תהילים עג:כה מחשבת ישראל: דרשת שבת הגדול, נר מצוה ונצח ישראל

ובמדרש בפרשה זאת* (ויק"ר ז, ו), אמר רבי לוי, נימוס* קילוסים הוא שכל המתגאה אינו נידון אלא באש. דור המבול על ידי שנתגאו ואמרו (איוב כא, טו) "מה שדי כי נעבדנו וגו'" לא נדונו אלא באש, (איוב ו, יז) "בעת יזורבו נצמתו". אמר רבי יהושע בן לוי, זריבתן לחלוטין היתה, כמה דאת אמר (שם) "בחומו נדעכו ממקומם". מהו "בחומו", ברותחין. אמר רבי יוחנן, כל טפה וטפה שהיה הקב"ה מביא על דור המבול היה מרתיחה בתוך גיהנם, הדה הוא דכתיב* "בחומו נדעכו ממקומם". סדומים על ידי שנתגאו ואמרו נשכח את הרגל מבינינו, כדכתיב (איוב כח, ד) "פרץ נחל וגו'", לא נדונו אלא באש, שנאמר (בראשית יט, כד) "וה' המטיר על סדום וגו'". פרעה הרשע על ידי שנתגאה ואמר (שמות ה, ב) "מי ה' אשר אשמע בקולו" לא נדון אלא באש, (שמות ט, כד) "ויהי ברד ואש מתלקחת וגו'". סיסרא הרשע על ידי שנתגאה ולחץ את* ישראל, כמה דכתיב (שופטים ד, ג) "והוא לחץ את בני ישראל בחזקה". מהו בחזקה*, אמר רבי יצחק בחירופין ובגידופין, לא נדון אלא באש, שנאמר (שופטים ה, כ) "הכוכבים ממסילותם נלחמו וגו'". סנחריב שנתגאה ואמר (ישעיה לו, כ) "מי בכל אלהי הארצות וגו'", לא נדון אלא באש, (ישעיה י, טז) "ותחת כבודו יקד יקוד כיקיד אש". נבוכדנצר על ידי שנתגאה ואמר (דניאל ג, טו) "ומן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי", לא נדון אלא באש*, (שם פסוק כב) "קטיל הימון שביבא די נורא". מלכות ד' על ידי שהיא מחרפת ומגדפת ואומרת* (תהלים עג, כה) "מי לי בשמים", אינה נדונית אלא באש, (דניאל ז, יא) "חזית הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא". אבל ישראל שהם נבזים ושפלים בעולם הזה אינן מתנחמין אלא באש, שנאמר (זכריה ב, ט) "ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב".

וזה שאמר במדרש (ויק"ר יג, ה), "את* הגמל" (ויקרא יא, ד), זו בבל, "כי מעלה גרה הוא" (שם), שמקלסת להקב"ה. רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי ישמעאל בר נחמן, כל מה שפרט דוד, כלל אותו רשע בפסוק אחד, שנאמר (דניאל ד, לד) "כען אנה נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא". "משבח"*, (תהלים קמז, יב) "שבחי ירושלים את ה'". "ומרומם", (תהלים ל, ב) "ארוממך ה'". "ומהדר" (תהלים קד, א) "ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת". "די כל מעבדוהי קשוט", (תהלים קלח, ב) "על חסדך ועל אמתך". "די כל ארחתיה דין", (תהלים צו, י) "ידין עמים במישרים". "ודי מלכין בגוה", (תהלים צג, א) "ה' מלך גאות לבש". "יכל להשפלה", (תהלים עה, יא) "וכל קרני רשעים אגדע". "ואת השפן" (ויקרא יא, ה), זו מדי, "כי מעלה גרה הוא" (שם), שמקלסת להקב"ה, שנאמר (עזרא א, ב) "כה אמר כורש מלך פרס". "ואת הארנבת" (ויקרא יא, ו), זו יון, "כי מעלת גרה היא" (שם), שמקלסת להקב"ה. אלכסנדרוס מוקדון כד הוי חמי לרבי שמעון הצדיק, אומר ברוך ה' אלוהי של שמעון הצדיק. "את החזיר" (ויקרא יא, ז), זו אדום, "והוא גרה לא יגר" (שם), שאינה מקלסת להקב"ה. ולא דייה שאינה מקלסת, אלא מחרפת ומגדפת ואומרת (תהלים עג, כה) "מי לי בשמים".

ובמדרש "פרה" (במדבר יט, ב), זו מצרים, שנאמר (ירמיה מו, כ) "עגלה יפה פיה מצרים". "אדומה" (במדבר שם), זו בבל, שנאמר (דניאל ב, לח) "אנת הוא רישא דדהבא". "תמימה" (במדבר שם), זו מדי. אמר רבי חייא בר אבא, מלכי מדי תמימים היו, אין להקב"ה עליהם אלא עבודת אלילים שקבלו מאבותיהם בלבד. "אשר אין בה מום" (במדבר שם), זה יון. אלכסנדרוס מוקדון כד חמא לשמעון הצדיק, הוה קאים ליה על רגלוהי ואמר, ברוך אלקי שמעון הצדיק*. אמרו לו בני פלטין דידיה, מן קמי יהודאי את קאים. אמר להון, כד אנא נחית לקרב, כדמותיה אנא חמי ונצח. "אשר לא עלה עליה עול" (במדבר שם), זו מלכות רביעית, שלא קבלו עליהן עול של הקב"ה, ולא דיה שלא קבלה, מחרפת ומגדפת, ואומר (תהלים עג, כה) "מי לי בשמים". "ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה אל מחוץ למחנה" (במדבר שם פסוק ג), מלמד שהוא עתיד לדחוף את שרה של כרך גדול ממחיצתו. "ושחט אותה לפניו" (במדבר שם), שנאמר (ישעיה לד, ו) "כי זבח לה' בבצרה וגו'". אמר רבי ברכיה, טבח גדול בארץ יהיה. "ושרף את הפרה לעיניו" (במדבר שם פסוק ה), (דניאל ז, יא) "ויהיבת ליקודת אשא". "את עורה ואת בשרה וגו'" (במדבר שם), היא ודוכסיא ואיפרכיה ואיסתרטליטיה, כמו דאת אמר (יחזקאל כז, כז) "הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחובליך מחזיקי בדקיך ועורבי מערבך". אמר שמואל בר רב יצחק, אפילו אותם שהם מקהלי*, ובאו ונדבקו בקהלך, אף הם יפלו בלב ימים ביום מפלתך.