צוֹפֶ֣ה רָ֭שָׁע לַצַּדִּ֑יק וּ֝מְבַקֵּ֗שׁ לַהֲמִיתוֹ׃
גן נעול
ואני אמשיל לך משל בענין זה. הַדְמֵה לאדמה טובה יש על פניה צמחים רבים קטנים ודקים. ועל פני הצמחים עפר רב המכסה אותה מן הראות. וכשבא רוח ונושב ממנה העפר המכסה, יגלו הצמחים. ובהיות הרוח הנושב חלש, יקח רק מקצת מן העפר וישאר הרב. ויראה רק חלק קטן מן הצמחים, והחלק הרב יסתר מן העין. וכבוא רוח אחרת מצד אחר אפילו חלש, ישיב העפר המעט שזרה הרוח הראשון אל מקומו. אבל בהיות הרוח הנושב חזק מאד שלא נראה ולא נשמע כמוהו עוד, הנה יזרה כל העפר מן האדמה ותראינה כל הצמחים הרבים פתאום. כי לחוזק הרוח הֵרִים העפר כרגע מכל השדה. וכן הזרייה היא למרחוק, בעבור כח רוח הזורה. ולפי שאין רוח אחר חזק כמוהו, אין לדאוג פן ישוב רוח מצד אחר וישיב העפר הפזורה על פני הצמחים, כי אין עוד רוח כמוה חזק לפזר העפר הרחוק הזה. ובטוח הדבר שישארו מעתה הצמחים מגולים. וכן הנמשל בנפש האדם. הצמחים הם הציורים הדקים הנטועים בה. העפר היא הציורים הרעים, התאוה, והסכלות, המכסים עליהם. ואין הצמחים נראים לעיני הלב. הרוח היא רוח האדם הפועל בנפש, ומסער לפזר שלטון הציורים הרעים. ואם הרוח חלש יפזר רק מעט. וכעלות רוח אחר מלובש בסכלות ישיב הרעה הפזורה אל מקומה. אבל אם הרוח המעביר חזק מאד, ומפזר המכסה מרחק רב מאד, ואין בנפש רוח כמוה חזק להשיב עליה המכסה הפזורה. אז יבטח האדם שיגלו ציוריו הגלות גמורה, ותצאנה אל הפועל ממש. אבל אין ברוח האדם הטובה חוזק ואומץ גדול כזה, לולי שיעזרהו השם ב"ה מקודש. כי הוא ב"ה בוחן בלב וחוקר כליות, ומבין מתי עשה האדם את שלו, ומה בכחו לעשות. וכשרואה שכל אשר היה לאל ידו לעשות עשה, ואין בכחו לעשות יותר, וכל חשקו אל הדרך הטוב, ילוה אליו העזר האלהי ממרומים, ויגמור בעדו וישלים מה שחסר בו. וכן אמרו רבותינו ז"ל (יומא לח, ב) "בא לטהר מסייעין אותו". ודבריהם דברי אלהים חיים. וכן בכל מקום שאמרו "סייעתא דשמיא", כיונו אל העזר האלהי הנלוה לאדם הטוב. וכן דרשו בפסוק (תהלים לז, לב-לג) "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. יי' לא יעזבנו בידו". (קידושין ל, ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו". וכן כדומה להם מן המאמרים המופלאים הנמצאים בדבריהם ז"ל כולם על היסוד הנכבד הזה יסמוכו. ולקצר באתי ולא להאריך:
נפש החיים
ועתה הראיתיך קצות דרכי היצר המתחפש בכל מיני תחבולות. כמשרז"ל (קדושין למ"ד ע"ב) א"ר יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנא' רק רע כל היום. שלא די לו שמתגבר בתחבולותיו שהתנכל על האדם מתמול שלשום. אלא שעוד מתחדש כל יום בחדשות. וכאלו אינו מסיתו לרע כלל. ואדרבה מראה לאדם שכל מה שלמד תורה או פעל מצות. עדן לא היה בהם שום טוב. והוא רק רע כל היום. ובזה הוא מתגבר על האדם כמ"ש ז"ל ע"פ צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וכו'. והוא היצה"ר הוא המה"מ מלא עינים וצופה לראות הנולד במה להכשיל (כי ענין צפיה הוא על דבר שעתיד להיות אחר כך). עד אשר האדם לא ידע להזהר עוד:
גבורות השם
"דחה דחיתני לנפול וה' עזרני" (תהלים קיח, יג). היה לו לומר "דחה דחוני לנפול". ונמצא במדרש זוהר (ח"א קעט.) שאמר כך לנכח אל היצר הרע העומד על ימינו לשטנו, שדוחה אותו לנפול, וה' עזרני. והכי אמרינן בפרק החליל (סוכה נב:) יצרו של אדם מבקש להפיל את האדם, ואלמלא הקב"ה עוזרו לא יוכל לעמוד, שנאמר (תהלים לז, לב) "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו". וזהו "דחה דחיתני לנפול וגו'".