תהילים מא:ז מחשבת ישראל: חובות הלבבות

וְאִם־בָּ֤א לִרְא֨וֹת ׀ שָׁ֤וְא יְדַבֵּ֗ר לִבּ֗וֹ יִקְבָּץ־אָ֥וֶן ל֑וֹ יֵצֵ֖א לַח֣וּץ יְדַבֵּֽר׃

חובות הלבבות

וּמֵהֶם מִי שֶׁהִרְגִּיל לְשׁוֹנוֹ לְכַזֵּב וּלְסַפֵּר בִּגְנוּת בְּנֵי אָדָם וּלְדַבֵּר בָּהֶם וְאֵינֶנּוּ יָכוֹל לַעֲמֹד עַל זֶה מֵרֻבּוֹ (ס״א ואינו זוכר כ״ז לרוב ההרגל שהרגיל בו) מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ תַּכְלִית אֶצְלוֹ וּכְבָר שָׁכַח הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר דִּבֵּר בָּם וְהַכֹּל שָׁמוּר עָלָיו וְכָתוּב בְּסֵפֶר עֲוֹנֹתָיו וּבוֹ נֶאֱמַר (תהלים מא) וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ וְאָמַר (שם נ) אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וּשְׁאָר הָעִנְיָן. וְהִנֵּה הִשְׁוָה הַלָּשׁוֹן הָרַע עִם הַגְּנֵבָה וְהַנִּאוּף וְאָמַר (ירמיהו ט׳:ד׳) וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ.
שאל רבBookmarkShareCopy