הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים כִּ֤י בָ֖אוּ מַ֣יִם עַד־נָֽפֶשׁ׃
קול התור
תפלת ״עוד יוסף חי״ (המתחילה : רחם נא אבינו בשמים על שארית יוסף וכו׳), תפלת כסא דוד עבדך, בברכת בונה ירושלים, תפלת את צמח דוד לישועתך קוינו כל היום מצמיח קרן ישועה. תפלה לעני כי יעטף (תהילים ק״ב:י״ד) ושם תרחם ציון כי עת לחננה וכו׳ כי רצו עבדיך את אבניה וכו׳ וייראו גוים את שם ה׳ וכו׳. אהבתי כי ישמע (תהילים קט״ז:ו׳), ושם דלותי ולי יהושיע. מן המיצר (תהילים קי״ח:י״ז) ושם לא אמות כי אחיה וכו׳. לה׳ הארץ ומלואה (תהילים כ״ד:ג׳) ושם מי יעלה בהר ה׳ וכו׳. שב לימיני (תהילים ק״י:א׳), יענך ה׳ ביום צרה (תהילים כ׳:ב׳). כי באו מים עד נפש (תהילים ס״ט:ב׳) ושם הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש. ושם, אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה. יששום מדבר וציה וכו׳ (ישעיהו ל״ה:י׳) ושם ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה וכו׳. קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ה) ושם כי זרע השלום וכו׳. הר ציון ירכתי צפון (תהילים מ״ח:ג׳). ה׳ בעזך (תהילים כ״א:ה׳) ושם, חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים. גם עפ״י האריה״ק על מב״י בתפלת: כסא דוד ועפ״י רבנו בתקוז״ח. בשוב ה׳ וכו׳, היינו כחולמים (תהילים קכ״ו:א׳). ה׳ אל באפך תוכיחני (תהילים ו׳:ב׳). הרנינו לאלקים עוזנו (תהלים פ״א), ושם עדות ביהוסף, בצרה קראת ואחלצך. ויהי בשלם סוכו (תהילים ע״ו:ד׳), ושם שבר רשפי קשת וכו׳. בך ה׳ חסיתי (תהילים ל״א:י״ב) ושם מכל צוררי הייתי חרפה. ארוממך ה׳ כי דליתני (תהילים ל׳:ב׳). יאמרו גאולי ה׳ (תהלים ק״ו) ושם ישלח דברו וירפאם. ה׳ אורי וישעי (תהילים כ״ז:ג׳) ושם, אם תחנה עלי מחנה וכו׳ לראות בטוב ה׳ וכו׳.
דרוש
וכבר אמרנו בהקדמתנו כי אין מזיחין את האדם מדברי אמת ויושר, ומכל שכן דבר שהחוש והעינים מעידים. אלא שהותרה הרצועה בעוונותינו הרבים, ובמקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לשום אדם. ואליכם אישים אקרא (משלי ח, ד), ולפני כל אשר תורת אלקינו בלבבו, וחס על כבוד השם יתברך ותורתו, אשתטח ואקוד אפים ארצה, תעמדו נא בפרצה זאת והושיענו, כי באו מים עד נפש (תהלים סט, ב), טבענו ביון מצולה באנו במעמקי מים ואין מעמד ושבולת שטפתנו (עפ"י תהלים סט, ג). כי בארצות אלה פנה הוד התורה זיווה והדרה, ואין עוד אור בשמים (עפ"י יחזקאל לב, ח), כי חשך העולם מן התורה, ובטל אור יקרות (עפ"י זכריה יד, ו). אוי לנפשנו כי גמלנו רעה, ומה נעשה ליום פקודה, בבואנו לתת דין וחשבון לפני דורש ומבקש עלבונה של תורה, שאנו מניחין ועוזבין תורת אמת, והולכים דרכי עקלקלות, דרך אשר לא גבלו ראשונים גם האחרונים. ואנשים אשר פתח הבית החמרי הזה הוכו בסנוורים, שהיה להם לראות הנגלה לעינים, שכל הולכי דרך עקום ומקולקל הזה, המתעתע את האדם מדרכי החיים לדרכי המות, אם נמצא בם חכמה ומשא ומתן של הלכה כאשר היה לפנים עיקר התורה בארצות אלו, ומימיהם היו שותים בצמאה* (ב"מ פד:), כרש"י ובעלי תוספות ותלמידיהם ז"ל, מי יוכל לספור, מחול ירביון (תהלים קלט, יח), דור אחר דור עד עתה, שהיו מלאי מצות ותורה כרמון (עפ"י ברכות נז.). ועתה בעונותינו הרבים נפשנו יבשה אין כל (במדבר יא, ו), נהפך הגלגל, ואין אתנו יודע עד מה (תהלים עד, ט), הכל בסבה זאת. שכאשר הם* בכחם, ובגבורת אנשים היו, היה להם ללמוד תורה. אבל הם מכלים* ימיהם בדברים שאין בהם ממש (-האלו-), ולא מלאו כריסם מן התורה, "חלק לבם עתה יאשמו" (הושע י, ב). כי כאשר באו לעת זקנותם, והיו רוצים לעזבם, הם ערומים וחסרים מכל, ומקוים בהם (משלי א, כח) "אז יקראונני ולא אענה ישחרונני ולא ימצאונני".