תהילים פט:ט מחשבת ישראל: נצח ישראל, גן נעול ומורה נבוכים

יְהוָ֤ה ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י צְבָא֗וֹת מִֽי־כָֽמ֖וֹךָ חֲסִ֥ין ׀ יָ֑הּ וֶ֝אֱמֽוּנָתְךָ֗ סְבִיבוֹתֶֽיךָ׃

נצח ישראל

אזל שדריה לטיטוס הרשע, ואמר "אי אלקימו צור חסיו בו" (דברים לב, לז), זה טיטוס הרשע, שחירף וגידף כלפי מעלה. מה עשה הרשע, תפס זונה בידו ונכנס לבית קדשי קדשים, והציע ספר תורה, ועבר עליה עבירה, ונטל סייף וגדר את הפרוכת, ונעשה נס והיה הדם מבצבץ ויוצא, וכסבור הרג את עצמו, שנאמר (תהלים עד, ד) "שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות". אבא חנן אומר, "מי כמוך חסין יה" (תהלים פט, ט), שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע, ושותק. דבי רבי ישמעאל תנא, "מי כמוך באלים ה'" (שמות טו, יא), מי כמוך באלמים. מה עשה, נטל הפרוכת ועשה כמין גרגותני, והביא כל הכלים שבמקדש, והניחן בהם, והוליכו בספינה לילך ולהשתבח בעירו, שנאמר (קהלת ח, י) "ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קודש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו", אל תקרי "קבורים" אלא 'קבוצים', אל תקרי "וישתכחו", אלא 'וישתבחו'. איכא דאמרי, "קבורים" ממש, דאפילו מילי דמיטמרי אגליין ליה. עמד עליו נחשול שבים לטובעו, אמר, כמדומה אני שאלקיהם של אלו אין גבורתו אלא במים; בא פרעה וטבעו במים, בא סיסרא וטבעו במים, אף הוא עומד עלי לטובעי במים. אם גבור הוא, יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה. יצאה בת קול ואמרה, רשע בן רשע, בן בנו של עשו הרשע, בריה קלה יש לי בעולמי, ויתוש שמה. אמאי קרי ליה ליתוש בריה קלה, דמעלנא אית לה, ומפקנא לית לה. עלה ליבשה, ותעשה עמה מלחמה. עלה ליבשה, בא יתוש ונכנס בחוטמו, וניקר במוחו ז' שנים. יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא, שמע קול ארזפתא, אישתיק. אמר, איתא תקנתא. כל יומא מייתו נפחא ומחו קמיה. לגוי יהיב ליה ארבע זוזי, לישראל אמר ליה מסתייך דקא חזית בסנאך. עד תלתין יומין עביד הכי, מכאן ואילך כיון דדש דש. תניא, אמר רבי פנחס בן ערובא, אני הייתי בין גדולי רומי, וכשמת פצעו את מוחו, ומצאו בו כצפור דרור משקל שני סלעים. במתניתא תנא, כגוזל בן שנה משקל שני לטרין. אמר אביי, נקטינן, פיו של נחושת, ורגליו של ברזל, וציפרניו של ברזל. כי הוי מיית, אמר להו לקלוייה לההוא גברא, ובדרו לקטמיה אשב ימי, דלא לשכחיה אלהא די יהודאי ולוקמא בדינא, עד כאן:
שאל רבBookmarkShareCopy

נצח ישראל

ואם שהיה מגדף, היה הקב"ה שותק, כי ההתפעלות הוא לאשר הוא כח בגשם, לכך הוא מתפעל. והוא יתברך, קדוש ונבדל מכל עניני הגשם, לכך אין לו התפעלות הגשם. לכך נקרא "חסין יה" (תהלים פט, ט), כלומר שהוא אינו מתפעל למכעיסים לפניו. כי מדת האדם שהוא מתפעל ומתחרה לנקום, אבל השם יתברך אינו כך, שאינו כח בגשם, והוא נבדל לגמרי מזה, לכך אינו מתפעל. ומה שתמצא אצל בני אהרן שמתו מיד (ויקרא י, א-ב), זה מפני שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה (יבמות קכא:), ואותם שהם סביביו לא יסבול הקב"ה שיש בהם חטא. כי לא יגור אצלו דבר חטא, לכך נענשו מיד. אבל אצל הרשע, כיון שאין הקב"ה מתפעל מדברי רשע, שהוא יתברך נבדל מן הגשם לגמרי, שכל אשר יש בו גשמות מה - יש בו התפעלות, וזה גבורתו, לכך אין משלם לו מיד, שאז לא היה מאבד הרשע, רק שהיה נוטל נפשו מן הגוף. כי לגודל כח הדין שבא על הרשע, אין נחלק הדין לבוא על הרשע מקצת בעולם הזה, ומקצת בעולם הבא, כי דבר שהוא נחלק אין לו כח גדול. לפיכך השם יתברך לא בא עליו בדין בעולם הזה, ומשלם לו דינו בגיהנם אחר מותו, להאביד את נפשו:
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

ונכון הדבר שגם האדמה שנתקללה שתוציא קוץ ודרדר, והלחם מוצאו בזעת אף האדם, תֵרָפֵא גם היא ותמצא להיות כבתחלה קודם חטא האדם. ועוד יותר בעבור התקון הגדול כמבואר. ועליו רמזו קדמונינו ז"ל ואמרו (שבת ל, ב) "עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת". וכמה טוב המאמר הזה למבין בו! והמלך דוד ע"ה פירוש הדבר כשספר טובת ישראל באחרית הימים, והתקון הגדול שיהיה אז, וראה ברוח הקדש שגם האדמה תתוקן החל ואמר (תהלים פה, ב) "רצית יי' ארצך, שַׁבְתָּ שבית יעקב", כלומר עַם הסגולה ואדמת הקדש יתוקנו כאחד. כמו שאמר (פה, ט) "אשמעה וגו' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה". מבואר הדבר שיהיה הכל בשלום ולא יחטאו עוד. ואמר הטעם, לפי שיאציל עליהם האור ממרומים על צד הפלא. שכן כתוב (פה, י) "אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו". וישועת השם הוא העזר האלהי. לב טהור וכבוד, הוא רוח הקדש, והיא מכתב אלהים. ואמר (תהלים פה יא-יב) "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף". וכמה נפלאים המליצות הללו שבהיות הנפש בטבעה נוטה לחכמה שהיא אמת. כי דרך הסכלות [היא] שקר. הנה נפגשו חסד ואמת, כי בחסד עליון יהיה כן. וכן בהיות אור הצדק זורח על הלב. הנה נשקו צדק ושלום. כדרך (תהלים כט, יא) "יי' יברך את עמו בשלום". כי ע"י הצדק יהיה האדם שלום. וכמו שאמר (ע"פ תהלים פט, ט) "כי ידבר יי' שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה". כי השלום עיקר הכל, ואז אין חטא. וכדברי ירמיה שפרשנו למעלה. אח"כ פירש הדבר ואמר "אמת מארץ תצמח". כלומר לא כמו שהוא עתה שהנפש צומחת מחשבת שקר, בעבור היות יצר הלב רע. כי אז אמת תצמח. והוא שיטו הכחות בטבע אל החכמה. וכן תחול עליה האור האלהי מכתב אלהים. ועל זה "צדק משמים נשקף". כדרך (תהלים לו, יא) "משוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב". והוא משך טהור ממרומים. והמליצות דומות זו אל זו. ואחרי שהזכיר תקון הנפשות הזכיר תקון הארץ. ואמר (תהלים פה, יג) "גם יי' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה", וכמבואר למעלה. והנה רמזתי בקצרה. וכן מפורש בתורה (דברים לב, מג) "וכפר אדמתו עמו". ובו חתם השירה שהוא אחרית הכל, והבן. ולא באתי פה להאריך בדרושים. אבל מגמתי ליסד כללים נאמנים וקבועים, שעליהן תסובינה המליצות הכתובות בספרי הקדש, בהוראת שם "חכמה" ו"חכם" וכיוצא. והנה יסדתים בראיות נאמנות, בשקול הדעת ובארח שכל, שאי אפשר לדחותם. ועשיתי להם סמוכות ישרות, מִמְלִיצוֹת התורה והנביאים. וכולם תפוחי זהב במשכיות כסף, דבר דבור על אפניו. ועוד יש הרבה ראיות ודברים נכבדים לברר וללבן הענין. אמנם בחרתי בדרך קצרה, להקל על הנפש השואלת דברי חפץ:
שאל רבBookmarkShareCopy