כִּ֤י לֹ֣א מִ֭מּוֹצָא וּמִֽמַּעֲרָ֑ב וְ֝לֹ֗א מִמִּדְבַּ֥ר הָרִֽים׃
חובות הלבבות
וְהַבּוֹטֵחַ בַּיְיָ הוּא תּוֹבֵעַ מִסִּבּוֹת הַטֶּרֶף מָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יוֹתֵר מְנוּחָה לְגוּפוֹ וְשֵׁם טוֹב לוֹ וּפְנַאי לְלִבּוֹ וּמָה שֶׁהוּא מֵפִיק יוֹתֵר לְחוֹבוֹת תּוֹרָתוֹ עִם יֶתֶר אֱמוּנָתוֹ כִּי הַסִּבָּה לֹא תּוֹסִיף לוֹ בְּחֻקּוֹ וְלֹא תְּחַסְּרֵהוּ מִמֶּנּוּ מְאוּמָה אֶלָּא בִּגְזֵרַת הָאֱלֹהִים יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עה ז-ח) לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים, וְאָמַר (תהלים כג ב) בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.