תהילים מ:ו מחשבת ישראל: מדבר שור, עקידת יצחק, חובות הלבבות וגן נעול

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה (שמות יב, ב). צריך לבאר מהו ענין "ראש" ו"ראשון", ולמה אצל ראש אמר חדשים סתם ולא יחס אותם לשנה, ואחר כך אצל ראשון אמר לחדשי השנה. עוד אמרו חז"ל: "החדש הזה לכם' - לא מנה בו אדם הראשון" (מכילתא בא א), שהיה מנינו מתשרי עד שבאו ישראל וקבלו המנין מניסן. עוד אמרו חז"ל בילקוט בא על פסוק: (תהלים מ ו): "רבות עשית אתה ד' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו", "א"ר סימון חשבונותיך אלינו, שכל אלפים ותמ"ח שנה עד שלא יצאו ישראל ממצרים היה הקב"ה יושב ומחשב חשבונות ומקדש את השנים ומחדש חדשים, וכיון שיצאו ישראל ממצרים מסרן להם, הה"ד 'ויאמר ד' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר", מהו לאמר, אמור להם מכאן ואילך הרי הן מסורין לכם"(ילקוט שמעוני קפט). וזה נראה גם כן שעיקרו קאי על המנין שמתחיל מניסן, שהרי פשטא דקרא אהא קאי על המנין של ניסן, ומשמע שעיקר קדושת השנים וקידוש החדשים שנמסר לישראל ביחוד, תלוי בזה שיהיה ניסן ראש לחדשים. ונבאר גם כן טעם לדבר שישראל מונין ללבנה ואומות העולם לחמה, ומה חשיבות יש בזה לישראל, ולפום ריהטא הלא נהפוך הוא כי החמה היא המאור הגדול והחשוב, ועיין מה שכתב בשל"ה בזה לפרשה זו.

דרש רב חיננא בר פפא רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו (תהלים מ') כל נפלאות ומחשבות שעשית לא עשית אלא לטובתינו ולמה כהו עיניו של יצחק אבינו אלא כדי שיבא יעקב ויטול הברכה (ב"ר פ' ס"ה).

יֵשׁ לוֹ בָּהֶם יִתְרוֹן עַל הַחַיִּים שֶׁאֵינָם מְדַבְּרִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב לה) מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ, וְיַחְשֹׁב אִלּוּ הָיָה עֵירֹם מִן הַשֵּׂכֶל וְהַהַכָּרָה וְהוֹעִילוֹ בָּהֶם אָדָם כָּמוֹהוּ וְהִכִּיר יִתְרוֹן מָה שֶׁהוּא בּוֹ עַל מָה שֶׁהָיָה בּוֹ הֶהָיָה מַסְפִּיק לוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמִדַּת יָמָיו לִהְיוֹת מַתְמִיד בְּהוֹדָאָתוֹ וְשִׁבְחוֹ עַל זֶה תַּחַת גְּמוּלוֹ, כָּל שֶׁכֵּן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר אֵין קֵץ לְטוֹבוֹתָיו עָלֵינוּ וְלֹא תַּכְלִית לַחֲסָדָיו עִמָּנוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים מ) רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה׳ אֱלֹהַי וְגוֹ׳: