כָּל־כְּבוּדָּ֣ה בַת־מֶ֣לֶךְ פְּנִ֑ימָה מִֽמִּשְׁבְּצ֖וֹת זָהָ֣ב לְבוּשָֽׁהּ׃
נצח ישראל
ועוד נראה לפרש, כי אלו ג' "איכה" יסד ירמיה נגד ג' דברים שבא עליהם; הגלות מן ארצם, ועוד בא עליהם החרב, ועוד בא הרעב, שהוא כליון אף אל הקטנים. כי בעלי מלחמה אין שולחין ידם להמית הקטנים, אבל הרעב הוא שייך יותר לקטנים, כי הגדול יכול לפרנס עצמו, ואיך יתפרנסו הקטנים. ועיקר הגלות הוא לנשים, כי הנשים הן יושבות ביותר במקומן ובבתיהן, כי "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהלים מה, יד). ולכך התחיל "איכה ישבה בדד" (איכה א, א), ודבר זה נגד גלות עצמה. ואמר (שם שם לג) "גלתה יהודה מעוני". וכל איכה זה לשון נקיבה. "היתה כאלמנה" (שם שם א), כי דבר זה נגד הגלות שייך יותר לנשים כמו שאמרנו, מפני שהם יושבות במקומם. ואחר כך התחיל כנגד החרב שבא עליהם, ולכך אמר (איכה ב, א-ד) "איכה יעיב באפו וגו' גדע בחרי אף כל קרן ישראל דרך קשתו כאויב ויהרוג כל מחמדי עין וגו'", וזהו נגד האנשים. אבל "איכה יועם" (איכה ד, א) נאמר נגד הקטנים, שבא עליהם הרעב, וכדכתיב (שם שם א-ט) "איכה יועם הזהב תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות וגו' גם תנין חלצו שד וגו' טובים היו חללי חרב וגו'":
דרוש
ועל משכב זכור. פירוש, כי גם בדבר זה התורה מתמעטת, כאשר בני אדם רודפים ולוהטים כל כך אחר המחיה או אומנות, שכל פעולתם שבנפש היא לעצמם תמיד. והאומנות יקרא זכר, שאין לך דבר שהאדם מקבל ממנו פרנסה כאומנות, וכמו שאמרו* (סנהדרין כט.) שבע שנין הוי כפנא, ואבבא דאומנא לא חליף. כי אף מי שיש לו קרקעות לפרנסתו, לפעמים ימצא הרעב, ואין לו פרנסה. אבל האומנות הוא שמשמש לכלל העולם, ואל הכלל לא יגיע עוני. הרי שהאומנות היא מפרנסת האדם. וכל פרנס* נקרא זכר, מצד שהאשה תקבל פרנסה מהזכר בודאי. ולכך כתיב (קהלת ט, ט) "ראה חיים עם אשה", ובפרק קמא דקדושין* (ל:) אמר "ראה חיים" זו אומנות, "עם אשה" זו תורה. ומקדים הכתוב אומנות לתורה, מפני כי האומנות מפרנס התורה. הנך רואה בעיניך שיקרא לתורה "אשה" מפני שמקבלת פרנסה, וממילא שהמפרנס, הוא האומנות, נקרא זכר. לכן כאשר האדם הוא בעל מחיה או בעל אומנות, עם התורה הנקראת "אשה", הרי הוא מחבר זכר עם נקבה, כדכתיב "ראה חיים עם אשה". ובעסקו בתורה גם הוא נקרא "אשה", שיושב אוהלים, כאשה "כבודה בת מלך פנימה" (תהלים מה, יד). וכמו שאמרו חז"ל על תלמידי חכמים שיושבין ועוסקין בתורה (יומא עא.) "יושבין דוממין כנשים, ועושים גבורה כאנשים". ובעסקו במלאכה או במחיה, הוא שעושה גבורה כזכר, הרי יש חבור זכר לנקבה.