הרבה [הֶ֭רֶב] כַּבְּסֵ֣נִי מֵעֲוֺנִ֑י וּֽמֵחַטָּאתִ֥י טַהֲרֵֽנִי׃
גן נעול
הכלל הרביעי. יתכן הנחת לשון "מחשבה" על ההסכמה ההחלטית בדברים מעשיים שהמסכים יעשה כפי הסכמתו בהיות ההסכמה קודם משפט השכל, כי אז לא יפול על ההסכמה לשון "עצה". וענין זה החילונו לבאר אותו (חדר א' חלון ח') למעלה. ועתה נשלימהו בעז"ה. הנה אמרנו שאין לשון "עצה" נופל אלא על הסכמה במשפט השכל בין דרכים רבים ואופנים שונים שיעלו על הלב. והדרכים והאופנים העולים סותרות קצתן לקצתן, והיה נבוך בעניניהן ולא ידע כדת מה לעשות. וכשהסכים בכח-העצה על דרך ידוע תתואר ההסכמה בתאר "עצה". גם העמדנו משל על זה להבין ממנו הכונה. אבל על הסכמות כאלו יפול לשון "מחשבה". לפי שהן ביד הציור הקשה שהצטייר בלב ולא היה בהן משפט השכל, ולא היה צריך להסכים בהכרח בכח-העצה. ואתן משל. כבר בארנו שאעפ"י שכל הנפשות כלולים מכחות כל מעשה בראשית. הן נבדלים בצאת הציורים מן הכח אל הפועל. ובכל נפש מושלים ציורים חזקים ידועים. ובנפש אחרת ציורים הפוכים ממנה. וכפי ממשלת הציור כן המנהג והמעשה, כי כל פעולה לפי ציור פנימי. וכן בארנו שֶׁבְּהֶמְשֵׁל ציור בנפש ממשלה גדולה יסתתרו ויתעלמו הציורים האחרים המנגדים לה ולא יפעלו שום פעולה. תאמר בנפש ראובן מושל ציור הנקימה. ובנפש שמעון מושל ציור הסליחה. וממשלת שתיהן תהיינה חזקות מאד. ויקרה לראובן רעה אחת מלוי, ואז יעבור על לב ראובן רוח נקמה ויהיה כל לבו מלא מחשבת הנקמה, כל הציורים המנגדים תתעלמנה מן הנפש, ולא יולידו מחשבות בלב כלל, ובטבע מחשבת הנקמה ינקום מלוי, מבלי היותו נבוך אם ינקם או לא, כי לא הצטייר ענין הסליחה נגד עין לבו, ולא היה צריך לשקול הענינים הסותרים במאזני השכל ולהסכים בעצה. ובנפש שמעון יהיה להיפך, כי מושל על לבו רוח סליחה, ויהיה כולו מלא מחשבת סליחה. וכל הציורים של נקמה תתעלמנה בסתר נפשו, ולא יולידו מחשבות כלל. במחשבת ציור הסליחה יסלח ללוי, מבלי היותו נבוך אם יסלח או לא, כי לא הצטייר ענין אחר נגד עין לבו, ולא היה צריך לשקול הסותרים במאזני השכל ולהסכים בעצה. וכן בכל דבר ודבר בין שיעשה טוב בין רע, לא יפול על דבר מהן לשון "עצה" אלא על כולם לשון "מחשבה". ויוצא מזה שכל מקום שהזכירו כתבי הקדש כי "פלוני ופלוני עשו כך וכך במחשבה רעה" נדע שלא היו בעושי הרע מחשבות טובות כלל, כי אילו הצטיירו גם בלבם מחשבות טובות הפוכות וסותרות למחשבות רעות ואעפ"כ בחרו לעשות הרעה, [ייקרא] בתורת "עצה" בעבור העלותם הדבר במאזני שכלו לשפוט בין המחשבות הסותרות זו את זו. אלא [לא] בכח-העצה עשו, שלא הצטייר נגדם מחשבה סותרת כלל. אבל מפני ממשלת הציור הרע עשו מאליהם.
גן נעול
ואחרי ההקדמה הנפלאה הזאת, נשוב לפרש הענין שאנו עסוקים בבאורו. ונזכיר עוד מה שרמזנו עליו בפתיחתנו לבית הראשון, שאם נעמוד על ההבדל שבין "חטא" ל"עון", נדע למה תמיד לשון "כבוס" שנזכר על דרך משל, סמוך אליו מלת "עון". ולשון "טהרה" כשנזכר בדרך משל, נכתב אצלו מלת "חטא". החרש ואאלפך טעם הדבר! דע כי יש הבדל בין שרש "רחץ" לשרש "כבס". לשון רחיצה נופל על כל דבר הבא במים. אע"פי שאין כתמים באותו דבר המשתנים ממראיתם על ידי המים בכל זאת תִּפול עליו לשון רחיצה. ולכן כל נוגע באחד מן הטומאות, שרץ או נבלה או טומאת מת, נאמר בתורה לשון "רחיצה", אע"פי שאין הטומאה כתם המתלבן על ידי הרחיצה. ולשון "כבוס" אינו נופל זולתי על דבר המשתנה ממראיתו על ידי המים והנתר והבורית שמכבסים בהן. ולכן נזכר "רחיצה" תמיד אצל הטבילות כמו (ויקרא טו, יג) "ורחץ בשרו במים" וכיוצא. ו"כבוס" נזכר אצל הבגדים. כמו (שם יג, ו) "וכבס בגדיו", בעבור שגוף האדם אינו משתנה ממראיתו על ידי הטבילה. והבגדים משתנים ממראיתם. ולכן לשון טהור וטהרה סמוך אצל הרחיצה. בעבור שהטהרה אינו נראה לעין ואין בו שנוי מראה מהטומאה. ובמקומו יתבארו כל הכתובים בעז"ה. והנה בארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ח'; וחדר ה' חלון יד) שהחטאים נטועים בכל הנפשות. כי אין חטא אלא נליזה מדרך החכמה ללכת בדרך סּכלות. ושתי הדרכים נטועים בנפש לא יסורו ממנה. כי שתיהן צריכין לה לתשמישי החכמה ואין גם אחד למוֹתר. מה שאין כן העונות הנתלים בשכל ובבינה הן למוֹתר. על דרך משל שחושב "אין ה' רואה" וכיוצא בזה, הדבר דומה לכתם שנפל בבגד וצריך הבגד כבוס להסיר כתמו מעליו. וכן העון שבא בנפש צריך להסירו, כי הוא אך למוֹתר ולרע לנפש. ואין כן החטא שאי אפשר להסירו, כי צריך להיות נטוע תמיד בנפש. ועל כן אצל חטא נזכר תמיד לשון "טהרה". ואצל עון נזכר לשון "כבוס". ועל זה אמר המלך דוד ע"ה (תהלים נא, ד) "הֶרֶב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני". בקש שיכבס השם ב"ה נפשו מעון, ויטהר נפשו מחטאתו. כלומר שיסיר כתם העון הדבק בנפש, ויטהר נפשו מציור טומאת החטא המושל בלב, ויתן בו הציור הטוב ציור החכמה. ואמר עוד כמתנצל (נא, ז) "הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי". הסתכל במליצה הנפלאה הזאת הנשענת על ההצעות שיסדנו בבית הראשון! והוא שהשכל והבינה הנטועים בנפש ישרים בעצמותן. וכמו שאמר (קהלת ז, כט) "עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים". ובארנוהו למעלה (חדר ג' חלון ח'). ואינן הולכים עקלקלות רק בעבור הכחות המצטיירות בטבע לרעה, והם מטים הכחות יקרות השכל והבינה למלאות חפצם. והנה אלו הכחות הנוטות לרעה נטועים בנפש מתחלת אצילותה, והן צריכין לה לתשמישי החכמה, וכדברי הכלל הי"ט. אלא שבעבור היות יצר הלב רע נוטות לרעה ומסתעפים מהן החטאים כולם. ומלת "חוללתי" כמו גדלתי. ורצה המשורר בזה כי בעבור שמנעוריו יצר הלב רע, מיד שהחלו הכחות לצמוח בנפש הסיעו השכל והבינה אחריהן, וחשבו מחשבות רעה בדרכי השם ב"ה שהן העונות, וכמבואר בכלל השני. אבל לא נטעו בנפשו העונות מתחלת אצילותה, כי השכל והבינה ישרים בעצמותן ואין בהן עִיוּת ועקשות, כי "אלהים עשה את האדם ישר". אך לענין החטאים הנה "בחטא יחמתני אמי". כי מעת הורתי ולידתי נטועים בנפשי הכחות שמהן מסתעפים החטאים. כי הכחות מצטיירות לרעה כטבע מולידיו, כי גם אמי יחמתני בחטאת התאוה הנטועה בה. ולפי שמנעורי יצר לבי רע בטבעו, גם הסיע היצר את שכלי ובינתי אחריו לחשוב עון. על כן אדון העולמים! ראוי לך למחול ולסלוח לשבים אליך. כי אתה ה' מקבל את השבים לפניך בכל לב, ומתוַדים על עונותיהם וחטאתיהם, ומתנחמים מאשר פעלו, ונותנים על לב כי סרו מדרכך הטובה.
בית אלהים
וכמו שיש הפרש בשלשת אופני עשיית החטא בכוונת התשובה, כמו כן במעשה התשובה, כי גם שבהרהור התשובה בלבו נקרא צדיק כמו שכתבנו למעלה, עם כל זה אינו מכופר חטאתו עדיין עד אשר ייטיב מעשיו בפועל ויקבל יסורין כפי חומר החטא, וגם זה אינו שוה בשלשת אופני עשיית החטא, כי כשחוטא במזיד יכבדו עליו היסורים, ויותר מהמה כשיהיה החטא במרד ובמעל, למרק עוצם מרדו ופשעו, וכן אמר דוד ע"ה (תהלים נ"א) חנני אלהים כחסדך, כי דמיון חסדי האל ית' יספיקו לחון ולחוס על כל מי שצריך רחמים וחנינה, ואמר (שם) כרוב רחמיך מחה פשעי הרב כבסני מעוני, כי כפי עוצם עונש הפושע ומורד בהשי"ת, צריך רוב רחמיו לחמול עליו ולכפר חטאתו, ואם לא כרוב רחמיו כביכול לא היה מרחם ומכפר.