קָר֣וֹב יְ֭הוָה לְנִשְׁבְּרֵי־לֵ֑ב וְֽאֶת־דַּכְּאֵי־ר֥וּחַ יוֹשִֽׁיעַ׃
דרשת שבת הגדול
אמנם נראה כי קרבן אדם הראשון, רצה לומר שהיה מקריב כחותיו שלו אל השם יתברך, כמו שראוי שיהיה מקריב כל בעל תשובה כחות שלו אל הקב"ה. וכמו שאמר הכתוב (תהלים נא, יט-כא) "זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים, [אז תחפץ זבחי צדק עולה וכליל] אז יעלו על מזבחך פרים". ובמדרש (ילקו"ש ח"ב רמז תשסז) "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה", אמר רבי אלכסנדרי, הדיוט זה אם משתמש בכלי שבור, גנאי הוא לו. אבל הקב"ה, כל כלי תשמישו נשברים* הם, שנאמר* (תהלים לד, יט) "קרוב ה' לנשברי לב", (תהלים קמז, ג) "הרופא לשבורי לב", (תהלים נא, יט) "לב נשבר ונדכה". אמר רבי אבא בר יודן, משל למלך שכבדו אוהבו בחבית של יין וכלכלה של תאנים. אמר לו המלך, זהו דורון. אמר לו, לפי שעה כבדתי אותך, אבל לכשתכנס לפלטרין שלך אתה יודע במה אכבדך. כך אמר הקב"ה למשה, (ויקרא ו, ב) "זאת תורת העולה היא העולה וגו'". אמר לפניו, רבונו של עולמים, לפי שעה כבדתיך, אבל כשתיטיב ברצונך את ציון וגו', עד כאן.
מורה נבוכים
והסבה הרביעית – ההכנות הטבעיות. וזה – שכבר התבאר במופת כי מעלות המדות הם הצעות למעלות הדבריות ואי אפשר היות דבריות אמתיות – רצוני לומר: מושכלות שלמות – אלא לאיש מלומד המדות בעל נחת וישוב. ויש אנשים רבים שיש להם מתחלת הבריאה תכונה מזגית, אי אפשר עמה שלמות בשום פנים כמי שלבו חם מאוד מאוד בטבעו שהוא אינו ניצל מן הכעס, ואפילו הרגיל עצמו הרגל גדול; וכמי שמזג הביצים ממנו חם ולח והם חזקות הבנין וכיסי הזרע מרבים להוליד הזרע כי זה רחוק שיהיה ירא חטא ואפילו הרגיל עצמו בתכלית ההרגל; כן תמצא מבני אדם אנשים בעלי קלות והמיה ותנועותיהם נבהלות מאד בלתי מסודרות יורו על הפסד הרכבה ורוע מזג אי אפשר שיפורש – ואלו לא יראה להם שלמות לעולם וההשתדלות עמם בזה הענין – שטות גמורה מן המשתדל. כי זאת החכמה כמו שידעת אינה חכמת רפואות ולא חכמת תשבורת ואין כל אחד מוכן לה מן הפנים אשר אמרנו. ואי אפשר מבלתי הקדמת הצעת המדות הטובות, עד שישוב האדם בתכלית היושר והשלמות ״כי תועבת יי – נלוז ואת ישרים סודו״. ולזה רחקו למדה לבחורים; וגם אי אפשר להם לקבלה לרתיחת טבעיהם וטרדת דעותיהם בשלהבת הגדול והצמיחה; עד שתעדר השלהבת ההיא המערבבת ויהיה להם הנחת והישוב ויכנעו לבותם ויענוו מצד המזג ואז יעלו עצמם לזאת המדרגה והיא – השגתו ית׳ – רצוני לומר: החכמה האלהית המכונה ב׳מעשה מרכבה׳ – אמר ״קרוב יי לנשברי לב״ ואמר: ״מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וגו׳״.