תהילים לד:יא מחשבת ישראל: חובות הלבבות

וְאִם יִבְטַח עַל חָכְמָתוֹ וְתַחְבּוּלוֹתָיו וְכֹחַ גּוּפוֹ וְהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ יִיגַע לָרִיק וְיֶחֱלָשׁ כֹּחוֹ וְתִקְצַר תַּחְבּוּלָתוֹ מֵהַשִּׂיג חֶפְצוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב ה יג) לוֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם, וְאָמַר (קהלת ט יא) שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגוֹ׳, וְאָמַר (תהלים לד יא) כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי ה׳ וְגוֹ׳.

תְּחִלָּתָם שֶׁבַּעַל הַכִּימִיָּה צָרִיךְ לִדְבָרִים מְיֻחָדִים לַמְּלָאכָה לֹא יִגָּמֵר לוֹ דָּבָר זוּלָתָם וְלֹא יִמְצָאֵם בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם. וְהַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים טַרְפּוֹ מֻבְטָח לוֹ מִכָּל סִבָּה מִסִּבּוֹת הָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים ח ג) לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם וְגוֹ׳, כִּי הַסִּבּוֹת אֵינָן נִבְצָרוֹת מִמֶּנּוּ בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ מִדְּבַר אֵלִיָּהוּ עִם הָעוֹרְבִים וְעִם הָאִשָּׁה הָאַלְמָנָה וְעֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת הַמַּיִם וּדְבַר עֹבַדְיָהוּ עִם הַנְּבִיאִים שֶׁאָמַר (מלכים א׳ יח יג) וָאַחְבִּא מִנְּבִיאֵי ה׳ מֵאָה אִישׁ חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה וָאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם, וְאָמַר (תהלים לד יא) כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי ה׳ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב, וְאָמַר (תהלים לד י) יְראוּ אֶת ה׳ קְדֹשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו.

וְהָרְבִיעִי כִּי בַּעַל הַכִּימִיָּה אֵינוֹ נִמְלָט מֵהַזְמִין מֵהַזָּהָב וְהַכֶּסֶף הַרְבֵּה לְעֵת צָרְכּוֹ אוֹ שֶׁלֹּא יַזְמִין מֵהֶם כְּלוּם אֶלָּא כְּפִי שֶׁיַּסְפִּיק לִזְמַן מוּעָט. וְאִם יַזְמִין מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה יִהְיֶה כָּל יָמָיו מְפַחֵד עַל נַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יֹאבַד מִמֶּנּוּ בְּמִינֵי סִבּוֹת הָאֲבֵדָה וְלֹא יִשְׁקֹט לִבּוֹ וְלֹא תָּנוּחַ נַפְשׁוֹ מִפַּחְדּוֹ עָלָיו מֵהַמֶּלֶךְ וְהָעָם. וְאִם לֹא יַזְמִין מֵהֶם אֶלָּא לְמַלֹּאת מַחְסוֹרוֹ זְמַן מֻעָט אֶפְשָׁר שֶׁיִּבָּצֵר מִמֶּנּוּ הַמַּעֲשֶׂה בְּעֵת הַצֹּרֶךְ הַגָּדוֹל אֵלָיו מִפְּנֵי הִמָּנַע סִבָּה מִסִּבּוֹתָיו מִמֶּנּוּ. וְהַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים בִּטְחוֹנוֹ חָזָק בֵּאלֹהִים שֶׁיַּטְרִיף אוֹתוֹ כִּרְצוֹנוֹ בְּעֵת שֶׁיִּרְצֶה וּבְמָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה כַּאֲשֶׁר יַטְרִיף הָעֻבָּר בְּרֶחֶם אִמּוֹ וְהָאֶפְרוֹחַ בְּתוֹךְ הַבֵּיצָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מָקוֹם מְפֻלָּשׁ לְהִכָּנֵס אֵלָיו מִמֶּנּוּ דָּבָר מִחוּצָה וְהָעוֹף בַּאֲוִיר וְהַדָּגִים בַּמַּיִם וְהַנְּמָלָה הַקְּטַנָּה עִם חֲלִישׁוּתָהּ וְיִבָּצֵר הַטֶּרֶף מֵהָאֲרִי עִם תָּקְפּוֹ בִּקְצָת הַיָּמִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לד יא) כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְגוֹ׳, וְאָמַר (משלי י ג) לֹא יַרְעִיב ה׳ נֶפֶשׁ צַדִּיק וְגוֹ׳, וְאָמַר (תהלים לז כה) נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם.