תהילים לד:יד מחשבת ישראל: חובות הלבבות, הצדק הסוציאלי והצדק המשפטי והמוסרי שלנו ולנבוכי התקופה

וְהַקְדִּימֵהוּ (ס״א והקדמנו הלשון) עַל שְׁאָר הַחוּשִׁים וְהָאֵבָרִים לְקֹשִׁי הַדָּבָר בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁאֵרִיתָם כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד ע״ה (תהלים לד) מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים וְגוֹ׳ נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וְגוֹ׳ וּבִסְפָרֵינוּ מִן הַהַזְהָרָה עַל הַמְעָטַת הַדְּבָרִים מָה שֶׁאֵינֶנּוּ נֶעֱלָם מֵרֻבּוֹ וּפִרְסוּמוֹ.

ואמנם אין מן הצורך כלל להראות כי בזה הוא עבר על הצווי המוסרי "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה" (תהלים לד, יד), כי כל היהדות מלאה מזה, שאנו צריכים לאהוב גם את השונאים, כמו "כי תפגע שור איבך או חמורו תועה, השב תשיבנו לו; כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזוב לו? עזב תעזוב עמו" (שמות כג, ד-ה). "אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים" (משלי כה, כא). ויפה מעיר החוקר הנוצרי קורנבל על הפסוק "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כג, ח): "אם כן, גם בשביל הכנסת אורחים כזו שקבלו היהודים במצרים אחרי שענו אותם שמה בכל מיני עבודה קשה ואכזריה וגם שפכו דמם, צותה התורה אותם לבלי לשנוא את המצרים ולהכיר להם תודה יען כי גרים היו בארצם - אם מצוה זו איננה קרובה לאהבת אויבים, איני מבין אז באמת את השפה העברית". והדברים עתיקים.

אין מן הצורך כלל להראות כי בזה עבר ישו על הציווי המוסרי: ״‎נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה״‎ (תהלים לד, יד). כי היהדות מטיפה לכך שאנו צריכים לאהוב גם את השונאים, כמו: ״‎כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה – הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ – וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ?! עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ!״‎ (שמות כג, ד-ה); ״‎אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ – הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם, וְאִם צָמֵא – הַשְׁקֵהוּ מָיִם״‎ (משלי כה, כא). ויפה מעיר חוקר נוצרי אחד, על הפסוק (דברים כג, ח): ״‎לֹא תְתַעֵב מִצְרִי – כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ״‎ (דברים כג): ״‎אם כן, גם בשביל הכנסת אורחים כזו שקיבלו היהודים במצרים אחרי שעינו אותם שם בכל מיני עבודה קשה ואכזריה, וגם שפכו דמם, ציוותה התורה לבלי לשנוא את המצריים ולהכיר להם תודה יען כי גרים היו בארצם – אם מצוה זו איננה קרובה לאהבת אויבים, אז איני מבין באמת את השפה העברית״‎. והדברים עתיקים.