כִּֽי־קִ֭נֵּאתִי בַּֽהוֹלְלִ֑ים שְׁל֖וֹם רְשָׁעִ֣ים אֶרְאֶֽה׃
גן נעול
החדר השמיני ובו יו"ד חלונות יבאר כי בינת האדם תלאה לדעת סוד ההנהגה העליונה. אין שנוי רצון אצלו ית'. ארחות החכמה ישתנו נוכח דרכי המקבלים. מדרך החכמה שהעליונים הם צורות טהורות לא ישתנו לעד. ושצבאות השמים קבועים ועומדים על דרך אחד לעולם. ושהארץ וצאצאיה משתנים תמיד. הבדל בין זרע יעקב לכל העמים בענין ההנהגה וכן בשכר ובפרעון. הבדל מצב נפש המלך והשופטים העליונים, ממצב שאר הנפשות. יפרש פרשת (במדבר טו, ל) "והנפש אשר תעשה ביד רמה" וגו' שהיא פרשה סתומה בתורה. הבדל מצב נפשות הכהנים והלוים משאר הנפשות. מצב הנפש הכהן הגדול. הבדיל השם ב"ה בין האנשים והנשים ובין הגדולים והקטנים. כל חקי התורה נערכו במשקל ישר, לא יכבדו על נפש מן הנפשות:
דע כי סוד דרכי ה' והנהגתו את עולמו אינן נודעים לדעת האדם ולבינתו. ואין הרצון1יש כאן קוצר לשון ואולי רצונו לומר "לדעת כל הדברים הנעלמים" בזה שטעם אלו הדרכים נעלמים. על דרך משל למה תקנה החכמה העליונה חקים ומשפטים כאלה ולא בחרה בדרכים אחרים? ולברר במופתים שרק הדרכים שבחרה בהן הן דרכי חכמה. והדרכים והחקים הזולתיים הן דרכי סכלות. כי זאת היא סוד החכמה עצמה הנעלמת מעין כל חי. ואינה נודעת בידיעה ברורה נשגב מדרך המופת זולתי ליוצר הכל ית' וכמו שבארנו (בחדר ב' חלון א) ובמקומות רבים מספר זה. ועל זה אמר (איוב כח, כג) "אלהים הבין דרכה" וגו'. אבל מה שאנו מדברים עליו עתה, הוא שגם אם נקבל חקי חכמת השם ב"ה באמונת הלב, ותהיינה אלו החקים קבועים בדעתנו שהן דרכי החכמה, ותאמר אם כן שהיוצר ב"ה נוהג עולמו על פי החקים האלו, וכדרך שצוה בתורה ואמר (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו". להודיענו שאלה הדרכים שצוה עליהן בתורתו, הן דרכי השם ב"ה, ועל פיהן נוהג עולמו. וכדרך שפירשו קדמונינו ז"ל (שבת קלג, ב) "מה הוא רחום אף אתה היה רחום" וכו', ויתבארו מקצת דברים אלו בחדר העשירי. אם כן כבר נוכל לעמוד על אופן הנהגתו את בריותיו. אין הדבר כן. שאע"פי שאין ספק שהוא מנהיג עולמו בחכמה, על דרך שיתבאר בחדר זה, אין כח בדעת האדם לעמוד על אופן ההנהגה הזאת. ולפי שאי אפשר לו לעמוד עליו, ידמה לו כאילו ח"ו יש חסרון בהנהגתו ית'. וכמו שבארנו (בחדר ד' חלון ה'). שהנביאים שעמדו בסוד ה' יותר מכל בני האדם, גם הם לא יכלו לעמוד על עיקר דברים הללו. וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (ברכות ז, א), שבקש משה רבינו ע"ה לדעת מפני מה יש צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. וכן צעק ירמיה (ירמיה יב, א) "מדוע דרך רשעים צלחה?" וגו'. וחבקוק אמר (חבקוק א, יג) "למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו". והמשורר האלהי אמר (תהלים עג, ג) "כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה". וכל תלונות איוב בצרותיו היו על ענין הזה. וחלק גדול מספר קהלת מדבר מענין זה. אמר (קהלת ח, יד) "יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים". והודיע במקומות רבים מִסִפְרוֹ שאף החכם שבחכמים, לא יוכל לדעת תכלית סוד הדברים. והביא עצמו למשל שהיה חכם מכל אדם, ולא יכול להבין, אף כי זולתו מבני אדם. וכמו שתראה בבית השני שיובאו בו רוב דבריו ויתפרשו בענין זה.
דע כי סוד דרכי ה' והנהגתו את עולמו אינן נודעים לדעת האדם ולבינתו. ואין הרצון1יש כאן קוצר לשון ואולי רצונו לומר "לדעת כל הדברים הנעלמים" בזה שטעם אלו הדרכים נעלמים. על דרך משל למה תקנה החכמה העליונה חקים ומשפטים כאלה ולא בחרה בדרכים אחרים? ולברר במופתים שרק הדרכים שבחרה בהן הן דרכי חכמה. והדרכים והחקים הזולתיים הן דרכי סכלות. כי זאת היא סוד החכמה עצמה הנעלמת מעין כל חי. ואינה נודעת בידיעה ברורה נשגב מדרך המופת זולתי ליוצר הכל ית' וכמו שבארנו (בחדר ב' חלון א) ובמקומות רבים מספר זה. ועל זה אמר (איוב כח, כג) "אלהים הבין דרכה" וגו'. אבל מה שאנו מדברים עליו עתה, הוא שגם אם נקבל חקי חכמת השם ב"ה באמונת הלב, ותהיינה אלו החקים קבועים בדעתנו שהן דרכי החכמה, ותאמר אם כן שהיוצר ב"ה נוהג עולמו על פי החקים האלו, וכדרך שצוה בתורה ואמר (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו". להודיענו שאלה הדרכים שצוה עליהן בתורתו, הן דרכי השם ב"ה, ועל פיהן נוהג עולמו. וכדרך שפירשו קדמונינו ז"ל (שבת קלג, ב) "מה הוא רחום אף אתה היה רחום" וכו', ויתבארו מקצת דברים אלו בחדר העשירי. אם כן כבר נוכל לעמוד על אופן הנהגתו את בריותיו. אין הדבר כן. שאע"פי שאין ספק שהוא מנהיג עולמו בחכמה, על דרך שיתבאר בחדר זה, אין כח בדעת האדם לעמוד על אופן ההנהגה הזאת. ולפי שאי אפשר לו לעמוד עליו, ידמה לו כאילו ח"ו יש חסרון בהנהגתו ית'. וכמו שבארנו (בחדר ד' חלון ה'). שהנביאים שעמדו בסוד ה' יותר מכל בני האדם, גם הם לא יכלו לעמוד על עיקר דברים הללו. וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (ברכות ז, א), שבקש משה רבינו ע"ה לדעת מפני מה יש צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. וכן צעק ירמיה (ירמיה יב, א) "מדוע דרך רשעים צלחה?" וגו'. וחבקוק אמר (חבקוק א, יג) "למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו". והמשורר האלהי אמר (תהלים עג, ג) "כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה". וכל תלונות איוב בצרותיו היו על ענין הזה. וחלק גדול מספר קהלת מדבר מענין זה. אמר (קהלת ח, יד) "יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים". והודיע במקומות רבים מִסִפְרוֹ שאף החכם שבחכמים, לא יוכל לדעת תכלית סוד הדברים. והביא עצמו למשל שהיה חכם מכל אדם, ולא יכול להבין, אף כי זולתו מבני אדם. וכמו שתראה בבית השני שיובאו בו רוב דבריו ויתפרשו בענין זה.
גן נעול
וכבר אמרנו בבית הראשון (חדר ד' חלון ו') שהחכמים והצדיקים באמונתם יחיו, כי יודעים כי השם ב"ה צדיק וישר הוא, אל אמונה ואין עול, ומשתמשים בענין זה בכח העקשות הנטועה בנפש, לעקש שאלות השכל השופט כפי מראה עיניו. ולכן הקדים ירמיה ע"ה "צדיק אתה ה'" וגו', כלומר אעפ"י שאדבר אתך משפטים בשכלי, יודע אני כי בשלי הצער הזה, שאיני מבין סוד דרכיך, אבל בלבבי יודע אני כי צדיק אתה בכל דרכיך. וכן הקדים המשורר האלהי בתלונתו (תהלים עג, א) "אך טוב לישראל אלהים לברי לבב", כלומר אף כי אערוך לפניך שאלת צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, הנני יוסד ליסוד מוסד כי טוב אתה לבד לישראל ולברי לבב. כי החכמים יודעים שסוד דרכי ה' נשגבים מבינת האדם וממראה עיני השכל. וכמו שבארנו דברים של טעם בבית הראשון (חדר ח' חלון א'), וכדברי הכלל הל"ב. והנה הם מאריכים ברוח שכלם ובינתם, לחשוב מחשבות טהורות ביראת ה' ובנפלאותיו, ואלה המחשבות נצבות בעד1נגד כח הכעס ומרירות הנפש, שלא יפרצו מהרה בראותם לעיניהם צדיקים נגועים ומעונים, ורשעים מצליחים ועושים חיל, ולא יטו רגליהם בעבור זה מן הדרך הישרה, וכמו שבארנו שם בטוב טעם (חדר י חלון י). ואין כן הכסיל שמדתו "נוח לכעוס", ולא יוכל להאריך ברוחו, אלא מיד שרואה בעיניו רשע עושה חיל, או צדיק הולך שחוח, יתבלבל דעתו ויקרא תגר על מדותיו של השם ב"ה. כי כעס הנפש תבלבלהו, בעבור שרוחו גבוה ואין מעצר לרוחו, לפי שלא הרגיל עצמו במוסר לשום דלתים ובריח בעד רוחו שלא יפרוץ מהרה. ועל ענין כזה וכיוצא בו שנינו (אבות, ד), "איזהו גבור? הכובש את יצרו, שנאמר (משלי טז, לב) 'טוב ארך אפים מגבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר'". ושנינו (אבות, ד) "מאד מאד הוי שפל רוח". ובארנו הכל על נכון בפרושינו למסכת אבות.2יין לבנון, מהד' תשס"ג עמ' 268-269; 282-286 וכשתגבר עליו הכעס ובלבול הדעת מיד יטה מדרך האמת, ויאמר אין טוב בחכמה ובחכמים, ושיותר טוב ללכת אחרי שרירות הלב הרע. וכדרך שנזכר בנבואה, שאמרו הנלוזים (מלאכי ב, יז) "כל עושי רע טוב בעיני ה', ובהם הוא חפץ. או איה אלהי המשפט?". ונאמר עוד שאמרו (שם ג, יד) "שוא עבוד אלהים, ומה בצע כי שמרנו משמרתו?" וגו'. והנה תראה בדברי המשורר שהזכרנו כשדבר על ענין זה ואמר (תהלים עג, ג) "כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה" וגו'. (עג, יב-יד) "הנה אלה רשעים וגו' השגו חיל, אך ריק זכיתי לבבי וגו' ואהי נגוע כל היום" וגו'. הזכיר אחרי כן (עג, טז-כ) "ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני. עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם. אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות. איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות. כחלום מהקיץ יי' בעיר צלמם תבזה". כלומר הודיע שבקש לדעת סוד הדבר בשכלו ובבינתו ולא יכול, כי אלו הדברים נשגבים מבינת האדם ומשכלו. עד אשר בא אל מקדשי אל, ונחה עליו הרוח הטוב, אז נתוסף בו רוח בינה ממרומים, והבין אחרית הצדיקים והרשעים, ואז נחה שקטה דעתו, כי ראה המשפט הגדול בקום אלהים לשפוט תבל באחרית הימים, ונודע לו מה בין צדיק לרשע.