אַ֣ךְ לֵ֭אלֹהִים דּ֣וֹמִּי נַפְשִׁ֑י כִּי־מִ֝מֶּ֗נּוּ תִּקְוָתִֽי׃
חובות הלבבות
וְהַשֵּׁנִי כִּי הַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים נַפְשׁוֹ בִּמְנוּחָה וְלִבּוֹ שָׁלֵו מִצַּד הַגְּזֵרוֹת לְדַעְתּוֹ כִּי הַבּוֹרֵא יַנְהִיגֵן לְטוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ וְאַחֲרִיתוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים סב ו) אַךְ לֵאלֹהִים דּוֹמִּי נַפְשִׁי כִּי מִמֶּנּוּ תִּקְוָתִי. וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ בּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים הוּא בְּצַעַר תָּדִיר וּדְאָגָה אֲרֻכָּה וְאֵבֶל וְעֶצֶב לֹא יָמוּשׁוּ מִמֶּנּוּ בַּטּוֹבָה וּבָרָעָה. בַּטּוֹבָה מִפְּנֵי מִעוּט רְצוֹתוֹ בְּמַצָּבוֹ וּשְׁאִיפָתוֹ לְהוֹסִיף וּלְהַרְבּוֹת וְלִכְנֹס. וּבָרָעָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָץ בָּהּ וְהִיא כְּנֶגֶד תַּאֲוָתוֹ וְטִבְעוֹ וּמִדּוֹתָיו. וְכֵן אָמַר הֶחָכָם (משלי טו טו) כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים וְגוֹ׳.
גן נעול
"אך משאתו יעצו להדיח ירצו כזב" (תהלים סב, ה). פירוש. המשורר דבר נגד הרשעים שוכחי אלוה העושים כל התועבות, ואין פחד אלהים לנגד עיניהם. אבל הם בוטחים על חילם ושָׂמים בשר זרועם. והחל "אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי" (סב, ו). כלומר רק בה' לבדו אבטח וממנו אבקש שיושיעני. ואם יקרני רע, לא אבוש1כלומר להתייאש מישועת ה' ואז לפנות לבני אדם מה' לבקש תשועת אדם, אבל נפשי דומיה ומיחלת אליו שיושיעני, כי תשועתו אמת ושוא תשועת אדם. ואמר "אך הוא צורי וישועתי, משגבי לא אבוש רבה" (סב, ז), כלומר הוא לבדו צורי ומשגבי, כמו "מצודות סלעים משגבו" (ישעיה לג, טז), ובארנוהו בבית הראשון. ולכן "לא אמוט" (סב, ז) בזמן עד עולם לפי שאני בוטח במשגב חזק. ואמר נגד הרשעים "עד אנה תהותתו על איש" (סב, ד). ולפי דעתי שענינו כמו "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו" (ירמיה יז, ה). כלומר עד מתי תעשו הַוֹת לבטוח על איש. ורש"י בשם מנחם פירש: "תהותתו" מגזרת "הֵתָיוּ לאכלה" (ירמיה יב, ט). "ויתא ראשי עם" (דברים לג, כא). כלומר עד אנה תאספו על איש [ע"כ] או תבואו אל איש. ויתכן גם זה, כאומר עד מתי תאספו או תבואו על איש לבקש ממנו עצה וישועה. ואמר "תְּרָצְחוּ כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה" (סב, ד) והוא משל נכבד. דִמָה תשועת אדם לקיר נטוי הקרובה לנפול, ואל גדר דחויה ורוח עברה ואיננה. והנשען אל הקיר הנטוי עוד מעט לנפול, הקיר ירצח הנשען עליו. "וכשל עוזר ונפל עזור" (ישעיה לא, ג). וכן הנשען אל הגדר הדחויה. ודומה לזה הנשען על עזרת אדם ועצתו ומן ה' יסיר לבו. כדרך "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה. תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתונותיו" (תהלים קמו, ג-ד). גם בחייו יקרנו רע ופגע, והנשען עליו יפול עמו. ועל זה אמר: "אתם ההותתים על איש ונשענים עליו, דעו כי תֵּרָצְחוּ כולכם בנפול איש העָוֶל שאתם נשענים עליו", כמו קיר נטוי בנפלו, וכמו גדר דחויה בנפלה שֶׁיֵרָצְחוּ הנסמכים בהם.
חובות הלבבות
וּמֵהֶן מִעוּט צַעַר נַפְשׁוֹ בְּמִסְחָרוֹ וְאִם תִּתְעַכֵּב אֶצְלוֹ פְּרַקְמַטְיָא אוֹ אִם לֹא יוּכַל לִגְבּוֹת חוֹבוֹ אוֹ אִם יִפְגָּעֵהוּ חֹלִי בְּגוּפוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כִּי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מְתַקֵּן עִנְיָנוֹ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ וּבוֹחֵר לוֹ טוֹב יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהוּא בּוֹחֵר לְעַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סב ו) אַךְ לֵאלֹהִים דּוֹמִּי נַפְשִׁי כִּי מִמֶּנּוּ תִּקְוָתִי.