תהילים עג:יב מחשבת ישראל: עקידת יצחק, חובות הלבבות וגן נעול

והיה כי יביאך אל הארץ וגומר לפי שפרשת שמע הנזכרת איך שתובן תורה על היותו הוא יתברך לנו לאלהים ואנחנו לו לעם אשר זה ממה שנתחקה בכל התורה והנביאים לענין אישות וקורבה זווגית כי על כן אמר ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך כי הוא המחוייב מאהבת נשים על שלשה דברים שאדם חייב לאשתו שאר כסות ועונה (שמות כ"א) כמו שכתבנו הענין יפה אצל מעשה המשכן שאר מ"ח. (ד) ולזה מה שסמך והיה כי יביאך יי' אל הארץ אשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק ליעקב לתת לך ערים גדולות וטובות אשר לא בנית ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת ושבעת השמר לך פן תשכח וגומר. ירצה שהוא הזמין לפניה מה שראוי שיותן לה בכתובתה ומתנתה ושכבר יתן לפניה הארץ ההיא הטובה והרחבה אשר תשב בה ותאכל ותשבע ותותר כמו שנרמז זה כלו במה שאמר והנה יי' נצב עליו ויאמר וגומר הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך (בראשית כ״ח:י״ג) וכמו שכתבנו שם ולכן שלא תשכח את אשר הוציאה מעבדות מצרים להיות מטרונה גדולה בביתו והזהירה על היראה והעבודה וכמו שאמרו אלו מלאכות שהאשה עושה לבעל' ואפי' מכנסת כמה עבדים אינה יושבת בטלה שהבטלה מביאה לידי שעמום (כתובות נ"ט:) וזה במה שאמר את יי' אלהיך תירא ואותו תעבוד (ד) ובשמו תשבע הוא הכבוד כי הוא יהי' דרך כבוד כמו שיתבאר בשער צ"ב ב"ה. והכוונה כי אם אמר בראשונ' ואהבת את יי' אלהיך לא תמנע מהיראה והעבודה והכבוד והזהירה ביותר מהניאוף כמו שאמר לא תלכו אחרי אלהים אחרם וגומר. כי אל קנא יי' אלהיך בקרבך. לא תנסו את יי' וגו' שמור תשמרון וגומר. (ה) לפי שהאשה האהובה בסמכה על אהבת בעלה וחשקו אליה לפעמים תרבה עליו געגועים לנסות הישנו אוהב אותה בכל לבו ובכל נפשו וכבר יהיה הנסיון הזה סכנה ובלבול באהבתם כמו שהיה להם במסה כשאמרו היש יי' בקרבנו אם אין (שמות י״ז:ז׳) רק שמור תשמרון את מצות יי' אלהיכם ועדותיו וחוקיו אשר צוך ועשית הישר והטוב וגומר כלומר עשה אתה מה שעליך לעשות והוא יעשה מה שעליו בלי ספק. כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות וגו'. ואמרת לבנך עבדים וגו'. זאת השאלה יחסו חכמי ההגדה אל הבן החכם (ו) והנה טוב טעמה ותשובתה על ידי הכתובים הנמשכים עד וצדק' תהיה לנו כי נשמור וגומר גם אומרם ז"ל אף אחה אמור לו כהלכות הפסח וכו'. כתבנו יפה בפרשת לקיחת הפסח שער ל"ח: כי יביאך יי' וגומר. ונשל גוים רבים מפניך וגומר. החרם תחרם אותם וגומר. ולא תתחתן בם וגומר. כי יסיר את בנך מאחרי כי אם כה תעשו וגו'. כי עם קדוש אתה וגומר. אחר שהחמיר על אזהרת עצמם צוה אותם שישתדלו בכל עוז להסיר המכשולות מהבנים וזה במה שיחרימו כלה לכל הגוים ההם ולכל אלהיהם ובתי עבודתם וכו'. ולפי שיראה שיש בזה אכזריות גדולה סמך ואמר כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך וגומר. והכוונה שתהיו מופרשים ומובדלים במדותיכם עד שלא יהיה הרחמנות והאכזריות המפורסם לעיני הכל רק אשר יסכים בו הדעת האלהי כמו שנתבאר יפה אצל מעשה שכם שער כ"ז ויבא עוד זכרונו בדין עיר הנדחת וכמו שאמר להלן לא תתגודדו ולא תשימו קרחה וגומר כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך ובך בחר וגומר (דברים י״ד:ב׳). והענין בכל זה שלא כרת עם ישראל ברית ולא קרבם אליו להיות להם תכונות ומדות אנושיות כשאר העמים רק על מנת שיבדלו מהם ויתקדשו בם בכל אשר ימשך משם שום דבר בחלוף עבודתו ונתן דוגמת זה במה שאמר לא מרבכם מכל העמים חשק יי' בכם וגו'.(ז) ירצ' הלא תראו שאם היה חשקי כחשק מלכי האדמה לא הייתי חושק רק בעם היותר גדול והיותר עצום מכל העמים ואשר יהיו לו ממלכות רבות ועצומות אשר יתבצר בהם ויתר הדברים אשר יכללו תשוקות המלכים וחמודותם והנה לא עשיתי כן רק אתכם אהבתי עם היותכם המעט אשר על פני האדמה ולא היה לכם חלק ונחלה בארץ כשאר העמים אשר נאחזו בתוכה בכח ידם אלא כי מאהבת יי' אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא יי' אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים. והנה מזה תדע נאמנה כי יי' אלהיך הוא האלהים האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור בין שתהיינה מצותיו מסכימות אל דעות האנשים ומחשבותיהם ובין שתהיינה בלתי מסכימות והנה מאמר לא מרבבם והסמוך אליו נתבארו גם כן יפה בשער נ"ו עיין עליו. ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וגומר. הנה בזה ירא' שהודיע אותם כלל גדול מדרכי הנהגתו בשלומת רשעים וענשם ואמר שינהג עמם על שני דרכים לפי ענין האנשים החטאים (ח) וזה כי כשיהיו הרשעים הרבה הנה אז יחייבו הסבות הרבות להאריך להם ואם לא בזכותם וכמו שאמרו להודיע כמה ארך אפים לפניו וכו' (אבות פ"ה) וכבר כתבתי טעם האריכות הזה בפירוש בעשרה מאמרות נברא העולם בשער ג' ובספור המבול שער י"ג אמנם כאשר יהיה הרשע ביחיד או יחידים מעטים הנה אז ימהר יחיש פורענותו כי אין לו אותם הסבות על מה שיסמוך ולזה תמצא מפורש שעקר תרעומת האריכות בהם הוא בלשון רבים כמו שאמר המשורר כי קנאתי בהוללים וגו'. כי אין חרצובות למותם וגו'. בעמל אנוש אינימו וגומר. וסוף אמר הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל (תהילים ע״ג:י״ב) וכן אמר הנביא מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד (ירמיהו י״ב:א׳). וחבקוק אמר על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפע כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפע מעוקל. וכן אמר למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו (חבקוק א׳:י״ג) כי הנה הוא הפליג התלונה לסבול הצדיק העול ההוא מהרשע אבל לא התלונן מאריכות הרשע ההוא אבל אמר המשורר ראיתי רשע עריץ וגומר ויעבור והנה איננו וגומר (תלים ל"ז) ולפלא אמר שלמה המלך עליו השלום ויש עושה רע מאת ומאריך לו אבל סמוך אמר כי גם יודע אני וגומר וטוב לא יהי' לרשע ולא יאריך וגומר (קהלת ח׳:י״ג). הנה שזה יהיה על הרוב ויחוייב מזה שהנהגתו ית' עם הרבים היא נפלאת מעיננו כי לו לבדו ידועות הסבות אשר בם יתקיימו ואיך ובמה תתמלא סאתם וכמו שביאר המשורר עליו השלום מה גדלו מעשיך יי' מאד עמקו מחשבותיך איש בער וגו'. בפרוח רשעים כמו עשב וגומר (תהילים צ״ב:ו׳-ז׳)אמנם הנהגתו עם היחידים היא יותר גלויה ומפורסמת מצד תכיפות פורענותם לחטאתם על הרוב וכמו שאמר ראיתי רשע עריץ וגומר ויעבור והנה איננו וגו' (שם ל"ז). והוא מה שהודיעם שיתנהג עמם על אלו האופנים כדי שלא יבטחו הרבים על אריכותם ושיפחד היחיד מתכיפות פורענותם והוא כלל גדול לחיים והוא אמרו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לומר כי כשהשונאים רבים הם משלם להאבידו אותם כאשר יעלה הרצון לפניו או שיראה לפניו שהגיע קץ פורענותם כי הוא נעלם מכל זולתו וכמו שאמר מאד עמקו מחשבותיך (שם צ"ב). אמנם כשיהי' הרשע יחיד הנה לא יאחר לשונאו (ח) כי אל פניו של שונא ולדעתו ואל פני רוב העולם תהיה נכרת שלימות רשעתו. והנה זהו פירוש נכון בשמירת גבולי הלשון ומועיל מאד בידיעת דרכי ההנהגה ידיעה אמתית ונכונה ודרך התרגום הוא ידוע ונכון בתקון הלשון. והנה אחר כן אמר ושמרת את המצוה והחקים והמשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותה שהכל מוטל עליך מחברת הזווג שאמרנו מדרך המוסר. אמנם היות ^*שהענין הזיווגי וכו' ר"ל יחס הזיווג אשר בין בני ישראל ובין הי"ת דרך משל. שהענין הזווגי על הדרך הנזכר יחייב שמירת כל אלה הדברים הנרדפים שנמשכו זה אחר זה אחר פרשת שמע עם כל זה הרבה להתחבר עמה ולהרבות מתן שכרה תחת אהבתה ויראתה ועבודתה אל בעלה המחוייבים אליה ועל דרך שאמר המשורר ולך יי' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו (שם ס"ב). וכי אחר שהאדם חייב לעשות כל מלאכותיו לו ולעבודתו הנה מה שמשלם לאיש שכר טוב כמעשהו היא חסד גמור וכבר בא זה אצל ויחשביה לו צדקה שער י"ז והנה לזה חזר ואמר והיה עקב תשמעון וגומר. ויתכן שכל מה שאמר עד הנה מעבדים היינו לפרעה וגו' הוא תשובת הבן החכם על העדות והחקים לבד כי על החקים אמר ויצונו יי' לעשות את החקים האלה לטוב לנו כל הימים וגומר וצדקה תהיה לנו כי נשמור וגומר: ונמשכו הדברים עד כאן בהסיר המכשולות מלפניהם ופקפוק הבנים אם מטבעם ואם מחמת המונים בהם כמו שאמר על החקים דבר שהשען ואומות עכ"ום ת משיבן עליהם (יומא ם"ז.) ובתת סדר הנהגתו בשכרם ועונשם ועכשיו מסיים הענין בת טעם אל המשפטים ששאל שהוא הספק היותר עצום למה שנרא' החלק הזה מהמשפטים אשר בין העם בעניני הממונות ודיני חבלות וקנסות הוא מותריי בתורה אחר שכל העמים אשר על פני האדמה יש להם חוקים ומשפטים יחיו בהם וכמו שכתבנו בשער הנזכר במקום השאלה ונוסף עוד בפרשת משפטים שער מ"ו: ואמר

נֹאמַר כִּי כְּבָר קָדְמוּ הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים לַחְקֹר עַל זֶה הָעִנְיָן מֵהֶם מִי שֶׁאָמַר (ירמיה יב א) מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה, וְאָמַר הָאַחֵר (חבקוק א ג) לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן וְעָמָל תַּבִּיט וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי וַיְהִי רִיב וּמָדוֹן יִשָּׂא, וְאָמַר (חבקוק א ד) כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק, וְאָמַר (חבקוק א יג) תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ, וְאָמַר אַחֵר (תהלים עג יב) הִנֵּה אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ חָיִל, וְאָמַר (תהלים עג יג-יד) אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וָאֱהִי נָגוּעַ כָּל הַיּוֹם וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים. וְאָמַר אַחֵר עַל אַנְשֵׁי דּוֹרוֹ (מלאכי ג טו) גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ, וְהַרְבֵּה כָּזֶה.

וכבר אמרנו בבית הראשון (חדר ד' חלון ו') שהחכמים והצדיקים באמונתם יחיו, כי יודעים כי השם ב"ה צדיק וישר הוא, אל אמונה ואין עול, ומשתמשים בענין זה בכח העקשות הנטועה בנפש, לעקש שאלות השכל השופט כפי מראה עיניו. ולכן הקדים ירמיה ע"ה "צדיק אתה ה'" וגו', כלומר אעפ"י שאדבר אתך משפטים בשכלי, יודע אני כי בשלי הצער הזה, שאיני מבין סוד דרכיך, אבל בלבבי יודע אני כי צדיק אתה בכל דרכיך. וכן הקדים המשורר האלהי בתלונתו (תהלים עג, א) "אך טוב לישראל אלהים לברי לבב", כלומר אף כי אערוך לפניך שאלת צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, הנני יוסד ליסוד מוסד כי טוב אתה לבד לישראל ולברי לבב. כי החכמים יודעים שסוד דרכי ה' נשגבים מבינת האדם וממראה עיני השכל. וכמו שבארנו דברים של טעם בבית הראשון (חדר ח' חלון א'), וכדברי הכלל הל"ב. והנה הם מאריכים ברוח שכלם ובינתם, לחשוב מחשבות טהורות ביראת ה' ובנפלאותיו, ואלה המחשבות נצבות בעד¹נגד כח הכעס ומרירות הנפש, שלא יפרצו מהרה בראותם לעיניהם צדיקים נגועים ומעונים, ורשעים מצליחים ועושים חיל, ולא יטו רגליהם בעבור זה מן הדרך הישרה, וכמו שבארנו שם בטוב טעם (חדר י חלון י). ואין כן הכסיל שמדתו "נוח לכעוס", ולא יוכל להאריך ברוחו, אלא מיד שרואה בעיניו רשע עושה חיל, או צדיק הולך שחוח, יתבלבל דעתו ויקרא תגר על מדותיו של השם ב"ה. כי כעס הנפש תבלבלהו, בעבור שרוחו גבוה ואין מעצר לרוחו, לפי שלא הרגיל עצמו במוסר לשום דלתים ובריח בעד רוחו שלא יפרוץ מהרה. ועל ענין כזה וכיוצא בו שנינו (אבות, ד), "איזהו גבור? הכובש את יצרו, שנאמר (משלי טז, לב) 'טוב ארך אפים מגבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר'". ושנינו (אבות, ד) "מאד מאד הוי שפל רוח". ובארנו הכל על נכון בפרושינו למסכת אבות.²יין לבנון, מהד' תשס"ג עמ' 268-269; 282-286 וכשתגבר עליו הכעס ובלבול הדעת מיד יטה מדרך האמת, ויאמר אין טוב בחכמה ובחכמים, ושיותר טוב ללכת אחרי שרירות הלב הרע. וכדרך שנזכר בנבואה, שאמרו הנלוזים (מלאכי ב, יז) "כל עושי רע טוב בעיני ה', ובהם הוא חפץ. או איה אלהי המשפט?". ונאמר עוד שאמרו (שם ג, יד) "שוא עבוד אלהים, ומה בצע כי שמרנו משמרתו?" וגו'. והנה תראה בדברי המשורר שהזכרנו כשדבר על ענין זה ואמר (תהלים עג, ג) "כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה" וגו'. (עג, יב-יד) "הנה אלה רשעים וגו' השגו חיל, אך ריק זכיתי לבבי וגו' ואהי נגוע כל היום" וגו'. הזכיר אחרי כן (עג, טז-כ) "ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני. עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם. אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות. איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות. כחלום מהקיץ יי' בעיר צלמם תבזה". כלומר הודיע שבקש לדעת סוד הדבר בשכלו ובבינתו ולא יכול, כי אלו הדברים נשגבים מבינת האדם ומשכלו. עד אשר בא אל מקדשי אל, ונחה עליו הרוח הטוב, אז נתוסף בו רוח בינה ממרומים, והבין אחרית הצדיקים והרשעים, ואז נחה שקטה דעתו, כי ראה המשפט הגדול בקום אלהים לשפוט תבל באחרית הימים, ונודע לו מה בין צדיק לרשע.