כִּ֤י רְשָׁעִ֨ים ׀ יֹאבֵ֗דוּ וְאֹיְבֵ֣י יְ֭הוָה כִּיקַ֣ר כָּרִ֑ים כָּל֖וּ בֶעָשָׁ֣ן כָּֽלוּ׃
דרוש חדושי הלבנה
וְאָמַר כָּאן לְפִי דַרְכֵּנוּ גרבינו מפרש לפי דרכו שהמדובר כאן אינו ענין לעבודה זרה (כמו שפירשו המפרשים) אלא למחשבת פסול בדבר טענת הירח המסופר במאמר חז"ל דידן., "אִם אֶרְאֶה אוֹר שֶׁמֶשׁ כִּי יָהֵל" לְעוֹלָם, "וְיָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ". וּפֵרֵשׁ הָרַב אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא "וְיָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ" בַּחֲצִי הַחֹדֶשׁ. עַד כָּאן דז"ל אבן עזרא: (כו) אם אראה אור - הוא השמש: וירח יקר - בחצי החדש: עכ"ל. ובפשטות ר"ל שבחצי החודש אור הירח גדול וחזק.. וְתֵבַת 'הֹלֵךְ' לֹא יִצְדַּק כּוּלֵי הַאי השהרי לפירושו שבחצי החדש אור הירח "יקר" (גדול וחזק) מה מוסיף תיבת "הולך"? ועייין פרש"י וז"ל: וירח יקר הולך - מגיה והולך כמו אור יקרות (זכריה י״ד:ו׳) כיקר כרים (תהילים ל״ז:כ׳) ומשמע שמפרש שהוא מוסיף והולך באורו, וכן פירש המצו"ד הובא לעיל.. לְכָךְ, יָכוֹלְנִי לוֹמַר כִּי מָצִינוּ שֶׁנֶּאֱמַר "וּדְבַר ה' יָקָר". הֲרֵי שֶׁעַל הַדִּבּוּר יִפּוֹל עָלָיו שֵׁם 'יָקָר', וְיֹאמַר, שֶׁעִם הַיָּרֵחַ דִּבְּרָה דָּבָר יָקָר, וְיֶחְסַר הַמְּתֹאָר שֶׁהוּא דִּבּוּר, וְנִמְצָא כֵּן בַּכְּתוּבִים. וְיִרְמֹז בְּ׳דָבָר יָקָר׳ שֶׁל הַיָּרֵחַ, עַל מַאֲמָרָהּ שֶׁטָּעֲנָה כַּהֹגֶן, אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים כו׳. וּבַעֲבוּר זֶה הוּא הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט. אִם כֵּן, הָיָה לִי מָקוֹם לִטְעוֹן, וְזֶה שֶׁכָּתוּב "וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי", כִּי בַּלֵּב נִתְפַּתֵּיתִי לְהַרְהֵר עַל זֶה, שֶׁאֵין מִשְׁפָּטֶיךָ נְכוֹחִים וִישָׁרִים.
חובות הלבבות
וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה אֵינוֹ מְקַבֵּל חִיּוּבֵי הַשִּׂכְלִיּוֹת וּכְשֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל מָה שֶׁמְּחַיְּבוֹ הַשֵּׂכֶל עִם הִמָּצְאוּ לוֹ וְהִתְעוֹרֵר עָלָיו יָצָא לוֹ מִתְּכוּנַת הַחַי הַמְדַבֵּר וְיִהְיוּ הַבְּהֵמוֹת מְבִינוֹת דֶּרֶךְ תַּקָּנָתָם יוֹתֵר מִמֶּנּוּ כמ״ש (ישעיה א) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן וְיִהְיֶה דַּרְכּוֹ כְּדֶרֶךְ מִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (תהלים לז) כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי ה׳ כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ:
חובות הלבבות
הָרִאשׁוֹן טוֹבַת הַבּוֹרֵא הַכּוֹלֶלֶת כָּל הָאָדָם וְהוּא הַמְצִיאָם אַחַר שֶׁלֹּא הי׳ דָּבָר נִמְצָא וְהַחֲיוֹתָם וְהַטּוֹבָה לָהֶם בְּכָל אֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ זִכְרוֹ בַּשַּׁעַר הַשֵּׁנִי מִן הַסֵּפֶר הַזֶּה וע״כ הֵם חַיָּבִים לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עֲבוֹדָה כּוֹלֶלֶת וְהֵם כָּל הַתּוֹרֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת אֲשֶׁר נָהַג בָּהֶם אָדָם וַחֲנוֹךְ וְנֹחַ וּבָנָיו וְאִיּוֹב וַחֲבֵרָיו עַד יְמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ ע״ה. וּמִי שֶׁדָּבַק בָּהֶם כֻּלָּם לַעֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים יֵיטִיב לוֹ הָאֱלֹהִים בְּטוֹבָה מְיֻחֶדֶת מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם וְיִתֵּן לוֹ מַעֲלָה יְתֵרָה בעוה״ז וְהַגְּמוּל הַגָּדוֹל בעוה״ב כְּמוֹ אַבְרָהָם שֶׁאָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים (בראשית ט״ו:א׳) אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד. וּמִי שֶׁיַּמְרֶה הָאֱלֹהִים בְּטוֹבוֹתָיו יִפּוֹל מִמַּדְרֵגַת הַמְדַבְּרִים וּמַעֲלוֹתָם אֶל שֵׁפֶל מַדְרֵגַת הַחַי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר וְיִהְיֶה דִּינוֹ כְּדִין הַבְּהֵמוֹת בָּעוֹלָם כמ״ש (תהלים לז) וְאֹיְבֵי ה׳ כִּיקַר כָּרִים וְגוֹ׳ וְדִינוֹ בעוה״ב הָרָעָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה כמ״ש (ישעיהו ל״ג:י״א) רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם.