תהילים עג:יג מחשבת ישראל: גן נעול וחובות הלבבות

"בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני" (תהלים עג, כד). פירוש. המשורר האלוהי היה חכם גדול ונוהג בדרכי החכמה, כמו שאמר בתלונתו "אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי" (עג, יג). גם אמר "ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני" (עג, כג). כי ענין המזמור על תלונת "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו", והודיע שאין דעתו משגת סוד משפטי השם ב"ה ודרכי הנהגתו את בריותיו. שכן אמר "ואחשבה לדעת זאת, עמל הוא בעיני" (עג, טז). והודיע עוד שבכל זאת לא סר ימין ושמאל ממצווֹת ה' ותורותיו, כי הוא תמיד עם השם לעשות כאשר צוהו. ומרוב הֶרְגֵלוֹ בדרך החכמה והיותו כובש את יצרו המצייר רע, הגיעתהו העזר האלוהי, הרוח הטובה המשלים חפץ לבבו הטוב, וכמו שבארנו הענין היקר הזה בבית הראשון (חדר ה חלון ד). וזהו שאמר "אחזת ביד ימיני", וימין הוא דרך החכמה, כדרך "כי מימיני בל אמוט" (תהלים טז, ח), "לב חכם לימינו" (קהלת י, ב), וגם זה בארנוהו. והנה בארנו שם כי דרכי החכמה [מתנגדים] לטבע יצר הלב, והמעשה קשה, כי צריך שיהיה הציור הטוב חזק מאד בלב שיוכל לעשות כדרכו ולא יתקפנו הציור הרע ההפוך ממנו. ואעפ"י שהלב משכיל ומאמין כי טוב לעשות בחכמה, הנה בְּהִמָשֵׁל הציור הרע קשה המעשה, וכמו ששנינו "ולא המדרש עיקר אלא המעשה" (אבות, א). ואמר שלמה "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ). ואמר הטעם "רחוק מה שהיה, ועמוק עמוק מי ימצאנו" (קהלת ז, כד), ובארנוהו שם יפה. ועל כן בקשו כל החסידים והקדושים שֶׁיַנְחֵם השם ב"ה בדרך חכמה וישמרם מהלכד ע"י היצר, כדרך "יי' נחני בצדקתך" (תהלים ה, ט), "רוחך טובה תנחני בארץ מישור" (תהלים קמג, י) וכיוצא בהם. וכל זה בדרכי החכמה שיש בכולם שתי דרכים במציאות, והשם ב"ה הסכים בעצתו העליונה בדרך החכמה. ועל זה אמר "בעצתך תנחני", כלומר אנא ה' לפי שהייתי תמיד עמך ולא סרתי מיראתך, ולא חשבתי תועה על משפטיך. נגד אחיזתך בכח הימין אשר בי שלא יטו רגלי מן הדרך הישר, כן תנחני מעתה ועד עולם בדרך שיעצת עליו בתורתך. ומלבד שלא אכשל ממראה עיני בראותי "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". גם לא אכשל מיצר הרע הנלחם בי להדיחני מדרך החכמה שיעצת עליו.

נֹאמַר כִּי כְּבָר קָדְמוּ הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים לַחְקֹר עַל זֶה הָעִנְיָן מֵהֶם מִי שֶׁאָמַר (ירמיה יב א) מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה, וְאָמַר הָאַחֵר (חבקוק א ג) לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן וְעָמָל תַּבִּיט וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי וַיְהִי רִיב וּמָדוֹן יִשָּׂא, וְאָמַר (חבקוק א ד) כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק, וְאָמַר (חבקוק א יג) תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ, וְאָמַר אַחֵר (תהלים עג יב) הִנֵּה אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ חָיִל, וְאָמַר (תהלים עג יג-יד) אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וָאֱהִי נָגוּעַ כָּל הַיּוֹם וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים. וְאָמַר אַחֵר עַל אַנְשֵׁי דּוֹרוֹ (מלאכי ג טו) גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ, וְהַרְבֵּה כָּזֶה.