תהילים לד:יג מחשבת ישראל: עקידת יצחק וחובות הלבבות

במדרש (ויקרא רבות פרשה ט"ז) מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לצפורי והיה מכריז ואומד מאן בעי למזבן סם חיים אודיק עליה כולי עלמא רבי ינאי הוה יתיב ופשיט בטריקליניה א"ל תא סליק להכא זבין לי א"ל לא את צריך ליה ולא דכוותך אטרח עליה סליק לגביה אפיק ליה ספר תהלים הראה לו (תהלים ל"ד) מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב מה כתיב בתריה נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. א"ר ינאי אף שלמה מכריז ואומר (משלי כ"א) שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו. א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא מקרא זה ולא ידעתי היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיעו מי חאיש החפץ חיים לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע.

במדרש (ויקרא רבות פרשה ט"ז) מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לצפורי והיה מכריז ואומד מאן בעי למזבן סם חיים אודיק עליה כולי עלמא רבי ינאי הוה יתיב ופשיט בטריקליניה א"ל תא סליק להכא זבין לי א"ל לא את צריך ליה ולא דכוותך אטרח עליה סליק לגביה אפיק ליה ספר תהלים הראה לו (תהלים ל"ד) מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב מה כתיב בתריה נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. א"ר ינאי אף שלמה מכריז ואומר (משלי כ"א) שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו. א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא מקרא זה ולא ידעתי היכן הוא פשוט עד שבא רוכל זה והודיעו מי חאיש החפץ חיים לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע.

^*תוכן דברי הרב ז"ל הוא, כי שני מיני חיים יוכל האדם לחיות כל עוד יתהלך פה על פני האדמה הא' כאשר יחשוב כי תעודתו פה עלי ארץ היא רק לאכול ולשתות ולהנות שאר הנאות גופניות ככל אשר תמצא ידו. ואז לא ישים עוד מתג ורסן לתשוקותיו החמריות. כי אם יחיה תמיד חיי השלוח, ועל אופן זה חיו כל הדורות וכל האנשים אשר מימי קדם ועד עתה הכעיסו את ה'. וחיים כאלה בבחינה אמיתית ומוסרית, רק בשם "מתים" יקראו, כי לא ימלטו נפשם מיד שאול כלה, כי אם המיתה הנצחית בעקב חים כאלה אוחזת והב' כאשר יחיה האדם תמיד רק עפ"י חקי הצדק והמישרים, לבלתי הרוס גדר השיווי והראוי בכל הנאותיו הגופניות, כי אם לאכול ולשתות ולהנות תמיד רק די מחסורו ההכרחי אשר יחסר לו לקיום גופו ונפשו, ועל אופן זה חיו כל השלימים אשר היו לפנינו מני עולם, וחיים כאלה בשם "חיים אמיתיים" יקראו" כי בעליהם יוכל לקוות שיקנו על ידם לנפשם גם את ההשאר' הנצחית, כמאה"כ "לולא האמנתי וכו' ר"ל שכבר בהיותי עוד פה בארץ החיים הגופנים יכלתי לקוות ולהאמין שאזכה על ידם לראות גם בטוב ה' בעולם הנצחיי, ואה"כ "מי האיש החפץ חיים (האמיתיים) אוהב ימים לראות טוב" וכו' (ר"ל מי שאוהב לחיות ימים רבים פה עלי ארץ רק למען קנות על ידם האושר המוסרי, למען יראה אח"כ בבוא קצו הטוב האמיתי בעולם הרוחני צריך לנצור לשונו מרע ושפתיו מדבר מרמה, לסור מרע ולעשות אך טוב וחסד כל הימים וכמו כן יש הבדל גם בין המות הגופני, שהוא רע רק במראהו החיצוני, אבל טוב בבחינתו האמיתית, בהיותו מפריד ומבדיל בין חיי האדם החמריים והארציים, ובין חייו הרוחניים. והוא רק כעין מעבר בין העולם החולף להעולם הנצחיי כמאה"כ "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו", ומאמר ר"מ "והנה טוב מות" ובין המות הנפשי אשר רק בחיק הרשעים החטאים בנפשותם יוטל גורלו והנה התורה הקדושה בהציגה לפנינו חקי אלהים ותורותיו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, הבדילה בין שני מיני חיים ומות אלה, כאשר יורה עליו מאה"כ "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב" ר"ל הראיתי אותך אופן החיים בסתם והחיים הטובים והאמיתיים "ואת המות" הגופני [אשר הוא לא לבד טבעיי והכרחי לכל אדם בבוא עתו ויום פקודתו, כי אם אחוז ודבוק כבר בבחינה מה גם בחיי השלם עלי ארץ, כי ברצותו לחיות פה חיים אמיתיים ולהתהלך בהלך נפש בדרכי העיון ונתיבות המוסר והמישרים אשר הם רק ענינים רוחניים, צריך להכניע ולהמית תחילה בבחינה מה את תשוקותיו הגופניות ותאותו אל המותריות, כמחז"ל "אין ד"ת מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה" וכו' ומאמרם (בתמיד דף ל"ב ע"א) "מה יעביד אינש ויחיה" (בבחינ' אמיתי "ימות את עצמו" (ועיין מזה גם ביאורי למעל' במדבר דף י"ג ע"ב)] "ואת הרע" ר"ל המות הנפשיי אשר הוא רע בהחלט ואם בעל נפש משכלת אתה "ובחרת בחיים" האמיתיים ולא תקוץ במות הגופני והצער המדומ' המסובב לך עי"ז לפי שעה, כ"א תמאס ותקוץ במות הנפשיי שהוא הרע המוחלט המסובב לך מלכתך אחרי שרירות לבך הרע. והנה אם נחפוץ שישתדל איש מאהובינו להשיג תכלית נרצה מה יצטרכו לזה ז' דברים. הא' שנראה לו התכלית ההיא בעצמה, כמו שיציגו המורים בקשת אות וסימן גלוי ונראה לעיני כל, למען ידעו המורים איך יכוונו חציהם על יתר לירות שמה ולא יחטיאו המטרה, הב' שנודיענו הדרך והאופן איך יוכל להשיגה כי אין די ד"מ להודועו רק שבעיר ידועה ישיג תכליתו הנרצה, אם לא נודיענו ג"כ איזה דרך אשר יוליכהו שמה, והג' שצריכים אנו להזהירו שלא יתעה בפתח על אם הדרך ללכת עקלקלות, ואם בכל זאת יתעה לפעמים מני אורח הישרה ימהר לשוב מדרך המעוות הזה. וללכת בנתיב הטוב והישר, הד' והה', כי למען הרהיב עוז בנפש שישתדל בכל מאמצי כחו להשיג התכלית הזאת. צריכים אנו להודיעו גם הטוב והתועלת אשר יהיו לו למנה בהשיגו התכלית ההיא, ולהראות לו בהפך רוב הנזק והרע אשר יסובבו לו בחדלו מהשיגה, והו' שנתן לו יועץ נאמן אשר ילונו בכל הדרך אשר ילך להיות לו תמיד לעינים ולהזכירו בכל עת, שישתדל רק להשים מגמת פניו רק למצא התכלית המבוקשת, ושלא ישטה מעליו ויעבור, והז' שנתן לו צדה לדרך למען יהיו לו תמיד די ספוק כל מחסוריו אשר יחסרו לו עד בואו אל מחוז חפצו בשלום. וכמו כן נראה גם בפרשתנו, כי למען סבב שישתדל האומה הישראלית להשיג תכליתם הנרצה שהוא לבחור בחיים המוסריים והאמיתיים העיר אותם הכ' על כל אלה השבעה, כי תחילה הראה להם התכלית בעצמה במאמרו "ראה אנכי נותן לפניך היום את החיים ואת הטוב" וכו' ובחרת בחיים. "ואח"כ הראה אותם מצד אחד הדרך, איך ישיגו אותה ומצד אחר איך הם צריכים להשמר ולהזהר לבל יתעו מני אורח הישרה אשר היא לבדה תוליך אותם שמה כאשר יורה על שתי אלה גם יחד מאה"כ "לאהבה את ה' אלקיך וללכת בכל דרכיו" ולשמור מצותיו" וכו' גם הציג לפניהם התועלת והטוב אשד ישיגו עי"ז במאמרו "וחיית ורבית" וכו' ולעמתו גם הנזק והרע המסובבים מעזבם את דרך ה' ללכת ארחות עקלקלות במאמרו "ואם יפנה לבבך וכו' הגדתי לכם היום, כי אבד תאבדון" וכו', גם העיר בם את השמים ואת הארץ, אשר הם קיימים תמיד ועומדים כל הימים לנגד עיניהם למען יהיו להם כעדים ויועצים נאמנים המזכירים אותם תמיד שלא יעזבו את הדרך הישרה אשר צום ללכת בה כמאה"כ "העידותי בכם היום את השמים" וכו' גם הבטיח למו שלא יחסרו דבר בעת השתדלם לבקש ולמצוא התכלית הנרצה במאמרו "למען תחיה אתה וזרעך" ובאמרו "כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת" וכו' ועל כל זה מורה גם מחז"ל שהחל בו הרב ז"ל "שבעה דברים" וכו' כי אחרי שתכלית בריאת העולם היתה רק להורות ולהיישיר את ישראל, ועל ידם באחרית הימים העמים יחד לקרוא כלם בשם ה' להכירו ולעבדו שכם אחד ע"כ עלו במחשבתו להבראות תחילה גם השבעה דברים המצטרכים לזה (כי מחמרם "שנבראו קודם" וכו' מורה רק על הקדימה טבעית (עיין ענינו בביאורי לס' במדבר דף ט' ע"ב,) ור"ל שלא יצויר קיום העולם והשגת התכלית הנרצה בו מבלעדי ז' דברים אלה,) כי "כסא הכבוד" הוא כינוי המורה על הכרת והשגת הי"ת ואופן הנהגתו את העולם והשגחתו עליו, שהוא לבדו התכלית אשר אליה יכונו כל השלימים בבני אדם, "והתורה" היא הוראת הדרך הנכונה להשיג התכלית הנרצה הזאת, "והתשובה" היא האמצע להשיב האדם אשר יחטא לפעמים מדרכו המעוקל ולשוב להנחותו עוד בדרך הישרה, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וע"כ יוכל על נקלה לנפול בפח הרשעה ע"כ הוא מחסדי הי"ת על ברואיו כי יפתח ידו לקבלם בתשובה כרועה נאמן אשר בזרועו יקבץ טלאיו הנדחים והנהלאים ממנו, וגן עדך" הוא כינוי לשכר הרוחני והטוב הצפון ליראים בעולם הנצחי אחרי לכתם פה עלי ארץ בדרך הצדק והמישרים, כמו "שגיהינם" הוא כינוי להעונש הנפשיי בעולם הנשמות אשר יהיה גורל ומנת כוס הרשעים העוזבים פה ארחות יושר ללכת בדרכי חושך ואפלה מוסרית "ושמו של משיח" הוא כינוי לכל רועה ומנהינ נאמן אשר העמיד ה' לישראל בכל העתים והדורות ואשר יעמיד להם גם באחרית הימים להיות להם לעינים וליועץ נאמן אשר ינחם תמיד בדרך המישור ובמעגלי התורה והאמונה האמיתית, "ובית המקדש" הוא כינוי לסיפוק צרכינו, כי בהיות הבית בנוי על תלו והעבודה על מכונה היתה הברכה מצויה באסמינו ובכל משלח ידינו, וגם עתה בהיותנו נפוצים בכל הארצות אשר נדחנו שמה רק כאשר נכונן לבנו להתפלל נוכח בית ה' אשר בירושלים ימציא לנו הי"ת כל מחסורינו וכל צרכינו למען נוכל מבלי דאגה ומחסור כל דבר להשתדל להשיג התכלית הנרצה בעיניו, מבואר הוא לכל בעלי השכל כי בהכרת החיים והבדלם יש אונאה עצומה בלתי בעלת שיעור יש מתדמין חיי' במראיתם והוא המות המוחלט ויש שמתראה מות בעיני כל אנשינו והוא חיינו ואורך ימינו. וזה כי החיים המדומים הם חיי השלוח אשר חיו בהם הדורות המכעיסים לפניו ית' אשר בחייהם נקראו מתים בשומם תכלית כל הטובות חיי הגופים האומללים אשר לא ימלטו מיד שאול סלה. אמנם החיים האמתיים הם המיושרים על פי הנמוס האלהי הישר והטוב והם אשר בחרו בהם השלמים אשר מעולם לקנות בהם חיי הנפש שהוא הטוב הנכסף אל תכלית החיים ההם וכמו שאמר המשורר לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים (תהלים כ"ז). ירצה שהיה מאמין יהיה בארץ חיים זאת לזכות בה לראות בסוף בטוב ה' והיא ההצלחה הנפשית כי הוא לבד תוחלתו אשר אליה אמר קוה אל ה' וגו' וכן אמר מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב (שם ל"ד) אמר כי אשר ידע לחפוץ בחיים באופן נאות הוא אשר יאהב אורך הימים לראות הטוב המקווה בסופן לעולם הבא. הנה שכבר שמו השלמים הטוב תכלית עליון אל החיים לא החיים אל הטוב. וכן הענין עצמו הוא במות כי יש מות אשר היא זרה ורעה בעיני האדם והיא מות הגופים ההכרחית אשר היא על דרך האמת טובה לנו להפריד בין פחיתות החמר ומשיגיו לבין שלמות השכל והפשטת מושגיו וכמו שכתב בספרו של ר"מ והנה טוב מאד טוב מות (ב"ר פ"ט) ונאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו (תהלים קי"ו.). ירצה שאל החסידים יראה ויתגלה שהמות הוא דבר יקר בעיני ה' כמו שיתבאר בנעילת השער ב"ה: