עָ֘לִ֤יתָ לַמָּר֨וֹם ׀ שָׁ֘בִ֤יתָ שֶּׁ֗בִי לָקַ֣חְתָּ מַ֭תָּנוֹת בָּאָדָ֑ם וְאַ֥ף ס֝וֹרְרִ֗ים לִשְׁכֹּ֤ן ׀ יָ֬הּ אֱלֹהִֽים׃
עקידת יצחק
הנה שהטעם הראשון נמשך אל משל המערה עצמו שאמרנו כי בהיותו קרוב אליו יתברך במערה ההיא שקראה הכתוב בנקרת הצור שעלה בה ים חכמה ומלא אותו זיו וזוהר וקירון פנים כי נתיחד שם עם אותו של קרנים מידו לו ושם חביון עזו ונעשה שותפו: אמנם הטעם השני הוא מבאר ענין אחר נפלא מעניני השתוף והוא מעשה הלוחות השניות ואמרו זה במליצה עמוקה וצחה מאד לפי מה שיראה בעיני. *וזה שמהידוע וכו' תוכן דעת הרב ז"ל, כי לכל נמצא טבעי גשמי מצטרכים ב' דברים, חומר הילי (ר"ל ארבע היסידות לדעת הקדמונים) וצורה (שהיא הרכבת ד' יסודות אלה להיות לאחדים לגשם חמישי מה שהוא עתה), וכן, לכל גשם מלאכותי מצטרכים ג"כ ב' דברים, חומר מיוחד אשר יצטרך לתקנו תחילה למען יהיה ראוי ומוכן לקבל הצורה המלאכותית אשר יש לו עתה, וצורתו המלאכותית, ד"מ השולחן הנעשה מחרש עצים, חמרו העץ הראוי והמתוקן לזה, וצורתו תמונת ותבנית השולחן, ומזה נמשך כי לשני לוחות אבן אשר היו גשמים טבעיים מגדר המחצב, והיו ג"כ חומר מיוחד המוכן ומתוקן תחילה כראוי עד שהי' מרע"ה יכול לפסלם ולתת להם התמונה המרובעת והשיעור המוגבל, היו להם לפ"ז ג"כ ד' ענינים אלה, ב' שיש לכל גשם טבעי, וב' שיש לכל גשם מלאכותי, ומלבד זה היו להם גם עוד ב' ענינים אלקיים, כי עליהם היו כתובים עשרת הדברים מכתב אלקים בתמונת מלות ואותיות גשמיות הנראות לעיני בשר, וכונתם המושכלת הפשוטית והרוחנית הצפונה בקרבם, ולהורות על כל זה אחז"ל, כי אורך ורוחב הלוחות היו ו' טפחים, להורות שמכל צד החזיק משה בב' טפחים, (ר"ל ב' ענינים נעשו ממנו, כי שורש טפח יורה בלה"ק לפעמים על העשיה, כמו "וימיני טפחה שמים") כי הוא הכינם ותקנם עד היותם ראוים למלאכת ואח"כ פסלם, והקב"ה החזיק ב' טפחים, ר"ל הכתיבה הכוללת ב' ענינים, תמונת האותיות הנראית, והכונה הצפונה בקרבם, היתה מעשה ידי עליון בבחינה פרטית ובאופן נסיי באותו מקום וזמן, ר"ל בשעת נתינת התורה, וב' טפחים באמצע יורו על היות ב' ענינים טבעים, ר"ל חמרם וצורתם הראשונה הטבעית, אשר לא נעשו עתה לפי שעה, כ"א בכלל כל הנבראים הטבעיים מאז ומקדם ביום ברוא אלקים ארץ ושמים, כי כל פועל טבעי עפ"י החקים שהטביע ה' בראשית הבריאה הוא ממוצע בין פעולת האדם הפועל בבחירתו עפ"י עזר חקי הטבע, ופעולת הי"ת בדרך נס ומופת הפועל רק על פי רצונו הפשוט, ובעבור שהיה לפ"ז מרע"ה כשותף עם הי"ת במעש' שתי הלוחות זרח עליו אור כבוד הי"ת ושפע אלקים ממרומים, וזש"א חז"ל "ומשם היו קרני ההוד." - וזה שמהידוע שבלוחות הללו נכללו שלשה ענינים. הראשון טבעי וזה מצד שהם מחצב מה. והשני מלאכותיי מצד מה שהן בעלי תמונה קנויה במעשה. והשלישי אלהי על דרך שאמר והמכתב מכתב אלהים הוא. ואין ספק שבכל אחד משלשתן ימצאו שני ענינים. כי במה שהם טבעיות ימצא בם ההיולי והצורה הגשמית. ובמה שהם מלאכותיות ימצא בה הזמנת החומר המיוחד וקבלת תמונתם ברבוע והשיעור המוגבל. ובמה שהם אלהיות ימצא בהם ג"כ חומר הכתיבה וכונתם אם כפשוטה או כצורתה המושכלת והנה אם כן יש בהם ו' ענינים קראום אלו החכמים טפחים להסתיר דבר. ועל דרך שאמר (ישעי' מ"ח) וימיני טפחה שמים. (איכה ב׳:כ״ב) אשר טפחתי וריביתי כלומר ו' ענינים פעולים או עשוים. ועתה ראה כי שני הטפחים מהם והם הזמנת החומר ההוא והקנותו אותו התמונה המלאכותיית החזיק בהם משה כי הוא עשאם שנאמר פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים ושני טפחים שבכתיבה החזיק בהם הקדוש ברוך הוא שנאמר וכתבתי על הלוחות הנה שלא נשאר בין מה שהחזיקו בו שניהם רק שני טפחים שכבר החזיק בהם הטבע בחכמת בוראו כשאר המחצבים מיום ברוא אלהים ארץ ושמים. ולזה הפליגו לומר שנשארו שני טפחים עם שהאל ית' יוצר הכל הוא כי מצד מה שהם הברית מה שנעשה בהם עשו שניהם בשוה ומה שנשאר נשאר לשניהם ולשעה זו לא עשה בו זה יותר מזה והשוו מדת רחבן לארכן להשלמת המליצה לומר כי בכל צד שתפשו בהם ימצא הענין על זה האופן וכבר אמרו (ש"ר פ' כ"ח) זה הענין עצמו על ומשה עלה אל האלהים (שמות י"ט) זה לשונם. עלית למרום (תהלים ס"ח) שלא שלטה בריה למעלה כשם ששלט משה. אמר ר' ברכיה הלוחות היו ארכן ו' טפחים וכו'. הנה שקרני ההוד היו לו להיותו שותף להק"בה במלאכה אחת עד שיאמרו עשה אתה חציה ואני אעשה חציה כדבר איש אל רעהו השותף עמו במלאכתו. ומי הוא ואי זהו שלא יצהבו מראיו ועוז פניו לא ישונה לטוב ולזוהר נפלא. וכן היה מתפאר באומרו (דברים י׳:א׳) בעת ההיא אמר י"י אלי פסל לך וגו' ואכתוב על הלוחות ואפסול שני לוחות וגו' ויכתוב על הלוחות. אשרי ילוד אשה שזכה לכך. ושם (רבות פ' עקב) כתבו ז"ל הדבר הזה עצמו אלא שהוא בסגנון אחר. ומכל מקום זהו פירוש נאה בענין בעיני. והנה הנרבוני כתב במאמר הזה בפירוש פרק כ"ה מהח"ג מהמורה דבר שהיה ראוי לישרף עליו עם כל ספריו והם כי לא להזכיר כדי שלא לעפש האויר והרי הוא מכלל דעותיו שקנאתי עליו ועל חבריו במקומות אחרים: אמנם הענין השלישי שהזכיר רבי יודה בר נחמני (ש"ר פ' מ"ז) היה להורות שיעור השתוף אשר להם בענין המער' הזאת ותת ההבדל הראוי והמחוייב בין הים הגדול השופע ובין המער' הקטנה המושפעת. וזה כי כעלות הים באיתנו וכנשוא גליו העצומים יוקח שמץ שפע אל זה האיש היושב בירכתי המער' יספיק לתת לו אותו שלמות וזוהר פנים ולזה מה שהמשילו כי עד שהיה כותב בקולמוס נשתייר קמעא והעבירו על ראשו וממנו נעשו קרני ההוד הא למדת שאין שום מדה וקצב אל ענין הזוהר האלהי. וזה דבר שראוי שיאמר אצל הדבור בעניני אלו השותפים שדברו בהם ז"ל באלו המאמרים אשר בארנום. וזה מה שראיתי להקדימו בחלק הספור הזה שראינו ששאל משה על ענין התוארים ואמר הודיעני נא את דרכיך וגו'. והיתה התשוב' בסוף אני אעביר כל טובי וגו'. לא תוכל לראות פני וגו'. והיה בעבור כבודי וגו'. ולסוף ויעבור י"י על פניו ויקרא י"י ה' אל רחום וגו'. וכל י"ג מדות. ואם שכבר כתב המורה בפנ"ד ח"א שהשאלות היו שתים ושהשיב לו על האחרונ' בראשונ' לאמר לא תוכל לראות פני וגו' ואחר השיב על הראשונ' הודעת הי"ג מדות הנהו קשה בעיני מפני שני דברים: הראשון כי איך יתכן שישאל משה מאותו יתעלה ידיעת מהותו הנה מלא לבו אותו להיותו הוא האלוה וכמ"ש החכם אלו ידעתיו הייתיו. והשני כי הנה באמת לשון השאלה הראשונ' האומר הודיעני נא את דרכיך ואדעך כמו שדקדק הוא באומרו שם כי כשידע הדרכים ידעהו הוא יותר חמור ויותר קל מלשון השאלה השניה האומר הראני נא את כבודך. ולזה אני רואה ששאלה אחת היא כלה אשר התלמיד שואל בו כהוגן והרב השיב כהלכה. והתשובות כלן לא נפרדו ממנה כמו שאבאר אותו היטב אחר שאזכור הספקות הנופלות בזה החלק מהספור:
דרוש
וזהו אמרם בפרק רבי עקיבא* (שבת פח:), אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו. אמר להם, לקבל תורה בא. אמרו לפניו, חמדה גנוזה שגנוזה לך מששת ימי בראשית תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, (תהלים ח, ה) "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו", (שם פסוק ב) "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים". אמר לו הקב"ה למשה, חזור להם תשובה. אמר לפניו רבונו של עולם, מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו, אחוז בכסא כבודי וחזור* להם תשובה, שנאמר (איוב כו, ט) "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו", ואמר רבי תנחום, מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו, רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה, (שמות כ, ב) "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אמר להם, למצרים ירדתם, לפרעה נשתעבדתם, תורה למה תהא לכם. שוב מה כתיב בה, (שם פסוק ג) "לא יהיה לך אלהים אחרים", בין ערלים* אתם שרוים שעובדין עבודה זרה. שוב מה כתיב בה, (שם פסוק ח) "זכור את יום השבת לקדשו", כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכים שבות. שוב מה כתיב בה, (שם פסוק ז) "לא תשא", משא ומתן יש ביניכם. שוב מה כתיב בה, (שם פסוק יב) "כבד את אביך ואת אמך", אב ואם יש לכם. שוב מה כתיב בה, (שם יג) "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב", קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם. מיד הודו לו להקב"ה, שנאמר (תהלים ח, י) "ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו'", ואילו "תנה הודך על השמים" לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר, שנאמר (תהלים סח, יט) "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם", בשכר שקראוך (תהלים ח, ה) "אדם" לקחת מתנות. ואף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר (במדבר יז, יב) "ויתן את הקטורת ויכפר על העם", ואומר (שם פסוק יג) "ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו'*", אי לאו דאמר ליה מנא הוה ידע, עד כאן.
תפארת ישראל
ובמדרש בארו בצד אחר מאיזה צד היה אפשר אל משה לבא במחיצת המלאכים וגם הוא נכון. אמרו (שמות רבה פ' כ"ח) כשעלה משה למרום בקשו מלאכים לדחותו מה עשה הקדוש ברוך הוא צר קלסתר פניו של משה כדמות אברהם אמר להם וכי אין אתם מתביישים וכי לא זה הוא שאתם אכלתם בביתו שנאמר (תהלים ס') עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשביל אותו שנקרא אדם שנאמר האדם הגדול בענקים ע"כ. בארו שהבדל והפרש יש בין עליונים לתחתונים ולא היה ראוי שיבא האדם במחיצת עליונים, וכאשר קבל משה התורה אי אפשר שלא בא למחיצת המלאכים כמו שהתבאר, אבל יש צדיקים והם נוטים אל המלאכים ומצד הזה בא במחיצת העליונים. כי העליונים הם הטוב ורחוקים מן הרע, ומדת אברהם שהיה גומל חסד היה בו ביותר מדת הטוב. וזה שאמר שעשה קלסתר פניו כדמות אברהם, כי למי שיש בו מדה זאת יש לו פנים מיוחדים והוא פני הטוב, הפך מי שיש בו הרע נכר הרע בפניו גם כן דכתיב (שמואל א' א') ופניה לא היו לה עוד ונאמר (בראשית מ') מדוע פניכם רעים, ולכך מי שיש בו מדת הטוב הוא הפך זה שפניו טובים, ולכך אמר שנעשה פניו כדמות פניו של אברהם שהיה מדתו הטוב והיו לו פנים מיוחדים בטוב וכך היה למשה. וזה שאמר וכי לא אתם מתביישים לא זה הוא שירדתם לביתו ואכלתם אצלו, כי בשביל גודל מדרגת הטוב שהיה באברהם כדוגמתם עד שהמלאכים באו לביתו והיו נמשכים אחר מדרגת אברהם, ולכך אמר כי משה נתלבש עתה במדת אברהם אביו ויש לבן כח אביו כאשר היה צריך לו משה, ומזה הצד היה בא משה במחיצת המלאכים: