הַיֹּצֵ֣ר יַ֣חַד לִבָּ֑ם הַ֝מֵּבִ֗ין אֶל־כָּל־מַעֲשֵׂיהֶֽם׃
גן נעול
וכמו שהדבר קשה בפרטי בני אדם ובמקריהן, לדעת בדרך ישר למה קרה לזה מקרה כזה, ולאחר מקרה כזה. שלא היו ראויין גם שניהם למקרים כאלו לפי משפט שכלנו. כל שכן שיקרה כן בכללים. ולא נדע על מה אומה ידועה תצליח ותשב בשלום ובהשקט. ואומות אחרות תשפילנה שֶׁבֶת, והן במהומה ובמבוכה. וכן העונשים והצרות הכלליות שתגיענה לאומה ואומה. כמו המלחמות הקשות, ורעש הארץ והתחלואים הרעים, דֶבֶר ודין ומשלחת חיה רעה, וכל כיוצא בזה, הן תעלומות לעינינו. ואין בכח בינתינו לשפוט בארח מישור, שבעבור מנהגי העם הזה היה ראוי לפי דרכי החכמה שתשיגם טובה או רעה זו. אבל תמיד ועל הרוב תסתר בינתנו להתבונן בכמו אלה, בעבור שלא נמצא דרך ומבוא לדעתם. ומן המבואר תשכיל בנקל, שאי אפשר להיות דבר זה באופן אחר. בהיות שהנפשות נבדלות מתחלת אצילתן אלו מאלו, כמבואר (חדר ב' חלון ב'). וכפי משקל כחות הנפש נערכים הדברים שהן מחוייבין לעשותן, ושהן חייבין להשתמר מהן. וכן נערכים כנגדן הגמול והעונש אם יקיימום או יעברום. וכן מתחלפים מזגי הגויות ותמורותיהן אלו מאלו. וכמו שבארנו (בחדר ששי חלון כ'). וגם נגד ההתחלפות הזה נערך הגמול והעונש. וכן יתבאר בחדר זה שיש הבדל בין החוטאים, גם כשיחטאו חטא אחד. הכלל כפי הכוונה הפנימית ויצר המחשבה שממנו הסתעף המעשה. וכמו שהוא בענין החטאים ועונשיהן, כן הוא לעניין מעשה הצדקות ותגמולם. הכל כפי כונת המעשה כדרך (תהלים לג, טו) "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם". ויתבאר בספר "מעין גנים". ובשלשתן אי אפשר לנו לעמוד עליהן. כי אנו מסכלין משקל הכחות הפנימיות שבכל נפש ונפש כמבואר למעלה (חדר ה' חלון יב). ועל כן נסכל ג"כ משפט כל אחד ואחד לטוב ולרע. וכן אנו מסכלין תכונות המזגים כפי מה שהן. וכמו כן אנו מסכלין לדעת יצר מחשבת האדם ותוכן לבו ורוחו. ומלבד כל זה, אע"פי שהשם ב"ה נוהג עולמו בדרכי החכמה, הנה פעולות אלו הדרכים, אינן דומים לפעולות בני אדם המסתעפים מדרכים אלו. ויקרה שיש איש שינהג השם ב"ה עמו במדת החסד. וגם בני האדם הצדיקים ינהגו עמו כפי חכמתם בדרך חסד. ואע"פ כן תהיינה המפעלות המסתעפים משני החסדים הנזכרים, הפוכות זו מזו. על דרך משל שבני האדם יעדיפו עליו מטובם ויתנו לו די מחסורו. והשם ב"ה ימנע ממנו גם עושר גם נכסים ואפילו היותר הכרחי לו לא יעניקנו. ושתיהן בדרך חסד. אלא שהראשון כפי דרכי חסדי בני האדם, שבהכרח יהיה על אופן זה. והשני כפי חסדי השם ב"ה הנפלאים מדעת הסכלים. כי רב חסד הוא ודרכי חסדיו נשגבים ורמים מאד, כי בידו חיי עולם והטוב הצפון לצדיקים והאור הגנוז ליראיו. ובכלל זה השכר הגדול שנאמר עליו (ישעיה סג, ג) "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו". וכן בידו כל טובות עולם הזה. חיים ארוכים, ובריאות הגוף והנפש, ונחלת הבנים, ומנוחת הלב וההשקט. ועוד ענינים אין קץ להם. והוא ב"ה שוקל מעשה בני אדם. ולעמת זה מעריך השכר והפרעון. והוא יודע משקל נפש הצדיק שהזכרנו. ומעשה מפעלותיו טובים ורעים. ובסדר משפטיו וארחותיו יבין כי טוב למנוע מזה האיש ההכרחי לו מן הממון והנכסים, ושע"י הצער הזה יגיע לכלל הצלחה אחרת גדולה לאין שיעור, מן הצלחת הממון והקנינים וכדומה.
עקידת יצחק
ולזה הכין והזמין האל ית' לפני עמו הארץ הטובה אשר נתן להם לנחלה והקפיד מאד שידבקו בני ישראל איש בנחלתו כדי שלא יהיה בם אביון עצור ועזוב מהיות לו ספוקו כדי שלא יטרד מהגיע אל שלמותו. גם דרכן של חסידים לחוס על שלהם ולשמור אותו שלא לבזבזו והתורה חסה על ממונן כדי שלא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם ושלא ימצא להם מונע מעלות במעלותיהם כמו שאמרו חכמינו ז"ל (שבת צ"ב.) אין נבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וכו'. על הדרך שכתבנו בשער ל"ה. מעתה ראה כי ירמיהו הנביא עליו השלום התפלא מאוד על הסכמתו יתברך לבזבז ממונו ללא תועלת. כשגלה את אזנו לאמר הנה חנמאל בן שלם דודך בא אליך לאמר קנה לך את שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאולה לקנות (ירמיה ל"ב) כי אף על פי שלא צוה לו לקנות בפירוש הנה כאשר בא אליו ואמר לו כדברים האלה ועוד הוסיף ואמר קנה לך ונאמר (שם) ואדע כי דבר ה' הוא. ירצה שידע ממאמרו שדבר ה' הוא שיקנה ואף על פי שידיעה זו היתה סברה גוברת לא בתורת נבואה לא סר מקנות השדה מיד כמו שאמר (שם) ואקנה את השדה וגו' ואשקלה את הכסף וגומר. ואכתוב בספר ואחתם ואעיד עדים ואשקל הכסף במאזנים ואקח את ספר המקנה וגו' ואתן את הספר המקנה אל ברוך בן נריה וגו' יורה בכל זה שני עניינים האחד חרדתו אל דבר יי' ואפילו שיהה בו שום ספק. והב' שכיון שהוא חושב כי דבר ה' הוא הנה הוא לא חסר דבר מכל אשר יעשה לקיים ולחזק המקח בידו כי לא יתכן שיצוה לו האל יתברך לאבד ממונו בידים לקנות שדה בזמן חרבן הארץ. אמנם אחרי עשותו את כל אלה הנה לא חשך עצמו מהשאלה על הדבר כמו שנאמר (שם) ואתפלל אל יי' אחרי תתי את ספר המקנה אל ברוך בן נריה לאמר אהה אדני אלהים הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכחך הגדול ובזרעך הנטויה לא יפלא ממך כל דבר עושה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל חיק בניהם וכו' גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך וגו'. אשר שמת אותות וגו'. ותוצא את עמך וגו'. ותתן להם את הארץ הזאת עד וקרא אותם כל הרעה הזאת הנה הסוללות באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה וגו'. מפני החרב הרעב והדבר אשר דברת היה והנך רואה ואתה אמרת אלי אדני יהוה קנה לך את השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים. יאמר אחר שהיה זה הקנין אבוד ממון ופועל בטל הנה לא ימנע אם שיעלם מהאל ית' המצוה מצב העיר או הארץ או שלא היה מכוון מאתו מה שאמר חנמאל קנה לך ולא היתה ההערה רק על ביאתו לבד לא על דיוק מאמרו. אבל כשנתקיים אצלו שא"א שיעלם ממנו מצב העיר הנה נשאר לי הספק על הענין השני. *אמנם וכו' כונתו שאף שלא נסתפק הנביא כלל בזה, שהי"ת היודע הכל יודע ג"כ שתלכד העיר ביר הכשדים הצרים עליה בכל זאת מביא שלש מופתים ע"ז שהי"ת יודע שמקרה זה מלכידת העיר עתיד לבוא, הא' מצד החמרים הכוללים וכו', ר"ל אחרי שיודע טבע החמרים והדברים אשר יצר הלא ידע גם כן מה שיקרה להם עד אחרית הימים, וזש"א כי אחרי שאתה עשית את השמים ואת הארץ, וא"כ גם הכשדים והעיר ירושלים הם יצורי כפיך, אי אפשר שיפלא ממך מה שיקרה להם, ר"ל שילכדו הכשדים את ירושלים, כי יחויב שלא יפלא מהיוצר דבר ממלאכת החומר ומעשהו, כמו שאה"כ "היוצר יחד לבם המבין את כל מעשיהם" שר"ל אחרי שיצר לבם יבין וידע ג"כ מה שיעשו, הב' מצד התכונות ההוות בהם, וזש"א "עושה חסד לאלפים וכו' ר"ל אחרי שמדתך היא לשלם הטוב לאלף דור ועון האבות לפחות אל חיק בניהם אחריהם ותקנת כל מקרי התבל באופן זה שישלם הרבה פעמים גם פה עלי ארץ גם הטוב גם הרע אל חיק בעליהם הלא צריך אתה לדעת כי הכשדים ילכדו העיר למען השיב גמול מעשי יושביה הרעים אל חיק בניהם אחריהם, הג' מצד ידיעתו באותן התכונות וזש"א "גדול העצה ורב העליליה אשר עינך פקוחות על כל דרכי בני אדם" וכו' ר"ל אחרי שאתה משגיח על מעשי יושבי ירושלים הרעים ומשפט צדקך מחייב שתענישם עתה על ידי הכשדים הנה לא נעלמה עמך לכידת העיר על ידם אחר שעפ"י גזרתך תהים הרעה הזאת, ואחרי כי נודעת לך כל זאת מדוע תצוני לאבד כספי ללא הועיל בקנותי השדה בעת חרבן הארץ אחר כי גם רצונך הוא, שישמור האדם את הונו ההכרחי לו לקנין השלמות הנפשית, ושלא לאבדו לתהו ולריק? אמנם עם שהיתה ידיעתו אצלו קיימת ואמתית הנה הוא סדר הראיות המופתיות אשר א"א להכחישם ואמר שהם שלשה. האחד מצד החומרים הכוללים אשר בהם יהיה המאורע. השני מצד התכונות ההוות בהם. והשלישי מצד ידיעתו באותם התכונות. והנה על הענין הראשון אמר אהה אדני יהוה אתה עשית את השמים ואת הארץ וגו' לא יפלא ממך כל דבר כי יחוייב שלא יפלא מהיוצר דבר ממלאכת החמר ומעשהו וכמו שאמר המשורר (תהילים ל״ג:ט״ו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ועל הענין השני אמר עושה חסד לאלפים ומשלם וגו' והוא כי מהראוי לפי התכונות המדותיות שמדה טובה תתפשט לאלפים. אמנם הרעה א"א שלפחות לא תשיג אל חיק בניהם אחריהם. ועל המדה הראשונה תארו באל הגדול כי ברוב גדלו הוא עושה חסד לאלפים. *ועל המדה השנית תאר בגבור וכו' להבין דבריו פה עיין ביאורוי למעלה דף פ"א בביאור מחז"ל "איזהו גבור הכובש את יצרו". ועל המדה השנית תאר בגבור יי' צבאות שמו כי במדת רחמים כובש את כעסו שלא יתפשט יותר אל הדורות הנמשכים. אמנם על הענין השלישי אמר גדול העצה ורב העליליה וגו'. וכל הכתובים הנמשכים אשר בהם נשלם המופת בנסיונות גדולות אשר א"א להכחישו. ואם כן הוא מבואר שצרת העיר וחרבן הארץ לא נעלם ממך כמו שחתם והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר אשר דברת והנך רואה. כלומר אתה גזרת ואתה רואה בעיניך הגזירה קיימת ועם כל זה אתה אמרת אלי אדני יהוה קנה לך את השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים ומה תועלת בתת הכסף ותשאר הארץ בידם הרי זה דבר של תימה ואף על פי שכבר עשיתי למלאת הדבר כאשר יצא מפי חנמאל הנה אפשר שלא כוון ממך המאמר ההוא אשר דבר. והנה היתה התשובה הנכונה אני יי' אלהי כל בשר הממני יפלא כל דבר כי זה התואר רצוני אלהי כל בשר יורה על הפלגת ההשגחה בכל מורשי לבב האדם והעולה על הרוח לעשות או לדבר כמו שנאמר (במדבר ט״ז:כ״ב) אל אלהי הרוחות לכל בשר האיש אחד יחטא וגו' (שם כח) יפקוד יי' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה והכוונה כשם שלא נסתפק' בשלא נעלם ממני ענין מצב העיר ובנותיה מצד שעשיתי השמים ואת הארץ וכו' וגם מצד שידעתני גדול העצה ורב העליליה להשכיר ולהעניש ע"פ דרכי בני האדם המפורסמים והנסתרים כן יש לדעת מהיותי אלהי כל בשר שלא נעלם ממני דבר מהעולה על רוחם ושעל מנת כן גליתי את אזנך כי ידעתי ידבר אליך על האופן ההוא ויפה דקדקת כשאמרת ואדע כי דבר יי' הוא. אמנם על מה שתמהת עליו מאבוד הממון וביטול המעשה תדע שאינו כן כי עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת כמו שכתוב בארוכה עד אומרו ונטעתי' בארץ הזאת באמת בכל לבי ובכל נפשי וכתיב ונקנה השדה בארץ הזאת אשר אתם אומרים שממה היא מאין אדם ובהמה נתנה ביד הכשדי' שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים בארץ בנימין וגו'. ועל כל פנים צריכים אנו לומר כי תפלת ירמיהו קדמה לאומרו (ירמי' שם) אל ברוך בן נריה עוד יקנו בתים אלא שבתחלה אמר כה אמר יי' עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת לענין גמר טעם הצווי שצוה לברוך ליקח את הספרים ולתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים ואחר כך ספר הענין כלו איך היה וכמוהו כמה ספורים בתורה וקרא מסייענן שאמר ואתפלל אל יי' אחרי תתי את ספר המקנה אל ברוך בן נריה כלומר אחר שנתתו לו לבד ולא אחר שאמרתי לו עוד יקנו בתים וגו'. גם כי מאמר כי כה אמר יי' עוד יקנו בתים וגו'. הוא בפסוק פרשה לפניו ולאחריו וא"א להיות בענין אחר כי איך הוקשה אליו הענין אחר שגלה לו סודו. והנה עלה יפה פי' פרשה זו שיש בה קצת פקפוקי'. ונתבאר מה שרצינו אליו מהיות אלו הקנינים החצוניים הכרחיים לאדם כי על כן ראוי להשתדל לקנותם ולשומרם שלא להוציאם אלא לצורך ודי בזה לביאור הקודם.
עקידת יצחק
אמנם המין השלישי הוא אשר יחיה האדם עם הזולת בהחלט ואצלו הוא הנהגת המדינה אשר בזה חוייב ההצטדק בהכרח. אם בצדק אדם עצמו עם זולתו במין מהצדק המחלק הטובות הבאות אל הכלל או אל קצתם. ואם בצדק המאמת והמיישר המעשים הנופלים בכל מיני העסק אשר בין האנשים. אם הרצוניים כמו מקח וממכר חליפין ערבות שאלה ופקדון ודיני השומרים אשר תחלת סברתם הוא ברצון. ואם הבלתי רצוניים מהם נסתרים כמו הגנבה והניאוף וכדומה מהם העשויים ביד רמה כמו ההכאה והגזלה וכו' כמו שזכר כל זה בארוכה בפרק ד' מהמאמר הנזכר ובכלל יכלול זה הענין מהחיים המדיניי' כל דיני סדר נזיקין אשר נלמוד רובו מסדר ואלה המשפטים אשר נדבר בהם בבוא שעריו ב"ה. ואיפשר כי אל שלשת מיני החיים האלו והיות בהם על שמירת הסדר וטוב ההנהגה צוה דוד לפקוד לשלום באומרו (ש"א כ"ה) ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כי כאשר ישלים האדם את חקו במה שראוי להשלים עם נפשו הנה אז הוא שרוי בשלום עם עצמו ויצדק עליו מאמר ואתה שלום וכן הענין עם ביתו: וכן בכל הנלוים אליו מאוהביו ושכיניו ויודעיו אשר יצדק עליהם וכל אשר לך שלום. אמנם הנביא מיכ' כללם בלי ספק באומרו מה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו'). כי הוא מבואר כי עשיית המשפט הוא הוא החלק המשפטי אשר סודר לשמור הצדק עם הזולת אשר בו תושע המדינ' והנהגתה כאמור (ישעיהו א׳:כ״ז) ציון במשפט תפדה. ואהבת חסד הוא אשר ישמש בהנהגת הבית שלא יפול שם הצדק המדיני אבל ההנהגה נאה וחסודה על הדרך שאמרנו. והצנע לכת עם אלהיך. הוא באמת הנהגת אדם עצמו בדעות ותכונות ומדות נאותות להיותו עניו וצנוע בינו למקום כי אשר לא ישמור חקו בזה הוא עז פנים וחצוף למעלה ולמטה בלי ספק. והנה להיותו הוא יתברך הוא הצדק המוחלט והמצדיק כל מיני הצדקות הללו אמר אדון הנביאים (דברים ל"ב) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה וגו'. אמר כי הצור אשר צר ויצר העולמים היה תמים ושלם פעלו לפי שכל דרכיו משפט כי בזה ישתלם מציאותם מאד. ואחר שזכר זה דרך כלל זכר פרטם ועל מין הצדק אשר עם עצמו אמר אל אמונה כי הוא יתברך בעצמו הוא האמת והיושר בכל מדותיו כמו שאמר (תהלים קמ"ה) צדיק ה' בכל דרכיו. ועל הצדק השני אשר לו ית' עם בריותיו במדרגת הצדק שהוא כהנהגת הבית אמר אין עול. והוא מאמר מדוייק בתכלית כי לפי מה שאמרנו לא יפול ביניהם צדק גמור אבל לא יתכן לעשות להם שום עול באותו מין מהשווי הנתן ביניהם. ועל המין השלישי אשר הוא ההצטדק עם הזולת בהחלט אמר צדיק וישר הוא *וזה מאמר וכו׳ , תוכן דעתו בו כי אריסטו הבדיל באופן זה בין הצדיק והחסיד בהקדימו לאמר כי הצדק הנימוסי, דאס פאזיטיווע געזעטצליכע רעכט, ר״ל מה שיתנו שופטי ומחוקקי כל מדינה ומדינה יוכל להנתן רק באופן שיהי׳ צודק על הרוב, עס קאן נאהמליך נור אין דען מייסטען פעללען אלס ווירקליך רעכט אונד בילליג אנגעזעהען ווערדען, אבל בכל זאת לא יהי׳ צודק. בכל הזמנים והמקומות, ד״מ אם נתן חוק שכל גונב כסף רעהו יוכה על עונו זה באכזריות חמה, הנה חוק זה יהי׳ צודק על הרוב, ואף כי במדינה אשר טבע יושביה נוטה מאוד אל הגניב׳ למען ישמעו כל העם ולא יזידון עוד לשלוח ידיהם בעולתה, לגנוב הון ורכוש זולתם, אפס כאשר יגנוב איש במדינה ההיא מעט כסף למען קחת במחירו פת לחם, למלא נפשו ונפש עולליו השואלים ללחם כי ירעבו, הלא כל משכיל יודה ויאמר, כי אם יוכה האיש הזה מכה רבה, יהי' זה עול ובלתי צודק. ומתנגד להרגש הרחמים והחנינ' המוטבע בלב כל אדם, ואף כי באמת יעשה לגנב זה רק מה שהוא משפט וחוק המדינה אשר הוא גר שם, בכל זאת תאבל עליו נפש כל רואה זאת הנה לפנינו, כי יש אופן פרטי אשר בו יחשב המשפט הצודק לרוב כבלתי צודק, והטעם בכל זה הוא רק, יען כי המחוקק יצטרך להשים עינו רק על הרוב ולא על המעט (וזאת הית׳ הסיבה ג״כ, כי כמעט בכל הממלכות נתנו המחוקקים משפט החנינ' דאס בעמגנאדיגונגס רעכט אל המלך, למען יוכל לחון לפעמים את החוטא הפרטי ולהצילו מהעונש הגדול המגיע לו ע"פ החוק הקבוע הכללי, אם יראה בעיניו שלפי מעמדו ומצבו ויחסיו הפרטיים ראויה לו החנינ׳ הזאת): ועפ׳׳ז יאמר החוקר כי השופט אשר ישפוט תמיד עפ״י החוק הנימוסי הכללי הזה, מבלי שום עין על מעמד ומצב החוטא הפרטי אשר יובא לפניו, הוא בשם צדיק יקרא, אחרי כי שם את הצדק הנימוסי, תמיד לו לקו, צו זיינער ריכטשנור, בכל משפטיו, והעול הפרטי אשר יסבב עי"ז, לא יחשב לו לעון, אחרי שהוא מסובב רק מיראת השופט לסור ולנטות ימין או שמאל מהחוק הקבוע מפי המחוקק, אפס השופט אשר מלבד שישים עינו על החוק הקבוע, ועל הצדק הנימוסי הכללי הזה, יתבונן ג"כ תמיד על מעמד ומצב ותכונת כל חוטא פרטי אשר יובא לפניו, ולפי ראות עיניו יקל או יכביד העונש אשר יענישנו, לפי מה שיחייבנו משפט שכלו אשר תמיד רק הצדק והיושר האמיתי הנרצ' בעיני ה', לנגד עיניו, הוא בשם חסיד יקרא, ומעלתו גדולה ממעלת הראשון אשר רק בשם צדיק יכונה, וכעין זה אחז"ל "דנין כדין ושלא כדין לצורך השעה" ר"ל שניתנה הרשות לב"ד, אשר רק הצדק האמיתי יחפוץ לדון בדיני נפשות וממונות לפעמים אישים פרטים, בעבור מעשיהם הפרטיים שלא כדין הקבוע בבחינת הכלל, אם השעה צריכה לכך, למען שחר בזה לפי ראות עיני שכלם, הטוב והישר בארץ (ועיין מזה גם בח"מ סי' ב' שב"ד מכין ועונשין לצורך שעה) וע"ז מורה לדעת הרב ז"ל, כאשר האריך לבאר פה, גם מאה"כ, כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' ועשית עפ"י הדבר אשר יגידו לך" וכו' ואחז"ל ע"ז "אפילו יאמרו לך על ימין שמאל" וכו': והנה הי"ת קבע בעולמו מתחיל' חוקי הטבע הנאותים לפי חכמתו העליונה לסבב על ידם הטוב הכללי לרוב ברואיו, אפס אחרי שלא ימלט שיהי' לפעמים מעמים גם רע פרטי אחוז בעקב הטוב הכללי הזה, כמו שהארכנו בזה למעל' בשער הארבעים, שמירידת המטר והברקים ד"מ אשר יועילו מאוד לכלל הטבע ורוב הברואים יצא בכל זאת לפעמים רע פרטי לקצת בני אדם הוא ית' בחכמתו הנשגב' ובחסדו הגדול מסבב הדבר, כי גם הרע הפרטיי הזה יהי' צדק ולא עול, אם בהגיעו רק לחוטא לעונש על תטאו, או אם גם יגיע ע"פ מקרה לאיש נקי, ישלם לו ה' תמורתו טוב נצחיי וקיים בעוה"ב, וע"ז יורה מאמר הכ' "צדיק ה' בכל דרכיו" ר"ל בחוקיו אשר יסד בעולמו לתועלת רוב הברואים הוא צדיק, "וחסיד בכל מעשיו" ר"ל הפרטים בראותי שלא יצא מאתו חלילה רע מוחלט ועול גם בבחינת אישי ברואיו, הפרטים, וע"ז מורה גם מאמר הכ' "צדיק וישר הוא", ר"ל צדיק הוא בבחינת הנחתו בטבע הברואים החוקים הכוללים, וישר הוא במעשיו הפרטיים. וזה מאמר נפלא מאד תדעהו כשאזכור לך מה שכתב החוקר בפרק י"ג מהמאמר הנזכר מספר המדות בנתינת ההבדל אשר בין החסיד והצדיק. כי שם העיר ספק. זה תארו. אמר כי אחר שהצדיק והחסיד הם אצל סוג אחד מהמעלות והוא הצדק. הנה לא ימנע אם שיהיה הצדיק הטוב שבסוגו וא"כ לא יהיה החסיד טוב כיון שהוא יוצא אל היתרון והוא הפך ממה שנתפרסם משבחו אצל כל האנשים. או שיהיה החסיד הוא הטוב שבסוגו וא"כ הצדיק אינו טוב כיון שהוא יצא ממנו אל הפחות והוא הפך ממה שביארו וקיימו בכל המאמר ההוא. אמנם התיר זה הספק במה שאמר שהצדיק הוא השלם אצל הצדק הנמוסי המונח שהוא על הרוב צודק בכלליו המונחים בו כי הוא השומר אותו ונזהר בו לבלתי סור ממנו ימין ושמאל. אמנם החסיד הוא אשר ישלים הנמוס הזה ומישר אותו בכל מה שיבא הצורך לצאת מהצדק ההוא הכולל לסבה מן הסבות שהמניח עצמו אילו היה אז נמצא לא היה דן אותו לפי הנמוס הכולל ההוא. וכגון הא דאמרינן התם (ב"מ ל"ט:) הכי דיינינן לך ולכל אלמי חברך. וכמו שאמרו (יבמות צ':) דנין כדין ושלא כדין לצורך השעה. והנה עם זה הצדיק הוא הטוב אשר אצל הצדק הנמוסי הצודק על הרוב והישר החסיד הוא טוב ממנו מצד מה שהוא משלים ומיישר הנמוס בכל מה שלא היתה יד הנמוס משגת אותו שא"א לו להקיף כל המקרים החלקיים אשר אין להם תכלית. והיושר ההוא הוא דינו הראוי לענין ההוא לא זולת. וזה עצמו מה שכוונו המשורר באומרו וחסיד בכל מעשיו (תהלים קמ"ה) ירצה כי עם שהוא צדיק בהניחו דרכי משפטים צדיקים כוללים להתנהג בהם כאשר יתכן לפי הנושאים אשר ישפטו בהם אמנם חסיד הוא בכל מעשיו כי לענין המעשה לא יחפוץ שישמרו תמיד אלו הכללים רק שישפטו לפי הענין החלקי כשיודע שהכולל ינגד אל המשפט האמתי ובזה לא יקבל עול הניווס כ"א תשלום והישרה. והוא עצמו מה שכוונו בכאן באומרו אדון הנביאים (דברים ל"ב) צדיק וישר הוא לפי שכבר תקשה למאמר כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול כשתאמר כי גם במשפטיו ית' חוייבו הבלבול והמבוכה בכל מה שינגדו הכוללים אל המקרים הפרטיים דרך משל כלל גדול בדיני ממונות (ב"מ ב':) המוציא מחבירו עליו הראיה או (ב"ב ה'.) חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וכבר יקרה שהתובע תובע דין אמת ואין לו ראיה או שהנתבע פרע תוך זמנו ואין רואה וכיוצא באלו העניינים. ואז לא ימלט אם שישפוט השופט לפי האמת הפרטי ויעול אל המשפט הכולל או שישפוט צדק לפי המשפט הכולל ויעול אל האמת הפרטי וכן בכיוצא בזה. ויהיה תשובתך בזה צדיק וישר הוא כי הוא הצדיק המניח הנמוס והוא החסיד המישיר אותו ומשלימו בכל מה שיבא הצורך עד שבזה יצדק כי הוא אל אמונה מבלי עול כלל. וזה המין מהיושר צוה אותו והקפיד עליו בשיעור נמרץ בפרשת (דברים י"ז) כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' ובאת אל הכהנים וגו' ועשית ע"פ הדבר אשר יגידו לך וגו' ע"פ התורה אשר יורוך וגו' והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע וגו'. יאמר כי כשיפלא מהם הדין באי זה מין שיהיה שזה ההעלם על הרוב יהיה כשיתברר להם שאינם מסכימים השרשים הכוללים אל הענינים הנדונים ויפלא בעיניהם לדונו בהם או חוץ להם כי אז יהיה הדין ההוא נדון ע"פ ב"ד הגדול כי הוא נותן בידם רשות גמורה לישר הנמוס ולתקנו כפי מה שיראה בעיניהם לענין החלקי ההוא וצוה שלא יסורו מכל אשר יגזרו בו ימין ושמאל כי אותו דין שיאמרו אע"פ שיצאו משורת הדין הכולל הוא האמת העצמי מצד הענין ההוא החלקי וזהו שאמרו ז"ל (ספרי פ' שופטים) אע"פ שיאמרו לך על ימין שמאל או על שמאל ימין כ"ש שלא יאמרו אלא על ימין ימין ועל שמאל שמאל ירצו כי אע"פ שלפי השרשים הכוללים יראה בתחלה שהם אומרים על ימין שמאל ועל שמאל ימין הנה לפי הענין הפרטי ההוא לא יאמרו אלא על ימין ימין ועל שמאל שמאל וכדי ליפות כחם בזה להסיר מעליהם כל שוטן וטוען מהמשפטי' הכתובים אמר (דברים שם) והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע וגו' ומת האיש ההוא ובערת הרע מישראל. ומזה הורשו ב"ד שבכל דור ודור לדון וליסר ולהעניש כדין ושלא כדין שהכוונה להם כדין מצד זה הדין החלקי ושלא כדין מצד הכוללים וכמו שאמרנו (יבמות שם) לא שהדין כך אלא שהשעה צריכה לכך כלומר לא שהדין הכולל הוא כך אלא שזה הפרטי לפי צורך שאלתו הוא כך. ולפי זה כבר תכלול התורה כל חלקי האנשים וכל פרטי מעשיהם כמו שיתכן אל תורה תמימה ונמוס אלהי הכולל בידיעתו העצומה כל ענייני הנמצאים ומקריהם בכל מיני פרטיותם כמ"ש המשורר (תהילים ל״ג:ט״ו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. והוא מה שאמרו ז"ל (שבת י'.) כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להק"בה במעשה שמים וארץ כי בזה יתקיימו האנשים על אותו הטבע והאופן שנבראו בו לפי מה שהם עצמם ועל זה השתוף נקראו השופטים (שמות כ"א) אלהים בכל מקום והנחש אמר (בראשית י"ג) והייתם כאלהים יודעי טוב ואמרו ז"ל (ב"ר פ' י"ט) יוצרי עולמות אמנם הדיינים הדנין תמיד לפי ההנחות הכוללות עם שהם דנין דין אמת הנה הם מחריבי עולם וכמו שאמרו לא חרבה ירושלם אלא מפני שדנו בה דין אמת (ב"מ ל"ח:) כלומר לפי האמת הכולל ובלתי מישירי' אותו אף כי יבא הצורך אבל אמר יקוב הדין את ההר. ועליהם אמר המשורר (תהלים פ"ב) לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו ימוטו כל מוסדי ארץ והיא הכת היותר מזקת בכל כתות הדינים המקולקלי' שהזכיר ראשונה כמו שיתבאר בפירוש ואתה תחזה ב"ה. והנה כל זה הענין הנפלא נכלל בביאור הגמור באומרו צדיק וישר הוא כי על זה האופן לא בזולתו היה הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. וכמו שכתב הרב המורה פרק מ"ט חלק ג' אמר הפלא מאד מתכן משפטי הש"י כמו שתתמה מתכן מעשיו אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט יאמר כי כמו שמעשיו הם בתכלית השלמות כן משפטיו בתכלית היושר ע"כ. אמנם בפרק ל"ד מאותו חלק יראה שדבר על משפטי התורה כדבר על הדברים אשר יצדקו לפי הכללים לא לפי הפרטים. עיין עליו כי מה שכתבנו הוא הראוי והמחוייב לפי שלמות התורה האלהית כמו שאמרנו. וכל מקום נתבארו שלשת מיני החיים שקדמה לנו זכרונם שהמה הכרחיים אל החיים האנושיים: