חָנֵּ֣נִי אֱלֹהִ֣ים כְּחַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַ֝חֲמֶ֗יךָ מְחֵ֣ה פְשָׁעָֽי׃
בית אלהים
וכמו שיש הפרש בשלשת אופני עשיית החטא בכוונת התשובה, כמו כן במעשה התשובה, כי גם שבהרהור התשובה בלבו נקרא צדיק כמו שכתבנו למעלה, עם כל זה אינו מכופר חטאתו עדיין עד אשר ייטיב מעשיו בפועל ויקבל יסורין כפי חומר החטא, וגם זה אינו שוה בשלשת אופני עשיית החטא, כי כשחוטא במזיד יכבדו עליו היסורים, ויותר מהמה כשיהיה החטא במרד ובמעל, למרק עוצם מרדו ופשעו, וכן אמר דוד ע"ה (תהלים נ"א) חנני אלהים כחסדך, כי דמיון חסדי האל ית' יספיקו לחון ולחוס על כל מי שצריך רחמים וחנינה, ואמר (שם) כרוב רחמיך מחה פשעי הרב כבסני מעוני, כי כפי עוצם עונש הפושע ומורד בהשי"ת, צריך רוב רחמיו לחמול עליו ולכפר חטאתו, ואם לא כרוב רחמיו כביכול לא היה מרחם ומכפר.
מורה נבוכים
וכבר זכרו ה׳חכמים׳ טעם היות ה׳קרבן ביום השמיני של מלואים׳ – ״עגל בן בקר לחטאת״ – ׳לכפר על מעשה העגל׳. וכן ׳חטאתו של יום הכפורים׳ – ״פר בן בקר לחטאת״ – ׳לכפר על מעשה העגל׳. ולפי זה הענין אשר זכרוהו יראה לי – שהטעם בהיות ה׳חטאות׳ כולם ׳ליחיד ולציבור׳ ׳שעירים׳ – רצוני לומר: ׳שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים ושעירי יום הכיפורים ושעירי עבודה זרה – סיבת כל אלו אצלי היות רוב מריים וחטאתם אז בהקריבם ל׳שעירים׳ – כמו שבאר הכתוב: ״ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם״. אבל ה׳חכמים ז״ל׳ שמו טעם היות ׳כפרת צבור׳ לעולם ב׳שעירים׳ – בעבור שחטא ׳עדת ישראל׳ כולה היה ב׳שעיר׳ עיזים – רמז למכירת ׳יוסף הצדיק׳ שנאמר בענינו: ״וישחטו שעיר עיזים וגו׳״. ולא יהיה זה הטעם חלוש בעיניך, כי כונת כל אלו הפעולות – לישב בנפש כל חוטא וכל איש מרי שצריך לזכור ולהזכיר חטאו תמיד – כמו שאמר ״וחטאתי נגדי תמיד״; ושצריך כפרה על החטא ההוא הוא וזרעו וזרע זרעו בעבודה שתהיה ממין המרי ההוא – ארצה בזה שאם יהיה המרי בממון – יפזר ממונו בעבודה; ואם יהיה המרי בהנאות גופו – ייגע גופו ויטריחהו בעבודת העינוי והצום ולקום בלילות; ואם יהיה המרי במדה מן המדות – יעמוד כנגדה בהפך המדה ההיא – כמו שבארנו ב״הלכות דעות״ וזולתם; ואם יהיה המרי בעיון – רצוני לומר: שיאמין דעת בלתי אמיתי לקוצר יד שכלו והתרשלו מן החקירה וההתיחד לעיון – יעמוד כנגדו בפנות מחשבתו מכל דבר בעניני העולם רק במושכל לבד, ודקדק במה שצריך שיאמן באמת – כאמרו: ״ויפת בסתר ליבי ותשק ידי לפי״ – והוא משל על ההפסק והעמידה אצל הספק – כמו שבארנו בתחילת זה המאמר. כמו שתראה מה שנעשה באהרן כאשר נכשל ב׳מעשה העגל׳ – היה קרבנו וקרבן כל מי שקם מזרעו תחתיו – ׳פר ועגל׳; וכאשר היה המרי ב׳שעיר עיזים׳ היתה העבודה ב׳שעיר עיזים׳. – וכאשר יתישבו אלו הענינים בנפש – יהיה מביא בלא ספק להיות המרי קשה בעיני האדם ויזהר ממנו – עד שלא יכשל אדם בו ויצטרך לכפרה ארוכה וטורח ואפשר שלא תשלם הכפרה – וישמר האדם בעבור זה מן החטא מתחילת הענין ויברח ממנו – וזאת תועלת מבוארת מאד. והעלה בידך זאת הכונה גם כן.