תהילים מט:ו מחשבת ישראל: ספר המליצה, נפש החיים, גן נעול ובית אלהים

וְהָעִנְיָנִים אֲשֶׁר יִתְעוֹרֶר בָּם הַשֵּׂכֶל, אֶחָד מִתּוֹךְ חֲבֵרוֹ, הִנֵּה, כְּפִי טִבְעָם כֵּן תִּהְיֶה הַגָּדָתֵנוּ אוֹתָם. הַמָּשָׁל לָזֶה מַאֲמַר יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא: יֹצְרֵי-פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל-יוֹעִילוּ וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה בַּל-יִרְאוּ וּבַל יֵדְעוּ וכוּ' (ישעיה מד ט), הִנֵּה הֶמְשֵׁךְ הַמִּקְרָא הוּא: וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל יוֹעִילוּ בַּל יִרְאוּ וכוּ' וּמַפְסִיק בְּתוֹכוֹ בְּדִבּוּר קָצָר (פַּארֶנְטֵיזִיס parentesis) וָהוּא: וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה, וְשָׁב מִיָּד לְעִנְיָנוֹ. וָזֶה: כִּי עוֹדוֹ מְבָאֵר גְּנוּת עוֹשֵׂי הָאֱלִילִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ וְעוֹבְדִים אוֹתָם, הִנֵּה, יְעוֹרֵר בְּתוֹךְ הָעִנְיָן הַזֶּה עַל עִנְיָן אַחֵר, שֶׁהֵם עַצְמָם עֵדִים עַל הַדָּבָר בְּאֹפֶן שֶׁאֵין לָהֶם לְהִסְתַּפֵּק בּוֹ. וְאָמְנָם, הֶעָרָה זֹאת דַּי שֶׁתָּבֹא עַתָּה בָעִנְיָן בְּקִצּוּר לְהוֹרוֹת עַל אֲמִתַּת הַמַּאֲמָר וּוַדָּאוּתוֹ, כִּי טֶבַע הַשֵּׂכֶל נוֹתֵן שֶׁבְהִתְבּוֹנְנוֹ וְהַשִּׂיגוֹ עִנְיָן-מָה יִתְעוֹרֵר בְּסָפֵק עַל אֲמִתּוֹ: אוּלַי אֵינוֹ כָךְ, וְאִם הָאֱמֶת כָּל כָּךְ נִגְלֶה שֶׁמִּיָּד יִתְבָּרֵר לוֹ, הִנֵּה רֶגַע אֶחָד יִהְיֶה הַסָּפֵק וּבָרֶגַע הַשֵּׁנִי יִתְבָּרֵר לוֹ מִיָּד הָאֱמֶת, וְלֹא יֻפְסַק מֵהִתְבּוֹנְנוּתוֹ וְהַשְׂכָּלָתוֹ יוֹתֵר מִזֶּה הַזְּמָן. וּכְנֶגֶד זֶה בַּדִּבּוּר תֻּפְסַק הַהַגָּדָה בְהֶפְסֵק, מַה שֶׁצָּרִיך לְבָרֵר עִנְיָן-מָה יָבֹא לַשֵּׂכֶל בְּאֶמְצַע צִיּוּרוֹ, וְנָשׁוּב אֶל תַּשְׁלוּם הַהַגָּדָה. וִהִנֵּה, הַפְסָקָה אֲרֻכָּה מִזֹּאת שֶׁהֵבֵאנוּ לְמַעְלָה תִּמְצָא בְדִבְרֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לְיִשְׂרָאֵל: וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וִכוּ' עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לְמַעַן תִּירָא אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְכוּ' וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וכוּ' תִּרְבּוּן מְאֹד כַּאֲשֶׁר דִּבָּר יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (דברים ו ב-ג), הִנֵּה, הֶמְשֵׁךְ הַלָּשׁוֹן הַזֶּה: וְזֹאת הַמִּצְוָה וְכוּ' שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ [וְכוּ‘] אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, וִהִפְסִיק בָּאֶמְצַע בִּשְׁנֵי הַמִּקְרָאוֹת: לְמַעַן תִּירָא וְכוּ' וְשָׁמַעְתָּ וְכוּ‘, כְּמֵעִיר אוֹתָם בִּקְצָרָה עַל עִנְיָן עִקָּרִי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לְהִתְבּוֹנֵן עָלָיו בְּדִבְרֵי יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ שֶׁמְּסַפֵּר לָהֶם, שֶׁאָמְנָם אֵין הַתַּכְלִית בָּהּ אֶלָּא שֶׁיִּירְאוּ אֶת יְיָ וְיַעֲשׂוּ מִצְוֹתָיו, אַךְ הַיְצִיאָה (דִּיגְרִיסיּוֹן Digrecion) מִן הָעִנְיָן אֶל עִנְיָן אַחֵר שֶׁמִּתְלַוֶּה אֶל הָרִאשׁוֹן תִּמְצָאֶהָ גַּם הִיא בְּדִבְרֵי משֶׁה בְּהַגִּידוֹ דִבְרֵי הַמִּתְאַוִּים: זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה וְכוּ' וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ וְהַמָּן כִּזְרַע-גַּד הוּא וְכוּ' (במדבר יא ה-ז) הִנֵּה, מִסִּפּוּר דִּבְרֵי הַמִּתְאַוִּים יָצָא אֶל סִפּוּר עִנְיַן הַמָּן וּמִקְרָיו לְהָעִיר עַל אֲמִתַּת עִנְיָנוֹ וּלְהוֹדִיעַ שֶׁעַל שֶׁקֶר הָיוּ מִתְרַעֲמִים עָלָיו, וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר לְעִנְיָנוֹ לְהַשְׁלָמַת סִפּוּרוֹ, וְהוּא אָמְרוּ: וַיִּשְׁמַע¹³"וישמע" במדבר יא, י. מֹשֶׁה וְגו‘¹⁴"וגו'", תהלים מט, ו., וּמֵעִנְיַן זֶה גַם כֵּן סִפּוּר הַכָּתוּב: וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וְכוּ' וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וְכוּ' (בראשׁית כח א, י); הִנֵּה, מִתּוֹךְ סִפּוּרוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח יִצְחָק אֶת יעֲקֹב לְבֵית לָבָן יָצָא מִן הָעִנְיָן וְסִפֵּר מַה שֶׁעָשָׂה עֵשָׂו בִּרְאוֹתו הַצִּוּוּי הַזֶּה שֶׁצִּוָּה יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב, וְאַחַר כָּךְ שָׁב לְעִנְיָנוֹ וְאָמַר: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שֶׁבַע, וְגָמַר הַסִּפּוּר הַהוּא כְּפִי מַה שֶׁהוּא. וּמִזֶּה תִמְצָא הַרְבֵּה אֵצֶל הַמְּחַבְּרִים כֻּלָּם שֶׁיֵּצְאוּ מֵעִנְיָנָם לְצֹרֶךְ-מָה וְיַאֲרִיכוּ בְעִנְיָן אַחֵר נִגְרָר מִן הָרִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ יָשׁוּבוּ לְעִנְיָנָם; וְהַמֻּרְגָּל אֶצְלָם בָּזֶה בְּשׁוֹבֶם אֶל הָעִנְיָן הוּא "נַחֲזֹר לְעִנְיַנֵנוּ".

(תהלים מט, ד) "פי ידבר חָכְמוֹת והגות לבי תבונות". פירוש "חכמות", דרכי החכמה העליונה, וכדברי הכלל הי"ד. כי המשורר האלוהי היה חכם לב, מלא רוח חכמה והודיע רבות בדרכי ה' שבהן מנהיג את עולמו, ואיך כל דרכיו משפט. ואם לעיני הכסילים נדמה שיש משפט מעוקל בעולם, בעבור שֶׁיֵרָאֶה מקרה אחד לצדיק ולרשע. הנה לא יבינו אחרית דבר, ושיש שכר ועקב רב לצדיקים שומרי תורה. ושנפש החכם באור תראה, יפדה מיד שאול וידבק בעליונים. ולא כן הכסיל, כי עד נצח לא יראה אור. וכבר בארנו הענינים הללו (חדר ג' חלון ד') בפסוקים (קהלת ז, ז-ח) "כי העשק יהולל חכם" וגו' "טוב אחרית דבר מראשיתו". גם בארנו מקצת הענין בפסוק (קהלת ב, יד-טו) "החכם עיניו בראשו" וגו' "ואמרתי אני בלבי" וגו'. ועל הדברים הללו יוסד המזמור הזה. ולכן החל (תהלים מט, ו) "למה אירא בימי רע? עון עקבי יסובני". כלומר הנלוז מן החכמה ראוי לו לירא מן הפורענות. כי הכל תלוי במנהגי האדם. (יחזקאל יח, יט) "צדיק הוא, חיה יחיה". גם הודיע שאין העושר וקניני העולם טובה גמורה. ושלא ירדו עם האדם לקבר זולתי חכמה וכשרון מעשים. ולפי שֶׁמְסַפֵּר צדקת ה' ודרכי הנהגתו הישרה, אמר (תהלים מט, ד) "פי ידבר חכמות". ובעבור הודיעו ענינים אלהיים, וְהִדָבֵק הנשמה בעליונים כמו שאמר "אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה". ושתצפה באור הבהיר, שהן דברי תבונות הנוסדות על שרשי החכמה, והן נודעות לאדם ברוח מבין, וכמו שיתבאר בעז"ה בספר "מעין גנים" בדברנו על לשונות של בינה ותבונה, אמר (מט, ד) "והגות לבי תבונות". כי מלת "לב" נופל על השכל והבינה כמבואר בבית הראשון (חדר ד' חלון א'). הנה בארנו כל לשונות של חכמה הנמצאים כתובים בספר תהלים ואיוב. ונשאר עוד לבאר לשונות של "חכמה" שבספר משלי. ויתבארו בחדר הסמוך: