תהילים צא:א מחשבת ישראל: באר הגולה וחובות הלבבות

יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן׃

באר הגולה

ועוד אמרו מה שאסרו חכמים לשתות זוגות הוא ענין כשפים. ואין הדבר כך, וכי איך לא יאמין האדם במזמור (תהילים צ״א:א׳) "יושב בסתר עליון", שם נזכר בפירוש שצריך האדם שמירה מן המזיקין. וכי הדבר הזה רע ללמוד האדם על מה הם שולטים, להיות נשמר מהם. והנה דבר זה חכמה גדולה, ללמד האדם שיהיה ניצול מן המזיקין. אבל חס ושלום שיהיו פועלים בזה, רק להגן ולהציל. והרי דניאל קרא אותו נבוכדנצר (דניאל ד, ו) "רב חרטומיא", רוצה לומר גדול שבמכשפים כלם. ועוד כתיב (דניאל א, כ) "וכל דבר חכמה ובינה אשר שאל מהם המלך וימצאם עשר ידות על כל החרטומים האשפים אשר בכל מדינות מלכותו", וזה מוכח שידעו כישוף. וחס ושלום שיהיו הם מכשפים, רק* להציל עצמם. ומפני שידעו בחכמתם שהשדים שולטים במי שאוכל או שותה שתים, היו מצילין האדם מזה, ולימדו אותו שאל יאכל שתים ואל ישתה שתים.
שאל רבBookmarkShareCopy

חובות הלבבות

וְהַחֲמִישִׁי שֶׁבַּעַל הַכִּימִיָּה תַּחַת יִרְאָה וָפַחַד עַל מְלַאכְתּוֹ מִן הַגָּדוֹל וְעַד הַקָּטֹן שֶׁבָּעָם. וְהַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים יִירָאוּהוּ הַגְּדוֹלִים וְנִכְבְּדֵי בְּנֵי אָדָם אַף הַחַיּוֹת וְהָאֲבָנִים מְבַקְשִׁים רְצוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִזְמוֹר (תהלים צא א) יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן עַד אַחֲרִיתוֹ וְאוֹמֵר (איוב ה יט-כ) בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת עַד סוֹף הָעִנְיָן.
שאל רבBookmarkShareCopy