית על כל מה שאמרנו, כי זה מעשה המנור' זאת תורת האדם השלם בלי ספק. וכבר אמר בענין המשכן בכללו בשהוא על צורת האדם ותמונתו כי שמו ראש האדם כנגד קדש הקדשים אשר הוא לעומת עולם השכלים כי שמה ישבו החושים אשר הם התחלות להשגות השכליות והכח המחשב אשר הוא פועל השכל המיוחד וצבאו ופקודיו מהכחות הקרובות אליו מהמדמה והזוכר והשומע וזולתם ותחתיו החזה אשר בו הלב השולח רוח חיים אל כל הגוף ע"י כלי הנשימה אשר הם עמו במחיצתו כנגד עולם הגלגלים שהוא עולם התנועה וכנגד ההיכל אשר שם שלשת הכלים הנפלאים המנורה והשלחן אשר ישרתו בם תמיד כמו שיש במחיצה ההיא הלב והריאה והאצטומכא שהם ראשי הבית ואבות המלאכה. ומהטרפשא ולמטה אשר שם כלי העכול שיפסד שם המאכל ויהפך למזון כנגד עולם ההויה וההפסד וכנגד חצר המשכן ששם המזבח אשר תוקד בו אש תמיד כנגד הכבד שכך ענינו ושם מי הכיור לרחוץ הקרב והכרעים. והנה באמת כאשר יכוין האדם בעצמו שיהיה המשכן ההוא אשר הוא דוגמא לו בנוי כתקונו ומסודר על שלמותו בכל אחד מהאופנים שאמרנו כבר יראה שהוא בנה בית המקדש על מכונו:
האמונות והדעות
ואשר הביאני לזכור כל אלה הדברים הנה, שראיתי אנשים הפסידו אותם מחשבותם, כאשר חשבו בדברים האלה, וקצתם אמר: הרחקתי שימות הנביא כשאר האדם, וקצתם שהרחיק שירעב ויצמא, וקצתם הרחיק שישגל ויוליד, וקצתם הרחיק שיעבור עליו החמס והעול, וקצתם הרחיק שיעלם ממנו דבר מן הנמצאות. ומצאתי כל מה שהזכירו און ועול. אך התאמת לי שהחכמה במה שעשה הבורא בענין שלוחיו. היא דומה לשאר מעשיו, כמו שאמר (תהלים ל"ג ד') כי ישר דבר י"י וכל מעשהו באמונה. והמה לא ידעו מחשבות י"י ולא הבינו עצתו (מיכה ד' י"ב):
מורה נבוכים
אמנם אלו האומרים שפעולות האלוה כולם לא כון בהם תכלית כלל – הביאם לזה הכרח, והוא בחינת כלל המציאות לפי דעתם – שהם אומרים מה תכלית מציאות העולם בכללו? ועל כרחם יאמרו כמאמר כל מי שיאמר בחידוש העולם, שכן רצה האלוה לא לעילה אחרת; וימשיכו זה בחלקי העולם כולו – עד שלא יודו שנקב המחיצה הענבית ובהירות הקרנים הוא מפני עבור הרוח הרואה עד שישיג מה שישיג, אבל לא ישימו זה סיבה בראות כלל, ולא נוקבה זאת המחיצה ולא הושמה אשר עליה בהירה מפני הראות – אבל כן רצה האלוה אף על פי שהיה הראות אפשר בחילוף זה. וכבר נמצאו אצלנו קצת פסוקים שמשמעם בתחילת העיון זה הענין – כאמרו: ״כל אשר חפץ יי עשה וגו׳״ וכאמרו: ״ונפשך אותה ויעש״ וכאמרו: ״ומי יאמר לו מה תעשה?״. וענין אלו הפסוקים וכיוצא בהם הוא – שהדברים אשר ירצם האלוה יעשו בהכרח ואין שם מונע ימנע מהעשות רצונו [אלא שהוא ית׳ לא ירצה אלא אפשר ולא כל אפשר – אלא מה שגזרה חכמתו להיות כך]. וכן הפועל הטוב בתכלית הטובה שירצה האלוה לעשותו לא יבדיל בינו ובינו מונע ואין חושך. וזה הוא דעת כל בעל דת ודעת הפילוסופים גם כן, וכן הוא דעתנו אנחנו. שעם מה שנאמינהו שהעולם מחודש רוב חכמינו ויודעינו לא יאמינו שזה ברצון לבד לא בזולתו; אבל יאמרו שחכמתו ית׳ אשר תבצר ממנו השגתה חיבה מציאות זה העולם בכללו בהכרח כאשר נמצא, והחכמה היא בעצמה אשר לא תשתנה חיבה ההעדר קודם שנמצא העולם. תמצא זה הענין נזכר ל׳חכמים׳ הרבה בפרוש ״את הכל עשה יפה בעתו״. וזה כולו לברוח ממה שצריך לברוח ממנו – והוא שיעשה הפועל פעולה ולא יכון בה תכלית כלל. וכן אמונת המון חכמי תורתנו וכזה בארו נביאינו, והוא – שחלקי הפעולות הטבעיות כולם מתוקנות מסודרות נקשרות קצתם בקצתם וכולם סיבות ומסובבות, ואין מהם דבר להבל ולא לשחוק ולא לריק, אבל פעולות חכמה גדולה – כמו שאמר ״מה רבו מעשיך יי כולם בחכמה עשית״ ונאמר: ״וכל מעשהו באמונה״ ונאמר: ״יי בחכמה יסד ארץ וגו׳״ וזה נמשך הרבה אין צריך שיאמן חילופו. והעיון הפילוסופי יגזור כן, שאין שם דבר הבל ולא דבר שחוק ולא דבר בטלה בכל פעולות הטבע – כל שכן בטבע הגלגלים שהם יותר מתוקנים ומסודרים כפי מעלת החומר שלהם.