תהילים עג:כח מחשבת ישראל: גן נעול, יסוד מורא וסוד תורה ומורה נבוכים

אחר זה הזכיר כי אלה האנשים הם רשעים גמורים. "אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו התעיבו עלילה אין עושה טוב" (תהלים יד, א), כי אינם פוחדים מן הפגעים ותמורות העולם המנערים את הרשעים מן [הרע], בארחות משפט השם ב"ה. ועל זה אמר "אך משאתו יעצו להדיח, ירצו כזב" (תהלים סב, ה), ומלת "שאתו", כמו "הלא שאתו תְּבַעֵת אתכם וּפַחַדוֹ יפול עליכם" (איוב יג, יא) והוא חתת אלהים [בידו] הקשה המבעתת את הרשעים. ומלת "להדיח" כמו "להדיחך מעל יי' אלהיך" (דברים יג, יא) הכתוב אצל המסית הנותן עצה לזנות לאלילים. ומלת "יעצו" הנותן עצה והסכמה לשואליו כדת מה יעשה, כדרך הכלל הרביעי.²שהזכרנו לעיל יאמר אך כל חפץ הרשעים הללו להדיח את העם מפחד אלהיהם, ונותנין עצות רעות מאד שיעשו כל התועבות להדיחם מעל השם ב"ה ושלא יפחדו ממנו. ומלת "ירצו", כמו "כי רצו עבדיך" (תהלים קב, טו). ומלת "כזב", כמו נחל אכזב, והוא הדבר הפוסק שאינו עומד בכחו, וזה משל על תשועת אדם שהוא כזב ותשועתו פוסקת כאשר יקרה עת ופגע. רוצים בכזב ומואסים לבטוח באמת על השם ב"ה. ולפי שכונת המשורר להודיע גודל רשעתם ועוצם הֶשְׁחֵת דעתם אמר "יעצו", שהנחת [מלה] זו על הנותן עצה לזולתו השואל את פיו, להורות כי הם מִכַּת משנאי ה' וממנאציו, שמלבד שהם חוטאים בעצמם בתאוה וברשעה הם גם חפצים להחטיא זולתם להדיחם מן השם ב"ה, אעפ"י שאינן נהנין. וזה קרוב לענין הוא "זִמוֹת יעץ" המבואר למעלה. וכמו "מִשְׂאֵתוֹ" (סב, ה) שָׁב על אלהים הנזכר בראש הדברים,³תהלים סב, ב ולכן כאשר תם להודיע תכונת אלה הרשעים, חזר אל הענין שהחל בו ואמר "אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי" (סב, ו), כלומר אני עצת הרשעים הללו רחקה מני, אבל אקבל דין שמים, ולא יסור לבי מה' לבקש תשועת אדם. אך תרום נפשי ותיחל לאלהים, כי ידעתי שממנו תבא תקותי ושכר פעולתי, ובישועתו אוכל לבטוח, כי הוא כמשגב חזק כמבואר למעלה. ועל זה אמר "אך הוא צורי וישועתי, משגבי לא אמוט" (סב, ז), כלומר לא כישועת האדם וכמו הנמשלים לקיר נטוי גדר דחויה. גם כל מגמתי לבקש קרבת אלהים ומעשים טובים, לא חפצתי בכבוד המדומה, זהב וכסף וסגולת מלכים. כי אם כבוד הנשמה, ענוה ורוח הקדש. ועל זה אמר "על אלהים ישעי וכבודי צור-עֻזי מחסי באלהים" (סב, ח) כדרך "ואני קרבת אלהים לי טוב שתי באדני אלהים מחסי" (תהלים עג, כח). והמליצות מלמדות אחת על חברתה, והן שקולות בפלס הדעת.

מה יקרה תורת א-להינו ומה נאמנו עדותיו ומה נמלצו אמרותיו כי הזכיר הכתוב דרכי האדם ארבעה שהם משתנים שבת ולכת ומשכב וקימה וכלם פעלים עומדים ואל יקשה עליך ישכבנה כי הטעם ישכב אתה כמו (תהלים ה) לא יגורך רע וחכמינו בלשון התלמוד הפרישו בין שוכב לנשכב ובדרך המקרא שניהם שוכבים והעד (בראשית יט) הן שכבתי אמש את אבי. והנה השכיבה בהקיץ ובעבור שברוב השינה האדם שוכב אמר הכתוב (בראשית כח) וישכב במקום ההוא ולא הזכיר ויישן גם הישן דומה למת על כן כתיב (מלכים א ב) וישכב דוד. והנה הישיבה מנוחת האדם במקום אחד וכאלו היא חצי קימה והקימה היא העמידה כמו (ויקרא כה) וקם הבית. והנה ההליכה תנועה ממקום למקום והוא הפך הישיבה והשכיבה כקו נטוי מראשו לרגליו והנה הקימה שהיא העמידה להפך ובספר תהלות לא הלך לא עמד לא ישב ולא הזכיר לא שכב כי ברוב שכיבה האדם ישן ובתורה כתוב (דברים ו) ודברת בם בלב כמו (קהלת לו) דברתי אני אל לבי גם בפה. והנה כל עסקיו על איזה דרך שיתהפך צוה להגות בתורתו וככה כתוב ובתורתו יהגה יומם ולילה. ואמר שלמה ע"ה בקש החכמה (משלי ו ) בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך ואתה עומד או יושב והדברים האלה שידע שהשם אחד ואין היות להווה רק שידבק בו על כן (דברים ו) ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך. אם תאהב שתעמוד בחיי העולם הזה גם בעולם הבא אהוב את השם ובסוף הספר ארמוז לך זה הסוד כי הוא יסוד כל חכמה כי השם לבדו בורא הכל ויודע חלקי הכל בדרך כל כי החלקים משתנים ונשמת האדם לבדו כאשר נתנה ה' היא כלוח מוכן לכתוב עליו ובהכתב על זה הלוח מכתב א-להים שהוא דעת הנכללים בנולדים מהארבע השרשים ודעת הגלגלים וכסא הכבוד וסוד המרכבה ודעת עליון אז תהיה הנשמה דבקה בה' הנכבד בעודה באדם וככה בהפרד כחה מעל גויתה שהוא הארמון שלה. והנה אין נכון למשכיל שיבקש לעולם הזה רק מה שיהיה לו טוב לעולם הבא הלא תראה כתוב בדברי העריות אני ה' כי הקדוש המרחיק מעריות אז יהיה מן הדבקים אל השם הנכבד כדברי אסף (תהלים עג) ואני קרבת א-להים לי טוב ולמעלה כי הנה רחקיך יאבדו ואמר דוד (תהלים טז) כי לא תעזוב נפשי לשאול ברדת בשרי שם כי השאול הוא הקבר שהוא בתחתיות הארץ. כמו (תהלים קלט) ואציעה שאול הנך ואמר (תהלים טז) תודיעני אורח חיים וככה אמר המשורר (תהלים מט) אך א-להים יפדה נפשי מיד שאול ומלת יקחני מעלה גדולה כמו (בראשית ה) ואיננו כי לקח אותו א-להים וככה (תהלים עג) ואחר כבוד תקחני וכתוב (שמות יט) וקדשתם היום והוא אל תגשו אל אשה. ע"כ הוא טמא השוכב עם אשתו. ואסור שיתפלל עד שירחץ. וככה הזכירו אנשי המשנה ע"ה שהי' מנהג ישראל בבית שני לרחוץ הבגד או העור שנפלה עליו אפילו טפה אחת. ולא יאכל בשר קודש. והחמיר הכתוב על הנדה והיולדת והנזיר קדוש ובהשלימו ימי נזרו וירצה לשוב לשתות יין יביא עולה וחטאת ושלמים וגילוח שערו פתח אהל מועד דרך בזיון לו בעבור שירחק מקדושתו וירד ממעלתו גם היולדת תביא כבש בן שנתו. ובעל השדה יתן תרומה וראשית ומעשרות ושכחה ופאה וחלה (ותרומה) ובעל הכרם ערלה והלולים ובכורים. גם ראשית תירוש ומעשרות ועוללות ופרט. והשנה השביעית. והיובל כוללת בעל השדה והכרם ובעל הצאן יתן ראשית הגז ובכור ועשירי. ואוכל שלמים. שוק וחזה וזרוע ולחיים וקיבה לבד האמורים. כתוב (דברים טז) איש כמתנת ידו והטעם שראוי שיתן כפי מה שנתן לו השם וזהו הראיון. וסוף דבר אליהו איש א-להים גם אלישע יוכיחו:

ואיני חושב עליך שיסתפק לך אמרו: ״קרוב יי לכל קוראיו״, ״קרבת אלהים יחפצון״, ״קרבת אלהים לי טוב״ שאלו כולם קריבת מדע – כלומר: השגה מדעית – לא קריבת מקום; וכן אמרו: ״קרובים אליו״, ״קרב אתה ושמע״, ״ונגש משה לבדו אל יי׳ והם לא יגשו״.