שָׁ֭מָּה שִׁבַּ֣ר רִשְׁפֵי־קָ֑שֶׁת מָגֵ֬ן וְחֶ֖רֶב וּמִלְחָמָ֣ה סֶֽלָה׃
קול התור
ט) [ד] חזקה וכיבוש בקץ המגולה. אתחלתא דגאולה של ימינו היינו, האתחלתא האחרונה שבדור אחרון, בכל הפעולות שלה צריכין להיות בשתי הטוריות, בטוריא דעזרא ונחמיה ובטוריא דיהושע. על הפסוק וירשתם אותה וישבתם בה. אומר רבנו הגר״א (אדרת אליהו דברים י״א:ל״א) ״בזכות שתרשו אותה תשבו בה, ובמה תירשוה בחזקה״. וחזקה היינו בנין ונטיעה כדין חזקת קרקע בכללות וזאת בטוריא דעזרא ונחמיה. ולעת הצורך גם בחזקה (החי״ת בקמץ) וזאת בטוריא דיהושע. רמז נפלא הראה לנו רבנו על זה כי ״עזרא נחמיה״ בחושבנא ״יהושע״. יהושע הוא מצאצאי אפרים בן יוסף והוא הנלחם בעמלק. עמלק במילוי עי״ן מ״מ למ״ד קו״ף בגימטריא ״סטרא אחרא״ (ת״פ) ||הערת המגיה: עי״ן מ״מ למ״ד קו״ף = ת״ע, סטרא אחרא = ת״פ|| תפקידו של יהושע בן נון – צ״א הלחם בעמלק. ויהושע משיח בן יוסף, והוא משיב״י מלחמה שערה היינו בשערי ירושלם אפתחא דקרתא אשר כאן מרכז מלחמתו בעשו וכאמור ״שמה שבר רשפי קשת״ וכו׳, ביעודו של מב״י שבפסוק הקודם, ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון. ובזה ראה רבנו את יעודו ורמז לשמו ״בשלם סוכו ומעונתו בציון״ עולה בחשבון ג׳ דורותיו של רבנו כזה ״אליהו בן שלמה זלמן בן ישכר דוב״ (מבואר להלן פרק ג׳). הדברים האלה מבטיחים לנו שבמלחמתנו בעמלק מכל הבחינות תהא סכתנו שלמה בסע״ד. וכוונת רבנו תירשוה בחזקה הוא ענין קץ המגולה שבדברי חז״ל לסנהדרין צ״ח מגילה י״ז) על הפסוק, ואתם הרי ישראל ענפיהם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וכו׳ אשר זאת היתה שאיפתו הנמרצה של רבנו הגר״א. וכלל גדול עפ״י רבנו שכל הפעולות בדרכי האתחלתא צריכות להיות כמו בימי עזרא ונחמיה כמו בימי כורש ורבנו כותב מפורש שקבוץ גליות תלוי בזכות קיום המצוות התלויות בארץ. והכוונה השניה ״תירשוה בחזקה״ שבדברי רבנו (החי״ת בקמץ כדלעיל) היא למאן דאמר (קדושין כ״ו) עפ״י הפסוק (ירמ׳ מ׳ י׳): ״ושבו בעריכם אשר תפשתם״, ותכלית עבודתנו בקבוץ גליות היא מלחמה לה׳ בעמלק שזאת היתה תפקידו העיקרי של יהושע בטוריא דמב״י מלחמה בעמלק מכל הבחינות נגד כל אויבי ישראל ונגד ארמילוס שר הערב רב, להעביר רוח הטומאה מן הארץ ולהעלות כנסת ישראל ושכינתא תתאה מעפרא ופתיחת המערכה נגד מלחמת גוג ומגוג בגאולה הראשונה לקראת בא משיח צדקנו – משיח בן דוד ב״ב. ועיקרי הפעולות הם בנין ירושלם וקבוץ גליות וקיום מצוות התלויות בארץ בסוד קץ המגולה וכולם הם ביעודו של רבנו נהורא דמב״י. ולפי הוראותיו הנשגבות במפורש ובדרך רמיזין בסוד צפנת פענ״ח ובסוד מעשה וחשבון ובסוד הגדול והנשגב סוד קול התור לפתיחת קץ המגולה בפועל שזאת היתה בשאיפתו של רבנו הגר״א ותלמידיו. וכן צפון יעודו של רבנו בפסוק ״חזה ציון קרית מועדנו״ הנאמר על שליחות משיח בן יוסף ובזה ראה גם האריה״ק ז״ל את יעודו כמב״י עפ״י רמיזין ידועין.
קול התור
תפלת ״עוד יוסף חי״ (המתחילה : רחם נא אבינו בשמים על שארית יוסף וכו׳), תפלת כסא דוד עבדך, בברכת בונה ירושלים, תפלת את צמח דוד לישועתך קוינו כל היום מצמיח קרן ישועה. תפלה לעני כי יעטף (תהילים ק״ב:י״ד) ושם תרחם ציון כי עת לחננה וכו׳ כי רצו עבדיך את אבניה וכו׳ וייראו גוים את שם ה׳ וכו׳. אהבתי כי ישמע (תהילים קט״ז:ו׳), ושם דלותי ולי יהושיע. מן המיצר (תהילים קי״ח:י״ז) ושם לא אמות כי אחיה וכו׳. לה׳ הארץ ומלואה (תהילים כ״ד:ג׳) ושם מי יעלה בהר ה׳ וכו׳. שב לימיני (תהילים ק״י:א׳), יענך ה׳ ביום צרה (תהילים כ׳:ב׳). כי באו מים עד נפש (תהילים ס״ט:ב׳) ושם הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש. ושם, אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה. יששום מדבר וציה וכו׳ (ישעיהו ל״ה:י׳) ושם ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה וכו׳. קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ה) ושם כי זרע השלום וכו׳. הר ציון ירכתי צפון (תהילים מ״ח:ג׳). ה׳ בעזך (תהילים כ״א:ה׳) ושם, חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים. גם עפ״י האריה״ק על מב״י בתפלת: כסא דוד ועפ״י רבנו בתקוז״ח. בשוב ה׳ וכו׳, היינו כחולמים (תהילים קכ״ו:א׳). ה׳ אל באפך תוכיחני (תהילים ו׳:ב׳). הרנינו לאלקים עוזנו (תהלים פ״א), ושם עדות ביהוסף, בצרה קראת ואחלצך. ויהי בשלם סוכו (תהילים ע״ו:ד׳), ושם שבר רשפי קשת וכו׳. בך ה׳ חסיתי (תהילים ל״א:י״ב) ושם מכל צוררי הייתי חרפה. ארוממך ה׳ כי דליתני (תהילים ל׳:ב׳). יאמרו גאולי ה׳ (תהלים ק״ו) ושם ישלח דברו וירפאם. ה׳ אורי וישעי (תהילים כ״ז:ג׳) ושם, אם תחנה עלי מחנה וכו׳ לראות בטוב ה׳ וכו׳.