כְּמ֤וֹ חֵ֣לֶב וָ֭דֶשֶׁן תִּשְׂבַּ֣ע נַפְשִׁ֑י וְשִׂפְתֵ֥י רְ֝נָנ֗וֹת יְהַלֶּל־פִּֽי׃
גן נעול
בחלון הראשון כבר כתבנו שיש בנפש האדם כחות ידועות שאין כדמותם וכתבניתם כלל בנפש בעל חי אחר. והן כח החכמה, כח השכל, כח הבינה, וכח המדע. ועתה אודיעך כי ארבעה אלה הם מרפא לנפש האדם. הם משביעים אותה שובע גדול, הם מספיקים לה די מחסורה. לפי שפעולת הכחות האלו הם בענינים שהן ממעל לשמש. כי בכח החכמה יאסוף האדם חקי החכמה העליונה אל נפשו. ובכח השכל ישכיל להטעים לעצמו ולזולתו דרכי החכמה הנשגבים מבינת אדם וישכיל בענינים האלהיים. ובכח הבינה יבין מליצות החכמה ומאמריה והמשָׁלים והחידות והדברים העמוקים בחכמה ובסוד השם. ובכח הדעת ימצא דעת אלהים וכיוצא. וכמו שבארנו בעז"ה כל אלו הדברים במקומם. ולכן כאשר תשיג הנפש על ידן הענינים הנפלאים והרמים שהן ממין הנפש העליונה ומסוגה, תשבע מן הטובה הגדולה הזאת שובע שמחות. ועל זה נופל לשון שביעה על הנפש, וכדוגמת לשון הנבואה שאמר (עמוס ח, יא) "הנה ימים באים וגו' לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי יי'". והמשורר האלהי אמר (תהלים טז, יא) "תודיעני ארח חיים שובע שמחות את פניך". בקש על מתת החכמה והבינה שהן ארחות חיים, כדרך (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר" ויתבאר בספר זה. ועל ידיהן תשבע נפשו ותשמח באור פני ה' הנאצל על הנפשות החכמות. ועל זה חתם "נעימות בימינך נצח". כי דרכי החכמה נעימים. כמו (משלי ג, יז) "דרכיה דרכי נועם" וגו' והתבאר בספר זה. ומלת "ימינך" על החכמה העליונה. כמו שרמזנו (חדר ב' חלון ה') למעלה. וכן אמר (תהלים טז, ה) "כי מימיני בל אמוט". ואמר עוד (שם סג, ו) "כמו חלב ודשן תשבע נפשי". ולפניו אמר "לראות עוזך וכבודך". וכאשר באר הנביא שכר המשביע נפש-נענה בטובו, ובדבריו אמר (ישעיה נח, יא) "ונחך יי' תמיד והשביע בצחצחות נפשך". כי השם ב"ה משלם מדה כנגד מדה, ולכן זה שהשביע נפש-נענה, והפיק לרעב נפשו והשקיטו מצרתו וממחסורו, אין די אם יבורך בקניניו לבד, כי אלו לא ישביעו הנפש העליונה כמבואר למעלה. אלא יבורך בצחצחות ואז תשבע נפשו. ודע כי בהכפל שרש משרשי הלשון הזה, יורה על הרבוי וההפלגה. כמו "אדום" שם האדמימות, ו"אדמדם" כפול יורה על רבוי וחוזק האדמימות. יכן ירוק וירקרק. וכן מלת צח על הבהירות כמו "דודי צח ואדום" (שה"ש ה, י). ו"צחצחות" על הפלגת הבהירות שאליו נמשל האור העליון הנאצל על נשמת האדם, ועליו אמר "והשביע בצחצחות נפשך". כי כאשר יחול על הנפש תשבע שובע גדול ותשמח לעד. ועל אלו הדבקים בקנינים הארציים נאמר (חבקוק ב, ה) "אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע". ומקרא זה נכתב על נבוכדנצר הרשע, ורמזנו על ענינו (חלון ה') למעלה. וכל זה מטעם המבואר שעל ידי החכמה תתפשט הנפש בענינים שאין להם גבול. ויוצא מזה שהשמחה הגמורה מנוחת הלב והשקט חפץ האדם, ינוחו במאורות הכחות הללו. לכן המעתיק נפשו מן הדברים התחתונים, ונדבק בחכמה ובכשרון מעשים, שמחתו תמידית וינוח בהשקט הדעת. ומטעם זה הפליגו הנביאים בטובת החכמים והצדיקים כמו (משלי ג, יג) "אשרי אדם מצא חכמה". "והולך בחכמה הוא ימלט" (משלי כח, כו). ורבות כאלה המורים על אושר החכמים בעוה"ז ובעוה"ב ובאו כולם מבוארים בספר זה. כי בעיני איש כזה יבוזו כל הדברים השפלים ויעתיק נפשו מהן, וירעה בעדן אלהים ובגן שעשועיה. ובמעט אשר השיגה ידו לקחת מן הדברים התחתונים ימצא שמחה. כמו שאמר נעים זמירות ישראל (תהלים לז, טז) "טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים". כי במעט שאסף ישמח יותר ממה שישמח התועה בכל סגולת המדינות והמלכים. כי זה התועה לא ישקוט בעבור שאין כח חמדתו שבע לעולם, וכן בשאר המדות, ואין מחלה גדולה מזאת. ועל זה רמז קהלת באומרו (קהלת ב, כו) "כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה, ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס" וגו'. פירוש לאדם טוב הנוהג בחכמה נתן השם ב"ה אור חכמה ודעת ושמחה. כי בהיותו חפץ לישר דרכיו בחכמה, ישמח בכל עניניו וכמו שכתבנו. ולהיפך באדם חוטא מדרך החכמה ונוהג בסכלות, נתן השם ב"ה ענין לאסוף ולכנוס. כי הכח הזה נטוע בנפש האצולה מן השם ב"ה, ועל כן לא ישמח לעולם וכמו שבארנו. ונודע מזה שבהיות החכמה גברת ממלכת בנפש, יהיה האדם מאושר בשני העולמות, ובנטותו ממנה לא יצליח לא בזה ולא בבא. ובעבור שלא נבראו שאר בעלי החיים בעבור החכמה, לכן נתן לכל כח מכחותם גבול בטבע, ובהשיגם זה הגבול ישישו וישקוטו. ולולי הגבול הטבעי שהוטבע בם, לא היתה תרופה לצרת נפשם בעבור המנע מהם כח החכמה והחכמה:
האמונות והדעות
ואחר כן אומר: איך יתקיים במחשבתנו הענין הזה, רוצה לומר הבורא יתברך, וחוש מחושינו לא נפל עליו? ואומר: כאשר יתקיים בה, הטבת הטוב וגנות הכזב, וחושינו לא נפלו עליו. וכאשר נעלה בשכלנו המנע מקבץ נמצא ונעדר, ושאר המתרחקים, והחושים לא ראו את זה. ואמר הכתוב (ירמיה י' י') וי"י אלהים אמת. ואומר: ואיך יעלה בשכלנו המצאו בכל מקום, עד שלא יהיה מקום רק ממנו? מפני שלא סר קודם כל מקום. ואלו היו המקומות הפרידים בין חלקיו לא היה בורא אותם. ואלו היו הגשמים מטרידים המקומות ממנו או מקצת, לא היה בורא אותם. וכיון שהדבר כן המצאו אחרי שברא הגשמים כלם, כהמצאו קודם לכן, בלא שנוי ולא פרידה, ולא הסתר ולא הפסק, וכמו שאמר (שם כ"ג כ"ד) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם י"י הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם י"י. ואקרב להבין זה ואומר: לולא שהרגלנו שקצת הכתלים אין סותרים בעד הקול, וכן אנו רואים שהזכוכית איננה שכה בעד האור, וידענו כי אור השמש לא יזיקוהו הלכלוכים אשר בעולם, היינו תמהים על זה. ואלה כלם פליאות מעידות על אמתת ענינו. ואומר עוד: איך יעלה בלב שהוא יודע כל מה שהיה וכל מה שיהיה, ושידיעתם אצלו שוה? ואבאר שהברואים אינם יודעים מה שעתיד, מפני שידיעתם אינם כי אם מדרך החושים, ומה שלא יצא אל שמעם ולא ראותם ושאר חושיהם לא יעמדו עליו. אבל הבורא אשר אין דרך ידיעתו בסבה, אך היא מפני שעצמו מדע, והחולף והעתיד אצלו יחד בשוה, ידעם בלא סבה. וכאשר אמר (ישעיה מ"ו י') מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה. - וכאשר יגיע האדם אל ידיעת הענין הזה הדק, בדרך ההגדה וראות האותות והמופתים, תאמינהו נפשו ותמזג ברוחו וישוב נמצא בחדריה, וכל אשר תעמוד בהיכלה תמצאנו, כאשר אמר הנביא (שם כ"ו ט') נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך. ותשגה באהבתו אהבה שלמה שאין בה ספק, כמו שאמר (דברים ו' ו') ואהבת את י"י אלהיך בכל לבבך וגומר. ויהיה העבד ההוא זוכרו ביום בלכתו, ובלילה על יצועו, וכמו שאמר (תהלים ס"ג ז') אם זכרתי על יצועי באשמורות אהגה בך. וכמעט שתהיה מדברת ר"ל הרוח שתהמה בעת זכרו מהכוסף והכליון, וכמו שאמר (תהי' ע"ז ד') אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה ותתעטף רוחי סלה. ויזון אותו זכרו יותר מן הדשנים, וירוה אותה שמו יותר מכל רוה, כמו שאמר (שם ס"ג ו') כמו חלב ודשן תשבע נפשי וגומר, עד שתשיב כל עניניה כלם אליו, ותהיה חוסה בו ובוטחת תמיד, כאשר אמר (שם ס"ב ט') בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם וגומר. ואם ייטיב לה, תודה, ואם יצערנה, תסבול, וכמו שאמר (תהי' כ"ב ל') אכלו וישתחוו כל דשני ארץ. ואלו היה מפריד בינה ובין גופה היתה מיחלת לו, ולא היתה חושדת אותו, כמו שאמר (איוב י"ג ט"ו) הן יקטלני לו איחל. וכל אשר תסתכל בעניניו תוסיף יראה ופחד, וכמו שאמר (שם כ"ג ט"ו) על כן מפניו אבהל אתבונן ואפחד ממנו. וכל אשר תתבונן במדותיו, תגדיל שבחיהם ותוסיף שמחתה, וכמו שאמר (תהלים ק"ה ו') ישמח לב מבקשי י"י, עד שתאהב אוהביו ותוקיר מוקיריו, כמו שאמר, (תהי' קל"ט י"ז) ולי מה יקרו רעיך אל וגומר. ותשנ א משנאיו ותאיב אויביו, וכמו שאמר (תהי' קל"ט כ"א) הלא משנאיך י"י אשנא וגומר, עד שתטעון בעבורו ותשיב על מי שמדבר בו ובעניניו, בשכל ובדעת, לא בכבדות, כמו שאמר (איוב ל"ו ג') אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק כי אמנם לא שקר מלי תמים דעו עמך, ותשכחנו ותהללנו בשכל וביושר, לא בגוזמא ובשקר, כמו שאמר הכתוב במשבחים (דה"י ב' ל' כ"ב) וידבר חזקיהו על לב הלוים המשכילים שכל טוב לי"י. ולא תשכחנו בשהוא ישים החמשה יותר מן העשרה, שלא יוסיף בהם, ולא שיכניס עולם בחלל הטבעת, שלא יצר זה וירחיב זה, ולא שישיב אתמול החולף, כי כל זה הבל. ואפשר שישאלנו קצת הכופרים על כל אלה ונשיב, כי הוא יכול על כל דבר, וזה אשר שלא עליו איננו כלום, כי הוא הבל, וההבל איננו כלום, וכאלו שאלו היוכל על לא כלום; אך על זה שאלו באמת. אבל היא משבחת אותו בענינים העצמיים, שהוא הקדמון אשר לא חלף ולא יחליף, כמו שאמר (דברים ל"ג כ"ז) מעונה אלהי קדם. ושהוא אחד בעצמו באמת, כמו שאמר (נחמיה ט' ו') אתה הוא י"י לברך. ושהוא החי והקיים, כמו שאמר (דברים ל"ב מ') כי אשא אל שמים ידי וגומר. ושהוא יכול על כל דבר, כמו שאמר (נחמיה ט' ל"ב) האל הגדול הגבור והנורא. ושהוא היודע כל דבר ידיעה שלמה, כמו שאמר (איוב ל"ז ט"ז) התדע על מפלשי עב מפלאות המים דעים. ושהוא בורא כל דבר תחלה, כמו שאמר (ירמיה י' ט"ז) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא. ושאיננו עושה השוא ולא התהו, כמו שאמר (ישעיה מ"ה י"ח) לא תהו בראה לשבת יצרה. ושאיננו מעול ולא חומץ, כמו שאמר (דברים ל"ב ד') הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. ושאינו עושה לעבדיו כי אם הטוב, שנא' (תהלים קמ"ה ט') טוב י"י לכל וגומר. יודוך י"י כל מעשיך וגומר. כבוד מלכותך יאמרו וגומר. ושאיננו משתנה ולא יחלוף, כמו שאמר (מלאכי ג' ו') אני י"י אלהים לא שניתי ואתם בני יעקב וגומר. ושמלכותו לא תחלוף ולא תכלה, כמו שאמר (תהלים קמ"ה י"ג) מלכותך מלכות כל עולמים וגומר. ושמצותו קיימת אין משיב לה, כמו שאמר, (שם ק"ג י"ט) י"י בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה. ושחובה לשבחו במדותיו הטובות והגדולות, כמו שאמר (קל"ח ה') וישירו בדרכי י"י כי גדול כבוד י"י. ושכל מה שיספרו עליו המספרים וישבחוהו בו המשבחים הוא נעלה וגדול ומרומם מהכל, כמו שאמר (נחמיה ט' ה') ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה. וזה אשר תמצא במקומות מהספרים מן השבח והתהלה איננו מיוחס אליו, אך הוא מיוחס אל ספוריו, כמו שאמר (יחזקאל ג' י"ב) ברוך שם כבוד י"י ממקומו. ושאמרו (תהלים ס"ח ה') זמרו שמו ופעמים תמצאנו לספר ספורו ויאמר (שם ע"ב י"ח) ברוך שם כבודו. ואמר (שם צ"ז י"ב) והודו לזכר קדשו. אך בדברי רבותינו רבים כאלו, הוא לספר ספורו שהם אומרים; ברוך שם כבוד מלכותו. ואומר בכל זה שהוא גם כן ממעשה הלשון, והוא, כאשר הוא מכונת להגדיל ולהאדיר, מקדמים המלות קודם שיזכרו המגודל ההוא. וכל אשר ירבו המלות ההם הקודמות, יהיה בהם יותר גדולה, כמו שנאמר (אסתר א' ד') בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת. והוא הוא עשרו ומלכותו וגדולתו, והוא גם כן יקרו ותפארתו וגדולתו. ודמו הספורים קצתם לקצתם. - הסתכל. יישירך האלהים! מה שכתבנוהו, והתבונן בו בנמשך, ועלהו במחשבתך, ואל תמהר לגזור על המלות. אבל גזור על השרשים הקודמים. ושים המלות העברה והקרבה, כאשר בארנו:
גן נעול
ענה הזית, (שופטים ט, ט) "החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים?" והתאנה ענתה, "החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה והלכתי לנוע על העצים?" והגפן ענתה, "החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים?". וטעם המענות הללו אבאר לך. כבר בארנו בכונה השביעית כי תאר "כבוד" הניחו הנביאים תמיד על הרוח הקדש רוח אלהים, וכמבואר למעלה שהוא ג"כ תאר לנפש האדם כשהיא מלובשת ברוח הקדש. וכן בארנו שמלים "טוב" ו"טובה" הניחו כתבי הקדש על החכמה. וכן בארנו שמלת "שמחה" הניחו כתבי הקדש על הבינה. והן הן הדברים שענו שלשה העצים הנבחרים למלוכה. הזית שנמשל אליו האיש המלובש ברוח הקדש אמר "החדלתי את דשני?", ומלת "דשן" משל לרוח הקדש, כדרך (תהלים כג, ה) "דשנת בשמן ראשי", (שם לו, ט) "ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם", הנאמר על שריית האור העליון על נשמת האדם. וראיה ממקרא שלאחריו (תהלים לו, י) "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור", (שם שם יא) "משוך חסדיך ליודעיך וצדקתך לישרי לב". ומלת "משוך" כדרך (איוב כח, יח) "ומשך חכמה מפנינים". ואמר (תהלים סג, ו) "כמו חלב ודשן תשבע נפשי", ולפניו אמר (תהלים סג, ג) "לראות עוזך וכבודך", ויתבאר מקצת ענין זה בחדר הג' מבית זה. ולפי שהזית נמשל לרוח הקדש שהוא הכבוד, על כן צותה התורה (שמות כו, כ) "ויקחו אליך שמן זית זך וגו' להעלות נר תמיד", כדרך (ירמיה יג, טז) "תנו ליי' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך", לאות כי עם השם ב"ה האורה והכבוד. וכן בחצר המלכים והחשובים ידליקו נרות רבים למאור לכבוד ולגדולה. ועל כן אמר "החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלהים" במקדשו לתת אותי במנורת המאור לאור ולכבוד, וכן יכבדו בי האנשים המעולים המלכים והשרים להדליק בטירותם ובמושבותם שמן זית זך לאורה ולגדולה. "והלכתי לנוע על העצים", כלומר אשים שבתי ואורי בין העצים הרבים הפחותים שביניכם הממאסים באורה ורוצים בדרכי חשך? ואצטרך לנוע מעץ לעץ לבקש ולתור לי מנוחה. והוא משל נכבד מאד, כי האור והחשך משל לאור הנשמה וחשכה, כדרך (משלי ד, יח) "וארח צדיקים כאור נגה" וגו', (משלי ד, יט) "דרך רשעים כאפלה". ונאמר (שם ב, יג) "העוזבים ארחות ישר ללכת בדרכי חשך", וכן הרבה. כי האור הדשן והעונג שיש ברוח הקדש לא יתענגו בו זולתי נפשות טהורות המוכשרות לו. והרשעים בחשך ידמו, כדרך (ישעיה סג, י) "והמה מרו ועצבו את רוח קדשו". וכן המנהיג המכובד שנחה עליו רוח ה' בהיות עמו נקלים ונבזים, יצטער על רוע הנהגתם ויקצוף עליהם יום יום. ועי"כ כמעט יאבד סגולות נפשו היקרה, וכמו שאמרו ז"ל (שבת ל, ב) "אין השכינה שורה לא מתוך עצבות כו' אלא מתוך שמחה". ואמרו (פסחים סו, ב) "כל הכועס, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו", ולמדוהו ממשה ומאלישע. הלא תראה מה שאירע לאדונינו משה ע"ה במי מריבה כשהמרו את רוח קדשו. ועל זה מפורש בקבלה (תהלים קו, לג) "כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו". וכן יקרה לכל מנהיג צדיק בהיות עמו נקלים ונבזים. ויפה ענה הזית שבהיות רוב העצים אילני סרק לא יצלחו לכל, איך יבקשו ממני שאחדל דשני למלוך עליהם? ולדוגמא הזאת ענתה התאנה, שנמשל אליה המופלא שבחכמים, "החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה?" וזה משל לחכמה, כדרך (בראשית א, ד) "וירא אלהים את האור כי טוב", (שמות לג, יט) "אני אעביר כל טובי", (משלי ד, ב) "כי לקח טוב נתתי לכם". שכל אלו ודומיהם על דרכי התורה שהן דרכי החכמה העליונה.