תהילים נה:כג מחשבת ישראל: שיעורים בגמרא - שמיטה, חובות הלבבות ודרשות אל עמי

הַשְׁלֵ֤ךְ עַל־יְהוָ֨ה ׀ יְהָבְךָ֮ וְה֪וּא יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ לֹא־יִתֵּ֖ן לְעוֹלָ֥ם מ֗וֹט לַצַּדִּֽיק׃

שיעורים בגמרא - שמיטה

לעומת זאת, שבת המן ממשיכה את נקודת המבט של הפסוק השני, שבו האדם מושווה לבהמות ולחיית הארץ: היא פונה אל האדם לא כאל שליט ובורא, אלא כאל מי שזקוק לה' שיספק לו את צרכיו. שבת המן מדגישה את התלות הגמורה של האדם בקב"ה, המעניק לו את המזון בלי כל השתדלות מצדו. אפשר להשוות זאת לשני סוגים של ביטחון הנדונים בחסידות: יש ביטחון של 'כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל' (דברים ח', יח), עשייה של האדם המתברכת על ידי ה' כמו בשבת המשכן, ויש ביטחון של 'הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ' (תהלים נ"ה, כג), שבו האדם מפקיר את עצמו בידי הקב"ה.36בנושא זה ראו גם: 'בצלו חמדתי וישבתי: הביטחון בה' לפי ר' הלל מפאריטש', נהלך ברג"ש, עמ' 147–172. בבחינה שנייה זו של השבת התורה פותחת פתח להבנה אחרת, המתפתחת לאחר מכן בדברי חז"ל, הבנה המזהה את הטומאה עם הציביליזציה על הפערים החברתיים הכרוכים בה, ורואה בקדושת השבת תנועה של פרישות והסתלקות. היו גם חכמים שראו בשבת מועד לתשובה ולתיקון, ואף לפרישות ולתעניות.37י"ד גילת, פרקים בהשתלשלות ההלכה, רמת גן תשנ"ב, עמ' 109–118. לכך קשורה המחלוקת בירושלמי בשאלה האם שבתות וימים טובים ניתנו לאכילה ושתייה או ללימוד תורה (ירושלמי שבת פט"ו ה"ג, עח ע"א). מחלוקת זו קשורה גם למחלוקת המתמשכת בחז"ל על מעמדה של העבודה, המתבטאת בין השאר בפירושים לציווי 'לעבדה ולשמרה' שניתן לאדם הראשון בגן עדן. היו שלמדו מכאן על חשיבותה של המלאכה והיותה חלק מהמצב האידיאלי של גן העדן (אבות דרבי נתן, נוסח ב, כא), והיו שחלקו על כך ופירשו שהכוונה לתורה ומצוות (ספרי דברים, מא) או לעבודת הקרבנות (בראשית רבה, פרשה טז, טו). ייתכן שגם המחלוקת על מי שהולך במדבר ואינו יודע מתי שבת (שבת סט ע"ב) תלויה במחלוקת זו: האם השבת מגיעה בסוף השבוע, עם השלמת המלאכה, או שהשבת היא המצב הראשוני שימות השבוע הם הנפילה ממנו.
שאל רבBookmarkShareCopy

חובות הלבבות

וְאִם תִּיקַץ וְתִתֵּן אֶל לִבְּךָ מָה שֶׁאָמְרוּ רז״ל הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם תִּשְׁתַּדֵּל בְּעִנְיְנֵי הַתּוֹרָה הִשְׁתַּדְּלוּת מִי שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ כִּי בְּמַעֲשָׂיו יִהְיֶה לוֹ גְּמוּל וְעֹנֶשׁ כמ״ש (איוב לד) כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ. וְתִתְנַהֵג בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם מִנְהָג מִי שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ כִּי קֶשֶׁר כָּל תְּנוּעוֹתָיו וְהִתְהַפְּכוּת עִנְיָנָיו בִּגְזֵרַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה וְהוּא בּוֹטֵחַ עָלָיו בְּכֻלָּם [וּמַשְׁלִיךְ יְהָבוֹ עַל ה׳, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים נה): הַשְׁלֵךְ עַל ה׳ יְהָבְךָ. וְכַאֲשֶׁר יִתְיָאֵשׁ מִפַּתּוֹתְךָ מֵהַפָּנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר זָכַרְנוּ, יִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה מִצַּד אַחֵר וְיֹאמַר לְךָ: אָמְנָם מָה שֶׁאַתָּה חָפֵץ לְמַלֵּא מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא וְיִחוּדָהּ לִשְׁמוֹ תּוּכַל עַל זֶה לְאַחַר זְמַן בֶּעָתִיד. גַּם אִם יִשָּׁאֵר לְךָ יוֹם אֶחָד מֵחַיֶּיךָ, וְאַתָּה תַּשְׁלִים עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא כְּמוֹ שֶׁרָאוּי יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ, כְּבָר זָכִיתָ אֶצְלוֹ לִגְמוּל מַתְמִיד וּלְהַצָּלָה מֵעֹנֶשׁ, וְאַתָּה הֲלֹא יָדַעְתָּ אָפְנֵי הַתְּשׁוּבָה וְשֶׁהַבּוֹרֵא יְקַבְּלָהּ מִמְּךָ, אִם אַךְ תַּעַבְדֶנּוּ בְּלֵב שָׁלֵם, כְּמוֹ שֶׁרָאוּי וְדָרוּשׁ. אֲבָל אַתָּה שׁוּב אֶל טַעֲנָתְךָ הַנְּכוֹנָה, וְהָשֵׁב עָלָיו בָּזֶה וְתֹאמַר לוֹ: וְאֵיךְ אַמְתִּין עַד יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מוֹתִי, וַאֲנִי לֹא אֵדַע יוֹם מוֹתִי? הֲלֹא אֶהְיֶה כְּאוֹתוֹ הָעֶבֶד, שֶׁהֶאֱמִין בְּמַלְכּוֹ, שֶׁלֹּא יְסִירֵהוּ מִלְּפָנָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו, וַיָּתָר לִבּוֹ לִרְדֹּף אַחֲרֵי תַּעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם וַיִּשְׁתַּדֵּל לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם עַד שֶׁעֲבוֹדָתוֹ לְמַלְכּוֹ נֶעֶשְׂתָה עָלָיו לְטֹרַח. וְהִנֵּה נִקְרָא פִּתְאוֹם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לָתֵת לוֹ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל עֲבוֹדָתוֹ, וְלֹא הָיוּ לוֹ תְּשׁוּבוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת, וְנִתְחַיֵּב גֵּרוּשׁ מֵעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ וּמִכָּל עָרֵי מַלְכוּתוֹ, וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו עָנִי וְנַפְשׁוֹ אֲבֵלָה, שֶׁלֹּא רָכַשׁ לוֹ שׁוּם דָּבָר בְּכָל זְמַן עֲבוֹדָתוֹ לְמַלְכּוֹ, בִּזְמַן שֶׁהָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת. וְכָךְ נִשְׁאַר כָּל יְמֵי חַיָּיו עָנִי וְאֶבְיוֹן, נֶאֱנָח וְדָווּי, מִתְאַבֵּל וְנִתְעָב עַד יוֹם מוֹתוֹ].
שאל רבBookmarkShareCopy

דרשות אל עמי

למשל, מדה טובה היא מדת הבטחון לבטוח בד' ולקיים את הכתוב (תהלים נה, כג) "השלך על ד' יהבך והוא יכלכלך" - אבל בשום אופן אי אפשר להשתמש בהכתוב הזה בנוגע לאחרים המבקשים את עזרתך, כי בנוגע אליהם עליך לקיים כתוב אחר "פתח תפתח את ידך והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו", ועל זה נאמר "בטח בד' - בנוגע לעצמך - ועשה טוב" - בנוגע לאחרים.
שאל רבBookmarkShareCopy