הֵן־אֱ֭מֶת חָפַ֣צְתָּ בַטֻּח֑וֹת וּ֝בְסָתֻ֗ם חָכְמָ֥ה תוֹדִיעֵֽנִי׃
גן נעול
(משלי ד, ח) "קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בינה אל תשכח ואל תט מאמרי פי". פירוש "חכמה", חֻקֵי החכמה צדק משפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב. ומלת "קְנֵה" נופל על דבר האהוב לאדם ולכן יחמוד שיהיה לו לקנין תמידי. וכדרך (שמות טו, טז) "עם זו קנית". (תהלים עח, נד) "הר זה קנתה ימינו". וכמו ששנו קדמונינו ז"ל (אבות, ו) בברייתא "חמשה קנינים קנה השם ב"ה בעולמו", לפי שכל החמשה אהובים לו ית' יותר מכל. והנמשל הוא לענין נפש האדם. הכסיל אוהב כסל והכסילות לו לקנין, ועוזב את החכמה. ויש שאינו כסיל ולומד חכמה, אבל תלמודו ומעשיו ברפיון, ואינם קנויים לו קנין גמור. ולפעמים ישכח דברי החכמה, ולפעמים תתגבר עליו רוח סּכלות ויעבור עבירה בזדון ויעות גם דרך הבינה, וכמו שבארנו למעלה (חדר ח') בפירוש פסוק (תהלים נא, ח) "הן אמת חפצת בטוחות" וגו'. ולכן כשהזכיר תוכחת אביו שהוכיחו מאהבה כאשר יחמול איש על בנו, אמר (משלי ד, ד) "ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך", שתהיינה דברי תבונתי תומכים שכל ובינת לבך. כי תאהבם תבינם ותשמח בהם, ושתשמור מצות חכמתי ותחיה בהם. כדרך (ויקרא יח, ה) "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". ונעים זמירות ישראל אמר (תהלים קיט, לז) "העבר עיני מראות שוא, בדרכיך חייני". ואחר כן פירש הדבר איך ישיג האדם המעלות הנפלאות האלו, שיוכל להשתמר מחטא ומעון? ואמר "קְנֵה חכמה". החכמה תהיה לך לקנין, תאהבנה ותשתמש בכח החכמה הנטועה בך לאסוף בה עניני חכמה. וכן "קְנֵה בינה". דברי בינה ותבונות תהיינה גם הן קניניך. ותשתמש בכח הבינה הנטועה בך להבין ביראת ה' ובמליצות התורה. ואמר "אל תשכח". וזה כנגד קנה חכמה. שאם לא תהיה החכמה קניניך, אעפ"י שתלמדה, עוד מעט ותשכחנה, כי אין דבריה חרותים על לוח לבך. ואמר עוד "ואל תט מאמרי פי". וזה נגד "קְנֵה בינה". שאם לא תהיה הבינה קניניך, אעפ"י שדרך החכמה לא תתעלם ממך, תטה בזדון מאמרי פי כשיגבר היצר בלבבך ויעבור עליו רוח סּכלות. ואז תְּעַוֵת הדרך הישר ותחטא בזדון. וכדרך (איוב כח, כח) "וסור מרע בינה" ובארנוהו למעלה (חדר ד' חלון ב'). אבל כשתהיינה גם שניהם קניניך הנך דומה לאילן ששרשיו מרובים וענפיו מעוטים, ואפילו כל הרוחות באות ונושבות בו, אינן מזיזין אותו ממקומו. בעבור שאין עוד דבר האהוב לנפשך כמו החכמה והבינה. והן הן עצמן הדברים שהזכיר שלמה בראש הפרשה השניה מִסִפְרוֹ כשדבר על המאזין לחכמה וחפץ בה שיזכה באחריתו להיות חכם לב:
גן נעול
(תהלים נא, ח) "הן אמת חפצת בטוחות, ובסתום חָכְמָה תודיעני". פירוש "חכמה" ציורי החכמה המציירים צדק משפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב. ושמע הפתרון. המקרא הזה נכתב במזמור התשובה שיסד דוד ברוח הקדש על מעשה בת שבע. כמו שהחל "למנצח מזמור לדוד וגו' כאשר בא אל בת שבע". והנה במעשה זה עבר על דרך החכמה לפי שגבר עליו ציור הסּכלות לפי שעה, והצטייר כח התאוה בלבו. ודרך הקדושה הסתתר בעומק נפשו ולא מְצָאָהּ בעת ההיא, ולכן בא לידי עבירה. וכדרך (קהלת ז, כ) "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". וכמו שדברנו על ענין זה באר היטב למעלה (חדר ה' חלון י'). ועתה ששב בתשובה על חטאו והֵצַר לו מאד שגבר על לבו ציור הסּכלות, והתאמץ לדכאו בסתר הנפש ובאחורניתה וכדרך (משלי כט, יא) "וחכם באחור ישבחנה", וכמבואר למעלה (חדר ד' חלון ח'). והתגבר להעלות ציור החכמה מעומק נפשו, ולציירו ולהמשילו בלבו עד שיוכל לנהוג בו במנהגיו. וראה כי לא יכול מבלעדי העזר האלוהי הנלוה לאדם להוציא ציוריו מן הכח אל הפועל, וכדברי הכלל הכ"ד. אז חִלָה פני אלהיו והחל (תהלים נא, ב) "חנני אלהים כחסדך" וגו'. ומלת "חנינה" על הדעת, כמו שתקנו ז"ל (מגילה יז, ב) "אתה חונן לאדם דעת". וכדרך (שמות לג, יט) "וחנותי את אשר אחון" וגו', בקש שיעזרהו השם ב"ה לגלות בו ציורי מדעו. וכבר בארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ה') ובדברי הכלל השני שמלת "חטא" נופל על הנליזה מדרכי החכמה. ומלת "עון" על המעוות דרך הבינה. ובארנו שם טעם הדבר. והנה אין ספק שהחוטא בעת חטאו מעות לפי שעה גם כן דרך הבינה. ועל סוד זה אמרו קדמונינו ז"ל (סוטה ג, א) "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". כי לולי שהוא מוטעה מרוח סּכלות איך אפשר שיעיז פניו לחטוא? ובפרט חטאה גדולה כזאת. והלא יחשוב כי מלא כל הארץ כבוד ה'. (ירמיה כג, כד) "אם יסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו? נאם יי'". ואיך יחטא ועיני ה' משוטטות בכל הארץ? ואיה כבודו וגדלו המצויירים על לב האדם? ואיה יראת עוזו וזעמו ית' על העוברים? ומי לא יחרד מכל אלה? ואולם לפי שעה מעוות אלו הדרכים על ידי רוח סּכלות הגובר עליו. ועל כן מלבד שהאדם חוטא בהתגרות ציור החטא הנטוע בטבע הנפש, גם מעוות בשכלו ובבינתו, וזהו "עון".
גן נעול
ולא כדרך ה"חכמים בעיניהם" בוזי אמת המלעיגים על חֻקוֹתיך ותורתיך, שנאמר עליהן (במדבר טו, לא) "עֲוֹנָה בה" וכמבואר למעלה, שאינן שבים ומתנחמים מדרכיהם הרעה לעולם. אבל השבים בתשובה אע"פי שעדיין ציור החטא מושל בלב, ואין בכחם עדיין להעלות על לבם ציור החכמה הנסתרת בעומק הנפש, וכמו שבארנו ענין זה בארוכה בבית הראשון (חדר ה' חלון ב') וְשַׂמְנוּ עליו משל להבין הענין. הנה אתה ברחמיך תעזרם להעביר טומאת הציור הרע מן הלב, ולהוציא טהר הציור הטוב ולגלותו על פני הלב. ודומה דבר זה למאמר קהלת (קהלת ז, כג) "והיא רחוקה ממני". (ז, כד) "רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו". ויפה בארנוהו למעלה (חדר ה' חלון י'). ועל זה אמר דוד (תהלים נא, ח) "הן אמת חפצת בטוחות, ובסתום חכמה תודיעני". כלומר אינך חפץ מן האדם רק שיהיה האמת כתוב על לוח לבו ובמקומות הנעלמים שבקרבו, שהן טוחות בחלב. כדרך (איוב לח, לו) "מי שת בטוחות חכמה". ו"דרך אמת" הוא דרך החכמה. כמבואר בבית הראשון (חדר ב' חלון ה') וכן שידע האמת באמונת אלהותיך, ולא תשתבש דעתו בדעות כוזבות כדרך ה"חכמים בעיניהם". ואתה ה' ידעת כי לבי שלם עמך ואמת אהבתי. לכן אע"פי שעדיין ציור החטא מושל בלבי, ודרך החכמה בענין זה איננו בטוחות, בלב ובכליות, הנה "בסתום חכמה תודיעני". כלומר אתה תודיע בסתום ובמקומות הנעלמים שבקרבי חכמה ודעת קדושים. שיהיה דרך החכמה מושל בלבי תמיד כדעת קדושים וכדרך שבארנו (חדר ב' חלון ו') בפסוק "ואדוני חכם כמלאך אלהים" וגו'.