תהילים פט:כח מחשבת ישראל: דרוש חדושי הלבנה וגבורות השם

אַף־אָ֭נִי בְּכ֣וֹר אֶתְּנֵ֑הוּ עֶ֝לְי֗וֹן לְמַלְכֵי־אָֽרֶץ׃

דרוש חדושי הלבנה

וַיִּתֵּן. הַמַּחֲלֹקֶת אִם הַמַּזָּלוֹת חוֹזְרִים וְהַגַּלְגַּל קָבוּעַ אוֹ שֶׁהַגַּלְגַּל חוֹזֵר וְהַמַּזָּלוֹת קְבוּעִים, יָדוּעַ מִימוֹת הַתַּנָּאִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּדְתַנְיָא פְּסָחִים פֶּרֶק מִי שֶׁהָיָה (צד:) כגוז"ל: תנו רבנן, חכמי ישראל אומרים: גלגל קבוע ומזלות חוזרין, וחכמי אומות העולם אומרים: גלגל חוזר ומזלות קבועין. אמר רבי: תשובה לדבריהם מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כבוצינא דריחיא, אי נמי כצינורא דדשא. חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למעלה מן הרקיע. וחכמי אומות העולם אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע, ובלילה למטה מן הקרקע. אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו, שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין.. וְדַעַת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָיְתָה שֶׁהַמַּזָּל חוֹזֵר וְהַגַּלְגַּל קָבוּעַ. . . . . הַמִּקְרָא מְסַיְּעָם וְהוּא מִמַּה שֶּׁכְּבָר אָמַר "וַיַּעַשׂ... אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת", וְאַחַר כָּךְ חָזַר וּפֵרֵשׁ "וַיִּתֵּן אֹתָם... בִּרְקִיעַ וגו׳". נִרְאֶה מִזֶּה שֶׁהָיוּ הַמְּאוֹרוֹת עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לֹא מִן הָרָקִיעַ עַצְמוֹ כדז"ל האברבנאל (בראשית א טז): ואמנם אמרו אחר זה ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. כתב הרמב"ן שזה מורה שלא היו המאורות והכוכבים מגוף הרקיע אלא מונחים ונקבעים בו נמשך בזה לדעת חז"ל שאמרו גלגל קבוע ומזל חוזר.. וְאִי אֲמַרְתְּ בִּשְׁלָמָא שֶׁהַמָּאוֹר הוּא הַחוֹזֵר וְהַגַּלְגַּל קָבוּעַ, אָתֵי שַׁפִּיר שֶׁהַמָּאוֹר הֲרֵי הוּא דָּבָר נִבְדָּל מִן הָרָקִיעַ וְסוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ, וְדוֹמֶה מַמָּשׁ לִבְרִיאַת הָאָדָם, שֶׁאָמַר (בראשית ב ז) "וַיִּיצֶר ה׳ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וגו׳" וְאַחַר כָּךְ (שם ח) "וַיִּטַּע וגו׳ וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם וגו׳". אֲבָל אִי אֲמַרְתְּ שֶׁהַמָּאוֹר קָבוּעַ בְּתוֹךְ הַגַּלְגַּל, אִם כֵּן הוּא עֶצֶם מֵעַצְמוֹ. כִּי אִם נֹאמַר שֶׁהָיָה עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְנִתְחַב בְּתוֹךְ הַגַּלְגַּל, הִנֵּה בְּהֶכְרֵחַ, מְקוֹם הַתְּחִיבָה נִדְחֵית כָּל מַהוּת הַמָּקוֹם הַהוּא, וְהָיָה בָּטֵל וְנֶעְדָּר אַחֲרֵי שֶׁהָיָה, וְשָׁוְא וּבָטֵל לוֹמַר כֵּן כְּפִי הַסְּבָרָה הַיְשָׁרָה. אֶלָּא הוּא עֶצֶם מֵעַצְמוֹ, רַק שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ בְּכֹחַ חָכְמָתוֹ עָשָׂה לְאוֹתָהּ חֲתִיכָה שֶׁמִּן הַגַּלְגַּל עַד שֶׁהָיָה לַמָּאוֹר. לְפִי זֶה אֵין עִנְיַן "וַיַּעַשׂ וגו׳" וְאַחַר כָּךְ "וַיִּתֵּן וגו׳" יִסְבֹּל. . . . זֶה אֵין. . . . מַמָּשׁוֹ. שֶׁכְּבָר הָיָה הַכֹּל אֶחָד. . . . . . הַהוּא נַעֲשָׂה לְמָאוֹר.
שאל רבBookmarkShareCopy

דרוש חדושי הלבנה

וְנִצְטָרֵךְ לוֹמַר כהופירוש זה על פי הדעה של חכמי אומות העולם כתב שם גם האברבנאל וז"ל: אבל אני בפי' הפרשה נשענתי על דעת אר"סטו שהכוכבים היו חלקים מהגלגלים כי אותו הדע' ראיתי צדיק לפני משאר הדעות ויותר מרוחק מהספקו' וכפי הדעת ההוא אשר ישר בעיני יהיה פירוש ויתן אותם אלהים ברקי' השמי' שנתן המשפי' הראשון את המאורות שרים ומושלי' בעליונים ובתחתונים והוא מלשון ונתון אותו על כל ארץ מצרים. ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים. ראה נתתיך אלהים לפרעה. שענין הנתינה היא הממשלה וההשפע' באותם החלקיים הרקיעיים לשיאירו על הארץ שהוא התכלית המיוחד במאורות מפני האור האלהי שנתן בהם. שֶׁהַנְּתִינָה (כְּמוֹ נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים) לְפַרְעֹה (שמות ז א). "אַף אָנִי בְּכוֹר [אֶתְּנֵהוּ]" (תהלים פט כח), כְּלוֹמַר, (מִנּוּי שֶׁל כָּבוֹד,) אֲבָל לְפִי שֶׁאֵינוֹ מֻכְרָח הַפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן כואולי צ"ל [נוכל] להגיעם, והכוונה שכיוון שהפירוש הראשון בפסוק, שמוכיח כשיטת חכמי ישראל אינו מוכרח, לכן אפשר לפרש כפירוש השני המתאים לדעת חכמי הגויים.. . . . לְהַגִּיעָם אֶל מָקוֹם אֲשֶׁר כְּבָר [לֹא הָיוּ. . . . . . . לִסְבָרָא הָאוֹמְרִים שֶׁגַּלְגַּל חוֹזֵר וּמַזָּל [קָבוּעַ]. . . . .כזאוצ"ל [אבל לפי חכמי הגויים] הָאַחֲרוֹנִים כחבשנת חמשת אלפים ש"ג נתפרסם ספרו של 'קופרניקוס' ובו הרבה חידושים בתנועת גרמי השמים ומוכיח דלא כפי שהיה מקובל בין חכמי האומות לפני תקופה זאת ובין הדברים מוכיח גם ענין זה שהכוכבים נעים מעצמם וכדעת חז"ל שמזל חוזר. ועיין בהערה הבאה. קָרוֹב לִזְמַנֵּנוּ כטבספר נחמד ונעים (להגאון ר' דוד גנז ז"ל שהיה תלמיד מהר"ל מפראג וחי שם בסמוך לזמן רבינו) כתב בסימן כ"ה בענין מחלוקת זו וז"ל: אך תדע שהחוקר הגדול המופלא בחכמת הכוכבים ויחיד בדורו ראש החכמים היושבים לפני אדונינו הקיסר 'רודלפוס' יר"ה השר 'טיחא בראהי' (Tycho Brahe) אמר לי - "לא יפה עשו חכמיכם שהודו לחכמי האומות על דבר שקר כי הדין היה עם חכמי ישראל"- באמרו שהכוכבים חוזרים מהלכם העצמיים בלתי הכרח תנועות הגלגלים רק בעצמם שטים ורצים כעוף הפורח באויר, והרבה בראיות, וכתב מזה ספר והוכיח באותותיו ומופתיו העיוניים וכו' עיי"ש שהאריך. הָאוֹמְרִים. . .לאוצ"ל [שעל פי האמת] מזל חוזר. מַזָּל חוֹזֵר וְגַלְגַּל קָבוּעַ. וְאִם כֵּן, פֵּרוּשׁ [הַפָּשׁוּט] לאאוצ"ל [הוא הנכון] שהפירוש הפשוט (הראשון) הוא הנכון. . .לבאוצ"ל [ולפי] סברתי וכו'. ועיין בהערה הבאה. סְבָרָתִי זֹאת לגהנה זאת הברייתא הובא באברבנאל (שם) לראיה כשיטת אריסט"ו וחכמי אומות העולם הראשונים שסוברים שהגלגל חוזר ומזל קבוע, ומן הראוי להעתיק דבריו כאו וז"ל: אבל הרב המורה כתב שהוא דעת בטל ושבזה נצחו חכמי האומות את חכמי ישראל. שלא תחשוב שלחסרון חכמת חכמינו נפלו באותו דעת. ראיתי להודיעך פה מה שראיתי בדרוש זה כפי קדומי פלוסופיהם. והוא שפליניא"ו פלוסוף קדום בספר טבעי הנמצאים שהוא ספר יקר מאד אצל חכמי האומות כתב דברים זה סגנונם. בין השמים והארץ ילכו שבעה כוכבי הנבוכה באמצע האויר וביניהם רחק מה ובאמצעותם ילך השמש הגדול והיכול המושל לא בלבד בזמנים ובארץ. אבל גם בכוכבי הנבוכה בשמים כי הוא המכסה אותם והנותן להם אור. ומי שיציירהו ראוי שישפוט שהוא נפש כל העולם ונשמתו והמנהיג האלהי אשר לטבע הוא השליט הגדול מיד האל רואה ושומע כל הדברים כפי מה שיראה שר האותיות אומריר"ו עד כאן. ושנה ושלש הדעת הזה בספרו פעמים. ומסכי' לזה כתב פילוט"ינו תלמידו מתלמידי ארסטו וגדול מגדוליהם שחבר ספרי' בכל הפלוסופיא. כי הוא כתב בביאור שלא היו המאורות חלקי הגלגלים ולא קבועים בהם אבל היו הכוכבי' הנבוכי' מהלכים באויר בין השמי' והארץ והגלגלים הם נחים לא מהלכים עד כאן. ומזה תדע שהיה הדעת הזה מקובל בימים ההם ולפחות היה הדבר בספק אצל קצתם. ומצאתי בב"ר עדות לזה גדולה שכתוב שם פרשה ששית בדברם במאורות אמר ר' שמעון בן יוחאי אין אנו יודעין אם פורחים הם באויר. ואם שפין הם ברקיע. ואם מהלכים כדרכן הדבר קשה מאד וא"א לבריו' לעמוד עליו הנך רואה שהיה הדרוש הזה מסופק מאד אצלם ולכן אין ראוי להחליט המאמר שהיה דעת חז"ל בטל ושנצחו חכמי האומות חכמי ישראל. הַבָּרַיְיתָּא [שֶׁבִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (פרשה ו סימן ח) לד וז"ל: אמר רבי שמעון בן יוחאי אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר, ואם שפין ברקיע ואם מהלכין הן כדרכן, הדבר קשה מאד, ואי אפשר לבריות לעמוד עליו.אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם] פּוֹרְחִים הֵן בָּאֲוִיר [וְאִם שָׁפִין בָּרָקִיעַ וְאִם מְהַלְּכִין כְּדַרְכָּן הַדָּבָר] קָשֶׁה מְאֹד וְאִי אֶפְשָׁר [לַבְּרִיּוֹת לַעֲמוֹד עָלָיו] סְבָרָתוֹ קַיֶּמֶת. . . . . . .להאוצ"ל סברתו קיימת [במהלך המזל] עצמו, והכוונה בזה כפי שמסיים רבינו שהספק אינו האם המזל חוזר או הגלגל, אלא באופן סיבוב המזל עצמו הוא הספק וכמו שממשיך לבאר. עַצְמוֹ הַאֵיךְ הִיא סִבּוּבָם אִם בִּפְרִיחָה אוֹ בִּשְׁפִיפָה לומפרט שלש אופנים א. פריחה. ב. שפיפה. ג. הילוך. ועפ"ז מסביר הנפק"מ ביניהם., כְּהוֹלֵךְ בִּזְקִיפָה, כְּהוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן, אוֹ עַל רַגְלַיִם. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ, שֶׁהַפְּרִיחָה הִיא מְהִירוּת רַב וְעָצוּם מְאֹד, וְהַשְּׁפִיפָה הִיא גַּם כֵּן מְרוּצָה מָה, אַךְ לֹא כְּמוֹ הַפְּרִיחָה, לְפִי שֶׁהָאֲוִיר אֵינוֹ מְעַכֵּב הַמְּרוּצָה כְּמוֹ מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁוּת, מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ קְצָת עִכּוּב לְהָרָץ עָלָיו. וְהַמְהַלֵּךְ כְּדַרְכּוֹ אֵין בּוֹ מְהִירוּת וְלֹא כְלוּם. אֲבָל בֵּין שְׁלָשְׁתָּם שֶׁל אֵלּוּ הַמַּחֲלוֹקוֹת, הַכֹּל עַל פִּי הַסְּבָרָא שֶׁהַמַּזָּל חוֹזֵר:
שאל רבBookmarkShareCopy

גבורות השם

"קדש לי כל בכור פטר רחם וגו'" (שמות יג, ב). טעם המצוה מפורש מאוד בשביל שהרג בכוריהם, כמו שכתוב בפרשה שאחר זאת הפרשה. ולא צוה רק על פטר רחם, ולדברי רז"ל שהיתה המכה אף שלא בפטרי רחם, אף בבכור של אב. וכך מוכח הכתוב שאמר (שמות ד, כג) "הנני הורג בנך בכורך", משמע שהמכה תהא במה שהוא בכור של פרעה. ובדברי רז"ל (מכילתא שמות יב, ל) "אין בית אשר אין שם מת" (שמות יב, ל), שהיו המצריות מזנות תחת בעליהן, והיו יולדות מרווקים, ואותו הבן בכור היה. ואם אין שם בכור, גדול בבית מת, שגם הוא נקרא בכור, דכתיב (תהלים פט, כח) "גם אני בכור אתנהו", עד כאן. אם כן אף בכור לאביו* מת.
שאל רבBookmarkShareCopy