תהילים ל:ו מחשבת ישראל: חובות הלבבות ומוסר אביך

וּמֵהֶם שֶׁגְּמוּל הָעוֹלָם הַבָּא אֵין תַּכְלִיתוֹ אֶלָּא לְהִדָּבֵק בֵּאלֹהִים וּלְהִתְקָרֵב אֶל אוֹרוֹ הָעֶלְיוֹן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נח ח) וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה׳ יַאַסְפֶךָ, וְאָמַר (דניאל יב ג) וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וְגוֹ׳, וְאָמַר (איוב לג ל) לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים. וְלֹא יַגִּיעַ אֵלָיו אֶלָּא מִי שֶׁרָצָה הַבּוֹרֵא בּוֹ וּרְצוֹן הַבּוֹרֵא שֹׁרֶשׁ הַגְּמוּל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים ל ו) כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ, וְאָמַר בְּפָרָשַׁת אִם בְּחֻקּוֹתַי רְמָזִים שֶׁמּוֹרִים עַל הָרָצוֹן מֵאֱלֹהִים וְהוּא מָה שֶׁאָמַר (ויקרא כו יא) וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם, וְאָמַר (ויקרא כו ט-יב) וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם.

ומצד הברואים כיון שעכ"פ הם ברואים, אין כלל מה לחפוץ כ"א בקשת המציאות, לא זולת, וכל המוני השלמיות שאפשר להעלות על כל מדע אינם באמת כ"א מה שיש בורא שלם, יתברך שמו; וזהו שאמרו חז"ל (ע' סוכה נב) שאמר הקב"ה למשיח 'שאל מה אתן לך', אמר לו 'איני מבקש ממך אלא חיים', שנאמר "חיים שאל ממך נתת לו" וגו'. ואחרי מציאותנו, שיש מקום לדעת ורצון לחול בנו, אנו מכירים מצד שורת החכמה והיושר, שגם בקשת המציאות אינה חשובה כלום, כ"א מה שיש בזה רצונו ית', כי (תהלים ל ו): "חיים ברצונו". והבן בדברים, כי חיים הם למוצאיהם.

ואח״כ חָקַרְתִּי עַל מָה שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר הוּא תַּכְלִית כָּל תַּאֲוָה וְקֵץ כָּל תִּקְוָה כִּי מִמֶּנּוּ הַתְחָלָה וְאֵלָיו הַתִּכְלָה. וּמָה שֶׁרָאוּי לוֹ מִמֶּנּוּ מֵאַהֲבַת רְצוֹנוֹ וְיִרְאַת חֲרוֹנוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה תַּכְלִית הַטּוֹבָה וְהָרָעָה כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים ל) כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ וְגוֹ׳. שַׂמְתִּי אַהֲבַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ שֹׁרֶשׁ עֲשִׂירִי לַכְּלָל מֵחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת: